בס"ד
27.10.21
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
עיקרי השיעור:
נושא השיעור: הרצון
היום נעסוק באחד הנושאים המרתקים, שהעסיק ועדיין מעסיק פסיכולוגים, פילוסופים, אנשי רוח ועוד והוא נושא הרצון.
אין כאן יומרה לעסוק בנושא זה בהרחבה או לחדש עליו ,אלא לחזור ולשאול על הרצון ולהאיר מחדש את הנושא
נפתח בציטוט מתוך מסכת אבות בנושא זה ונסתכל על שתי הפעולות שביחס לרצון , ובכמה רצונות מדובר שם.
פרק ב משנה ד
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ.
בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.
שאלה :
במדע הרוח האנתרופוסופי – איך אנחנו מתייחסים אל הרצון ?
כאל העשיה, המעשה בפועל.
בואו ננסה לשאול שאלות על טבע הרצון, על מהות הרצון .
אחת החידות היא מהו באמת הרצון? מהו הקשר המסתורי בין מחשבה וידיעה לבין פעולה?
ומה מכוון ומזין את האדם כך שהוא יקיים את רצונו ?
אפשר לומר שהרצון הוא אחד הביטויים הנעלים והמובהקים של המהות האנושית – מהות האדם. בתוך הממלכות שמתחת לאדם ובממלכות שמעל האדם – אנחנו לא מוצאים רצון. יש רמות נמוכות שמביאות גם הן לפעולה – כגון דחף אינסטינקט וכו' זה קיים אצל החיות וכמובן גם אצל האדם. אבל אנחנו לא מדברים על הרצון ברמה הזאת.
הערה : שטיינר, בספרו ידע האדם כבסיס לתורת החינוך – מציין ארבע רמות של רצון באדם. כל אחת מהרמות הללו תלויות ברמת התודעה של האדם ומשקפת אותו. ארבעת רמות הרצון הם : אינסטינקט, דחף , תשוקה ושאיפה.
שאלת הרצון קשורה לשאלת החירות של האדם ובמובן זה – אין חירות בעולמות שמתחתינו ובעולמות שמעלינו. שאלת החירות היא שאלת הבחירה ובתקופתנו תקופת נפש התודעה אנחנו מדברים על חירות האני, ועל הפעולות שאנחנו נפעל בעולם שהם ביטוי לרצון החופשי במובן הגבוה שלו.
אנחנו נוהגים לציין את ארבעת הממלכות :
דומם, צומח, חי, מדבר. אבל בתוך הקטגוריה של המדבר – מהי המהות הייחודית של האדם. נראה מה אומר על כך ישעיהו ליבוביץ בשיחות שהוא ניהל עם פרופסור רביצקי בשאלות של דת, אמונה, מדינה ועוד.
אביעזר (אבי) רביצקי (נולד ב-13 ביוני 1945) הוא הוגה דעות ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחוקר מדעי היהדות, ממקימי ומראשי תנועת מימד, וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל לשנת תשס"א.
ספר זה הנו פרי של סדרת שיחות מרתקת שהתקיימה לפני למעלה מעשור בין פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח לבין פרופ' אבי רביצקי. פרופ' רביצקי שוחח אז עם פרופ' ליבוביץ על משנתו והגותו הדתית והפוליטית, ניסה להקשות קושיות, להציג בעיות וסתירות ולהציע חלופות רעיוניות בשלל נושאים שליבוביץ עסק בהם: בריאה ואמונה, תפילה וכוונה, דת ומדינה, הומניזם ועוד.
מקור 1
ויכוחים על אמונה ופילוסופיה
פרק 12
רצון ואישיות
ליבוביץ: …עכשיו השאלה האחרת שאתה שאלת היא שאלה גדולה מאוד. אתה אמרת שאני מעמיד את האישיות הדתית על הרצון…
רביצקי: את האישיות הדתית ואת האישיות בכלל.
ליבוביץ: אה, זאת לא אמרתי, זה מה שאני רציתי לומר – שאני מעמיד את האישיות בכלל על הרצון. במה האדם הוא אישיות ובעל ־חיים איננו אישיות? מדוע מושג האישיות קשור באדם? תחושה יש גם לבעל ־חיים, רצון לכאורה גם יש להם: אין כל ספק שהכלב הזה רוצה בנתח הבשר הזה. אבל כשאני מדבר על רצון אני מתכוון לרצון המודע לאדם, או אולי נהפוך את הניסוח הזה: שהאדם מודע לכך שהוא רוצה משהו. ודומני שזוהי המהות המיוחדת שיש לאדם. שהוא לא רק רוצה – היינו בהנחה שגם בעל ־חיים רוצה, ואתה יודע שדקארט, והוא איננו מ"קטלי קניא"[2], לא קיבל את זה בכלל שיש לבעל ־חיים תודעה, אבל זה איננו מתקבל על דעתנו כיום – אכן אפילו נאמר שיש רצון, אבל המודעות לרצון או רצון המודע לאדם, זהו מה שעושה אותו כבר לאישיות, אשר כלפיה יש לנו יחס ערכי, לא רק יחס של ידע, שאני מכיר ויודע אותו, אלא יש לי יחס של משמעות וערך כלפי היצור הזה. ודומני שזה נובע אך ורק מתוך זה שהוא בעל רצון אשר הוא עצמו מודע לו. ואין כל ספק שההכרעה הרצונית הקשה והחמורה ביותר זו הכרעתו לקבל עליו עול מלכות שמיים ועול תורה ומצוות. ולכן אין פלא שהמילה הראשונה בטקסט של 'שולחן־ערוך' – ואני כמובן אינני מאותם תלמידים שאומרים שה'שולחן־ערוך' זה היהדות, אבל זה דוקומנט מעניין מאוד של היהדות – הוא פותח במילה 'יתגבר'. הוא איננו מתחיל במילה 'ידע', איננו מתחיל במילה 'יאמין', אלא פותח במילה 'יתגבר' – על הרצון.
המילה יתגבר לקוחה מהציטוט הבא :יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר (שולחן ערוך, אורח חיים א,א)
שולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563, ונדפס לראשונה בעיר ונציה, במהלך שנת 1565 (ה'שכ"ה–ה'שכ"ו)[1].
הספר נחשב אחד החיבורים החשובים בעולם ההלכתי היהודי, והוא דה פקטו משמש יחד עם המפה כעמוד תווך המעגן ומעצב את כל אורח החיים היהודי, על פי ההלכה הפסוקה.
יתגבר – שזה כנגד טבעו.
מה אומר לייבוביץ בטקסט הזה? מה הן הנחות היסוד והעקרונות?
1.שמה שמייחד את האדם הוא המודעות שלו לרצון. אם אין מודעות זה אינו רצון. לכן אינסטינקט או דחף אינם בגדר רצון.
- העובדה שיש מישהו שיש לו רצון שהוא מודע לרצונו – גורמת לכך שיש לי כלפיו יחס ערכי יחס של משמעות וערך. כלומר, אין זו רק הידיעה שלי לגביו אלא הרצון שלו במובן הזה ובאופן הזה מאלצת אותי להתייחסות אליו. מאלצת אותי ליצור יחס כלפיו. למה הכוונה ? האנושי שבו מאלץ את האנושי שבי להגיב. יש כאן עניין ערכי. בין שני הקטבים – של ביטול רצונו, הקטנת רצונו וכו' ועד התייחסות מכבדת לרצון שלו. בבחינת – רצונו של אדם כבודו.
- ההכרה שישנו הרצון שלי אבל ישנו גם רצון של מהות גבוהה יותר ממני. שמיוצגת במילים עול מלכות שמיים ומצוות.
- שההכרעה הקשה והחמורה ביותר היא לקבל עליו עול מלכות שמיים ועול תורה ומצוות.
- זו צריכה להיות הכרעה רצונית .
מדוע ההכרעה הזו קשה וחמורה ?
מה זה אומר עליו אם הוא לכאורה מבטל את רצונו ? מצד שני הוא אומר שזו הכרעה רצונית. כלומר אם זה בכפיה או בדרך אחרת – זה אינו נחשב הכרעה של הרצון.
הסתירה לכאורה היא – שאני בוחר לכופף את רצוני בפני מה שנחשב גבוה וראוי בעיני למרות שבשלב מסויים זה אינו חופף את רצוני.
מה זה עול מלכות שמיים תורה ומצוות?
בשפה של האנתרופוסופיה – מה הם האימפולסים הרוחניים שאני מוכן ובוחר מרצוני לקבל עלי עול זה.
בהרצאה הראשונה מתוך סדרת הרצאות שנקראות עולם החושים ועולם הרוח, דן שטיינר בהלכי הנפש של האדם המתבונן בעולם והיחס שהוא יכול לפתח כלפי עולם הרוח.
שטיינר מכנה זאת כאן מדע הרוח, לייבוביץ – עול מלכות שמיים עול תורה ומצוות.
שאלה –
אילו אימפולסים רוחניים, אילו רעיונות, מחשבות שפגשתם בלימודי הרוח ואתם מאמנים את עצמכם לקבל אותם עליכם מתוך בחירה?
כל פעולות הפרדת הנפש – ולקיחת האחריות על המעשה כחלק ממני בלי להשליך על האחר – יש בכך כדי להתגבר כארי ולעמוד לעבודת הבורא.
לייבוביץ אהב לצטט את שירו של ריה"ל :
טקסט מס' 2.
ר' יהודה הלוי
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי
גם בכתביו של שטיינר נראה שהחתירה של האדם היא להכיר את העובדה שהוא יציר כפיו של עולמות הרוח ולכן האלוהי נמצא בו ויכול להכיר אותו מתוכו. מכאן גם תבוא הבחירה של הרצון החופשי ללכת בהתאם לאימפולסים של עולם הרוח.
טקסט מס' 3
"בהרצאות אלה משימתי תהיה לבנות גשר מהחוויות הרגילות של חיי היומיום לעיסוקים הנשגבים ביותר של האדם, ובכך למצוא נקודת מפגש חדשה בין חיינו היומיומיים לבין מה שיש לאנתרופוסופיה או למדע הרוח להעניק לנפשנו ולרוחנו. כי, כפי שידוע לכם, חברים יקרים, ככל שנספוג יותר לעומק את מה שיכול לתת מדע הרוח, הוא יזרום יותר לתוך הרגש שלנו, לתוך הרצון שלנו ולתוך אותם כוחות שאנו זקוקים להם כדי לפגוש את הנסיבות והאירועים הרבים והמגוונים של החיים
"כי ככל שאנו חוקרים את העולם ביתר דיוק, אנו רואים יותר מקרוב שבאדם כל החד-צדדיויות של היקום זורמים ומתמזגים לשלם. ואז, כאשר אנו מפתחים את הרגש הזה כלפי העולם הגדול, ורואים כיצד הכול מתאחד באדם, בנפשנו יכולה לעלות מחשבה שתמלא אותנו בתחושה עמוקה של קדושה וברכה – המחשבה, חברי היקרים, של האדם התואם את רצון-האל God-willed man. אנו יכולים להרגיש שזה באמת כאילו שהמעשים והמטרות של האלים בנו ויצרו יקום שלם שממנו זורמים מכל צד השפעות ופעולות שבסופו של דבר יכלו להתמזג ולהתאחד ביצירתם יקרת הערך ביותר שאותו הם שמו ממש במרכז היקום – האדם. האדם נוצר לפי רצונם של האלים!…
והשביל השני נפתח בפנינו כאשר אנו מפתחים רגש לנוכח התפארת והעוצמה, לנוכח העוצמה המדהימה של האידיאלים המוסריים שלנו; כשאנו מתבוננים לתוך הנפש שלנו ונעשים לרגע מודעים למשמעותם של האידיאלים המוסריים בעולם. הרגישות הנוקבת לגדולה ולנשגבות של אידיאלים מוסריים שייכת לטבע האנושי הבריא מכל הבחינות. ואנו יכולים לפתח בתוך עצמנו בקשר לאידיאלים המוסריים בתוכנו, רגש שפועל בנפש באותה עוצמתיות כמו הרגש העולה בהשראת התפארת והיופי בהתגלויות היקום שמחוצה לנו. זה אכן יכול להיות כך כאשר אנו מציתים בתוכנו אהבה והתלהבות כלפי האידיאלים המוסריים והיעדים של האדם. רגש חם מאד יכול למלא אז את הנפש. …כי ככל שהתודעה והנפש גדלות, האדם מתחיל להרגיש יותר ויותר עד כמה הוא לוקה בחסר לנוכח האידיאלים המוסריים שלו. ואז מתחילה להתעורר בנפש מחשבה נוספת, מחשבה שיכולה להציף אותנו בני האדם לעתים קרובות – המחשבה להפעיל את כל האומץ שלנו ואת כל הכוח שלנו כדי שנוכל ללמוד להפוך את האידיאלים המוסריים לחיים וחזקים יותר בתוכנו מאשר קודם.
אלה שני השבילים שהאדם יכול לפסוע עליהם בהתבוננותו בעולם ובעצמו. הוא יכול לראות את עצמו מבחוץ ולחוות תחושה נפלאה של מבורכות בטבעו התואם את רצון-האל; הוא יכול לראות את עצמו מבחוץ ולהיות מוצף בחרטה על נפשו שהתרחקה מאלוהים. אך הלך נפש בריא אינו יכול אלא להגיע למסקנה הבאה: מאותו המקור האלוהי שממנו באים הכוחות שהציבו את האדם באמצע היקום – כאילו כתמצית מרוכזת ביותר של היקום, מאותו המקור האלוהי באים גם האידיאלים המוסריים שהוא מוצא חרותים בליבו "
וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹוהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם תִּידְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד."
דברי הימים א', כח, ט.