ביוגרפיה בימי קורונה 111

02.03.2022 

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן

עיקרי השיעור:

אנתרופוסופיה בימי קורונה 111 – קבלת החלטות – 2.3.22

אבן היסוד/ רודולף שטיינר

עיבוד משלושה תרגומים – ע"י דניאל זהבי

נפש אדם!

את חיה בגפיים

הנושאים אותך דרך חלל העולם

לתוך הווית ים-הרוח.

תרגלי הזכרות-רוח

במעמקי הנפש,

היכן שמתהווה,

בהווית בורא-עולם היוצרת,

האני העצמי

מעצמיותו של האל.

ואז באמת תחיי

בישותו של אדם-עולם.

כי מולכת רוח-אב הגבהים.

בעמקי העולם הוויה יוצרת.

אתן רוחות העוצמה!

שרפים, כרובים, כתרים

(אהבה, הרמוניה, רצון),

השמיעו במרומים

מה שבמעמקים מהדהד,

האומר:

מהאלוהי מתהווה האנושות.

שומעות זאת הרוחות האלמנטריות

במזרח, מערב, צפון ודרום:

לו ישמעו זאת בני-האדם.

נפש אדם!

את חיה בפעימת לב-ריאות,

המובילה אותך במחזורי הזמן,

להרגשת מהות הנפש העצמית.

תרגלי השתקעות-רוח

בשיווי משקל נפשי,

היכן

שמעשי התהוות-העולם הפועמים,

את האני העצמי עם עצמיות העולם

מאחדים.

ואז באמת תרגישי

את פעילותו הנפשית של האדם.

כי מולך רצון עמנואל במרחב סביב.

במחזורי עולמות מעניק חסדו לנפשות.

אתן רוחות האור!

קיריוטטס, דינמיס, אקזוסיאי

(חוכמה, תנועה, צורה),

שלהבו במזרח

מה שבמערב מעוצב,

האומר:

בעמנואל המוות הופך חיים.

שומעות זאת הרוחות האלמנטריות

במזרח, מערב, צפון ודרום:

לו ישמעו זאת בני-האדם.

נפש אדם!

את חיה בראש הנח

אשר ממקורות הנצח

מגלה לך את מחשבות העולם.

תרגלי ראית-רוח

במנוחת מחשבות,

היכן שמטרות האלים הנצחיות

את אור-הווית-העולם

לעצמיותך מעניקות,

ולחופש של רצון

אותה משלחות.

ואז באמת תחשבי

ביסודות רוח-האדם.

כי מולכות מחשבות-העולם של הרוח.

בהווית העולם כמהות לאור.

אתן רוחות הנפש!

ארכאי, ארכיאנגלוי, אנגלוי

(מלאכי הזמן, מלאכי עליון, מלאכים),

תנו שמהמעמקים תעלה הבקשה

הנשמעת בגבהים,

האומרת:

במחשבות עולם של הרוח מתעוררת הנפש.

שומעות זאת הרוחות האלמנטריות

במזרח, מערב, צפון ודרום:

לו ישמעו זאת בני-האדם.

במפנה הזמנים

נכנס אור רוח העולם

לתוך זרם ההוויה הארצי.

חשכת ליל

חדלה לשלוט.

אור יום קורן

זהר בנפשות בני-האדם.

אור אשר מחמם

את לבבות הרועים הדלים,

אור אשר מאיר

את ראשי המלכים החכמים.

אור אלוהי

שמש-עמנואל:

חמם נא

את ליבנו,

האר נא

את ראשנו,

כדי שטוב יצמח

ממה שאנחנו

מלב מייסדים

ומראשנו מבקשים

אל המטרה להוביל.

"בכל אדם יושב למטה, כאילו מתחת לפני הקרקע, האדם האחר. באדם אחר זה חי גם האדם הטוב יותר, השואף תמיד – במעשה שביצע – לעשות את אותו מעשה טוב יותר בפעם הבאה. תמיד מהדהדת חרישית ההתכוונות מן המתווה אשר נמצא בתת-מודע, ורק כאשר תשוחרר הנפש מן הגוף הפיזי, תתווסף אל אותו מתווה ההחלטה. המתווה נשאר בנפש לגמרי כזרע; לאחר מכן, באה בעקבותיו ההחלטה. ההחלטה נמצאת באדם-הרוח, כפי שהמתווה נמצא ברוח-החיים והייחול ברוח-העצמיות."

שטיינר, 'ידע האדם', פרק 4 עמ' 53

"כאשר מישהו בעולם הרוח נבחר ללכת לאדמה עם תפקיד מיוחד למלא, כיצד נצייר לעצמנו את התהליך? כולנו יורדים לאדמה בין אם על-פי צו או כוונה למלא את צו הקרמה והחלטותיה שאליהם נהיינו מודעים בעולם הרוח, לפגוש את אותם בני אדם הקשורים אלינו באמת על-ידי קרמה. בעולם הרוח זה ברור בתודעתנו ואנחנו מודעים לכך לגמרי. במהלך הירידה הממשית הידע הזה מוחשך אבל בתהליך ההיעלמות מתודעה בהירה זה נעשה לכוח מעצב-איברים שבספירת הירח עוזר לבנות גוף ארצי בהתאמה עם ההחלטות הרוחיות שבהן ישויות נעלות לקחו חלק. בגוף זה נהיה כעת הדחף לקיים גורל, לפגוש אינדיבידואלים מסוימים, לשאת סבל או אסונות. לכל מקום שגופנו מוביל אותנו – זהו אינסטינקט-הקרמה או אינסטינקט-'האני' שבנו.

תפקיד כזה ממלא אותנו, לא עם כוונה מודעת, אלא עם החלטות מעצבות-חיים שאנחנו עושים לאורך הדרך, כך שבמלאת הזמן, אנו פוגשים את האנשים שעמם נגשים את גורלנו. ראיתי כיצד זה קורה באופן כה ברור בחיי הפרטיים שאני יכול להצהיר שרגשותיי ביחס להתרחשויות האלה אינם עניין של אמונה מצידי, אלא של ידיעה בטוחה."

מתוך סקירת הספר: משימתו של רודולף שטיינר ואיטה וגמן, מאת: מרגרט ואריך קירשנר-בוכהולט, עמ' 87

בגיל 21 נפתחת לאדם האפשרות להפסיק להיות כבול למסגרות חיצוניות שנתנו מסגרת לחייו: בית ספר, תנועת נוער, צבא, משפחה וכדומה. רוב ההחלטות אותן מוציא האדם לפועל עד אז, נקבעות לו על ידי מסגרות ואנשים מבחוץ. מאותו הרגע ואילך, צריך האדם להוציא לפועל החלטות אותן יחליט באופן עצמאי.

כוח האני, הנולד בגיל הזה, מאפשר לאדם לקבל החלטות עצמאיות ובוגרות – מתוך הסמכות הפנימית שלו. הסיבה לכך שילדים אינם אמורים להחליט בעצמם את ההחלטות החשובות לגבי חייהם, הינה, שכוח זה אינו זמין עבורם באופן הנדרש.

שימוש טרם זמנו בכוח המאפשר קבלת החלטות, יגרום למצב בו יתקשה האדם בבגרותו לקבל החלטות. בנוסף לכך, על מנת לקבל החלטה, צריך האדם לגבש את כל כוחות הנפש שלו: מחשבה, רגש ורצון – רוח, נפש, גוף. במובן השלם, מתחיל גיבוש כוחות הנפש להיות אפשרי, רק החל מגיל 21.

שלושה אבות טיפוס של החלטות –

  1. החלטת גורל (רצון): בשם החלטת גורל אנו מכנים את אותן ההחלטות המתקבלות מתוך מה שקיים בלא מודע וקשור לגורל. החלטות אלו נעשות בדרך כלל במהירות, בידיעה פנימית של דבר שלפני כן היה סמוי מהעין. לדוגמא: גבר פוגש אישה ויודע מיד שהיא בת הזוג המתאימה לו. החלטות אלו מכונות גם החלטות רצון – משום שכוח הרצון הוא החזק והמוביל, בעוד המחשבה מוסטת לאחור. החלטות גורל יכולות לבוא לידי ביטוי דרך החלטה ללכת, לנסוע, לטוס למקומות מסוימים – שם למעשה מחכה לאדם גורלו. זו הסיבה שהחלטת רצון מכונה גם החלטת 'הגפיים' – הרגליים הן המובילות אותנו למפגשי הגורל שלנו.
  2. החלטות היקף (רגש): החלטות היקף קשורות לכל מה שמעצב את האדם במהלך 21 השנים הראשונות, ונקבעות בהתאם לסביבה שלו, לציפיות שלה ממנו, לאופן שהיא מעצבת את רגשותיו. לדוגמא: החלטה ללכת ללמוד באוניברסיטה יכולה להיות החלטת היקף, הנובעת מציפיות המשפחה, הסביבה, הרמה הסוציו-אקונומית והתרבות, בה האדם גדל. החלטה זו נעשית מתוך התאמה לציפיות הבאות מבחוץ. דוגמא נוספת: נסיעה לחו"ל אחרי הצבא, בהתאם למקובל. החלטה זו עומדת מול הרצון לפעול מפנים. על מנת לעמוד מול החלטה זו, צריך האני לעבור תהליך של התחזקות, שלא תמיד זמין בגילים האלו, ולפעול מתוך קול פנימי אינדיבידואלי.

לדוגמא: רקפת, חלמה תמיד ללמוד אמנות, אך הלכה ללמוד הוראה בשל הלחץ של הוריה שטענו שלימוד אמנות הוא בזבוז זמן בעוד בלימודי הוראה היא תלמד מקצוע פרקטי, בתור מורה היא תזכה לתנאים טובים ושעות עבודה נוחות המתאימות לאמא ורעיה.

  1. החלטת אני (מחשבה) – זוהי החלטה שלא נובעת מתוך רצון הגורל, או מתוך ההיקף, אלא מתוך האני הפנימי של האדם, הבוחר באופן חופשי. קשה לזהות החלטת אני בזמן אמת, בדרך כלל היא מזוהה רק בדיעבד. הרבה החלטות היקף מפורשות בגילים הללו כהחלטות אני. החלטת אני סוללת את הדרך לחוויית אני, וקשורה ביכולת של האני 'לראות' לתוך הגורל.

לדוגמא:

  • החלטה להישאר בנישואים עם יחסים מורכבים מתוך הבנה שזה משרת את התיקון והיעוד שלי.
  • החלטה של אם לתת לתינוקה הגוסס למות בבית ולא להמשיך בטיפולים מאריכים חיים.
  • ההחלטה של שטיינר לקחת על עצמו את גורל החברה האנתרופוסופית ב-1924 לאחר שריפת הגתהנום:

"מה משמעות הדבר שרודולף שטיינר לקח את גורל החברה האנתרופוסופית אל תוך הקרמה האישית שלו, על מנת להיות מסוגל ליצור את החברה מחדש בכנס חג-המולד? אפשר לראות במעשה הקרבה זה את הגורם למחלתו ומותו הטרגי. קדם לכך הסיכון הממשי של חייו בעת השריפה בגיתהאנום. אין להפריד את כוחות החיים של רודולף שטיינר מכוחות החיים של הבניין הזה. באמצעות הצורות האובייקטיביות בהם פעלו כוחות חיים, רודולף שטיינר נתן לחברה האנתרופוסופית במתנה את הגשר לאתר-הקוסמי. כל מי שנכנס לבניין, יכול היה לחוש זאת באופן מוחשי. רודולף שטיינר רמז על כך בעצמו, בתארו כיצד לחם בליל השריפה כנגד המוות. שנה שלמה נמשך קרב זה נגד המוות. בהנחת אבן היסוד בכנס חג-המולד הוא ניצח סופית."

א.האוסן, 'כוח התחיה של האנתרופוסופיה. ספקות בחברה האנתרופוסופית וההתגברות עליהם', 1998

חשוב לציין שלא תמיד קיימת דיכוטומיה מובהקת וסתירה בין סוגי ההחלטות. החלטת היקף יכולה להפגיש אותנו עם החלטת רצון, ולפתח בנו גם החלטת אני.

לדוגמא: אני מחליטה – כהחלטת היקף – ללכת לאוניברסיטה, שם אני פוגשת אדם מאוד משמעותי עבורי (החלטת גורל), ומחליטה (החלטת אני) להתחבר אליו, מתוך ידיעה פנימית שהוא קשור לעתיד ההתפתחותי-רוחני שלי.

print