04.01.2023
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
ציטוטים מן השיעור:
שתוף 1
ספרת הרוח היא מולדת הנפש;
אליה מגיע האדם
בהלכו בדרך החשיבה האמתית.
בבחרו בכח האהבה של הלב
כמנהיגו רב-העצמה.
הוא פותח את חושי נפשו הפנימיים,
לכתב המתגלה
בכל מקום בהוית העולם,
אותו ימצא תמיד
כבשורת הרוח
בכל אשר חי ופועל בחיים,
ובכל המשתרע
ביקום חסר החיים,
בכל המתרחש
בזרם ההתהוות של הזמן.
שטיינר
שתוף 2
"עלינו להתייחס לחיים של רוחות האישיות על שבתאי קדום באופן כזה, שרוחות האישיות הללו או הארכאי באמת נתנו אישיות, תודעת אני לחום. היסוד של אש-חום זרם יחד מתוך היקום החיצוני, הקוסמוס. הוא זרם הלאה מן הישויות הנעלות הללו: הכתרים. עתה אנו יודעים ממה עשויות ביצי החום אשר עלו וצמחו על השבתאי. הן נטוו מתוך הגופים אותם הציעו הכתרים כקרבן."
שטיינר, ההיררכיות הרוחניות ופועלן בעולם הפיזי, עמוד 67
שתוף 3
"חום הוא תנועה, אך יש לחשוב עליו כתנועה אינטנסיבית, תנועה שבה, בכל חלק של החלל שבו נמצא חום, יש שאיפה להביא את ההוויה החומרית לידי קיום ולגרום להוויה חומרית להיעלם שוב"
שטיינר
"הנה איתא שהזמן נברא. ונתבאר לך שנצחי וזמן אינם אלא בחינות ציורים של מנוחה ותנועה, באופן שאם תרצה לידע את הרגע הראשון של הזמן אין לך לשאול 'מתי', אלא איך יצאה התנועה הראשונה מן המנוחה?… אכן שורש הזמן כבר יצא בצמצום א, כי עד שם לא היה מקור אפילו לשינוי תנועה בעלמא, כי לא היה שם חסרון לתקנו. ומצמצום ולהלאה, כיון שיש חסרון ותקון, הרי שיש שורש לזמן."
מאמרי הסולם, מאמר סה' מקום תנועה וזמן ברוחניות.
שתוף 4
"מפני שהם מושכים את קיומם ממשהו חסר חיים, ענה המאסטרו. הלא את יודעת, שהם מתקימים מזמן חייהם של בני האדם. ואלו הזמן הזה מת ממש, כשהוא נתק מבעליו האמתיים. כי לכל אדם זמנו שלו. ורק כל עוד הוא שלו, הוא מוסיף להיות חי"
מיכאל אנדה, מומו , עמוד 125.
"…כשם שיש לכם עינים לראות בהן את האור ואזנים לשמע בהן צלילים-כך יש לכם לב, לחוש בו את הזמן. וכל אותו זמן שאינו מוחש בלב, אבוד הוא- כמו שאבודים צבעי הקשת בשביל עור וכמו שאבודה שירת-הצפור בשביל חרש. אבל למרבה הצער יש לבבות עורים וחרשים, שאינם חשים דבר, אף על פי שהם דופקים".
וכאשר הלב שלי יפסיק פעם לדפוק? שאלה מומו.
"אז" השיב מאסטרו הורה, יחדל גם הזמן בשבילך, ילדתי. אפשר גם לומר, שאת עצמך הולכת בחזרה דרך הזמן, דרך כל ימיך, ולילותיך, חדשיך ושנותיך. את נודדת בחזרה דרך חייך, עד שאת מגיעה אל שער הכסף הגדול שבו נכנסת פעם. שם את חוזרת ויוצאת."
מיכאל אנדה, מומו, עמוד 130
שתוף 5
שתוף 6
פנאי
היה לנו אוצר סמוי של פנאי
עדין כאוויר הבוקר,
פנאי של סיפורים, דמעות, נשיקות וחגים,
פנאי של אמא, סבתא והדודות,
יושבות בנחת בסירה של זיו,
שטות אט אט בדוגית השלום,
עם הירח והמזלות.
זלדה