אנתרופוסופיה בימי קורונה – לימוד 52

14.10.2020 – לימוד 52

לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן

תמלול הלימוד:

היום נדבר על הסכנה שטמונה או נמצאת בהכרח בדרך הרוחנית. זה עולה בעוד הקשרים של הידע הרוחני, אבל היום נאיר על זה זרקור מסוים ונשוחח על כך.

נתחיל עם שיר של ר’ שלמה איבן גבירול – רובכם מכירים עוד מתקופת ביה”ס. משורר של שירת ימי הביניים, מהמאה ה-10 או ה-11 לספירה. אחד המשוררים הגדולים. הוגה ואיש רוח. חדר גם לסודות האזוטריקה היהודית.

השיר הזה הוא אחד משיריו הקשורים לשירת הקודש. שירים העוסקים בקשר בין האדם לאלוהיו.

שפל רוח / ר’ שלמה אבן גבירול 

שְׁפַל רוּחַ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה,/  אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה.

לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי/  כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָאֲדָמָה.

מְלֹא עוֹלָם, אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ, /   הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ, וּבַמֶּה?

הֲדָרְךָ לֹא יְכִילוֹן מַלְאֲכֵי‑רוֹם ‑/ וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמָּה וְכַמָּה!

אֲשַׁחֵר אֵל בְּרֵאשִׁית רַעֲיוֹנַי / אֲשׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה.

מה אנחנו עושים כשאנחנו צועדים בדרך הרוחנית? מה היעד אליו אנחנו רוצים להגיע? מה אנחנו עושים מבחינה מעשית?

משתתפת – פוגשים את עצמנו בכל הרבדים.

יפה – נכון. נמשיך את זה ונשאל באיזה רבדים בעיקר אנחנו אמורים לפגוש את עצמנו?

משתתפת – הכי אישי והכי פגיע.

יפה – נכון, לפגוש את הרבדים האישיים, הכי פגיעים, הכי נמוכים. אנחנו משכללים את הכלים שלנו ומאפשרים לנפש ולרוח כלים-איברים נוספים דרכם יוכלו לחדור אל עולמות הרוח על מנת להעשיר את עצמן.

כמו שיש לנו את החושים בעזרתם אנחנו מתמצאים בעולם הפיזי, אנחנו יכולים לנווט את דרכנו בעולם הפיזי – ואנחנו רואים מה קורה עכשיו כשהחושים נפגעים ע”י הקורונה – באותו אופן אנחנו נותנים לנפש ולרוח איברים דרכם הנפש יכולה להעשיר את עצמה. ככל שאנחנו עובדים על הרבדים שלנו פה בחיי העירות, הנפש מתעשרת ויכולה לפעול.

מתי פועלת הנפש בעולמות הרוח?

משתתפת – בשינה.

יפה – בדיוק. במהלך השינה. ככל שניתן כלים לנפש-לרוח להשיג ידע בעולמות העליונים, אז כך בלילה היא יכולה יותר ויותר להעפיל לעולמות העליונים ולהעשיר את עצמה. בהתחלה אנחנו לא יודעים את זה – אנחנו קמים בבוקר ונראה לנו שהכל אותו דבר. אבל לאט לאט, ככל שנעבוד, אז הידיעה האינטימית הזו תתרחש.

מהי הסכנה?

שטיינר מתאר שהנפש, לפני שהיא מצליחה לעלות לעולמות העליונים, בשלב הראשון היא מחדשת בלילה את כוחותיה כדי שלמחרת היא תוכל שוב להיות פעילה. אני מעלה תמונה ציורית כפשוטה ולאחר מכן נבין אותה דרך הטקסטים שנקרא: אנחנו נעשיר את הנפש שלנו, והיא תוכל יותר ויותר להעפיל למעלה. ככל שהנפש מקבלת מאיתנו איברים רוחניים ויכולה בלילה להעפיל לעולמות יותר ויותר עליונים, ככה אנחנו נשארים עם פחות שמירה בלילה. חלקים מאיתנו נשארים עם פחות שמירה. אני קוראת לזה: מילכוד 22 הרוחני שלנו, כי תכף נראה שיש כאן סכנה. בכל אופן, אברי הרוח שאנחנו מפתחים הם פה. חלק מכם לומדים בקורס “כיצד קונים דעת העולמות” ובקורסים נוספים על כל העבודה שאנחנו עושים כדי לפתח את האיברים הרוחניים.

זו בדיוק הסכנה – ככל שאנחנו מפתחים איברים המאפשרים לנפש לעלות למעלה, אנחנו נשארים חשופים בלי ההגנה שהנפש הייתה יכולה לתת קודם.

בהתחלה הנפש שומרת על הגוף שלה, על גוף הנפש, על החלקים היותר מעובים. ולאט לאט היא יכולה לעזוב אותם ולעלות לעולמות העליונים ולכן אנחנו נשארים חשופים בחלקים נמוכים אלו. זו הסכנה.

נקרא מה שטיינר מתאר לגבי זה. קודם כל נקרא על סכנה שרובנו מכירים אותה, אבל נדבר עליה בכל זאת:

אל לנו להפחית בערך העובדה, כי התלמיד נאלץ להתמודד כאן עם צבא של שטנים, המנסים את נפשו, הרוצים להקשות את ‘האני’ שלו כדי שיסתגר בתוך עצמו. אך על התלמיד לפתוח את ‘האני’ בפני העולם..”

שטיינר, ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים’, עמוד 25.

“למעשה אין דרך מזיקה יותר לרומם את הנפש לעולמות הגבוהים מאשר זו הננקטת דרך יהירות ואהבה ארצית לעוצמה. מי שיעשה זאת אף פעם לא יוכל להביא משם תוצאות אמיתיות של ידע. כל מה שהוא יביא יהיה אך ורק בבואה, תמונה אשלייתית של הספקולציות וההשערות שאותו אדם עשה בעולם הפיזי.”

שטיינר, ‘המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה’, הרצאה 4

נסתכל על הטקסט הראשון: צבא של שטנים, והסתגרות של האדם בתוך עצמו. ובטקסט השני: היהירות והאהבה הארצית לעוצמה.

מהן שתי הסכנות ששטיינר מצביע עליהן כאן?

משתתפת – השטנים וההסתגרות בתוך עצמי.

יפה – השטנים הם אלה שיכולים להוביל אותנו להסתגר בתוך עצמנו. למה ההסתגרות בתוך עצמנו היא סכנה? מה זה להסתגר בתוך עצמי?

משתתפת – זה להירדם. להיות בהתנזרות, להתעלם ממה שקורה.

יפה – זו התבוננות מצד מסוים, אבל כאן מדובר דווקא על הכיוון ההפוך: אני כן מעשיר את עצמי, אני כן לומד ומפתח ידע, אני כן נכנס לעולמות הידע, אבל אני עושה את זה למען עצמי – אני נופל להאדרת עצמי. השטנים הם אלה שמטעים אותנו לחשוב או להרגיש או ליפול לתוך המלכודת הזו – שכל מה שאני לומד ומתפתח הולך ונעשה יותר ויותר למען האדרת עצמי. זה קורה כמובן ללא הבחנה – אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד ערים לעניין הזה.

למה השטנים רוצים להכשיל אותנו?

משתתפת – אולי לצרף אותנו לכוחותיהם?

יפה – בשלב של האבולוציה בו אנחנו נמצאים יש מאבק גדול עלינו – על בני האדם, על הנפש שלנו, ועל הדרך שאנחנו עושים. כי אף פעם לפנינו לא היה שלב כזה – שהאנושות התרחקה כל כך מהרוח ונעשינו כל כך ‘מעובים’. שטיינר קורא לזה ‘הרעבה רוחנית’ – הרעיבו את האנושות מבחינה רוחנית. ירדנו כל כך עמוק לתוך הגופים, כמו שלא היה אף פעם קודם. לכן השלב בו האדם נמצא זה כמעט אלכימיה – איך הוא חוזר מהחומר המעובה לתוכו הוא שקע, בחזרה אל הרוח? איך האדם ‘מצליל’ –  מלשון ‘צלילות’ – את הגופים שלו? עולם הרוח עוקב בהשתאות ובחרדה על האדם בשלב הזה. ויש גם את השטנים שעוקבים אחר השלב הזה ורוצים להכשיל את האדם.

משתתפת – הכוחות המפתים שעומדים שם.

יפה – אכן. לוציפר ניצב שם ומטעה אותנו לחשוב שבאמת הגענו אל החוכמה, בעוד זו בעצם האדרה עצמית. אנחנו מקבלים בבואות ולא ידע אמיתי, והידע האמיתי נחסם.

אנחנו חדורים יום ולילה בכוחות של העולם שחדורים בתוכנו – כל ההיררכיות שמעלינו, כל הממלכות’ שמתחתינו וגם אלו שמתחת לרמת המינרלים – כולם פועלים עלינו כל הזמן, ואנחנו עלולים להירדם.

מהי ההרדמות שאנחנו עלולים ליפול לתוכה?

“בשכון הנפש באזורים העליונים מתגנבים כוחות זוממי רע אל הגופים המעובים יותר – הפיזי והאתרי. זוהי הסיבה שבעטיה עלולות תכונות רעות מסוימות, שלפני התפתחות עליונה זו הוחזקו בשליטת כוחה המייצב של הנפש, להתגלות עתה, בחסרונו של כוח כזה. בני אדם שהיו לפני כן בעלי התנהגות מוסרית טובה עלולים לגלות, בנסיבות כאלה, בהיכנסם לעולמות עליונים, כל מיני נטיות שפלות, כגון: אנוכיות קיצונית, אי יושר, רגשות נקם, כעס עז וכיו”ב. אל ייבהל אדם מעובדה זו ואל ייעצר מלהעפיל אל העולמות העליונים. אך יש לנקוט באמצעים למניעת התרחשותם של דברים כאלה. יש לבצר את טבעו הנמוך של האדם ולעשותו נטול גישה להשפעות האלמנטריות הרות הסכנה. ניתן להסב לכך על ידי טיפוח מודע של מעלות מסוימות.”

שטיינר, ‘שערים לידע’, עמוד 27.

מה נאמר כאן? מה הבנתם מהטקסט הזה? מפני מה הוא מזהיר אותנו, ומה יש לעשות עם זה?

משתתפת – אני מבינה שהחלקים הנמוכים שלנו הם קיימים כבריאה שלנו,  בכולם כבני אדם, ואנחנו צריכים להיות ערים לחלקים האלה כדי שנדע איך לזהות אותם ולעלות מעליהם. גם בקבלה הרב לייטמן מדבר על זה שנולדנו עם אגו וריכוז עצמי גדול, ואנחנו צריכים להיות בקשר עם המקומות האלה, ודרך אנשים אחרים, לא לבד. זה גם קשור לבדידות שבה אנחנו יכולים להיות עם הריכוז העצמי שלנו, עם האני הנמוך. אני מבינה שקודם כל צריך לקבל את החלקים הנמוכים שלנו, ואח”כ לעשות איתם טרנספורמציה, עבודה רוחנית, כדי שזה אולי לא יעלם אבל כן יהיה בתודעה שלנו.

יפה – נכון מאוד. הכוחות זוממי הרע – על מה הם מתלבשים לפי הטקסט הזה? על הגופים הנמוכים: האתרי והפיזי. אז קורה משהו – ככל שהנפש עולה למעלה, החלקים הנמוכים נשארים ללא השגחה, ללא מי שיווסת ויאזן. כל הזמן יש כוחות שרוצים לחדור אותם – את הגופים הנמוכים – והנפש, עולם הרוח והעבודה הרוחנית שאנחנו עושים מאזנים את השפעתם של הכוחות האלה שרוצים לחדור אותנו.

לכן עלינו לא להישאר לרגע ללא השגחה. שטיינר אומר שצריך לבצר את החלקים הנמוכים שבנו. אם אנחנו לא מבצרים את החלקים הנמוכים שבנו אז יוצא שאותם כוחות זוממי רע מתלבשים על החלקים הנמוכים שלנו ואז: מה שהיה מוסתר, מוסווה, מוחזק באיזון תת-קרקעי מסוים פורץ עכשיו החוצה. האדם, שאמנם מתקדם מבחינה רוחנית ומבחינת הידע הרוחני שלו – פתאום יוצאת ממנו שפלות. בהיסטוריה אנחנו מכירים מנהיגים רוחניים שהיו מאוד גבוהים מבחינת ידע רוחני, אבל הייתה שם שפלות מוסרית גדולה של ניצול כוח ומעמד, ניצול מיני וכלכלי, עד הדוגמא הקיצונית של הכת של ג’ונס שהרג 900 אנשים ברעב. יש את זה בעולם. לכן אנחנו צריכים לבצר את החלקים הנמוכים שבנו.

אני אשאל שאלה שדורשת התבוננות ופתיחות:

מי הרגישה שבשלבים המתקדמים בעבודה הרוחנית היא פגשה את החלקים הנמוכים שלה – שהם יצאו. זה יכול להיות חוסר סבלנות, יותר כעס, יהירות, ריחוק ועוד צדדים שלא הרשיתי לעצמי שהם יהיו בחזית, אבל דווקא ככל שהתקדמתי פתאום אני מרגיש שיוצאים ממני צדדים פחות נעימים. לרוב אני בכלל לא מרגיש, אלא הסביבה אומרת ומשקפת לי. אשמח אם מישהו מוכן לשתף אם עבר את זה – מפגש עם הצדדים שהם יותר מעובים בנו, אולי יהירות, חוסר סבלנות, בוז כלפי האחר.

משתתפת – האם יתכן שזה היה בחלום? ראיתי שאני נלחמת שטן-חיה ומגרשת אותו. זה היה אחרי סדנת הצן הקרמתי, בה היינו צריכים לפגוש את הרוע, וראיתי בחלום ממש חיה שאני נלחמת איתה. כל פעם חזרתי לאותה שאלה – איך אני יכולה להגן על עצמי? על החלקים הנמוכים שלי? אני חשופה בלילה ורואה את הקרב, חוזרת למטה – ומה אני עושה? יכול להיות שעדיין בתוך-תוכי יש את החיה, ואני עדיין פגשת אותה ביומיום. אני אולי יודעת איך להחזיק – לא לדבר, לא לפגוע באנשים – אבל אני יודעת שבתןך-תוכי יש מלחמה. מתי היא נגמרת?

יפה – אף פעם היא לא נגמרת. עוד מעט נדבר על זה.

משתתפת – את מדברת על מצב שאנחנו ישנים. אבל כשאנחנו מתעוררים אנחנו לא מודעים למה שקרה בלילה לכן אני לא מבינה את השאלה.

יפה – המודעות למה שקורה בלילה בעולמות העליונים זה משהו שאנחנו מנסים להשיג בעבודה הרוחנית. מה ששאלתי יכולה לעמוד בפני עצמה: ככל שאני מתעלה מבחינה רוחנית אני עלול ליפול אל המקומות הנמוכים, שהשארתי מאחור ללא עבודה. לכן שטיינר אומר שאנחנו צריכים לחזק את החלקים האלה. איפה יש אצלכם נפילה למקומות הנמוכים שלנו?

משתתפת – דווקא השבוע הייתי עדה להתפתחות אצלי. הייתה לי שיחה עם הילד שלי, שסיפר שאישה שמלווה אותו הסבירה לו שיש אנשים שהם לוכדי חלומות, ואנשים שהם גונבי חלומות. כשאמר ‘גונבי חלומות’ ידעתי שהוא מדבר עלי, ונפלתי לתהום של סערת רגשות, פחד וכעס. הפכתי לישות נוראית. הרגשתי את זה פיזית בגוף. בזכות העבודה פה הצלחתי להפריד את עצמי מזה – מה שלפני שנה לא הייתי עושה. לפני שנה – היו נאטמות לי האוזניים, הדרקונית הייתה יוצאת ושורפת אותו, ולא הייתי מקשיבה לו בכלל. הייתי נעלבת. הוא היה מרגיש את זה הרבה זמן. ברגע שהוא אמר זה ניסה לעלות. היו שם הביצורים עליהם שטיינר מדבר. ההתפרצות הגעשית נמצאת אצלי, לא רק בלילה, כל היום.

יפה – לא להיתפס לעניין של הלילה. פשוט בלילה קורה משהו שעוד אין לנו גישה אליו, אבל אנחנו צריכים להסתכל בכלל על הטבע הנמוך שלנו ואיך אנחנו מתמירים אותו. מה שאת עשית זה הפרדת כוחות הנפש, להיות ערה לעצמי. ואיך אנחנו מתמירים את זה?

אתן דוגמא מעצמי: בתחילת הדרך שלי עם האנתרופוסופיה היה שלב שבו הייתה הופיעה התרוממות רוח – שנה או שנתיים לאחר תחילת התהליך, בעוד הייתי עדיין מורה בבית ספר. הייתה מורה שהכרתי. היא הייתה עליזה וצחקנית, והכל היה בסדר, עד שבזמן ההוא – שנה שנתיים לאחר שהתחלתי ללמוד – עלתה היהירות וחוסר הסבלנות שלי כלפיה, וגברו ביחס אליה, שרק היום אני מבינה איזה דבר יצא שם. אם קודם חשבתי שהיא בסדר, לא בחורה מאוד עמוקה אבל חביבה, ואז זה הגיע למצב שחשבתי איזה שטויות היא מדברת ולא יכולתי לסבול את נוכחותה. על היהירות הזו שגגדלה בתוכנו – התחושה שהלימוד וההתפתחות עושים אותנו יותר טובים מהאחר – על הסכנות האלו אנחנו מדברים. אני גם לא יכולתי לשמוע אותה וגם לא יכולתי לשתף איתה פעולה – הכל יצא ממני פתאום.

לכן אני רוצה שנדבר על זה – מה הם הבורות הקטנים שאנחנו עדיין נופלים בהם בדרך.

בשפה של הברסלבים זה נקרא ‘קנאת המלאכים’ – המלאכים כאן לא במובן של המלאך האישי אלא במובן של ‘ישות רוחנית’. כשהישויות הרוחניות רואות שהאדם עושה עבודה אמיתית, המלאכים מתקנאים בו ולא רוצים שהוא יתקדם שלב נוסף. במובן הזה כל התגברות שלנו על חלק נמוך בנו זו מבחינתם השתלטות של האדם על עוד ישות, על עוד מלאך, על עוד מהות, והם מקנאים בו. מכיוון שהם מקנאים בו אז הם יכשילו אותו. לכן  זה אף פעם לא יגמר, כי אם טיהרת תכונה מסוימת אז תבוא הדרישה הבאה. הליטוש הרוחני לא נגמר אף פעם – זה כמו יהלום, צריך להגיע לדרגת צלילות מאוד גבוהה, וגם ביהלומים יש דרגות צלילות שונות. זה לא נגמר אף פעם, זו עבודה מתמדת כל הזמן.

איך נחזק את החלקים הנמוכים האלה?

נראה את ה’טיפים’ של שטיינר – זו עבודת חיים.

עצרנו בהנחיה לבצר את החלקים הנמוכים ולהפוך אותם ל’נטולי גישה’ לכוחות האלו, ע”י טיפוח מעלות מסוימות. אז במה האדם יכול להכשיר את עצמו ולהתאמן לשמור על עצמו ועל החלקים הנמוכים, שלא יישארו פתח לכוחות זוממי רע? הנה שלושת העצות של שטיינר:

המעלות הן :

1.להכיר את הבלתי נכחד, את המתמשך בכל הדברים, להבחין בו מזה שמתכלה. ” לא יוכל אדם לגלות את המתמיד בדברים אלא אם נתוודע תחילה אל האספקט הנכחד שבהם”.

מי שלומד עם יעל פגש את התרגיל בו מסתכלים על צמח נובל, על קמילה, כדי לראות את ההתחדשות, את הרוח שנמצאת בתהליכי הקמילה ובהתחדשות.

2.למקד ליבנו בכל דבר הראוי להערכה ושאמת כלולה בו. ללמוד להעריכו בצורה גבוהה יותר מאשר את החולף ואת מה שאין בו חשיבות.

3. לטפח שש תכונות: שליטה במחשבות, שליטה בפעילויות, כוח סבל, הגינות, אמון בסובב אותנו ואיזון פנימי.

אנחנו רואים שזו עבודת חיים. רק ששת התכונות האלו הן כבר עבודת חיים, כדי לחזק ולבצר את החלק הנמוך שלנו, כדי שלא יהיה נתון לסכנת ההשתלטות של הכוחות הרוחניים על החלקים הנמוכים.

הברסלבים מדמים את קנאת המלאכים למים: אם אנחנו מוזגים מים מברז הם נראים לנו צלולים והכל נראה בסדר. אבל ברגע שנרתיח אותם מה יקרה? המים מבעבעים, רותחים, והחלקים האפורים העכורים שוקעים. החלק הצלול עולה למעלה. התהליך הרתיחה יש הפרדה בין החלקים העכורים לחלקים הצלולים. המלאכים – במי הם מקנאים? הם לא מקנאים בכוס המים מהברז, שם הטוב והרע מעורבב, אלא מקנאים דווקא באדם ש’מרתיח’ את עצמו – שבוחן את עצמו ועובד על עצמו, שעסוק בהפרדה בין הגבוה לנמוך, אבל חוזר אל הנמוך ועובד עליו ומתמיר אותו. אם אני אומר שהוצאתי מעצמי את החלקים הנמוכים, והם כבר לא קשורים אלי ואני לא רוצה לעסוק בהם – שם בדיוק טמונה הסכנה, שם אני נופל.

זו הרתחה מתמדת שלנו את עצמנו כדי לראות איפה התגבהנו, אבל גם איפה החלקים הנמוכים העלולים להתגבר בלי השגחה – שם אנחנו ניפול, ושם תחסם בפנינו הדרך להשגת ידע אמיתי של העולמות העליונים.

משתתפת – אז בעצם כל פעם אנחנו צריכים את הכוח הזה להתגבר ולהתגבר על החלקים הנמוכים שלנו?

יפה – קודם כל לרדת אליהם ולדעת: יש בי קינאה, יש בי נקמנות, יש בי יהירות, יש בי צרות עין. קודם כל עלינו להכיר אותם ולראות איזה מקום זה תופס בחיים שלי, ואיך זה פועל על האחר. איך זה מאפשר לי לא לפעול בחופשיות בחיים היומיומיים. התנועה היא ממש לרדת אל תחתית הכוס כדי לראות מה נשאר שם ולא להפקיר את זה. אנחנו לא יכולים לעשות את ההפרדה ביננו לבין החלקים הנמוכים שלנו. לזאת לעומת החסידות לדוגמא, שם יש בגד עם חגורה אמצעית שמפרידה בין החלק הגבוה לחלק הנמוך של האדם. אבל אנחנו לא יכולים להפריד מאיתנו את החלקים הנמוכים, אלא להיות איתם במגע כל הזמן. רק כשנהיה איתם במגע אז נוכל לעשות אותם צלולים יותר, אחרת הכוחות זוממי הרע יגבירו ויתנו יותר ווליום לתכונות הנמוכות שלנו.

משתתפת – זה גם אם אני לא עושה עבודה עם החלקים הנמוכים אז אין לי בעצם בחירה כי הם שולטים ואני לא יודעת את זה בכלל?

יפה – נכון. הם שולטים, ונשאר התעתוע הלוציפרי שאני בעולמות העליונים ואני ברוח, ובעצם זו נפילה אל התעתוע וחזיונות, ואנחנו מתרחקים מהאמת.

נחזור ונקרא את שירו של ר’ שלמה איבן גבירול, שחייו היו רצופי סבל נפשי ופיזי, והוא הבין שרק אם הוא יוותר על האגו ועל העצמיות שלו – לא ככניעה נפשית אלא ככניעה רוחנית – אז הוא יכול להתקרב אל הידע הרוחני הגבוה.

שפל רוח / ר’ שלמה אבן גבירול 

שְׁפַל רוּחַ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה,/  אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה.

לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי/  כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָאֲדָמָה.

מְלֹא עוֹלָם, אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ, /   הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ, וּבַמֶּה?

הֲדָרְךָ לֹא יְכִילוֹן מַלְאֲכֵי‑רוֹם ‑/ וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמָּה וְכַמָּה!

אֲשַׁחֵר אֵל בְּרֵאשִׁית רַעֲיוֹנַי / אֲשׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה.

תודה רבה לכם. אני מאחלת לכולנו המשך עבודה מתמדת על החלקים שלנו כדי להגיע לצלילות.

להתראות.

print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *