04.05.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
עיקרי תוכן השיעור:
לכבוד יום הזכרון, נושא השיעור שלנו היום יהיה – 'המוות חשוב לחיים' (על שם ספרה הנפלא של אליזבת קובלר רוס).
עצמו עיניים וחשבו על אחד 'המתים שלכם', שהייתם רוצים להקדיש לו את השיעור היום. (זה לא חייב להיות מוות שקשור ליום הזיכרון, יכול להיות כל אדם שנפטר והייתם רוצים להקדיש לו מחשבה בשיעור היום). נסו להעלות אותו בתודעתם, להעלות זיכרון שלו כפי שהיה בחייו.
לשטיינר יש וורסים מיוחדים עבור קריאה למתים. הוא מרבה לדבר על החשיבות של הזיכרון והליווי הרוחני שלנו, את האנשים הקרובים שמתו לנו, במסעם לאחר המוות.
זה חשוב במיוחד עבור אנשים שמתו בלי הכנה, ואנשים שלא הייתה להם גישה לידע רוחני ודרך רוחנית. אנשים אלו עלולים לחוש אבודים במסע לאחר המוות, שכן הם לא פיתחו את החושים הרוחניים שיוכלו לסייע להם בו. הם מתהלכים בעולם הרוח כמו אדם בעל נכות שצריך להסתדר כאן בעולם הארצי.
באפשרותנו לסייע להם מכאן.
|
בלשון זכר בְּאוֹר מַחְשָׁבוֹת הַיְּקוּם אוֹרֶגֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עִמִּי הָיְתָה מְחֻבֶּרֶת עֲלֵי אֲדָמוֹת.
חַיֵּי לִבִּי הַחַמִּים יִזְרְמוּ לְנַפְשְׁךָ, לְחַמֵּם צִנָּתְךָ לְמַתֵּן אֶת חֻמְּךָ. בְּעוֹלָמוֹת הָרוּחַ מִי יִתֵּן וְיִחְיוּ מַחְשְׁבוֹתַי בְּשֶׁלְּךָ, מַחְשְׁבוֹתֶיךָ בְּשֶׁלִּי. |
בלשון נקבה בְּאוֹר מַחְשָׁבוֹת הַיְּקוּם אוֹרֶגֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עִמִּי הָיְתָה מְחֻבֶּרֶת עֲלֵי אֲדָמוֹת.
חַיֵּי לִבִּי הַחַמִּים יִזְרְמוּ לְנַפְשֵׁךְ, לְחַמֵּם צִנָּתֵךְ לְמַתֵּן אֶת חֻמֵּךְ. בְּעוֹלָמוֹת הָרוּחַ מִי יִתֵּן וְיִחְיוּ מַחְשְׁבוֹתַי בְּשֶׁלָּךְ, מַחְשְׁבוֹתַיִךְ בְּשֶׁלִּי. |
|
ר. שטיינר, מסרים אל מעבר לסף, 2019, מדיטציות לקשר עם המתים, עמ' 14, הוצאת תלתן |
|
לכל איש יש שם שנתן לו מותו – משמעות האופן בו האדם מת
- לאופן שבו האדם מת יש השפעה מכרעת על החוויה שלו את רגע המוות.
- קיים הבדל מהותי בין מוות פתאומי (מוות במלחמה, רצח, דום לב) למוות לאחר מחלה ממושכת. צורת המוות של האדם קשורה למידת הרוחניות / מאטריאליזם שלו ושל סביבתו הקרובה לפני המוות.
- מוות פתאומי מחזק את 'תודעת האני' לאחר המוות וגורם ל'הצתה' ושחרור מהיר של כוחות אתריים – כוחות רוחניים, על כן מוות פתאומי נועד לשירות הגברת הרוחניות אצל אדם שהיה מאטריאליסט, דבר שיסייע לו במסע לאחר המוות. חוויית מוות פתאומי ובמיוחד מוות שקרה כתוצאה מגורם חיצוני דומה בעוצמתה לחוויה של התעלות רוחנית עוצמתית מאוד.
- מוות של קבוצה גדולה של אנשים צעירים במלחמה / אסון טבע וכד', קשור גם לקרמה הקבוצתית, לרוח העם ולרוח התקופה.
האדם נולד עם 'מצבר אתרי' שיכול להספיק ל-70-80 שנה (פחות או יותר).
כאשר אדם מת, כוחותיו האתריים מזינים את העולם האתרי ושבים אל האדמה ככוחות חיים. ברמה האנושית הכוחות האתריים אינם רק כוחות חיים, הם מהווים גם כוחות רוח, כוחות יצירה.
כאשר אדם מת צעיר הוא מזין את עולם האתר ביותר כוחות אתריים. במקרה כזה ייתכן שהאדם עצמו יתגשם שוב, לאחר תקופת זמן קצרה יחסית, עם כוחות חיים גדולים מהרגיל שיבואו לידי ביטוי בכוחות יצירה יוצאי דופן, זה יכול לבוא לידי ביטוי בגאונות בתחום אמנותי כלשהו, ביכולת המצאה חסרת תקדים, ביכולת עשייה והנהגה וכד'. אפשרות נוספת הינה שכוחותיו האתריים יזינו את רוח העם וייצרו אפשרות ליצירה רוחנית קולקטיבית.
"יכולים אנו ללמוד המון בסקרנו את מותה הפתאומי של ישות אנוש שנגרם על ידי מצבים חיצוניים או פנימיים לא נורמליים. הבה ונאמר, שישות אנוש נרצחת או נורתה. בדוגמא כזאת נגרם המוות באופן שונה לגמרי מן המוות ההדרגתי עקב מחלה. (…)
אם ישות אנוש מתה עקב תוקפנות כאשר כוחות חייה עדיין פעילים מאוד – יש לה חוויות משמעותיות באורח יוצא מגדר הרגיל ברגע המיתה. בתמצות, לרגע קט היא חווה דברים שהיו מתפזרים על פני פרקי זמן ממושכים. מה שיכולה היתה לחיות במשך 35 שנה, חווה היא עתה ברגע אחד ויחיד. (…) הישות האנושית רואה, אכן, את הגוף שלה מבחוץ; רואה היא את המעבר שבו היא מתנהלת; היא רואה כיצד היא מנתקת את השליטה על הכוחות שברשותה כשהנפש שכנה בגוף והופכת כעת לישות טבע, הנתונה עתה לכוחות הטבע ולכוחות הפיזיים החיצוניים. (…)
קיים הבדל רב בין מוות איטי עקב חולי ובין מוות פתאומי. עקב התערבות העולם החיצוני באורגניזם האנושי, הן על ידי כדור ירי או בצורה אחרת כלשהי. ברגע זה קיימת הצתה פתאומית, הבזק פתאומי של שפע עצום של רוחיות. השתלהבות של הילה רוחית מתחוללת וזה שעובר דרך שערי המוות מסתכל לאחור לעבר השתלהבות זו. השתלהבות זו דומה במידה רבה למאורע שמתרחש אך ורק כשישויות אנוש מתמסרות לרעיונות רוחיים. אלה הם ידידי היקרים, ערכים חליפיים. מעניין ביותר לראות את הדמיון הבא: הנפטר צופה מן העבר ההוא במחשבה הרגשית שמתהווה אצל אדם שנהנה מדימוי או יוצר אותו, או ציור שנולד מתוך חיים רוחיים; הנפטר רואה אז מה דומה מחשבה רגשית זו, הנראית מן העבר ההוא, לתחושת אדם (שכמובן מודע לכך) בסובלו מפגיעה חיצונית בזרועו, למשל, ונוצר כאב עקב כך. קיים קשר רב בין שתי ההתרחשויות; אחת עשויה ליטול את מקומה של האחרת."
שטיינר, 'שליחותו של מיכאל, גילוי מסתורי ישות האדם המהותיים', 1919, הרצאה 8, מתוך- מאבקו של מיכאל והשתקפותו עלי אדמה, GA194
"אך כאשר גוף אתרי השייך לאדם צעיר עובר דרך שער המוות, הוא עדיין מכיל מידה גדולה, גדולה מאוד של אור שמיימי בלתי מנוצל. על כן הוא הופך למעביר של הכוחות אשר תיארתי לכם. (…) גופו האתרי הופך כמעט למתנה שמיימית, מתנה של עולמות הרוח. (…)
אלו שחצו את סף המוות בשדות הקרב העקובים מדם, עוברים דרך שער זה של המוות באופן שונה מאשר אלו העוברים דרכו כאשר הם מתים במיטתם, או כתוצאה מתאונה רגילה.
באופן מסוים, הם עוברים דרך שער המוות באופן שהם יכולים להעריך את מותם, אפילו אם זה עשוי להיות פחות או יותר לא מודע, אך באופן מסוים הגוף האסטרלי לוקח בחשבון את המוות. אנו תמיד יכולים לומר שמיתות אלו הינן הקרבות. כל הגופים האתריים, של אנשים צעירים שלכן נישאים לעולם הרוח מכילים כוחות בלתי מנוצלים. ובזמן הנוכחי אנו עומדים מול תקופה באבולוציה של האנושות שבה נפשות האנשים יוכלו לשאת עיניים בצורה מודעת אל עולמות הרוח ולומר לעצמם: (…) גופים אתריים בלתי מנוצלים אלו מכילים כוחות שיהיו חיוניים מאוד עבור האבולוציה של האנושות."
Steiner, 'The Etheric Body as a reflection of the universe', 1915
- ספרו על אירוע של מפגש עם מוות של אדם קרוב, באיזה אופן הוא מת וכיצד אתם יכולים לקשר את דרך מותו לביוגרפיה שלו ושלכם?
- ספרו על אירוע שבו אתם חוויתם "מוות פתאומי", או אולי דווקא "לידה פתאומית", כיצד זה השפיע על התפתחותכם הרוחנית? האם היתה שם "הצתה פתאומית, הבזק פתאומי של שפע עצום של רוחיות"?
רגע המוות כ'אירוע ביוגרפי'
- רגע המוות הוא רגע חשוב הניצב לפני נפשו של האדם באופן רוחני, בכל רגע בחיים שלאחר המוות.
- בראייה הארצית המוות מעורר זעזוע משום שהוא נחווה כהתמוססות, כסוף.
- מעבר לסף מופיע המוות כהוכחה לנצחון הרוח. רגע זה ניצב לפני האדם כאחד הרגעים רבי ההוד והנשגבים ביותר. באירוע זה ניצת מה שמהווה את תודעת האני לאחר המוות.
"בהימצאנו עתה מחוץ לגוף הפיסי, אנו עוברים תחילה חוויה בעלת חשיבות לכל החיים שיבואו אחר כך בין מוות ללידה מחדש. חוויה זו, (…) היא בעלת טבע מנוגד לחוויה המקבילה כאן בחיים במישור הפיסי. כאן במישור הפיסי אין אנו יכולים בהכרת החושים הרגילה שלנו, להסתכל לאחור עד לשעת לידתנו. (…)
עם החוויה המקבילה לאחר המוות מתרחש בדיוק הדבר ההפוך. בעוד הראייה הישירה של לידתנו אינה יכולה לעולם להתייצב בפני נפשנו בחיים הפיסיים, ניצב רגע המוות לפני הנפש לכל אורך החיים שבין מוות ולידה מחדש, אם האדם רק מסתכל עליו באופן רוחי. (…)
אם יכול להיות משהו מזעזע במוות, הרי זה משום שהוא נראה מכאן, במידה מסוימת כהתמוססות, כסוף. כשמתבוננים לאחור על רגע המוות מן הצד השני, הרוחי, מופיע המוות כנצחון הרוח, כפנייתה אחורה של הרוח מתוך הפיסי. שם הוא נראה כמאורע הגדול, הנשגב והמשמעותי ביותר. באירוע זה ניצת מה שמהווה את תודעת האני שלנו לאחר המוות. בכל זמן שבין מוות ללידה מחדש נמצאת ברשותנו תודעת אני, לא רק באורח דומה אלא אף במובן גבוה הרבה יותר מאשר כאן בחיים הפיסיים. אולם תודעת אני זו לא היתה ברשותנו אלמלא יכולנו להתבונן שוב ושוב לאחור ולראות מהצד השני, הרוחי, את אותו רגע בו נחלצנו החוצה עם היסוד הרוחי שלנו מתוך האלמנט הפיסי. אנו מודעים לתודעת האני שלנו רק בכך שאנו יודעים: אנו מתנו ושחררנו את היסוד הרוחי שלנו מתוך היסוד הפיסי שלנו. ברגע בו אין אנו מסתכלים מצדו השני של סף המוות על רגע המוות, מהווה הדבר לגבי תודעת האני לאחר המוות מה שמהווה השינה לתודעת האני הפיסית. כך אין הוא יודע מאומה על עצמו אם רגע מותו לא ניצב בפני עיניו. רגע זה ניצב לפניו כאחד הרגעים רבי ההוד והנשגבים ביותר".
שטיינר, עיצוב הגורל והחיים לאחר המוות, עמ' 14
שאלה לחקירה ביוגרפית:
ספרו על רגע שהיווה עבורכם את 'נצחון הרוח', 'נצחון האני'.
|
תִּשְׁאַף אֵלֶיךָ אַהֲבַת-נַפְשִׁי, תִּזְרֹם אֵלֶיךָ תַּכְלִית אָהַבְתִּי. מִי יִתֵּן וְיִשָּׂאוּךָ מִי יִתֵּן וִיחַזְּקוּךָ בִּמְרוֹמֵי תִּקְוָה בִּסְפֵרוֹת אַהֲבָה. |
תִּשְׁאַף אֵלַיִךְ אַהֲבַת-נַפְשִׁי, תִּזְרֹם אֵלַיִךְ תַּכְלִית אָהַבְתִּי. מִי יִתֵּן וְיִשָּׂאוּךְ מִי יִתֵּן וִיחַזְּקוּךְ בִּמְרוֹמֵי תִּקְוָה בִּסְפֵרוֹת אַהֲבָה. |
| ר. שטיינר, מסרים מעבר לסף, מדיטציות לקשר עם המתים, עמ' 12 | |