03.05.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור
נתייחס ליום הזה שאנחנו נמצאים – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
אני חשבתי על ההפרדה הזו בין חללי יום הזיכרון לבין נפגעי פעולות האיבה – כולם בעצם נפגעי פעולות איבה, אבל בוחרים להפריד בין הטקסים הללו, זו לא התייחסות פוליטית אלא על כך שכל כך הרבה משלמים בחייהם על האיבה הזו.
אנחנו נקרא את השיר הבא ואח״כ נחזור לחומרים שלנו.
טקסט 1
שום אדם אינו אי / ג'והן דון.
תרגום- רמי דיצני
… שׁוּם אָדָם אֵינֶנוּ אִי כֻּלּוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ;
כָּל אָדָם הוּא פִּסָּה מִן הַיַּבֶּשֶׁת, חֵלֶק מֵאֶרֶץ רַבָּה;
אִם גּוּשׁ-עָפָר יִגָּרֵף בִּידֵי הַיָּם –
אֵירוֹפָּה תִּהְיֶה נֶחְסֶרֶת,
מַמָּשׁ כְּמוֹ הַצּוּק בַּחוֹף, כְּמוֹ אֲחֻזַּת מֵרֵעֶיךָ,
אוֹ כְּמוֹ אֲחֻוזָּתְךָ שֶׁלְךָ;
מוֹתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם מַפְחִית מִמֶּנִּי,
יַעַן-כִּי כָּל כֻּלִּי בְּגֶזַע-הָאָדָם.
וְעַל-כֵּן בְּעָבְרְךָ בְּמֶרְכֶּבֶת-אֵשׁ עַל חֳרָבוֹת עֲשֵׁנוֹת עוֹד בָּהָר,
לְעוֹלָם אַל תִּשְלַח לוֹמַר,
לְמִי צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנֵי הַכְּפָר עֵת יָרַד בַּכִּכָּר בְּרַד פִּצְצוֹת-הַמִּצְרָר –
לְךָ הֵם צִלְצְלוּ .
הרבה זמן לא נפגשנו אז אעשה תזכורת קצרה למקום שהגענו אליו ונמשיך ממנו.
אתם זוכרים שדיברו על שלב, היתה מן הפסקה בעיסוק באיגרות ובתקופות, גם שטיינר עשה שם איזו הפוגה, כדי לדבר ולתת נקודת מבט מעניינת על האבולוציה וכל המסע שעשתה האנושות, כדי להסביר מה השתנה בסימבוליקה של האיגרות. אני מזכירה שבארבעת האיגרות הראשונות מוזכרים הסוסים, ארבעת הפרשים והסוסים, לאחר מכן מאיגרת 5-6-7 יש כבר סימבוליקה אחרת.
לפני שהוא מסביר על משמעות הסימבול של החיה הזו שנקראת סוס ביחס לאבולוציה של האדם והתפתחות האדם, הוא עצר כדי להסביר לנו איך התרחשה האבולוציה האנושית בניגוד לאבולוציה הרוחנית המתוארת שהיא בכיוון הפוך מהאבולוציה הדרוויניסטית, שמתחילה מהנמוך אל הגבוה, מהיצור הכי פשוט, פרימיטיבי וראשוני אל האדם, מלמטה כלפי מעלה. בתיאור של האבולוציה הרוחנית אנחנו יודעים שזה בדיוק ההיפך – זה מלמעלה, מהישות הקוסמית הרוחית הענקית הזו שהתחילה להתעבות ולרדת כלפי מטה, ובכל שלב מתוך ההוויה הרוחית הגדולה הזו הוא השתמש במילים כמו ׳התקרשות׳ משהו שנעשה יותר מעובה. כל נפש ומהות שרצתה להתגשם בשלב שבו בחרה להתגשם זה גם השלב בו התקבעה התודעה שלה. אז מי שמיהר להתגשם הוא נפרד מהר מאד מההוויה הרוחית ובמובן הזה רמת התודעה שלו מאד נמוכה , מי שחיכה עוד זמן שהה בקשר עם הרוח והגוף שקיבל (לא המינרלי) הכלי שהרוח יכלה לשכון בתוכו היה איבר כזה שיכל להגיע לרמות תודעה יותר גבוהות וכך הלאה והלאה עד האדם.
האדם הוא האחרון שהתגשם, שהה יותר זמן בתוך הרוח ושהייה זו איפשרה לו להתגשם בתוך כלי/איבר שגם מאפשר לו להגיע לקשר עם רמות תודעה יותר גבוהות. מה שנשר מההויה הגדולה הזו, זה מה שאנחנו פוגשים בעולם בממלכות שמתחתנו – בעי״ח והממלכות הנוספות.
אפשר לומר שהשלב הזה של חלקים שנפרדו מהמהות הרוחית והפכו לחיות, בעצם מהות האדם השילה מתוכו את החלקים הנמוכים שהיו יכולים לעכב בעדו מלהתפתח להגיע לרמות הגבוהות יותר של התודעה. התהליך הזה שהתרחש בעולמות הרוח הוא בעצם גם בתוכנו. איזה חלקים בתוכי שנמצאים בי מונעים ממני להגיע למימוש של האיבר הגבוה ביותר שלי?
יכולים למצוא את הדבר הזה גם בקבלה ובתורות רוחיות אחרות – אבל התהליך הקוסמי הזה שאני משיר מתוכי את מה שמעכב את הנמוך והמעובה, קיים בתוכנו היום – שאלה ביוגרפית מרתקת – איזה חלקים בי שהם חלקים מעובים ונמוכים הקשורים לתודעה נמוכה, כי בתוכנו יש רמות שונות של תודעה, איזה חלק שבי מעכב את האפשרות שלי להגיע לחלק הגבוה שבי – אנחנו מדברים כמובן על המהות האסטרלית.
ולכן כל האסטרלי שבא לידי ביטוי בחיות סביבנו ונמצא בתוכנו מקבל את הביטוי שלו בתכונות שיש בנו ושמשתקפות בבעי״ח סביבנו, ז״א כל מהות של בעי״ח סביבנו זו בעצם תכונה שאנחנו היום יכולים לזהות בתוכנו.
מיד נקרא את האופן שבו שטיינר מתאר את זה, אבל רק כדי ל׳חמם׳ את השיח בעניין בואו נחשוב איזה תכונות אנחנו מכירים ואנחנו מקשרים אותם ישירות לבעי״ח?
משתתפת: יש לי גדוד של חתולים שאני מאכילה ולאחרונה זה קורה לי יותר ויותר שאני מסתכלת עליהם ויש חתולה אחת מעצבנת במיוחד ולא הכרתי חתולים כאלה, וכל פעם שאני מסתכלת עליה אני אומרת לעצמי ׳יא אללה אני מכירה אנשים כאלה׳ זה מדהים אותי, היא תמיד נדחפת ותמיד רוצה את מה שיש לחתולים אחרים, למרות שאני נותנת לכולם את אותו האוכל, היא היסטרית כזו ורצה כל הזמן – יש לה דברים שאני מכירה אנשים כאלה – זה מדהים, אני מגדלת חיות שנים ואף פעם לא הרגשתי את זה כל כך. בחתולים רואים את זה בעיקר את ההבדלים בין חתול לחתול ואת האסטרלי המזוקק הזה.
יפה: את יודעת להגיד איזו תכונה היית מייחסת למהות הזו שנקראת ׳חתול׳?
משתתפת: זה סיפור אחר, זו חיה נוירוסנסוריאלית … מערכת חוש ועצבים עובדת אצליהם מאד, מגיבים לכל רעש וגירוי.
יפה: יש איזו הקבלה אנושית שאת יכולה להגיד בין חתולים לבני אדם? כמאפיין, כמהות?
משתתפת: זהירות, חשדנות, השרדות
יפה: נכון, חז״ל אומרים שמחתולים אנחנו לומדים ניקיון.
משתתפת: אמיץ כמו אריה, נאמן כמו כלב, ערמומי כשועל.
יפה: בזמנו דואר ישראל לקח לעצמו את סמל הצבי לתכונת זריזות, לא שזה עזר…
בשפות הערביות איילה נקראת ׳רזאללה׳ מהמילה יופי.
כל התכונות האלה היו מהויות והם קיבלו צורה והם לאט לאט הופרשו מתוך האדם, והעבודה שלנו היא לראות מה עוד לא הופרש מתוכנו. אפרופו בימים של מלחמות כשאנחנו מדברים על המושג ׳חיות אדם׳ – מה לא הופרש מתוכנו ועדיין לא הגענו לזיכוך שלנו?
טקסט 2
"האדם החזיק בתוכו, כביכול, את מהות החיה בזמנים קדומים, אך פיצל אותה ממנו כענף צדדי. כל החיות על צורותיהן השונות אינן אלא תשוקות אנוש נפרדות שהתעבו מוקדם מדי. מה שמצוי אצל האדם היום בגופו האסטרלי כמהות רוחית עדיין, מצוי פיסית אצל דמויות בעלי החיים שונים בנפרד. האדם שמר זאת בגוף האסטרלי עד לתקופה מאוחרת יותר בהווית הקיום של האדמה, ולכן יכול היה להתקדם במידה הגבוהה ביותר… חייב להיות לנו ברור שהפרשה זו של צורות החיות נחוצה למעשה לאדם. כל צורת חיה שהתנתקה במהלך התקופות מן הזרם הכללי, משמעותה שהאדם התקדם מעט. תארו לעצמכם שכל התכונות המפוזרות על פני כל הוויית בעלי החיים היו קיימות אצל האדם! הוא טיהר עצמו מהן. הודות לכך יכול היה להתפתח גבוה יותר. כאשר לפנינו נוזל עכור והחלק הגס שבו הופך למשקע, נותר החלק הזך מעל ליתר. כך ירד כמשקע אצל צורות בעלי החיים החלק הגס יותר, שהאדם לא יכול היה להשתמש בו למצב ההתפתחות הנוכחי שלו. הודות לכך שהאדם השליך מתוך שרשרת ההתפתחות שלו את צורות החיות הללו בתור אחיו הקדומים יותר, הוא הגיע לרמתו הנוכחית.
… כך מעפילה האנושות מעלה, ועל כל תכונה שמצויה היום אצל האדם, הוא מודה לעובדה שסילק מעצמו דמות חיה מסוימת. מי שמסתכל במבט הראיה הרוחית על החיות השונות, יודע בדיוק על מה מודים אנו לכל אחת מהן. אנו מסתכלים על צורת האריה ואומרים לעצמנו: אלמלא היה קיים האריה לא הייתה קיימת אצל האדם תכונה זו או אחרת. כי הודות לכך שסילק אותו מעצמו, רכש לעצמו תכונה זו או אחרת. כך הדבר ביחס לכל יתר צורות עולם החיות."שטיינר, 'האפוקליפסה' עמוד 77.
קטע נחמד ממסכת אבות –
טקסט 3
יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר:
הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר,
וְקַל כַּנֶּשֶׁר,
וְרָץ כַּצְּבִי,
וְגִבּוֹר כָּאֲרִי,
לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. מסכת אבות פרק ה.
אני חושבת שאנחנו יכולים היום לדבר בשפה של האנתרופוסופיה איך לעשות התמרה לאסטרלי שלנו בעבודה הרוחנית. אני יכולה להיות ׳עזה כנמר׳ ולשרת את החומר או להיות זריזה ולשרת דברים אחרים, איך לקחת את התכונות האסטרליות האלה ולעשות להן את התמרה כדי שהן ישמשו אותנו לעבודה הרוחנית שלנו.
השאלה שנשאל את עצמנו – איזה תכונות אני מזהה שיש בי או מה מבין התכונות שיש בחוץ בעולם החיות הייתי רוצה לרכוש/לפתח/לחזק או איזו תכונה יש בי והייתי רוצה לסלק בתוכי?
משתתפת: אני יכולה להגיד, לא עולה בי תכונה מסויימת, אבל גיליתי שהחיות – כשאנחנו מגדלים בעי״ח הם יכולים לשקף לנו מבחוץ תכונות שלנו. השנה לקחנו כלבה חדשה והיא משקפת לי הרבה דברים, זה מעניין לראות את האסטרלי הטהור בחיה, בלי המחשבות וההסחה של הדיבור, יש משהו מאד נקי בתכונות האלה אצל בעי״ח.
יפה: זה מקסים מה שאת אומרת כי אני עכשיו חושבת למה יש אצלי חתול? והוא בכלל לא שלי אלא של השכנים – הוא מקסים – ואני אומרת מה הוא רוצה לומר לי שהוא בא אלי? וחתול הוא לא ממש יצור מרצה – כשאת ׳עולה לו על העצבים׳ הוא הולך…
נראה את ההקשר לדברים כשנקרא את האיגרת ה6 , על העצמאות הפנימית הזו, אז אולי את זה אני צריכה לחזק…?
זה מעניין להתבונן על החיה ולראות איזה חלק שלי משתקף בה.
אבל לעניין העבודה, בתור ילדה הייתי מרותקת לקיני נמלים, ישבתי שעות על גבי שעות, ואם אני חושבת על הקשר אולי לגבי החריצות הרוחנית – הייתי רוצה לקחת את זה מהנמלה.
משתתפת: הזכרת לי את התקופה של הפירסום שהיה לי לקוח שקרא לי ׳הנמלה׳ – ההתמדה שלי ואני לא מוותרת לעצמי וגם את אומץ הלב שלי ואף פעם לא מוותרת. מצד שני העברתי את הגוף שלי לפרך, כמו סוס עבודה, זה משהו שעם ההתפתחות הרוחנית אני מודעת אליו זה לא אומר שזה לא קיים עדיין. מצד שני אין לי את האיפוק והמתינות – איזו חיה היודעת להמתין בסבלנות?
יפה: יש חיות טורפות אינטליגנטיות מאד שיכולות להמתין שעות רבות לטרף ולזמן הנכון.
משתתפת: אצל אינדיאנים היו להם שמות לפי החיה וגם השתמשו בנוצות של ציפורים ולקחו את התכונות שלהם.
יפה: כן זה שייך לרמות השונות של האסטרלי שלנו.
איזו תכונה הייתם מייחסים לסוס?
אצילית, חכמה, מרשימה, אינטליגנטית
התכונות הגבוהות של האדם שטיינר מייחס לסוס.
משתתפת: צריכים להיות מאד ממוקדים כדי לדעת שהסוס לא יאבד שליטה, יש שם הרבה ׳אני׳ בקשר עם הסוס.
באמת יש קשר מאד מיוחד בין האדם לסוס כחיה, גם באמת המראה שלה והתכונות שלה זה חיה שמלכים השתמשו בה, זה היה סמל למעמד, נחשבת חיה מאד מאד גבוהה, היה סרט ׳הלוחש לסוסים׳ שהיתה איזו אינטליגנציה מיוחדת שהוא יכל לפענח עם הסוס ומשם לעשות איזו עבודת ריפוי.
אז הסוס – מה היא התכונה של הסוס שמשרתת את האדם לא כלכך בצד האסטרלי אלא בצד הגבוה יותר שהזכרתם עכשיו.
משתתפת: לי הסוס מייצג חופש בדהירה שלו.
טקסט 4
כל חמש תקופות ההתפתחות של האנושות, שלבי התרבות השונים מן התקופה ההודית הקדומה ועד לזו שלנו נועדו למעשה לפתח את האינטליגנציה, את השכל וכל הקשור לשני כושרות וכוחות אלו. כל זה לא התקיים בתקופה האטלנטית. הזיכרון היה קיים, וכן תכונות אחרות. אולם פיתוח האינטליגנציה על כל המשתייך אליה , עם מיקוד המבט בעולם החיוני, זה היה תפקידה של התקופה החמישית (עידן חמישי -פוסט אטלנטי 5) מי שמפנה את מבט הראיה הרוחית אל העולם הסובב אותנו יכול לשאול " לאיזו עובדה עלינו להודות על כי נעשינו אנו, בני האדם, לאינטליגנטים ? איזו דמות בעל חיים סילקנו מעצמנו כדי להיות אינטליגנטים ? מוזר וגרוטסקי ככל שעלול הדבר להיראות הריהו נכון: אילו לא נמצאו סביבנו בעלי החיים המיוצגים על ידי טבע הסוס, לא יכולנו לעולם לרכוש לעצמנו אינטליגנציה ". את זאת חש עדיין האדם בזמן הקדום. כל היחסים האינטימיים שהתקיימו בין גזעים אנושים מסוימים לבין הסוסים נובעים מהרגשה מסוימת שניתן להשוותה לרגש טמיר של אהבה בין שני המינים, לרגש מסוים בו מודה האדם לבעל חיים זה. …אם תערכו סקירה אצל העממים שהיו קרובים עדיין לראיה הרוחית הקדומה, אצל הגרמנים הקדומים למשל, תראו שהם התקינו לפני בתיהם פרסות סוסים, ואז תייחסו זאת לידע זה : האדם התגבר על מצב חוסר האינטליגנציה הודות לכך שסילק מתוכו צורה זו. קיימת מודעות עמוקה לעובדה שהשגת הפקחות קשורה לכך. עליכם להיזכר רק באודיסאוס, בסוס העץ מטרויה… האדם צמח מתך צורה שהכילה בתוכה עדיין את מה שמתגשם בסוס, ובדמות הקנטאורים הציבה האמנות אדם באופן שבו היה קשור עדיין עם החיה הזו, כדי להיזכר בשלב ההתפתחות של האדם שממנו הוא צמח, ממנו השתחרר כדי להפוך לאדם בן זמננו .
מה שתרחש כך בימי קדם כדי להוביל את האנושות הנוכחית שלנו, יחזור בעתיד בשלב גבוה יותר. אך לא בצורה כזו שבעתיד יתרחש בהכרח אותו דבר עצמו שמתרחש בעולם הפיסי. אדם שניצב מתוך ראיה רוחית…חווה כיצד יזדכך האדם יותר ויותר ויגיע לשלמות בדבר שעל קיומו עליו להודות להפרשת טבע הסוס ממנו. הוא יגרום לספיריטואליזציה של האינטליגנציה. מה שמהווה כיום שכל בעלמא, פקחות גרידא, יתעלה לחכמה, לרוחיות, אחרי מלחמת הכל בכל. אלה שיגיעו אז ליעד יחוו את מה שעשוי להתפתח באנושות בעקבות הפרשת טבע הסוס " 78 -79
אני הדגשתי פה כדי שנראה מה אנחנו נדרשים אחרי 4 תקופות תרבות שבהן כן הוזכר הסוס, לתקופות 5-6-7 – למה זה הופך להיות – הוא עושה כאן הבחנה בין שכל ופקחות ולחכמה רוחיות – מה ההבדל בעצם? איך נוכל להסביר את זה שהשכל והפיקחות יהפכו לחכמה ורוחיות?
משתתפת: פיקחות קשור למוח, אין לזה קשר למדע הרוח, קשור לאופן של ההתנהלות בעולם הזה. אבל אני לא כלכך הבנתי את המשפט הזה :״ האדם התגבר על מצב חוסר האינטליגנציה הודות לכך שסילק מתוכו צורה זו״.
יפה: זאת אומרת כל תכונה שיצאה החוצה היא השתקפה בו , ורק אז היא יכלה לחיות בתוכו – זה היה בתוכו לא ככלי מובחן, זה היה צריך להתפתח – שהאדם יכיר את הדבר מתוכו ולא כמשהו מובלע בו.
למשל – אם אני מדברת על חריצות בזכות העובדה שיש נמלה אני יכולה לזהות את החריצות ועכשיו שהיא נמצאת בחוץ אני יכולה לעבוד עליה בתוכי – קודם לא יכולתי לזהות אותה בתוכי, זה עוד לא קיבל שם,צורה ומובחנות משל עצמו.
גם ביעוץ – כל עוד הדבר לא מובחן אני לא יכולה לטפל ולהתמיר אותו.
גם אם היה בי אומץ לא ידעתי שיש אותו בי כי לא היה לו שם.
היום אדם יכול להיות מאד אינטליגנטי ולא חכם או אדם לא משכיל אבל עם חכמה פנימית. מדובר בכלים של תודעה והאדם היה צריך לפתח את התכונות הללו כדי להתפתח מתוך תודעה ואני.
משתתפת: רציתי רק להוסיף לגבי החיות שההפרשה שלהם זה בעצם שהן הפכו להיות חד צדדיות – הן הפכו לישות עם תכונה אחת בלי אפשרות לאופציה אחרת. ואני חושבת שמה שה איפשר לנו זה להישאר מכלול ואינטגרציה של כל אחד מהתכונות הללו, משום כך אנחנו עם פוטנציאל אין סופי. אנחנו יכולים לפתח את זה – זה לא בתוכנו מלידה.
יפה: זה בדיוק העניין שהאדם חיכה כדי שלא יהיה חד צדדי.
מה הסכנה בפיקחות ובשכל שהתפתח עד עכשיו? מה הסכנה אם לא נעשה לזה טרנספורמציה לחכמה ולרוח?
משתתפת: נשאר מנותקים מהרוח.
יפה: בדיוק.
השכל והחכמה ישרתו יותר ויותר את החומר ואפשר לומר שהארימן ממש מתלבש ומשתלט על האיכויות האלה כדי שבמקום שכל היכולות האינטליגנטיות האלה שהאדם פיתח יהפכו בפרבולה לחכמה והרוחניות, זה ישרת יותר ויותר את החומר ואת האדמה. אם לא נעשה את ההתמרה הזו אנחנו בנפילה.
מהתקופה החמישית -שישית-שביעית כבר אין צורך בסוג הזה של האינטליגנציה של מה שייצג הסוס. אנחנו זקוקים כבר לחכמה, ולשלב הבא שלנו של העבודה הרוחנית.
אגב סוסים – בתנ״ך כשנותנים למלך הנחיות – למשל שלמה המלך, אלוהים הזהיר אותו שלא ירבה לו נשים וסוסים – יש משהו בזה של מעמד שיכול לסחרר את הראש. אבל מכל הדברים הנביא מצא לנכון להזהיר את המלך שלא ירבה נשים וסוסים.
אז זה היה המסע סביב האבולוציה וסביב השאלה למעלה 4 הפרשים ומכאן והלאה יש סימבולים אחרים ומכאן והלאה נתחיל לעסוק באיגרת השישית ובתקופה השישית.
התקופה השישית נקראת – התקופה הרוסית– ובאיגרת הקהילה שמייצגת אותה נקראת ׳קהילת פילדלפיה׳ ובכתבים האיזוטריים היא נקראת גם ׳קהילת אהבת אחים׳ – מה שיאפיין את הקהילה הזו היא איך תיראה התקופה השישית ומה יאפיין אותה?
השם ׳אהבת אחים׳ כבר מרמז על זה, שזה יהיה פרי עבודת האדם. תיאור של איך תיראה התקופה הזו ומה יאפיין אותה. אנחנו מחוייבים לעבוד כבר היום על מה שיאפיין את התקופה ה6.
נקראה בקצרה את התיאור איך תיראה התקופה ואח״כ את האיגרת בתקופה ה6, זה יצביע מי עשה את הצעדים כלפי מעלה ומי ילך וישקע מטה. מה שיהיה בתקופה ה7 אף אחד לא ממש רוצה לדעת אבל זה מה שיצפה למי שלא הכין את עצמו בתקופה ה6.
טקסט 5
"תקופת התרבות השישית תתקיים תחת מזל דלי ומשימתה תהיה טיפוח ידע באמצעות ההתחלה של רוח-העצמיות או הגוף האסטרלי המושלם[7]. עד לזמן הזה האנושות כבר תשכלל איברים רוחניים, שתשתמש בהם לרכישת ידע של העולם האסטרלי באותה דרך שהאיברים הפיזיים מספקים לנו ידע של העולם הפיזי.
רוח-העצמיות מניחה מראש את הקיום בנפש האדם של שלושת המאפיינים של החיים החברתיים: 1. אחווה. 2.חירות החשיבה. 3.תורות רוחניות.[8]
זה יהיה זמן חברתי עבור האדם. קהילות וחברות יעוצבו לא מתוך גזע או לאום אלא מתוך חירות ואחווה. האנושות תתחיל לראות בכל מקום את הרוח מאחורי החומר. ..תקופה זו שוב תחווה דואליות בכך שהישויות האנושית יעוצבו יותר ויותר לשני פלגים, הטוב והרע – המאגיה הלבנה והמאגיה השחורה – ולזה תהיה חזרה נוספת בתקופה הפוסט-אטלנטית השישית ובשלב הפלנטרי העתידי של נוגה-וונוס כאשר השמש תתאחד שוב עם האדמה ואלו אשר בחרו ללכת בנתיב הרוע לא יוכלו להמשיך ויאלצו להישאר מאחור." אדריאנה קוליאס, שבע תקופות התרבות.
שלושת העקרונות שיהפכו את הקהילות הבאות לקהילות של אחווה, שמה שהים אנחנו חווים כמפריד – גזע, טריטוריה,לאום,צבע עור וכו – אנחנו אמורים להתגבר עליהם – ככל נתגבר ונוציא מתוכנו את האסטרלי כך נוכל להגיע בצורה מותמרת ונקייה ולחיות עם שלושת העקרונות הבאים:
1. הקו המוסרי האופייני המרומז כאן הוא, שאושרו של הפרט בתקופה השישית – שלא בדומה לתנאים בתקופתנו החמישית – יהיה תלוי לחלוטין באושרו של הכלל. ..האדם הפרטי ירגיש את סבלותיו, עניו, מצוקתו או אושרו ועושרו של הכלל. זהו הקו המוסרי הנעלה הראשון שיאפיין את האנושות המתורבתת של התקופה השישית.
2. קו-היסוד האופייני השני הוא, בכל מישור דתי בתקופה השישית תשרור חירות חשיבה מוחלטת וכמיהה לחירות החשיבה, כך שכל מה שהאדם רוצה להאמין בו, כל מה שהוא מבקש להיות משוכנע בו בעיקר בתור קשר רליגיוזי, יוצב ויהיה כפוף לאינדיבידואליות שלו.. כל אחד יחוש כי בתחום הדת שוררת חירות מוחלטת.
3. והדבר השלישי הוא, שבתקופת התרבות השישית ייחשבו לבעלי ידע רק אותם אנשים שהם בעלי תודעה רוחית, היודעים כי הרוחי חודר ואורג בעולם, וכי על נפשותיהם של בני האדם להתאחד עם הרוחי.
זה כשאינטיליגנציה הופכת לחכמה לרוחניות, החכמה הגבוהה, של ידע עולמות הרוח והידיעה שהרוח שוררת בכל. אם לא נהיה פה בשלב ההתפתחותי הזה, נישאר מאחור ונהיה תת-גזע.
בשני העקרונות של החירות הרוחנית ובנוסף עניין האחווה – במקום המפריד נחוש בהוויה שלנו כשאחד סובל אני לא יכול להיות מאושר. אנחנו יכולים להתחיל להתאמן על אחד משלושת העקרונות האלה –
-האם אני חש את סבלו של האחר כסבלי שלי?
-האם אני יכולה לשאת את המחשבה או האמונה של האחר שהיא שונה/סותרת או מתנגדת לי?
-האם אני אכן יודעת או יכולה לרגעים באמת לדעת שמאחורי כל דבר עומדת הרוח?
משתתפת: לפחות לגבי הסבל של האחר, אם הילדים שלי סובלים אני ממש מרגישה אילו זה הסבל שלי. וגם כשהייתי בהיריון הראשון הייתי במסעדה והסתובב בחוץ קבצן שהיה רעב, ואני ממש הרגשתי את הרעב הזה בתור יסורים בתוכי, אולי זה היו גם ההורמונים אבל ממש הרגשתי את זה בנפש.
יפה: אולי מישהו אחר רוצה להתייחס לעניין הסובלנות? לשאת עמדה דתית/רוחית אחרת?
משתתפת: לי אין בעיה עם אמונות אחרות כל עוד לא כופים עלי בחד צדדיות.
יפה: אלה שכופים לא עושים את העבודה. חד צדדיות וכפייה כגורמים שמפרידים וגורמים לשנאה גדולה בעולם.
משתתפת: בשביל זה כל התקופה של זכויות האדם והאזרח ואפילו המהפכה הצרפתית היו קיימים אבל השאלה איזה תוכן היה למושגים האלה? התקופה הזו השאלה באמת איך אפשר לקחת את כל המושגים האלה ולהרגיש את האחר מתוכנו, לא להפיל עליו מבחוץ? אנחנו נהיה ה שופטים הפנימיים של עצמנו וזו השאיפה שלנו ללכת לשם.
משתתפת: אנחנו רואים שאנחנו חיים שאחד הביטוי הקשים ביותר של אי קבלת הדעה של האחר. באופן אישי על עצמי אני יכולה להגיד שתמיד היה לי קשה לקבל דעה של מישהו אחר, יכולתי להשתמש במילים היפות האלה אבל לא באמת חשבתי שמי שחושב אחרת הוא חכם או מוסרי. מי שחשב אחרת היה בעיני לא צודק, טועה ואני מוצאת בי שינוי עצום בעניין הזה של קבלת האחר. היו לי יחסים מאד מאד קשים עם דת, חרדים ודתיים והיום אני מסתכלת על זה אחרת וזה הודות ללימודים ולגיל.
יפה: הגיל הוא שלב של חכמת הזמן שיכול לחזק תהליכים פנימיים שאדם עושה. זה מקסים ומרגש מה שאת אומרת כי היינו עדים לתהליך. זו ההתרחבות וההתמרה, הרחבת הכלי – כל אפשרות של טרנספורמציה.
משתתפת: רציתי להתחבר לדברי המשתתפת הקודמת, אני יכולה לחשוב על הרבה אידיאולוגיות ,גם מהקיבוץ, שחרטו על דיגלן מבחוץ את כל הדברים שנאמרו, אבל בין האידיאולוגיה לבין מה שקורה בפועל אם מישהו היה מביע דיעה טיפה שונה – איזה חוסר סובלנות מוחלט עד כדי חרם, היה פער מאד גדול.
על עצמי היום קל לי יותר עם דעות אחרות אבל זה לא היה כך. היום המבחן הוא כאשר צריכים לקבל החלטה ביחד ויש דעה אחרת ואני מאד משוכנעת בדעה שלי, גם היום לא קל לי בכלל לקבל ולא להוכיח את צידקתי. זה אתגר גדול מהמיקרו ועד המקרו… באמת להיות סובלניים כשזה ממש משפיע על החיים שלנו ולא משהו במקום אחר או בארץ אחרת.
יפה: אני רוצה להתייחס למשהו שנאמר על האידיאולוגיות והמהפכה הצרפתית של חירות, שיוויון ואחווה ושחרור העבדים – אפשר לראות איך אימפולס מסויים חודר אבל פתאום כוחות קשים משתלטים עליו. חדרה לאנושות ההכרה שהאחר לא יכול להיות עבד, שהוא אדם, וחדרה ההכרה שהמעמדות מנצלים את הנמוכים וזה לא שיוויוני וגם האידאולוגיות החברתיות – היה בזה משהו שקשור לשורש הנכון אבל זה נעשה ללא עבודה פנימית של כל אדם ואדם, העבודה הגדולה היא של האדם באופן פנימי בעצמו אחרת לא נוכל לעשות שינוי אמיתי.
כל האימפולס הזה כאילו נגנב על ידי כוחות קשים מאד ולכן הם נהרסו כל הזמן והגיעו לתוצאות קשות. ההכנה היא חשובה וגדולה זה ממש סבל להתרחב ולהכריח את האחר – נדרשת תקופה שלמה עד שנגיע למקום הזה..
האידאולוגיה נעשתה מכנית, סילוף של הרעיון הרוחני של ההיררכיה היתה ה שטחה שפעלה כנגד, שיוויוניות הארימנית.
במפגש הבא נלמד את שתי האיגרות ונעבור לתכנים הנוספים שעוסק שטיינר על האפוקליפסה ומלחמת הכל בכל.
נסיים בתפילה לשלום
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו
הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ
וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל
וְאִמְרוּ אָמֵן: