23.3.2020 – לימוד יומי 5
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
עיקרי השיעור:
וורס הגורל / ר. שטיינר
הכמיהות של הנפש הן כמו זרעים,
שמתוכם צומחים מעשים של רצון
ופירות החיים מבשילים.
אני יכולה לחוש את גורלי וגורלי מוצא אותי.
אני יכולה לחוש את כוכבי וכוכבי מוצא אותי.
אני יכולה לחוש את יעדיי ויעדיי מגלים אותי.
היקום ונשמתי הנם אחדות אחת אדירה.
החיים צומחים בהירים יותר מסביבי
החיים נעשים קשים יותר עבורי
החיים ייעשו שופעים יותר בתוכי.
כדי להבין מהי אינטואיציה במובן האנתרופוסופי, נסתכל ב-'קבלה' על 4 דרגות התודעה – פרד"ס – כשאינטואיציה היא ה'סוד', הנסתר של היות עם הדבר. חוויית "אההה". תובנה עמוקה, עד כדי הכרה בקרמה ובחיים הקודמים.
עולם הרוח והקשר שלו לאדם
הַסְּפֵרוֹת בעולם הרוח [1]
עולם הרוח מחולק לאזורים שמכונים 'ספרות', וכל ספרה היא אזור בו נמצאים הארכיטיפים הבוראים, היוצרים.
בספרה 1: נמצא תבנית הדומם (הארכיטיפ) ממנו נגזרים כל הדוממים שבעולם, כל מה שפיזי בעולם הארצי הוא בעל מקור – ארכיטיפ – בעולם הרוח.
כך גם קיימים אזורי הארכיטיפים של עולם הצומח ועולם החיות.
הארכיטיפ של כל תבניות המחשבה נמצא בספירה של העולם הפיזי בעלם הרוח.
הארכיטיפ הוא לא קונספט מופשט; זהו מושג-על, שכל מה שקיים בעולם המחשבות, לדוגמא, המחשבות הקונספטואלית, נכנס בתוכו. כל ארכיטיפ הוא ישות יוצרת. אין לו צורה קבועה, הצורה משתנה. הצורות בעולם הרוח משתנות, ולכל ארכיטיפ יש אינסוף ואין ספור צורות בעולם הפיזי.
רוחות הצורה – האלוהים. הם היוצרים של כל מה שיש לו צורה.
החומר הבראשיתי שמתוכו הם יוצרים הוא התוהו ובוהו. א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. בראשית א'
התוהו ובוהו זהו החומר ההיולי הראשוני, ויש את רוח האלוהים ש'דוגרת' עליו כדי ליצור ממנו. התוהו ובוהו הוא הכאוס.
בעולם הרוח, התבניות הן תבניות של מחשבה חיה – הכל ישות חיה, הוויה. אין שום דבר פסיבי ונפעל. רק הרוח היא אקטיבית, החומר הוא ה'נפעל' והפסיבי.
הנפש נמצאת בין הרוח והחומר, והנפש היא פסיבית – היא גם סוג של חומר, כי היא תגובתית, היא 'נפעלת'. מה מפעיל את הנפש? סימפטיה ואנטיפתיה. הנפש היא לא אקטיבית.
כשנפש הופכת ל'פועלת' אז כבר מתקיים בה עיקרון אחר, עיקרון רוחני. (מתרחש בתהליך הפרדת כוחות הנפש – לפעילות הנפשית נכנסת תודעה 'אני' והיא הופכת לאקטיבית, מעבר ל'טבעי' של האדם, האוטומטי).
בעולם הרוח יש מחשבה חיה, כלומר: מחשבה בוראת – ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. בראשית א'. במחשבה החיה של אלוהים נברא העולם.
בעולם הארצי קיימים שני סוגים של מערכות קונספטים:
- מערכת קונספטואלית שמשולבת עם חומר פיזי – מוסדות ממשלתיים, חינוך וכו'. מערכות בעלות התוויה ואידיאות, שממומשות בפיזי, יש להן ביטוי בארציות.
- מערכות קונספטואליות עם יסוד מנטלי בלבד – דת, פילוסופיה, השקפת עולם. מערכות שאינן בעלות קיום בפיזי. (דת – כנסיות, ספרים ומוסדות לקיום הדת כבר נחשבים ביטוי חומרי של הקונספט הדתי).
הרוח היא אינסופית, והחומר הוא סופי. הרוח יכולה ליצור כל הזמן רעיונות מחשבתיים חדשים. בגלל שהחומר הוא סופי, אז הוא נגמר עבור ביטוי המחשבות היצירתיות שהרוח יוצרת באופן אינסופי.
לכן הרוח נאלצת להרוס ולהחריב חומר קיים כדי לבנות מתוכו תבנית חדשה.
במקרה של המחשבות, החומר הקיים הוא תבנית המחשבה שהייתה לי עד עכשיו, ואשר אינה משרתת אותי יותר – והיא חייבת להיהרס.
כל פעם שיש בריאה חדשה, הישן חייב להגיע לתוהו ובוהו. כל פעם שזמנה של תבנית מסוימת עבר, אז הרוח חייבת להרוס את התבנית הזו כדי ליצור תבנית חשיבה חדשה.
איך בביוגרפיה (במיקרוקוסמוס) הרוח הורסת תבניות ישנות למען ההתפתחות?
דוגמא ביוגרפית: אדם נדיב ועוזר, שתבנית מחשבתו על עצמו כאדם טוב צריכה להיהרס, אז הרוח תאלץ להרוס לאדם תבנית זו. זה יתרחש לדוגמא במפגש עם אדם אחר שיגיד לו "אתה האדם הכי מרושע עלי אדמות שפגשתי אי פעם". זה יפתיע את האדם ה'טוב'. זה יפעיל אותו, יעורר רגשות והתנגדות. בתהליך הפרדת כוחות הנפש, אם האדם יכול להימנע מתגובה שמטרתה 'להרוג את השליח' – כלומר: להאשים את מי שאמר לו את הדברים – הוא יוכל לגלות אמת על עצמו, ואולי אפילו את הרוע שלו, כלומר את חוסר המוסר שלו, את המניעים הנסתרים שייתכן שמתוכם היה 'נדיב' וכד'.
פליאה – התחושה של ההפתעה כשאנחנו פוגשים מסר שלא תואם את תבנית מחשבתנו. כשמשהו צריך להתפתח (לדוגמא האמת של האדם על עצמו) יגיע אירוע שיפגיש אותו עם מסר בלתי צפוי, שיהרוס את תבניות המחשבה הישנות.
לכוחות ההרס יש תפקיד משמעותי, מכריע וקריטי, בקידום האבולוציה האישית, האנושית, הכלל-אנושית והקוסמית.
עולם הרוח חייב להביא את הדברים לתוהו ובוהו וכאוס כדי להרוס תבניות מחשבה ישנות וליצור דבר חדש.
מטרתו של עולם הרוח היא תמיד – קיומו והתקיימותו של האני.
תרגיל לחקירה ביוגרפית:
במפגש עם הקורונה – לחשוב איזה תבנית מחשבה נהרסת לי עכשיו? התערערה לי עכשיו?
משהו בקורונה הוא בעל איכות של 'הרס הישן'. הוא הורס גם את הפיזי וגם את תבניות המחשבה.
המחשבות המנחות שבהן עסקנו בלימוד:
הקרמה מובילה מטבע לרוח
- מכול מה שחבוי ביצירת גורלו של האדם רק חלק קטן נכנס לתוך התודעה היומיומית. ועדיין, יותר מכל, מלמדת אותנו חשיפת הגורל על האופן בו יכול הלא-מודע להפוך למודע. שוגים אלו המדברים על הלא-מודע כאילו לעת עתה הוא חייב להישאר לגמרי בעולם הבלתי-ידוע; בכך הם בונים מחסום לידע. בכל מקטע (fragment) ומקטע של גורלו הנחשף בפניו, מעלה האדם לעולם התודעה דבר מה שעד עתה היה בלתי-מודע.
- בכך הופך האדם למודע לעובדה שדברים הקשורים לגורל אינם נארגים בחיים בין לידה ומוות. כך, יותר מכל, ממריצה אותו שאלת הגורל להרהר בחיים בין מוות ללידה חדשה.
- דרך שאלת הגורל מקבלת חוויה אנושית מודעת תמריץ להתבונן מעבר לעצמה. יותר מכך, כאשר אנו מהרהרים בעובדה זו אנו מפתחים רגש אמיתי ליחסים בין הטבעי לרוחני. מי שמתבונן בהשפעה החיה של הגורל על האדם ניצב כבר בתוך הדברים הרוחניים.
ר. שטיינר, ‘מחשבות מנחות’, 2020, עמ’ 35, תרגום: אורנה בן דור, הוצאת ‘כחותם’.
[1] נושאים אלו נלמדים בהרחבה בלימודי ההכשרה וכן בשנת קרמה בבית הספר 'כחותם'.