גיל 49 / אורנה בן דור

“עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד אדוני הוא לבד חופשי”.   ר’ יהודה הלוי

גיל 49 בראי הביוגרפיה – היציאה מעבדות לחירות

“וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה….וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו” (ויקרא פרק כה, פסוקים 8,10)

במאמר זה אתייחס לגיל 49-50 משתי נקודות מבט: נקודת מבטה של היהדות, על תורת הסוד שלה (הקבלה), ונקודת המבט של האנתרופוסופיה כפי שמביא אותה דר’ ר. שטיינר. שתי נקודות מבט אלו מתכנסות לכלל אמירה שגיל 49 הינו גיל בו מתאפשרת עבור האדם חירות חדשה.

ישנן נקודות גיל מסוימות אותן מציין שטיינר כנקודות בהן הגורל הבא מהעבר מסתיים, והגורל הבא מהעתיד מתחיל להפציע; גיל 49 הינו הגיל עליו אומר שטיינר בפירוש  – העבר נגמר.

מלידה ועד גיל 49 נושא אתו האדם את הגורל שהחל עוד טרם לידתו. גורל זה משפיע בעיקר על הביוגרפיה של האדם בילדותו, כאשר אין לו כמעט אפשרות שינוי.

אדם נולד לעם מסוים, למשפחה מסוימת, לתנאים סוציו-אקונומים מסוימים, לגנטיקה מסוימת, להיותו זכר או נקבה, נמוך או גבוה, בעל נטיות כאלו ואחרות, הן גופניות והן נפשיות, וכמו כן עובר אירועים מסוימים הבאים לקראתו מהעולם.

בכל מה שנוגע לדברים הללו, בחירתו של האדם היא מזערית. כך שניתן לומר שהאדם הוא ‘עבד’ לעברו.

היבט נוסף של עבדות היובל הינו יצירת התניות שיוצרות בתורן הבניות נוירולוגיות, פסיכולוגיות, חברתיות ואחרות בחיינו. זוהי הסיבה לכך שראייתנו את המציאות אינה צלולה, אלא מושפעת מהתניות אלה.

אנו משועבדים לתדמית שלנו, לרצונות שהורינו הנחילו לנו, לציפיות שלהם מאתנו, לדעותינו הקדומות, לרכוש שלנו, לפחדים ולחרדות שלנו מפני שינוי, לרגשות האשמה, לדימוי העצמי שלנו, לתכנים שהבאנו ולחובות שלנו לחיים קודמים.

אליבא דה שטיינר, חלק מהחובות שלנו נובעים מיחסים בלתי פתורים עם אנשים בהם פגענו בחיים אלו או בחיים קודמים, עוולות שגרמנו אז בשוגג או במזיד, ועלינו לתקן אותם.

כל זה הינו קרמת עבר שלנו, מולה אין לנו חופש.

פרשת “בהר” בספר ויקרא היא הפרשה בה מדובר על יציאתו של העבד העברי לחופשי; אחת לשבע שנים ניתנת בידו האפשרות לצאת לחופשי, ואילו בשנה החמישים, לאחר 49 שנות עבדות, מחויב העבד לצאת לחופשי.

ספר הזוהר (תורת הסוד היהודית) מציג פרשנות רוחנית למושג עבד. העבד אינו רק מי שנחשב לעבד באופן רשמי, אלא שהעבד נמצא בתוך כל אדם ואדם. אנחנו בני האדם, הננו עבדים למהלך מכני, מחזורי, בלתי ניתן לשינוי, מהלך מוחלט שמכונה “יובל”, במילים אחרות  – בני האדם אינם חופשיים בחייהם ואין להם יכולת ממשית לשנות את גורלם.

מאידך, ביהדות מושג העבדות מקבל משמעות נוספת: ישנם אלה שהינם עבדי היובל, אך ישנם אחרים שהינם עבדי אלוהים, והם מכונים גם בנים.

“כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני אדוני אלוהיכם” (ויקרא כה פסוק נה).

 

אם נחבר את שני המושגים הללו לגבי העבד למדע הרוח האנתרופוסופי, נוכל לומר כך: עד אמצע החיים כולנו משועבדים לגורל שלנו המגיע אלינו. הן מתוכנו (מבנה גוף, מבנה נפש, תשוקות, רצונות אישיים וכדומה) והן מחוצה לנו (אירועים חיצוניים המשפיעים עלינו, אנשים המשפיעים על גורלנו). מבחינה זו ניתן לכנותנו עבדי היובל. מאמצע החיים והלאה (גיל 33-42 ואילך) יש באפשרותנו לשנות את הסטאטוס שלנו כעבדים. מגילאים אלו אנחנו יכולים לבחור להיות עבדי אדוני, כלומר לחפש את מהותנו הרוחנית, האמיתית, ולחתור לחירות חדשה בחיינו.

על פי ספר הזוהר עם ישראל כולו, בניגוד לעמים אחרים, הינו בעל הפוטנציאל להיות עבד אדוני, ומכיוון שכך יש באפשרותו להיגאל, בעוד שעמים אחרים מחויבים לתשוקות שלהם, לרצונות שלהם ולעברם.

לפי שטיינר, לא ניתן בימינו לדבר על עם ישראל כעל עם נבחר, שאוחז באופן בלעדי בפוטנציאל הגאולה. כל בני האדם הם בחירי האל, ובמידה שהם בוחרים ללכת בנתיב רוחני, ללא הבדל דת, גזע ומין, הם יכולים לצאת לחופשי.

החל מגיל 49 נפקחות עינינו לגורלנו, המושכות עוברות לידינו וכדברי הזוהר: “כל אחד יחזור בו למדרגתו שנשמתו נאחזת משם”.

רוב האנשים בגילאים הללו מתחילים לחוש את סופיות החיים באופן ממשי, לא רק דרך הכרה קוגניטיבית, וכתוצאה מכך מתחילים לעשות חשבון נפש.

העבודה הביוגרפית מאפשרת לאדם לסקור את חייו עד נקודת הזמן בה הוא נמצא, למצוא הקשרים על פי חוקי הביוגרפיה, לחבר את חוטי חייו למארג קוהרנטי, ועל ידי זה לעדכן את הפרשנות שלו עליהם. בנוסף לפרשנות הפסיכולוגית הרגילה, יש באפשרותו להתבונן על חייו באופן רוחני, לתקן את הטעון תיקון מוסרי, ולחתור להבנת משמעות חייו ויעודו.

אנו אמורים להשתחרר מכבלים שכבלנו את עצמנו אליהם בעבר, או נכבלנו אליהם מתוקף הנסיבות. במקרים שאנו לא יכולים לשנות את המציאות, עלינו לשנות את הפרשנות מתוך הבנה של המכלול.

זו מציאת משמעות בדיעבד. התבוננות לאחור, ומציאת השלם מתוך חלקיו המתפתחים במהלך חיינו.

השלם נמצא בסוף התהליך[1], הוא לא נתון מראש, חיינו מתפתחים לקראת מהותנו השלמה.

השחרור מן הכבלים החל מגיל 49 אינו קל ואינו מובטח. האדם אינו משתחרר באופן אוטומטי. הדבר תלוי בבחירה החופשית. שחרור זה יתרחש רק אם תיעשה עבודה רוחנית מסוימת ומודעת. אם לא תיעשה עבודה זו, האדם יהיה כבול למהלך מכני נוסף של קרמת העבר, במילותיה של היהדות, יהיה עבד נרצע.

בניגוד לעבר, שבו הדרך הרוחנית הבלתי אמצעית הייתה נחלתם של נבחרים, בתקופתנו, התקופה המודרנית  – היא פתוחה בפני כל אחד ואחת.

עבדים / מיכאל אנג’לו

  • תודה מיוחדת למר קובי נחושתן על הידע ביהדות.

[1] על פי הפילוסופיה של הגל.

print

חזרה למאמרים

2 thoughts on “גיל 49 / אורנה בן דור

  1. שלום אורנה,
    קיבלתי לפני כמה זמן עותק מודפס של המאמר שלך.
    אני רוצה לשלוח קישור שלו לחברה בגיל הנ”ל, אבל המאמר שאני קיבלתי היה הרבה יותר ארוך.
    מה שאני רואה כאן באתר הוא ממש רק התקציר.
    היכן המאמר המלא?

    1. יונית שלום רב ונעים מאוד, שמי יעל ערמוני ואני מורה בבית הספר ‘כחותם’. קודם כל משמח לדעת שאת קוראת את החומרים באתר ומעבירה לחברים, נשמח מאוד גם להעביר לך חומרים נוספים ולעניין אותך בקורסים, סדנאות וכו’ אם את מעוניינת. לגבי שאלתך, המאמר המופיע כאן הוא המאמר שמופיע גם בספר שיצא לאחרונה בשם סוד הגילאים. האם את יכולה לכתוב לי בבקשה מהי הכותרת של המאמר שקיבלת וממתי הוא? כי אז אנסה לאתר לך אותו ולשלוח לך.
      לילה-טוב! יעל ערמוני 052-5347926, vili.armony@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *