אורנה בן דור
מגוף פיזי לגוף פונקציונלי – מגוף פונקציונלי לאני
במהלך מאמר זה אבחן את אופן הקמתו של גוף אותו אכנה בשם: "גוף פונקציונלי", שהנו למעשה גוף פיזי-אתרי מורחב. לאחר מכן אבחן את מידת ההצדקה לקיומו, מוסריותו, המהלכים אותם הוא מאפשר לקדם, הקשר שלו לביוגרפיה של האדם היחיד, ולבסוף את הסיבה להתפרקותו.
אם נתבונן בגוף הפיזי של האדם היחיד נראה שהוא מהווה אורגניזם בפני עצמו. הגוף הפיזי של האדם עשוי מאיברים ומרכיבים שונים, הפועלים כישות אחת למען השלם, כאשר כל חלק וכל איבר ממלא את התפקיד הייחודי לו, התפקיד בו הוא "התמחה". בנייתו העיקרית של הגוף הפיזי באדם מתרחשת במהלך השביעון הראשון, לאחר מכן הוא גדל, מגיע לשיאו (גיל 33), ומתחיל בתהליך של דעיכה עד המוות.
במהלך החיים האדם בונה גופים מחוץ לגופו הפיזי, המהווים גם הם "אורגניזם" בפני עצמם.
בטבע, ניתן למצוא גופים כאלו אצל הדבורים והנמלים. לדוגמא, הכוורת הינה גוף פונקציונלי, שאבריו הם הדבורים היחידות הממלאות את תפקידיהן הקבועים והחוזרים על עצמם, על מנת לשרת את הגוף כולו. בדומה לתאי הדם הלבנים בגוף האדם, לדבורה היחידה אין יצר של שמירה עצמית. כל דבורה "תקריב" את עצמה כאשר תסתמן סכנה לכוורת כולה.
דוגמא לגופים פונקציונליים אותם יוצר האדם: משפחה, קיבוץ, קהילה, מקום עבודה, צבא, מדינה – וכל מערך סגור המקיים את עצמו ומגדיר את עצמו כ"גוף". בכל הקבוצות הללו מתפקד היחיד כאיבר של אורגניזם גדול יותר. פעמים רבות יידרש היחיד להקריב את עצמו, אם באופן סימבולי או באופן ממשי (לדוגמא בצבא) למען טובת הגוף כאורגניזם החשוב. כאשר "אברי הגוף" (בני האדם) יחרגו בצורה קיצונית מהצרכים והנורמות של אותו הגוף, הגוף יכול להתכחש להם, לפלוט אותם או אף להשמידם. לדוגמא ניתן להתבונן על היחס של גופים פונקציונליים למיניהם לחוזרים בתשובה, חוזרים בשאלה, הומוסקסואלים, המרת דת, ועד להוצאה של אנשים להורג מפאת "כבוד המשפחה".
המאפיינים של הגוף הפונקציונלי
לגוף הפונקציונלי, כמו לגוף הפיזי, מאפיינים מסוימים:
- חלוקת תפקידים היררכית. פעמים רבות קיימים הראש ו"הפועלים".
- מערכת חזרתית, מתוכננת מראש, הפועלת ללא מודעות.
- מהלכים חוזרים על עצמם ומכאן גם צפויים מראש; ריתמוס קבוע ובלתי משתנה.
- חוסר רגישות לצרכים של האינדיבידואל.
- חוסר עניין ברגשות של האינדיבידואל, אלא אם כן הם משרתים את צרכי הגוף.
- גוף מכני השואף להמשך לנצח.
חשיבותם והכרחיותם של גופים פונקציונליים
בספרו: "רובים, חיידקים ופלדה" [2], מציג ג'ארד דיימונד תמונה מקיפה וכוללת של תולדות חברות בני האדם בחמש-עשר אלף שנות היסטוריה, כששאלת היסוד אותה הוא שואל הינה: מה פשר הפערים האדירים בהתפתחותן של חברות בני האדם השונות?
התשובה של המחבר הינה שהפער נוצר כתוצאה מהמעבר מחברה של לקטים-ציידים, לישיבת קבע שהתרחשה אצל חברות מסוימות (בעיקר בגלל תנאים גיאוגרפים) ואילצה אותם להקים מעין גוף חברתי (גוף פונקציונלי), המאפשר הישרדות וחיים ברמה גבוהה יותר מזו של הציידים/לקטים.
בראשם של גופים חברתיים אלו עמדה אליטה פוליטית, מלכים ופקידים שהטילו מיסים, ובעורף העסיקו בעלי מלאכה מומחים שהתמקצעו במקצועות השונים. כך נוצרו ערים שלמות.
עודפי המזון המצטברים על ידי המיסים יכלו גם לתמוך בחיילים מקצועיים. יכולתן של היחידות הפוליטיות המורכבות האלו לצאת למלחמת כיבוש ממושבה של קבע הייתה גדולה לאין ערוך מיכולתה של חבורת ציידים שוויונית לעשות זאת.
בסופו של דבר גברו החברות שיצרו גופים פונקציונליים על החברות של הלקטים-ציידים.
"זה היה הגורם המכריע בתבוסה שהנחילה בסופו של דבר האימפריה הבריטית לאוכלוסיית המאורים החמושה היטב של ניו זילנד. אמנם המאורים קצרו ניצחונות זמניים מדהימים, אך הם לא יכלו להחזיק צבא דרך קבע בשדה הקרב, ובסופו של דבר חיילים בריטים שכל עיסוקם בכך. המזון המאוחסן יכול להזין גם כמרים, שנותנים הצדקה דתית למלחמות הכיבוש. בעלי מלאכה כגון חרשי ברזל, שמפתחים חרבות, רובים וטכנולוגיות אחרות. ולבלרים, המשמרים ידע רב לאין שיעור מהמידע שיכול להישמר בדייקנות בזיכרון."
דוגמא זו מתארת את האופן בו מאפשרת הקמת גוף פונקציונלי ביצוע משימות, קידום תהליכים והשגת מטרות. בהיסטוריה קיימות דוגמאות רבות נוספות לתהליך כזה, בו צורות חברתיות שונות (סוציאליזם, קומוניזם ,קיבוץ ) פועלים כגוף פונקציונלי על מנת לקדם רעיונות שונים.
ככלל, מונעת ההיסטוריה על ידי גופים פונקציונליים, המאפשרים הקמתן של ציוויליזציות שלמות.
הרס הגוף הפונקציונלי
בחיים של גוף פונקציונלי ניתן להצביע על שני תהליכים מנוגדים:
- תהליך של כניסה לאי-מודעות הולכת וגוברת, קיבעון, סומטיזציה (סומה=גוף), שבו הגוף הפונקציונלי הופך לנוקשה, לבלתי גמיש ולמקובע יותר ויותר, ורמת המודעות שבו פוחתת כל הזמן.
- הרס הגוף פונקציונלי.
גוף פונקציונלי משתמש בבני אדם אינדיבידואלים בעלי אני, כאברים של גוף אורגני גדול יותר, ובמובן הזה הוא גוף בלתי מוסרי, למרות שהוא הכרחי! הרס הגוף הפונקציונלי נגרם על ידי האנשים ששמשו לזמן מה אברים בגוף זה, ובמהלך הזמן, או באופן הנראה פתאומי, החלו להתנגד ולמחות.
תהליך של הרס הגוף הפיזי-אתרי ניתן למצוא גם בגוף היחיד של האדם. תפקיד תהליך ההרס הוא לעולם הכנסת מודעות.
בספרו "מחשבות מנחות" [1], מחשבה 11, וכן במקומות נוספים, מציין שטיינר את העובדה שהגוף האסטרלי (גוף-הנפש) והאני, ואף הגוף האתרי עצמו, הורסים את הגופים הפיזי-אתרי, על מנת לאפשר למודעות להיכנס.
"מודעות עצמית המסתכמת ב'אני' צומחת מתוך ים המודעות. מודעות עולה כאשר הכוחות של הגופים הפיזי והאתרי הורסים את הגופים הללו עצמם, ובכך מפנים מקום לרוחני להיכנס לתוך האדם, וזאת משום שדרך הרס זה נוצרת הקרקע עליה יכולים חיי מודעות להתפתח."
מודעות ומודעות עצמית נקנית תמיד על חשבון החיים (היסוד האתרי). התבוננות בתינוק תגלה לנו ישות מלאת חיים אך נטולת תודעה, והתבוננות באדם במהלך הזמן תחשוף תודעה ומודעות עצמית ורוחנית, בד בבד עם התמעטות כוחות החיים.
קיימים שני סוגי מודעות:
- מודעות אסטרלית (כאב).
- מודעות של האני (התעוררות המצפון).
גוף פונקציונלי מתפרק משתי סיבות:
- הגוף סיים את משימתו.
- "אברי הגוף" מתעוררים, מסרבים לשרת את הגוף ופועלים כאינדיבידואלים.
בניגוד לדבורים ולנמלים הממלאים את תפקידם בגוף הפונקציונלי באופן אינסטינקטיבי, האדם הוא ישות חופשית, בעלת בחירה. בשלב מסוים, האדם יכול למרוד בגוף הפונקציונלי ובשעבוד שלו אליו.
התעוררות זו מהווה איום על הגוף הפונקציונלי ועל מנהיגיו, והם חווים זאת כרוע וככפיות טובה. נוצר קונפליקט בין הראש של הגוף, השואף לשמר אותו, ובין "האברים" השואפים לפרק אותו או לשנותו.
המהפכות החברתיות כולן הינן מאבק בין השלטון הקיים הרוצה לקיים ולשמר את המצב הפוליטי, לבין הנתינים השואפים לשינוי. כל שינוי כרוך במשבר.
צריך לציין שלא תמיד הגוף הפונקציונלי מגיע לקיצו. קיימים מצבים בהם "האברים", למרות חוסר שביעות רצונם ממצבם, ולמרות מודעותם לעבדות בה הם שרויים, בוחרים לשמר את הגוף הפונקציונלי – אם כתוצאה מפחד, או מפאת נוחות. במצב שכזה לא יתרחש משבר, אך גם לא תתרחש התפתחות.
כאשר הגוף הפונקציונלי יתפרק, הראש שלו ייפול. ראשים של גופים פונקציונליים נהנים ממעמד, כסף, שלטון, כבוד וטובין אחרים. בעקבות הנפילה יחווה ראש של גוף פונקציונלי סבל וכאב.
דוגמא לגוף פונקציונלי שהמלך שבראשו סרב לפרקו, הינה מצריים העתיקה, בזמן בו שועבדו בני ישראל כעבדים.
למרות שזמנו וזמנה המפואר של מצרים עבר, סרב פרעה מלך מצרים לשחרר את בני ישראל ששרתו במהלך שנים רבות את הגוף הפונקציונלי בראשו הוא עמד.
חוויית הנפילה שלו הייתה קשה, והסתיימה במפלה עצומה ובטביעה רבתי של חילות מצריים בנהר סוף.
התפרקותו של גוף פונקציונלי הינה הכרחית להתפתחות האני של "אברי" הגוף, אך גם של בני האדם העומדים בראש הגוף. וזאת משום העובדה שגוף פונקציונלי אינו גוף מוסרי! והעומדים בראשו חייבים לתת את הדין על כך שהם השתמשו באנשים אחרים כבכלים חסרי אני.
בכל פעם שגוף פונקציונלי נהרס משתחררות אנרגיות קשות, החודרות לנפש ולאיברים החיוניים והרגישים של הגוף הפיזי של האדם העומד בראשו, ומסבות לו כאב רב.
מבחינה קרמתית זהו הדבר הנכון. חוסר המוסר המאפיין את הגוף הפונקציונלי דורש תיקון. המוכנות של האדם לקבל על עצמו את הסבל הנפשי שנגרם לו הינה התיקון.
כאשר אדם מסרב לקחת על עצמו את הסבל ומשליך אותו החוצה על ידי האשמת האחר בסבלו, יופיע הסבל כסבל פיזי בצורה של תאונה או מחלה. מכיוון שהאדם העומד בראש הגוף הפונקציונלי לא רצה לשרת את הגוף הפונקציונלי, כעת, עם פרוץ המחלה, הוא יאלץ לשרת גוף כלשהו – הפעם, גופו שלו. זוהי למעשה 'התחנה האחרונה' לפני המוות בה ניתן עדיין לתקן. כל האנרגיות האתריות והעונג הנלווה להן, ששמשו את הגוף הפונקציונלי מהם נהנה הראש, יהיו כעת בשירות גופו הפיזי.
דוגמא ביוגרפית – 'ראש השבט'
אלון היה הבן הבכור 'והמוצלח' במשפחה בת 5 אחים. אביו של אלון היה אדם קשוח ודומיננטי מאוד, בעל תפיסות פטריארכליות. המשפחה כולה התנהלה כשבט מלוכד, כשהאב מהווה את 'הראש' והאם והאחים את 'האיברים', הגפיים. בין האחים נחשב אלון תמיד כאח 'הטוב, החכם והמוסרי', אליו כולם נשאו עיניים, בעוד אח אחר נחשב 'לילד הרע, המתמרד והסורר'. במשך שנים רבות היה 'האח הסורר' מוקצה במשפחה. גם כשאלון ואחיו גדלו והקימו משפחות משלהם נשמר המבנה השבטי של המשפחה. עם השנים הזדקן האב, חלה, ונפטר. באופן טבעי, כאשר אביו של אלון נפטר, הפך אלון לראש החדש של השבט וכך המשיך 'הגוף-הפונקציונלי' להתנהל כמה שנים נוספות, כשאלון מהווה סמכות בלתי-מעורערת עבור אמו ואחיו. באופן לא-מודע, הוא המשיך לשמר על לכידות הגוף בכל מחיר, ומנע את התפרקותו. לאחר גיל 49, במסגרת תהליך של התפתחות רוחנית אמיצה, גילה אלון בהדרגה את חוסר המוסר בהתנהלותו. הוא נוכח בכך שבמשך שנים הוא נהנה מהמעמד המיוחד של 'היודע', 'הטוב', ובעל הסמכות לקבל את ההחלטות עבור שאר בני המשפחה. הוא התוודע במיוחד לעוול שנעשה לאחיו הצעיר, היחיד שהיה אמיץ דיו להתנגד לכללים של הגוף-הפונקציונלי, למרות ששילם מחירים כבדים, ביניהם הלקאה פיסית מצד האב, השפלה ובדידות. אלון זיהה גם את האופן שבו התפקיד שקיבל על עצמו 'כראש הגוף-הפונקציונלי' הגביל ועיכב לא רק את התפתחותם של בני המשפחה האחרים, אלא גם את התפתחותו שלו. הוא היה 'שבוי' בתפקיד שלקח על עצמו.
בתהליך היציאה לחירות מהדפוסים הישנים, לקח אלון על עצמו סבל יזום. הסבל כלל שחרור השליטה לגבי האירועים המשפחתיים, שעד אותו הזמן חייב את כולם להגיע אליהם. כמו כן, החל להימנע מלקבל החלטות עבור אמו ואחיו, ואיפשר לבני משפחה אחרים לקחת חלק פעיל יותר, גם כאשר לא הכל התנהל באופן שהוא היה מצפה. התהליך לא היה קל עבורו, אך איפשר לו ולמשפחתו לכונן מערכת יחסים חדשה של אינדיבידואלים בעלי אני נפרד.
לסיכום:
גופים פונקציונליים מעשה ידי אדם הם גופים הכרחיים לקידום פרויקטים ומשימות, החל מציוויליזציות ועד לתא משפחתי. עם זאת, בניגוד לגופים פונקציונליים בטבע, כגון הכוורת, אלו הם גופים בלתי מוסריים.
חוסר המוסריות שלהם נובע מכך שקיימת ההתייחסות לאדם כאל פונקציה בשירות הגוף, ולא כאל ישות חופשית בעלת אני.
לאחר סיום תפקידם חייבים הגופים הפונקציונליים להתפרק. בשלב זה מגיעה מודעות אסטרלית (כאב) ולאחר מכן מודעות האני (לקיחת אחריות לסבל שנגרם לאחר. מודעות זו אינה מגיעה בהכרח).
שלב המודעות מאפשר התפתחות נוספת ומבחינה קרמתית הוא נכון, גם אם הוא כרוך בסבל ובכאב.
ביבליוגרפיה:
[1] Steiner, R. (1973), 'Leading Thoughts', Translated by Adams, G.& M. Rudolf Steiner Press, London.
[2] דיימונד. ג'. (2002), 'רובים, חיידקים ופלדה – גורלותיהן של חברות אדם', הוצאת עם עובד.