08.06.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן:
תוכן השיעור:
נושא השיעור: מערכת היחסים שלנו עם הבורא – עם העליון
מחבואים / דן פגיס
בְּחָצֵר אֲחוֹרִית בָּעוֹלָם
שִׂחַקְנוּ, הוּא וַאֲנִי.
כִּסִּיתִי עֵינַי, הִתְחַבֵּא:
אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ,
לֹא מִלְּפָנַי, לֹא מֵאֲחוֹרַי,
לֹא בְּתוֹכִי.
מֵאָז אֲנִי מְחַפֵּשׂ
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים.
אָז מָה אִם אֲנִי לֹא מוֹצֵא אוֹתְךָ.
צֵא כְּבָר, צֵא,
אַתָּה רוֹאֶה שֶׁנִּכְנַעְתִּי.
מתוך: כל השירים, הקיבוץ המאוחד, ירושלים 1991
השיר הכואב הזה והחזק של דן פגיס, שגם היה ניצול שואה וכתב לא מעט שירים על מערכת היחסים המורכבת והכואבת עם העליון, עם הבורא – השאלה של איפה אתה? שיכולה להיות מופנית בילדות גם להורה, מורה, אדם קרוב שנתפס אצלנו כ"עליון" – והגעגוע, הפחד, השאלה אם יש בכלל ומיהי הישות הזו שבראה אותנו ויצרה אותנו זו שאלה שכל אדם שעוסק בחיפוש רוחני עסוק בה.
בתקופה המודרנית האדם כבר לא מקבל את החוויה של עולם הרוח מבחוץ כדבר טבעי ובטוח. האדם המודרני נמצא בדיאלוג ושאלה.
שאלה לחקירה ביוגרפית: ספרו על מערכת היחסים שלכם עם אלוהים באופן שאתם רואים ותופסים אותו? מהו "השם" מבין שמותיו הרבים שבו אתם קוראים לו?
ספרו על מערכת היחסים שלכם עם אלוהים בילדות.
המסע שלנו גם כיחידים וגם של האנושות כולה הוא מסע של פרידה הולכת וגוברת מהאלוהות ועולם הרוח עד אמצע החיים ולאחר מכן אפשרות לחזרה אל חיק האלוהות אבל הפעם מתוך אני אינדוידואלי החל מאמצע החיים.
תיאור אחד מהשלבים הראשוניים של פלנטת האדמה – תהליך של פרידה הולכת וגוברת של הנברא מהבורא:
"בשלב התפתחות זה ניצבת האדמה בפני המבט הרוחי, כישות קוסמית שכולה נפש ורוח, אשר גם הכוחות הפיסיים וכוחות החיים מופיעים בה עדיין בצורה נפשית. מרקם קוסמי זה מכיל ביסודותיו את כל מה שאמור להפוך מאוחר יותר לבריאת האדמה הפיסית. הוא מפיץ אור, אך אורו אינו מגיע עדיין לכך שעיניים פיסיות יכולות היו לחוש בו – גם אילו היה בנמצא. הוא מאיר באור נפשי בלבד עבור העין הפקוחה של הרואה הרוחי. עתה מתרחש בישות זו משהו שניתן לציינו כהתעבות. כתוצאה מהתעבות זו מופיעה כעבור זמן מסוים צורת-אש, כפי שהיתה צורתו של השבתאי במצבו הסמיך ביותר. צורת-אש זו חדורה בפעולותיהן של הישויות השונות הנוטלות חלק בהתפתחות. פעולת הגומלין הזו בין הישויות הללו לבין הגוף השמימי, נראית כגיחה מתוך כדור האש הארצי הזה ושקיעה לתוכו. לכן אין כדור האש הארצי מופיע כסובסטנציה בעלת צורה אחידה, אלא כאורגניזם חדור נפשיות ורוחיות. אותן ישויות המיועדות להיות בני אדם על האדמה בצורה הנוכחית, מצויות אז עדיין במצב בו הן נוטלות את החלק הקטן ביותר בשקיעה אל תוך גוף האש. הן שוהות עדיין כמעט במלואן בסביבה שלא עברה התעבות. הן מצויות בחיקן של הישויות הרוחיות העילאיות, ובשלב זה נוגעות רק בנקודה אחת של צורתן הנפשית באדמת-האש. דבר זה מביא לכך שהחום מעבה חלק אחד מצורתן האסטרלית, דבר המצית בהן את החיים הארציים. חלק הארי של ישותן משתייך איפוא עדיין לעולמות הנפשיים-רוחיים; רק המגע עם האש הארצית גורם לכך שחום החיים מתחיל לעטוף אותן."
שטיינר, מדע הנסתר
"ישויות גבוהות מסוימות שהיו קודם בגוף האדמה עצמו, פועלות עליו עתה מהשמש, ובכך משתנות כל ההשפעות על האדמה. האדם, שהיה כבול לאדמה, לא היה מסוגל לחוש יותר בתוכו את פעולותיהן של ישויות השמש, אילו היתה נפשו מופנית כל הזמן אל האדמה שממנה נלקח גופו הפיסי. כעת מופיע שינוי במצבי התודעה האנושית. ישויות השמש מנתקות בזמנים מסוימים את נפשו של האדם מהגוף הפיסי, כך שהוא נמצא כעת לסירוגין פעם בחיקן של ישויות השמש בצורה נפשית טהורה, ופעם במצב בו הוא קשור אל הגוף וקולט את השפעותיה של האדמה. בהמצאו בגוף הפיסי עולות אליו זרימות החום, מאסות האויר מקיפות אותו בצלילים והמים נכנסים אליו ויוצאים ממנו. כשהאדם נמצא מחוץ לגופו, עולות ויורדות בנפשו תמונותיהן של הישויות הגבוהות שבחיקן הוא נמצא.
בשלב זה של התפתחותה עוברות על האדמה שתי תקופות. בתקופה הראשונה היא יכולה לעטוף את הנפשות האנושיות בסובסטנציות שלה ולהלבישן בגופים, ובשניה מתרחקות ממנה הנפשות: נשארים בה רק הגופים והיא מצויה במצב שינה יחד עם הישות האנושית. ניתן לדבר כאן במדויק על כך שבזמנים אלה של העבר הקדום, עוברת האדמה תקופת יום ותקופת לילה."
שטיינר, 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים', 'האדם והתפתחות העולם', עמ' 138-140
"מבין העמים שבאו מאטלנטיס לאסיה הפך אחד מהם לאומה העברית, ואצלה קרה דבר יוצא דופן. בעוד שאצל עמים אחרים נותרה כעין ראיה-על-חושית שהייתה מופנית כלפי חוץ, אצל העם העברי הייתה התרחשות של הפנמה, עם ארגון נלווה של הפנימיות. אותה הפנמה התבטאה בתוך מילה אחת בעברית:
י ה ו ה. השם המפורש – כאילו בתוך נקודה אחת, בתוך מרכז יחיד של המודעות לאלוהות שחיה דרך הדורות של אברהם, יצחק ויעקב וממשיכיהם בתוך הדם של הדורות. בלתי נראה אך מורגש מבפנים הוא האל שהוביל את דורות אברהם וממשיכיו מגורל לגורל. וכך, החיצוני הפך לפנימי. במקום להיות נראה הפך להיות מורגש (…) בתקופה האסטרלית [הפגאנית, טרום הקאלי-יוגה] חיפש האדם את האלוהים בכל מקום בחוץ בעולם. בעוד שהאדם העברי מצא אותו במרכז שלו, באני שלו, וחש זאת בתוך דמו בכל הדורות. כך נוצרה אותה האומה אשר במשימתה הייחודית לאבולוציה האנושית אנו נתבונן."
Steiner, The Gospel of St. Matthew, chapter 3, 1910
יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים 'הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?' יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה 'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה'; וַיֹּאמֶר, 'כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם' " שמות ג'
"אברהם הוא הראשון אשר פיתח את ההשתקפות הפנימית של החכמה האלוהית למחשבה אנושית על האלוהות. למעשה, לאברהם היה מערך פיזי שונה מכל האנשים סביבו. הוא היה הראשון שבנה בצורה מופתית את הכלי הפיזי של החשיבה, שאפשרה לאדם להתעלות למחשבה על האלוהות. הכלי של החשיבה, בהיותו פיזי, יכול היה לעבור לדורות הבאים דרך התורשה הפיזית."
Steiner, The Gospel of St. Matthew, chapter 3, 1910
אֱלֹהַי,
בְּוִכּוּחַ יַלְדוּתִי 'הוֹכַחְתִּי' אֵינוּתְךָ.
יָצָאתִי מְנַצַּחַת.
וְהָיָה נִצְחוֹן הַדַּעַת תְּבוּסַת הָאֱמוּנָה.
וּמֵאָז אֲנִי שׁוֹכַחַת אוֹתְךָ בַּיָּמִים
וּמְבַקֶּשֶׁת אוֹתְךָ עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת
וְהַגַּעְגּוּעִים קָשִׁים מִנְּשֹׂא
וְאֵין מֵשִׁיב
רַק בַּחֲשֵׁיכָה
עִתִּים נְדִירוֹת אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת הֱיוֹתְךָ.
אָנָּא ה', מְחַל עֲוֹנֹתַי
מִצָּרוּת דַּעְתִּי הָסֵב פָּנֶיךָ
שְׁמַע דִּמְעוֹתַי
וַיִּהְיוּ עֲבוּרְךָ תְּפִלָּה וּתְחִנָּה
לַעֲשׂוֹת בִּי כְּלִי רָאוּי לְגִלּוּיֵי אַהֲבָתְךָ
יעל ערמוני