6.7.22 – יום ולילה, אור וחושך
השיעור שלנו היום יעסוק בנושא שמגיע מתוך החוויות שחווינו בכנס בפינלנד, ממש עכשיו.
כך אנחנו עובדים ביעוץ הביוגרפי, משתדלים כל דבר שאני פוגשת לקחת אותו אלי, להבין אותו מבחינה ביוגרפית ולא רק באופן חיצוני.
4 תמונות – 4 מצבים שכולנו פוגשים בחיים שלנו כמעט כל יום – לילה וחושך, יום ואור, ומצבי הביניים זריחה, ושקיעה.
אסוציאציות לארבעת המצבים הללו:
| לילה – חושך | יום – אור | זריחה | שקיעה |
| שקט בדידות שינה פחד מחנק סוף חורף סוד מסתורין כשפנות יתרון עיוורון קור התכנסות חלומות עולם הרוח שחרור סמוי התחדדות של חושים גרמי שמיים מנוחה אפילה מוות שחור כחול עמוק סגול כהה | חדש ראות חום תנועה התרחשות שפע צבעוניות עומס עירנות אקטיביות ביטחון צחוק עוצמה גלוי עבודה קימה פוטוסינטזה חיים ירוק צהוב לבן בהיר | הוד התחדשות התגלות עתיד התחלה אש מחזוריות התפעמות לידה פליאה תקווה מחדש בטובו בריאה שקט מעבר עונות כתום ורוד סגול לילך ערבובים אפור רך צהוב התבהרות | סיום הוד דמדומים כניסת שבת פרידה יופי עונות השתנות השתלטות מעבר עצב חיבור בין שמיים לארץ בין יום ולילה אופק רחש כתום אפרסק סגול אפורים כחולים |
אפשר לראות שכל אחד מהמצבים האלו שמשתנים לאורך השנה מעוררים בנו מצבי נפש שונים, משפיעים עלינו.
שאלה לחקירה ביוגרפית: איך הייתם מגיבים אם הייתי אומרת לכם שמחר השמש לא תזרח? וגם ביום לאחר מכן, ובעוד יום ועוד יום, אפילו כמה חודשים? אין עכשיו יום לחצי שנה?
זה שאנחנו יודעים שבכל בוקר השמש צפויה לזרוח, זה נותן לנו ביטחון, סדר, תקווה, תחושה של משהו שאפשר לסמוך עליו – שמצפים לו, יודעים שהוא ישנו.
שאלה לחקירה ביוגרפית: תארו לכם שיש רק יום, הרבה מאוד זמן השמש זורחת בלי הפסקה, אולי משתנה בעוצמתה, אבל אין לילה למשך תקופה ארוכה.
שני המצבים לאורך זמן מעוררים פחד, התשה, חוסר וודאות, תשישות. בפינלנד חווינו חוויה מאוד מוזרה, במשך 10 ימים לא ראיתי חושך ולילה, זריחה ושקיעה, גם אני וגם חברותיי הרגשנו שאנחנו מתגעגעות ללילה, לחושך, לסדר, לריתמוס, הלילה מביא איתו איזשהי מנוחה.
בארצות האלו במשך כמה חודשים בקיץ ככה נראים הימים ולעומת זה כל החורף אין אור, במשך חודשים. יש בעיה מאוד קשה של דיכאון והתאבדות. זה עונה על השאלה שזה לא רק עניין של ידיעה – יש שם השפעה עד לגוף, השפעה עמוקה.
יום ולילה ההסבר המדעי
היום והלילה נוצרים בכדור הארץ בשל סיבובו סביב צירו, סיבוב שנמשך יממה בדיוק. כשבמקום כלשהו בכדור הארץ יש יום, זה אומר שהצד הזה של כדור הארץ הוא שפונה כרגע אל השמש. כשהשמש מאירה על מחצית מכדור הארץ, זהו אזור ששורר בו יום. באותו הזמן פונה חציו השני של הכדור לצד השני, שבו השמש אינה מאירה. בצד החשוך הזה שורר לילה.
כל אחד מאיתנו נמצא במקום כלשהו על כדור הארץ. אם המקום שבו אנו נמצאים פונה אל השמש, אנו מקבלים את אור השמש ולכן מסביבנו הכל מואר. זהו אור היום. אם אנו בצד שאינו מקבל את אור השמש, חשוך לנו ואנו נמצאים בלילה. הצד החשוך של כדור הארץ תמיד יהיה הצד שבו יש לילה והצד המואר – יום.
כדור-הארץ סובב סביב עצמו, אל מול השמש. סיבוב שלם של כדור-הארץ נמשך 24 שעות = יממה. במהלך סיבוב שלם של כדור-הארץ סביב השמש , רוב המקומות על-פני כדור-הארץ יהיו לסרוגין בחלק המואר ובחלק החשוך שלו אל מול השמש. בין האזור המואר ובין האזור החשוך עובר קו ההארה. כמעט כל המקומות על-פני כדור-הארץ חולפים על-פני קו ההארה פעמיים ביממה: בפעם הראשונה בשעת הזריחה כשחל מעבר מחשכת הליל לאור היום. בפעם השנייה, בשעת דמדומי השקיעה, כשחל מעבר מאור היום לחשכת הלילה. קו ההארה אינו קו מוחלט וברור – זהו אזור של דמדומים שבו האור והחושך משמשים בערבובייה.
במחזוריות הטבע, מלבד ימי הירח המלא, ארבעת הימים החשובים בשנה קשורים למחזור השמש: שני ימי השוויון (Equinox) ושני ימי המפנה (Solistice). ימי השוויון – 21 במרץ ו־21 בספטמבר – מסמלים בתרבויות רבות איזון והרמוניה. בימים אלו אורך היום שווה לאורך הלילה, יש שוויון בין חושך לאור ואלו הם גם שני הימים היחידים בשנה שבהם אורך היום והלילה שווים בחצי הצפוני ובחצי הדרומי של כדור הארץ.
ימי המפנה – היום הקצר ביותר בשנה והיום הארוך ביותר בשנה – מסמלים, לפי אותה תפיסה, את ההפך הגמור. בחצי הצפוני של כדור הארץ, ביום הארוך ביותר בשנה, 21 ביוני, השמש זורחת בנקודה הצפונית ביותר ומגיעה לנקודה הכי גבוהה שלה בשמים. האור שולט. באותו יום בחציו הדרומי של הכדור העניינים הפוכים, וזהו היום הקצר בשנה. ב־21 בדצמבר, היום הקצר ביותר בשנה בחצי הכדור הצפוני, השמש מגיעה לנקודה הדרומית ביותר, היא לא גבוהה בשמים, "כוחות החושך" שולטים. הלילות ארוכים, הימים קצרים, החושך דומיננטי, ולכן בתרבויות רבות בחצי הכדור הצפוני חוגגים אז את תחילת ההיחלשות של כוחות החושך ואת החזרה של כוחות האור בשפע של חגי אור ואש.
ליל קוטב הוא תופעה המתרחשת בחוגים הארקטיים כאשר הלילה אורך מעל 24 שעות. התופעה ההפוכה – כאשר השמש לא שוקעת מתחת לקו האופק במשך פרקי זמן ארוכים – מכונה שמש חצות. לילות אלו גם מכונים לילות לבנים.
בקו המשווה, אורך היום נשאר קבוע לכל אורך השנה והוא עומד על 12 שעות בהן השמש נראית מעל האופק (יום), ו־12 שעות בהן השמש נמצאת מתחת לאופק ("לילה"). בגלל נטיית כדור הארץ, ככל שמתקדמים מקו המשווה לכיוון הקטבים, כך מקצין השוני באורכי היום והלילה לאורך השנה. הייחוד של קו הרוחב 66.5° צפון (החוג הארקטי) הוא שביום הארוך בשנה, אורך היום הוא 24 שעות אור – כאורך כל היממה. ביום זה השמש לא שוקעת אלא נותרת מעל האופק לכל אורך היממה, תופעה המכונה שמש חצות. לעומת זאת, ביום הקצר בשנה אורך היום הוא אפס שעות אור, כלומר לאורך כל אותו יום השמש לא זורחת, אלא נותרת מתחת לאופק.
ככל שמתרחקים מחוגי הקוטב לכיוון הקטבים הקרובים אליהם, מספר הימים בהם השמש לא שוקעת בקיץ ולא זורחת בחורף גדל. לדוגמה, בקו רוחב 70° עוברים כ־60 יום בהם השמש לא שוקעת בקיץ ולא זורחת בחורף, בהשוואה ליום בודד בקו רוחב 66.5°. בקטבים, בקו רוחב 90°, השמש אינה שוקעת במשך שישה חודשים בשנה ואינה זורחת במשך ששת החודשים הנותרים.
אור וחושך, יום ולילה – סיפור הבריאה
בסיפור הבריאה החושך והאור מופיעים באותו סדר בו הם הופיעו בשבתאי קדמון: בשבתאי קודם הופיע החושך ואח"כ האור. כך גם בסיפור הבריאה – קודם קיים החושך ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; בראשית א' ורק אח"כ יש אור ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. בראשית א'. גם בסיפור הבריאה הסדר נשמר – קודם יש חזרה בתמצית של אותן ישויות שנשארו מאחור ומופיעות כחושך, ורק אח"כ יכול להופיע האור.
"פעילות השבתאי חייבת היתה להיות פעילות בונה לגבי גופנו. פעילות זו הובטחה במשך הוויית השבתאי. תהליכי ההרס בגופנו מתבצעים דווקא במשך היום, בעת זרימת האור; אולם האור לא התקיים עדיין בזמן השבתאי הקדום, ולכן היתה פעילותו של השבתאי על גופנו בגדר פעילות בונה. פעילות בונה זו היתה חייבת להישמר לפחות למשך זמן מה, גם כאשר מאוחר יותר, בזמן השמש הקדומה, נוסף האור. דבר זה יכול היה להתחולל רק בכך שנשארו מאחור ישויות שבתאי, שדאגו לבנייה. (…) חייב להיות ברשותנו מצב מתחלף, פעולה הדדית של ישויות שמש וישויות שבתאי, של ישויות אור וישויות חושך. אם איפוא אמורה היתה פעילותן של ישויות האור להיות מונחית בדרך הנכונה בידי האלהים, כי אז היה עליהם לשלב בעבודתן באופן סדיר את עבודתן של ישויות האפלה, ישויות החושך. בפעילות הקוסמית אין כל אפשרות קיום אם לא נארגים כוחות אפלה אל כוחות האור. בשילוב אלו באלו, כאילו באריגת רשת של כוחות אור וכוחות אפלה, נעוץ סוד של ההוויה הקוסמית, של האלכימיה הקוסמית."
ר. שטיינר, 'בראשית – סודות סיפור הבריאה המקראי', הרצאה 5, הוצאת חירות
"מה זה אומר שאנו חיים במשך 25920 יום ובדרך כלל מגיעים לגיל מסוים? זה אומר שאנו עוברים 25920 פעמים דרך יום ולילה כאן על האדמה. אנו עוברים דרך יום ולילה, חוויה שיש לנו 25920 פעם. מה האדמה עושה כאשר היא עוברת דרך יום ולילה?
(…) כאשר בא השחר, האדמה מושכת את כוחות האור, כוחות היקום, לעצמה במקום שאנו נמצאים. (…) האדמה וכל דבר שבתוך האדמה נושם באור. היא נושמת החוצה שוב בלילה. האדמה שואפת ונושפת נשימה פנימה והחוצה.
(…) האדמה חיה עם היקום כפי שאנו חיים עם האוויר. אם מישהו היה לוקח מכאן את האוויר הסובב אותנו על האדמה, לא היינו יכולים לנשום את 25920 הנשימות שלנו בכל יום. אם מישהו היה לוקח מכאן את השמש, עם האור שלה, האדמה לא היתה יכולה לחיות. כך האדמה חיה עם העזרה של היקום כולו, כפי שאנו חיים עם העזרה של האוויר שמקיף אותנו. זה יהיה נכון לומר שאנו הולכים לטייל על האדמה, והאדמה הולכת לטייל ביקום. אנו נושמים על האדמה. האדמה נושמת ביקום."
ר. שטיינר, 'מממותות ועד מדיומים – 16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך', 1923, הרצאה 12, GA350