28.12.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
ציטוטים מתוך השיעור:
על הזמן – שיעור 1
שתוף 1
"יש סוד אחד גדול, שהוא עם זאת ענין של יום יום. כל בני -האדם שתפים בו, כל אחד מכירו, אבל רק בני אדם מעטים מאד נותנים עליו אי-פעם את דעתם. רב האנשים מקבלים אותו סתם כמות-שהוא, ואינם תוהים עליו כהוא-זה. והסוד המדבר בו הוא הזמן.
למדידתו יש לוחות שנה ושעונים, אבל אין זה מלמד אותנו הרבה. שהרי, כידוע לכל, יש ששעה אחת ויחידה נראית בעינינו כנצח, ולעמת זאת אפשר ששעה אחת תחלף כהרף עין. הלא זה תלוי בחויות שחוית בתוך אותה שעה.
כי זמן הוא חיים. והחיים שוכנים בלב."
מיכאל אנדה, מומו, עמוד 49
שתוף 2
"אם רוצים לעלות בראיה הרוחית למצב השבתאי הקדום, יש להתכונן לכך על ידי רכישת הרגשה,…הדומה לסחרחורת בה מתנסה אדם הניצב על הר, כשהוא עומד בקצה תהום ומרגיש שאין קרקע בטוחה תחת רגליו…שכן הוא מאבד לא רק את הקרקע תחת רגליו, אלא גם את מה שהעיניים יכולות לראות, האוזניים לשמוע והידיים לתפוס- למעשה כל מה שנמצא בסביבה המרחבית…אין ביכולתו לעשות דבר אלא להגיע לעמדה של פחד, הדומה לעתים קרובות למצב סחרחורת שלא ניתן להתגבר עליה".
שטיינר, האבולוציה מנקודת המבט של הממשויות, עמוד 11-12
שתוף 3
"כשהייתי בפעם הראשונה במחוז המראה הנשקף מעין-התולעת, לא היה לי שום מרכז אמיתי של הכרה. לא ידעתי מי או מה אני, ואפילו לא אם אני. הייתי פשוט… שם, מודעות יחידה בתוך אינות מרקית, אפלה ובוצית, שלא היתה לה התחלה, וככל הנראה גם לא סוף"
ד"ר אבן אלכסנדר, הוכחה לגן עדן, עמוד 95
"אבא, אתה יודע, שתהליך זה שאנו מכנים 'החיים' אינו אלא מראית עין וחלום. כאן הכל נשמט מהידיים ולעולם אין אנו יכולים להיות מאושרים במשהו. הכול הוא מעבר בין העבר לעתיד. אבל אני רוצה לחוות את ההווה, שאף פעם לא יהפוך לעבר ושאף פעם לא היה עתיד. אני רוצה למצוא מצב או 'מקום, שמעולם לא היה 'שם' לפני שהגעתי אליו, הופך ל 'כאן' כשאני מגיעה אליו, ושוב ל'שם' כשאני הולכת ממנו. אני רוצה לחוות את ההווה הנצחי בזמן ובמרחב."
אליזבת הייך, התקדשות, עמוד 179
שתוף 4
"ואמנם אנו נעשים מודעים לכך שרוחות הרצון, או הכתרים, מקריבות את עצם מהותן לכרובים. זהו הדימוי האחרון אותו אפשר בכלל להשיג כאשר מגיעים בראיה לאחור אל השבתאי הקדום: רוחות הרצון המקריבות, המציעות את קרבנן לכרובים. שם "נעצר" העולם. בשעה שאנו יכולים לחוות את הקרבן שמבצעות רוחות הרצון לכרובים, מאבד משהו את עצמו במהותנו. את זאת נוכל לבטא באמרנו: באמצעות הקרבן שהביאו רוחות הרצון לכרובים, נולד הזמן. אולם הזמן כאן אינו הזמן המופשט עליו אנו מדברים בדרך כלל, אלא ישויות עצמאיות, עתה ניתן לדבר לראשונה על משהו שמתחיל. הזמן מתחיל, עם מה שנולד כאן לראשונה כישויות הזמן אשר טבען הוא זמן טהור: נולדות ישויות המורכבות רק מזמן. אלו הן רוחות האישיות, הידועות לנו כ"ארכאי" בהירארכיה של הישויות הרוחיות."
שתוף 5
על הזמן, ח'ליל ג'ובראן
מבקש אתה לכוף מידה לזמן
שהוא חסר מדה,
ולכוון את כל אורחותיך ונתיבות חייך
על פי שעות, ימים, עונות השנה.
חפצת לאכוף לזמן צורת נהר
לשבת על גדתו לצפות במהלכו
אך כל אותו הזמן האל-זמני בך
אשר מודע לנצחיות הזמן
יודע כי אתמול הוא זיכרון בלבד
והמחר הוא אך חלום
וזה אשר שר והוגה בך שוכן עדיין
בקדמת דנא, ברגע הראשון
שבו פוזרו הכוכבים אל החלל.