אנתרופוסופיה בימי קורונה – לימוד 62

23.12.2020 – לימוד 62

לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן

תמלול הלימוד:

היום נמשיך ונתייחס לפן נוסף של השיעור הפתוח האחרון שהיה לנו יחד לפני חנוכה. חנוכה עבר, ובימים הקרובים נחגג גם חג המולד, שגם הוא חג של אור בתוך החושך. בנוסף לחנוכה ישנם גם חגי חורף אחרים, שהמשותף לכולם הוא האור שנולד בתוך החושך. האור של ה’אני’, האור של התודעה, הזרע של הרוח שנולד ומתגבר על החשיכה.

 זלדה/ פרחתי בבית אבן

פָּרַחְתִּי בְּבֵית אֶבֶן             תְּהוֹמָהּ לָכַד

בְּלִי עֹל, בְּלִי תַּכְלִית,         אֶת נַפְשִׁי הַצּוֹהֶלֶת.

כִּבְדָיָה תִּמְהוֹנִית,             טָבַעְתִּי בַּחֹשֶׁךְ,

כְּרַקֶּפֶת בַּסֶּלַע.                 בָּאִזְמָרַגְדְּ.

יְרוּשָׁלַיִם לָכְדָה             סוֹדָהּ לָכַד

אֶת נַפְשִׁי הַחָפְשִׁית,      אֶת נַפְשִׁי הַחַיָּה

טָבַעְתִּי בָּאוֹר,              טָבַעְתִי בְּרָזֶיהָ.

שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמִי.

מתוך “פנאי”, הוצאת הקיבוץ המאוחד

 

נחזור ברקפיטולציה קצרה על המפגש מלפני 3 שבועות, בו דיברנו על פן מאוד מיוחד של האור והחושך:

ראינו שבסיפור הבריאה יש קודם כל חושך, ורק אח”כ מופיע האור.

 ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; בראשית א’

ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. בראשית א’

האור מגיע אחרי החושך. גם לפי שטיינר, בתוך ההתפתחות הפלנטרית יש קודם כל את החשיכה של שבתאי קדמון. בשבתאי קדמון אין אור, ושם נוצרים הגופים הפיזיים שלנו – הנבט של הגוף הפיזי האנושי, ביצי החום. ורק אח”כ, בשמש קדמונית, מופיע האור.

קראנו בפעם הקודמת שבכל אשר מופיע הניגוד הקוטבי של האור, מסתתרת מהות רוחית-נפשית בחושך. כשמדובר על חושך בבראשית מדובר על התגלותן של ישויות שנשארו בשלב השבתאי. וכאשר מדובר על אור מדובר על התגלות של הישויות המתקדמות – הן פועלות ואורגות אלו באלו.

“כך, בראיה מבחוץ, ארגו אלה באלה בהווייתה החיצונית של השמש ישויות שבתאי שנשארו מאחור וישויות שמש שהתקדמו בדרך הנכונה. בהתבוננות פנימית ארגו הישויות הללו אלו באלו ובהתבוננות חיצונית הן ניכרו כאור וחושך, כפעולה זה בזה של אור וחושך. אם אנו מסתכלים איפוא על האור עלינו לומר כי הוא מהווה את התגלותן של הישויות שהתקדמו עד להוויית השמש. אם אנו מסתכלים על החושך, הוא מייצג לנו ביטוי חיצוני של הישויות שנשארו בשלב השבתאי הקדום.

ר. שטיינר, ‘בראשית – סודות סיפור הבריאה המקראי’, הרצאה 5, הוצאת חירות

אנחנו יודעים שמאחורי כל דבר בפיזי יש מהות רוחנית. בספר הזה, בו סדרת הרצאות על ספר ‘בראשית’ הוא מדבר על זה שמאחורי החושך יש ישויות – ישויות שנותרו מאחור משבתאי קדמון, ומאחורי האור – יש את הישויות של השמש.

“האור שעליו מדבר ספר בראשית אינו האור שניתן לראותו בעיניים הפיסיות החיצוניות. האחרון הוא רק ביטוי מאוחר של האור שעליו מדובר בספר בראשית. באותה מידה מה שאנו מציינים בתור חושך, השורר סביבנו בלילה כאשר השמש אינה נראית, גם הוא ביטוי פיסי מאוחר של מה שמצוין ב”בראשית” כחושך. אם נשאל כעת האם יש משמעות מסוימת בעבור בני האדם לאור היום הפיסי הזה, כפי שאנו רואים אותו כיום, הרי איש מכם לא יטיל ספק בחשיבותו של האור הזה לישות האנושית, כמו גם לישויות אחרות. קחו, דרך משל, את הצמחים: אם תשללו מהם את האור, יתנוונו. האור מהוה אלמנט חיים לכל החי על האדמה. האור נחוץ איפוא גם לבני האדם, בכל הנוגע לקיום הגופני החיצוני.”

ר. שטיינר, ‘בראשית – סודות סיפור הבריאה המקראי’, הרצאה 5, הוצאת חירות

בפעם הקודמת דיברנו על החושך כישויות שנשארו מאחור אבל נמצאות איתנו גם עכשיו כחלקים בנו. דיברנו על אותם חלקים בנו שנשארו מאחור ובאים מחיים קודמים, מקרמת עבר, מהוויית עבר שלנו. החלקים המוארים, המתקדמים, שלנו צריכים לגאול את החלקים האלה – לעזור להם, להביא אליהם תודעה כדי לעזור להם התעורר וגם להגיע ולהתקדם קדימה. ראינו איך האור יכול לגאול את החושך. יש לו תפקיד לגאול את אותם חלקים בנו שנשארו מאחור, ואת אותן ישויות שנשארו מאחור.

היום נראה את התפקיד של החושך, ואיך הוא מגן עלינו מפני האור – מפני אור גדול מדי, מפני אור מוקדם מדי, מפני אור חזק מדי. האור במובן של התודעה: אור התודעה, מול חשכת התודעה.

נקרא טקסט מתוך אותו פרק מספר ‘בראשית’ של שטיינר, ונראה דבר מרתק:   

“הריסה זו של גופנו הפיסי, המתרחשת במשך ערות היום, לא יכלה להתקיים בהוויית השבתאי הקדום. לו הייתה מתרחשת כבר על השבתאי הקדום, לא מסוגל היה אף אחד לבנות את יסודותיו של גופנו הפיסי, שכן לא ניתן כמובן לבנות מאומה כאשר מתחילים להרוס.”

אנחנו יודעים שכאשר אנחנו בתודעה ערה – כשאנחנו ערים במשך היום – הגוף הפיזי והאתרי שלנו כל הזמן נהרסים. המסע של התינוק עד לזיקנה הוא מסע של כניסת התודעה, ובו-זמנית גם מסע של הרס הגופים הפיזי והאתרי, יותר ויותר מאמצע החיים. באופן כללי, הגוף הפיזי והאתרי שלנו במהלך העירות במהלך היום עוברים תהליכים של הרס. האור הורס את הפיזי והאתרי. ובכל לילה הגוף הפיזי והאתרי נשארים במיטה, הגוף האסטרלי וה’אני’ עולים אל עולם הרוח, ובזמן הזה הגוף הפיזי והאתרי משתקמים. עד שאנחנו מגיעים למצב של ההרס סופי – זה המוות הפיזי, הסופי.

פעילות השבתאי חייבת היתה להיות פעילות בונה לגבי גופנו. פעילות זו הובטחה במשך הוויית השבתאי. תהליכי ההרס בגופנו מתבצעים דווקא במשך היום, בעת זרימת האור; אולם האור לא התקיים עדיין בזמן השבתאי הקדום, ולכן היתה פעילותו של השבתאי על גופנו בגדר פעילות בונה. פעילות בונה זו היתה חייבת להישמר לפחות למשך זמן מה, גם כאשר מאוחר יותר, בזמן השמש הקדומה, נוסף האור. דבר זה יכול היה להתחולל רק בכך שנשארו מאחור ישויות שבתאי, שדאגו לבנייה. אתם רואים איפוא כי בהתפתחות הקוסמית היה נחוץ שישויות השבתאי יישארו מאחור, כדי שכאשר מתקיים האור, ידאגו לבנייתו של הגוף הפיסי ההרוס. כך חייבות להשתלב בקיומנו ישויות השבתאי שנשארו מאחור. בלעדיהן היינו חשופים להרס בלבד. חייב להיות ברשותנו מצב מתחלף, פעולה הדדית של ישויות שמש וישויות שבתאי, של ישויות אור וישויות חושך. אם איפוא אמורה היתה פעילותן של ישויות האור להיות מונחית בדרך הנכונה בידי האלהים, כי אז היה עליהם לשלב בעבודתן באופן סדיר את עבודתן של ישויות האפלה, ישויות החושך. בפעילות הקוסמית אין כל אפשרות קיום אם לא נארגים כוחות אפלה אל כוחות האור. בשילוב אלו באלו, כאילו באריגת רשת של כוחות אור וכוחות אפלה, נעוץ סוד של ההוויה הקוסמית, של האלכימיה הקוסמית.”

ר. שטיינר, ‘בראשית – סודות סיפור הבריאה המקראי’, הרצאה 5, הוצאת חירות

כאן שטיינר אומר לנו על ישויות החושך של שבתאי קדמון – שיש להן תפקיד. מהו? מה היה קורה אם כאשר שמש קדמונית הייתה נכנסת והיה נכנס האור – לא היו גם את ישויות החושך משבתאי קדמון? מה היה קורה אם כאן היום בקיום שלנו על פני האדמה היה נכנס רק האור, בלי החושך? הרס מוחלט!

זה מעניין, כי אנחנו בדרך כלל יודעים שבלי האור של השמש אי אפשר לגדול. שום דבר חי לא יכול לגדול. אנחנו אומרים ‘אור השמש’ ומתכוונים ל’אור התודעה’, אבל יש קשר ביניהם: אור השמש הוא התעבות של אור התודעה, של האור האלוהי, האור הגבוה ביותר. כאן נאמר לנו שאם היה רק אור – היינו נהרסים. יותר מזה, אסור היה שבשבתאי יהיה אור. בשבתאי קדמון, איפה שנוצר הנבט של הגוף הפיזי, איפה שהחלה הבנייה – לא היה אור. הבנייה הראשונית נעשית בחושך.

אולי זה נשמע בהתחלה מפתיע, אז בואו נחשוב איזה דברים חייבים להיווצר בחושך.

משתתפת – הזרע חייב להיות בחושך כדי להתפתח.

משתתפת – גם העובר נמצא בחושך.

יעל – אי אפשר לתאר שהעובר האנושי וכל התהליך הקוסמי המופלא הזה היה מתרחש באור, בצורה גלויה וחשופה. זה לא יעלה על הדעת.

משתתפת – רואים את זה גם בשעת הלידה: עד כמה האור שהעובר יוצא אליו הוא כל כך עבה בשבילו, וקשה.

יעל – אין יצירה חדשה שיכולה להיווצר באור. לאחר מכן, בשביל שהיא תגדל, היא צריכה לצאת. אפילו על שיר, או סיפור או ספר, אומרים שהוא ‘יוצא לאור’. הוא נולד בחושך, הוא נולד במקום אחר, ורק לאחר מכן הוא יוצא אל האור, כשהוא מוכן לצאת. הוא לא יכול לצאת מוקדם מדי. משהו שיצא מוקדם מדי לאור הוא פג. פרי בוסר. לא בשל. הדברים מבשילים בחושך.

שאלות לחקירה ביוגרפית:

אנחנו יכולים לחשוב עלינו ועל הביוגרפיה שלנו. נשאל שתי שאלות:

  1. איך החושך שמר עליכם, הגן עליכם ממשהו שעוד לא הייתם מוכנים לפגוש בתודעה מלאה. משהו שהיה יכול להרוס אתכם אם הייתם פוגשים אותו בתודעה מלאה.
  2. מפגש עם אור חזק מדי – מתי יצאתם לאור מוקדם מדי, או מהר מדי, או פגשתם אור מאוד עוצמתי שהפגיש אתכם עם חוויה של הרס.

חשוב לראות את הישויות שבאות מהעבר – הדברים שבאים מהעבר ומגנים עלינו מפני האור. האור זה גם ה’אני’ שלנו, שהוא ישות שמש. שמש זה עתיד, אור זה עתיד, אבל מפגש חזק מדי עם העתיד הוא מאוד מפחיד. לכן אפשר להגיד שהעבר, החושך, השינה – מגינים עלינו.

אנחנו גם יודעים שילדים גדלים בשינה. אנחנו עצמנו לא היינו יכולים לחיות ללא שינה, וילדים בכלל גדלים בשינה. ילד שלא ישן – אומרים שהוא לא יגדל.

משתתפת – אומרים גם שילדים צריכים לישון בחושך מוחלט. יש הפרעות נפשיות והתפתחותיות כשלא ישנים בחושך מוחלט.

יעל – זה מעניין, אני זוכרת שקראתי על הזיהום של האור. לא האור של התודעה, אלא האורות החיצוניים. קראתי שהאור שבו מאירים את הכבישים הוא זיהום כמו זיהום אויר ורעש. הרבה דברים נהרסים מתוך זה. חיות הלילה מושפעות מזה.

נהרהר ונחשוב איך החושך של התודעה שלכם, איך שינה שהייתם בה, שמרה עליכם לא לפגוש אור מוקדם מדי, וגם נחשוב איך האור הרס אתכם, הפגיש אתכם עם משהו חזק מדי.

משתתפת – אני חושבת שברגע שלמדתי לקרוא בכיתה א’ נהייתי תולעת ספרים והשתניתי לגמרי. התחלתי, לפי זיכרוני, לשאוב ספרים. כבר בכתה ב’ הייתה לי משיכה גדולה לספרי שואה, ועד כיתה ד’ גמרתי לקרוא את כל ספרי השואה שאולי אסור לקרוא עד התיכון, ק.טצניק וכאלה. אף פעם לא הסתכלתי על זה במובן שאת אומרת היום, ואני עכשיו רואה שנכנסה לשם תודעה מוקדמת מדי. השתניתי אפילו בתמונות: ממשהו עגול, ילדי, תמים – התחלתי להיות יותר זוויתית, רזה, עם עיניים פקוחות. זה לא רק זה, אבל זה הרבה מזה. אצלי זה קשור ללמוד לקרוא ומה שקראתי.

יעל – החשיפה לתכנים האלו זה זעזוע. זו כניסה של אור הרסני במובן הזה. מבחינת הקרמה זו בטח לא הייתה טעות, אבל מהבחינה שלנו – החושך לא הגן עליך. לא הייתה ההגנה של חוסר הידיעה. הידיעה נכנסה בשלב מאוד מוקדם. תודה על השיתוף.

משתתף – אחרי הלימודים באוניברסיטה נסעתי לארה”ב ופתאום נחשפו בפני כל המרחבים הגדולים והאפשרויות להרוויח כסף, וזה הוציא אותי מאיזון. הייתי בערך בן 25. כל השפע והאפשרויות – לא הייתי בשל לזה. איבדתי את האיזון שהיה לי, לקח לי זמן להתעשת.

יעל – זו דוגמא למשהו שהיה Overwhelming , הציף אותך. טוב שזה קרה אז, כי אפילו שזה בילבל אותך והוציא אותך מאיזון, זה כנראה איזון שהיה צריך להיות מופר. אם זה היה קורה מוקדם מדי, יכול להיות שזה היה מערער בצורה לא נכונה. יכול להיות שהפרת האיזון הזו הובילה אח”כ לדברים חשובים.  את זה רק אתה יכול להגיד.

משתתף – כן, מאז הייתה רק צמיחה.

יעל – להרס הזה יש תפקיד לשם בנייה חדשה, אבל אי אפשר שהוא יגיע מוקדם מדי. כשהוא מגיע מוקדם מדי זה יכול להיות הרסני ברמה כזאת שיש קושי להשתקם.

משתתף – לגבי האור והחושך אני רוצה להוסיף שיש משפט שאומרים ‘דברים הסמויים מהעין’. אז גם כשיש משהו סמוי מהעין, בחושך, יש בזה ברכה.

יעל – יפה. אפשר להתייחס לחלק הראשון של השאלה: מקום שבו נשארתם בחוסר תודעה, בתודעה עמומה, ששמרה עליכם – כדי לא לדעת את הדברים טרם הזמן.

משתתפת – כשאמא שלי הייתה חולה לפני שהיא נפטרה, לא הבנתי עד כמה היא הייתה חולה. היום אני מבינה שזה היה סוג של חושך. זה גם הגן וגם הרס.

יעל – תמשיכו לחשוב על זה. זו זווית חדשה על האור והחושך ומעניין להרהר בזה.

 

זלדה/ פרחתי בבית אבן

פָּרַחְתִּי בְּבֵית אֶבֶן             תְּהוֹמָהּ לָכַד

בְּלִי עֹל, בְּלִי תַּכְלִית,         אֶת נַפְשִׁי הַצּוֹהֶלֶת.

כִּבְדָיָה תִּמְהוֹנִית,             טָבַעְתִּי בַּחֹשֶׁךְ,

כְּרַקֶּפֶת בַּסֶּלַע.                 בָּאִזְמָרַגְדְּ.

יְרוּשָׁלַיִם לָכְדָה             סוֹדָהּ לָכַד

אֶת נַפְשִׁי הַחָפְשִׁית,      אֶת נַפְשִׁי הַחַיָּה

טָבַעְתִּי בָּאוֹר,              טָבַעְתִי בְּרָזֶיהָ.

שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמִי.

מתוך “פנאי”, הוצאת הקיבוץ המאוחד

שני הביטויים של זלדה – ‘לטבוע באור’ ו’לטבוע בחושך‘ – הם ביטויים מעניינים שאפשר להרהר בהם ולחשוב איפה פגשנו אותם בתוך החיים, מתי ‘טבעתי באור’ ומתי ‘טבעתי בחושך’?

המשך שבוע טוב.

print