איך תבחרו את המורה הרוחני שלכם? (חלק ב’)

מאת אורנה בן דור

המיתולוגיה היוונית מספרת על דדלוס שנכלא במגדל בכרתים על שום שהתגרה בחוקי הטבע והשתמש לרעה בהם לשירות האגו שלו. כל הדרכים מסביב למגדל, כולל דרך הים נצפו על ידי המלך, כך שעבור דדלוס הייתה הדרך לשחרור חסומה. חוץ מהדרך לשמיים.
דדלוס האמן החל לבנות כנפיים עבורו ועבור בנו הקטן איקרוס, מנוצות של ציפורים שריחפו מעל המגדל ומשעוות דבורים. כשהעבודה נעשתה לבשו דדלוס ואיקרוס בנו את הכנפיים ואיקרוס לימד את בנו כיצד לרחף בשמיים. הוא הזהירו לבל ירחף גבוה מדי מפאת הסכנה שהשמש תמיס את כנפיו, ולא נמוך מדי שקצף מי הגלים לא ייספג לתוך כנפיו . לאחר כברת דרך, שכח הנער מעצותיו של אביו. כשהוא חווה שכרון חושים ותחושת עצמה מיכולת התעופה שלו החל להגביה עוף לעבר השמש. לאנשים שצפו בו מהקרקע, הוא נראה כמו אלוהים. וככל שהוא הגביה עוף, הוא החל להאמין שיש לו כוחות אלוהיים.
השמש הזוהרת החלה לרכך את השעווה שהחזיקה את הנוצות עד שלבסוף נפל איקרוס לים וטבע. דדלוס צפה בבנו בבעתה, מבלי יכולת להתערב בגורלו.
מה הקשר בין סיפור מיתולוגי ידוע זה ובין המסע שלנו למציאת מורה דרך רוחני?
אחת התכונות הקריטיות הנדרשות ממורה רוחני הינה ענווה. על הנביא משה, גדול הנביאים בעם ישראל, נאמר שהיה הענוו באדם. הפרשנים אומרים – ידע את מקומו המדויק בבריאה, לא יותר ולא פחות.
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. במדבר יב ג
ללא ענווה כורת האדם את הענף עליו הוא יושב, ומרחיק עצמו ממקור החכמה.
קיים פיתוי לייחס את החכמה העוברת דרכי לעצמי. המורה הרוחני (לא תמיד בתחילת הדרך אבל הזרעים לכך טמונים כבר בביוגרפיה האישית שלו) שוכח את כור מחצבתו ומדבר אל התלמידים שלו כביכול כאילו הוא “המציא” את הידע שהוא מעביר להם מבלי להזכיר את המקורות מהם הוא שאב את הידע. במהלך הזמן הוא באמת מתחיל להאמין שהוא מקור הידע. חלה אצלו אינפלציה של האגו. כך הוא חוטא בחטא היוהרה.
ושוב (ראו מאמר קודם – איך תבחרו את מורה הדרך הרוחני שלכם? חלק א’) הדרך שלו היא ישירות אל הנפש של התלמיד, אל המקום הפגיע, הרגיש והכמה לתשובה.
לעומתו, המורה הרוחני האמיתי ידאג תמיד לציין את המקורות מהם הוא שואב ולהביא דבר בשם אומרו. הוא יודה למוריו שלו, ויבהיר שהוא חוליה בשרשרת ולא הצורף בעצמו. לא מקרה הוא שבמקורות היהודים נאמר – “כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם!” מגילה ט”ז עא
גאולה לעולם – שערו בנפשכם. אז מה קורה כשאדם מביא דבר כאילו מעצמו, מה קורה עם הגאולה?
הדברים במגילה נאמרו על ידי חז”ל בהקשר לאסתר המלכה. באחד הימים התגלה למרדכי דרך ראיה רוחית שבגתן ותרש זוממים להרוג את המלך. מרדכי הלך לאסתר אחייניתו ובישר לה את הדבר על מנת שתזהיר את המלך. אסתר גלתה את אזנו “בשם מרדכי”. היא לא ניכסה את הידיעה לעצמה, למרות, אומרים הכתובים, שגם היא הייתה נביאה וגם לה התגלתה המזימה.
כב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. אסתר ב’
כך קרה, שהאירוע נכתב בספר דברי הימים של המלך, ולימים, כשנדרשה גאולה לעם ישראל מפני המן הרשע, פתח המלך את ספר דברי הימים שלו וראה שם שמרדכי הציל את נפשו. בעקבות זאת התחייב המלך להציל את נפשם של היהודים – וכך באה גאולה לעם ישראל ולעולם.
print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *