21.4.20 – לימוד יומי 20
לצפייה בווידאו של הלימוד
עיקרי הלימוד
תהילים פרק כג
א מִזְמוֹר לְדָוִד: יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.
ב בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
ג נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב; יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ.
ד גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע– כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
ה תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן– נֶגֶד צֹרְרָי;
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.
ו אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי– כָּל-יְמֵי חַיָּי;
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים.
שטיינר מתאר בפרוטרוט את המסע דרכו עוברים הנפש ו'האני' שלנו בחיים בין מוות ללידה חדשה. במהלך המסע הזה אנו עוברים דרך ספירות שונות בעולם הרוח, כל ספירה כזו מהווה רמת תודעה גבוהה יותר. זהו מסע של טיהור, עיבוד החיים שלנו על פני האדמה והכנת הקרמה העתידית.
האופן בו נעבור את המסע הזה תלוי מאוד ברמת התודעה שפיתחנו במהלך החיים על פני האדמה. אדם שבחייו על פני האדמה היה בעל תודעה רוחנית מפותחת, יעבור את המסע לאחר המוות 'בעיניים פקוחות', הוא יוכל להיעזר באנשים שמתו לפניו ובישויות הגבוהות המצויות בכל אחת מהספירות ולקבל את התשורות שהן מציעות לו. התודעה שלנו הינה כמו איברי חוש בעולם הרוח. אדם שחי חיים מטריאליסטים ולא עשה עבודה תודעתית יעבור מסע זה 'באפילה', 'בעיוורון' ובבדידות. הוא יהיה כמו אדם כאן בחיים הארציים עיוור או חירש, איברי החוש שלו אינם פועלים באופן שמאפשר לו לקלוט את העולם החיצוני, כך האדם בעולם הרוח יהיה חסר את איברי הרוח שיאפשרו לו לקלוט את עולם הרוח סביבו.
אחת המשימות החשובות של תקופתנו הינה לפתח את היכולת לזהות את האחר, לזהות כל אדם, ללא קשר לדת, גזע, מין, מעמד, כבעל 'אני', כנברא בצלם, וזה כולל את השומר שעומד בכניסה לקניון, ואת המנקה, ואת המוכרת בסופר, ואת העובד הזר או הפועל הערבי, את כל האנשים "השקופים" שבדרך כלל לא ממש נמצאים בתודעה שלנו.
בניגוד לעבר שבו הקשרים עם האחר היו מבוססים על קשר דם, בתקופתנו, אנו נדרשים לפתח קשר נפשי-רוחני טהור. כאשר מצליחים לכונן יחסים כאלו אנו מפתחים איברים רוחניים חדשים, והם ישמשו אותנו במסע שלנו לאחר המוות.
"הבה ניקח את היחסים בין אדם לחברו. ניתן לומר שזה פשוט נובע מהטבע, למשל יחסים בין אחים ואחיות שהובאו ביחד בנסיבות טבעיות. בכל אופן זה טבעי רק בחלקו, מאחר ומוסר וגורמים אינטלקטואלים פועלים כאן ברציפות. דרך הקרמה שלו אדם נולד למשפחה מסוימת, אבל לא כל דבר מותנה בקרמה. במקרה של החיות יש לנו את היחסים הטבעיים בהם שום דבר נוסף לא מתערב. במקרה של האדם, תמיד פועלים כאן דרך הקרמה גם יחסי מוסר. בכל אופן, היחסים בין שני בני אדם יכולים להתקיים מבלי שהם יותנו על ידי הטבע. למשל, קשר של ידידות אינטימית יכול להתעורר בין שני אנשים למרות מכשולים חיצוניים. כמקרה קיצוני יותר הבה נניח שהם לא אהדו בהתחלה האחד את השני ושהם מצאו את הדרך האחד אל השני על בסיס אינטלקטואלי ומוסרי טהור, נפש לנפש. אם נשווה זאת ליחסים הנובעים בדרך הטבע בין חברי משפחה, הרי שביחסים בין נפש לנפש יש לנו אמצעי התפתחות רב עוצמה של אורגנים דוואכניים (איברים רוחניים). אורגנים דוואכניים אינם יכולים להתפתח בהווה בקלות רבה יותר בדרך אחרת מאשר באמצעות יחסים כאלו. יחסים מסוג זה הינם יחסים דוואכניים בלתי מודעים.
מה שאדם מפתח בחייו הנוכחיים בדרך של יכולות נפשיות באמצעות ידידות בעלת טבע נפשי טהור, מהווה בדוואכן חוכמה, מהווה את האפשרות להתנסות ברוח בפעולה. בהיכנס האדם בצורה חיה ליחסים מסוג זה הוא מתנסה בהכנה נאותה עבור הדוואכן. אם אינו מסוגל ליצור יחסים כאלו הוא אינו מוכן; כשם שהצבע נמלט מאדם עיוור, כך התנסות הנפש נמלטת ממנו. ככול שאדם מטפח קשרי נפש טהורים כך מתפתחים עבורו איברי ראיה בדוואכן. כך שהאמירה הבאה תופסת כאן: מי שחי ונע בתוך חיי הרוח כאן, יקלוט את הרוח שם בדיוק באותה המידה אותה הוא השיג כאן באמצעות פעילותו. לכן יש חשיבות ללא גבול לחיים על המישור הפיסי. לא קיים באבולוציה האנושית אמצעי אחר להבאת האורגנים עבור הדוואכן להתעוררות מאשר פעילות רוחית על המישור הפיסי. כל זה הינו יצירתי וחוזר אלינו כאברי חישה דוואכניים בעולם הדוואכני. כהכנה לכך אין בנמצא דבר טוב יותר מאשר קיומם של יחסים על בסיס נפשי טהור עם בני אדם אחרים, יחסים שמקורם אינו מתבסס בשום דרך על קשרים טבעיים (קשרי דם).
זו הסיבה מדוע אנשים צריכים להתכנס ביחד לקבוצות, בכדי להתאחד על בסיס רוחי טהור. זהו רצונם של המאסטרים ליצוק בדרך זו חיים אל תוך זרם האנושות. מה שמתרחש באמצעות גישה נכונה של השכל (mind) מהווה עבור כל חברי הקבוצה את הפתיחה של העין הרוחית בדוואכן. אז אדם יראה שם כל דבר שהינו ברמה זהה למה שהוא איחד עצמו עימו כאן. אם במישור הפיסי אדם קשר עצמו למאמצים רוחיים זה ייכלל בין הדברים שישמרו על קיומם לאחר המוות."
שטיינר, יסודות האזוטריות הרצאה 14, 1905, GA93
קבוצות כמו שלנו, שמתאחדות על בסיס רוחי, הן קריטיות בתקופה הזו ועבור התפתחות האנושות. במיוחד היום, ביום השואה אפשר לחוש כמה זה קריטי, לפתח קשרים אישיים, ועבודה קהילתית שאינה נובעת מהקשרים הטבעיים – קשרי הדם ו"השבט", אלא שהבסיס שלה הוא קשר נפשי-רוחני טהור.
תרגיל לחקירה ביוגרפית:
- בחרו אדם שחשתם כלפיו אנטיפתיה והצלחתם להתגבר עליה ולכונן איתו יחסים – איזה 'איבר רוחני' זה יצר, איזו התפתחות זה איפשר?
- בחרו אדם שיש לכם כלפיו כיום אנטיפתיה, שאינכם מצליחים להתגבר עליה – איזה 'עיוורון' זה יוצר, מה זה מונע ממכם לראות / לפתח/ להבין?
אֲנִי מַאֲמִין / שאול טשרניחובסקי
שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.
כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.
רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;
לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,
דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.
שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.
אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,
אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.
יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,
עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.
יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,
דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי
לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,
חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.
אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,
לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.
אודיסה 1894