תרגול ועבודה מעשית בליווי הספר: 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים' – לימוד 1
תמלול השיעור:
שלום רב, שמי יעל ערמוני, יועצת ביוגרפית, מטפלת באומנות, מורה בבי"ס כחותם בת 45, אמא לשלושה ילדים, גרה במלכיה.
זכות גדולה להשתמש בזום, בכוחות הטכנולוגיה שנחשבים אהרימניים, על-מנת ללמוד את הידע הרוחני שלנו.
בלימוד הקהילתי בתקופה הקרובה נתמקד בספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" אותו כתב רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה.
ללמד את הספר הזה זו זכות גדולה, אנחנו נלמד ונתרגל אותו יחד. זהו ספר תרגול והדרכה לכל אדם שרוצה לעשות עבודה בדרך של חניכה רוחנית.
אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי שֶׁקֶט / ר. שטיינר
אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי שֶׁקֶט
אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹךְ תּוֹכִי
כּוֹחוֹת שֶׁיְּחַזְּקוּ אוֹתִי
כָּעֵת אֶהְיֶה חֲדוּרָה
בְּחֻמָּם הַזּוֹהֵר
כָּעֵת אֲמַלֵּא עַצְמִי
דֶּרֶךְ הַנְּחִישׁוּת שֶׁל כּוֹחוֹת רְצוֹנִי
וְאָחוּשׁ אֶת הַשֶּׁקֶט
שׁוֹטֵף אֶת כָּל הֲוָיָתִי
כַּאֲשֶׁר דֶּרֶךְ חֲתִירָה מַתְמֶדֶת
אֲנִי נַעֲשֵׂית חֲזָקָה
לִמְצֹא בְּתוֹךְ עַצְמִי
כּוֹחוֹת שֶׁל רֹגַע פְּנִימִי
כותרת הספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" – מה מתעורר בכם בשמיעת הכותר הזה – מחשבות, אסוציאציות, רגשות?
רז – זה המדריך לעולמות העליונים, איך קונים את דעת העולמות העליונים. עולה בי בעיקר סקרנות – האם יש נוסחה שפותחת את הדלת? מה השלבים? תעלומה.
כוכבה – מתעוררת בי השאלה "אפשר לקנות את זה? כי חשבתי שצריך לעבור מסע…" יש לי את הספר הרבה זמן, וכל פעם לא הרגשתי שאולי זה עוד לא הזמן בשבילי לקנות את הדעת….. עכשיו סקרנית מה נלמד.
הספר עוזר לנו לרכוש את הידע של העולמות העליונים. לרכוש – באיזו דרך? לא בכסף, אלא דרך תרגול ועבודה, חניכה.
אורית – דעת. הדעת שייכת למי? גשר ביננו לעולמות העליונים, שידעו שיש לנו דעת עליהם ושהם ידעו אותנו. שיקוף.
קשר הדדי ביננו לבין העולמות העליונים.
אלינור – יש לי את הספר הרבה שנים, לא הצלחתי לסיים אותו, קשה לי איתו. הכותר מלכתחילה יצר אצלי קושי. יש לי עיניין איך אצליח להיכנס אליו, לחדור לרעיונות והתכנים.
יש בספר שפה לא פשוטה, לא כ"כ זמינה וטבעית לאדם המודרני, לא רק בגלל שנכתב לפני כמאה שנה ולא רק בגלל שזה מתורגם לעברית, אלא יש משהו שצריך לחצות אותו כדי להגיע אל מהותו.
דפנה – באנגלית – קוראים לו "איך לדעת עולמות עליונים", ובגרמנית – "איך להשיג עולמות עליונים". יש שוני בתרגום.
רונה – מה זה עולמות עליונים? מי העליונים ומי התחתונים? האם העולמות העליונים צריכים לרכוש דעת, או שאנחנו אולי צריכים לרכוש את הדעת. יש בי סקרנות כלפי זה.
הספר מעורר סקרנות, תעלומה, אולי אפילו פחד. בתחילת לימודיי היה פחד – האם אני הולכת ללמוד משהו מיסטי? לאן לוקחים אותי? מה זה הדבר הלא נודע הזה. אתגר, קושי, רתיעה, מול העולמות העליונים והקשר שלנו איתם.
שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, הוא שכתב את הספר הזה. הוא היה רואה רוחי, הוא בא לכאן כבר עם קשר טבעי לעולמות הרוח, יחד עם זאת היה מאוד מעשי – מחובר לעולם הארצי, למדעי הטבע ולעוד תחומים רבים. ראה את תפקידו להיות גשר, להביא את הידע הרוחני שנשכח אל האדם המודרני בצורה שמתאימה לחיים המודרנים, לאדם בן תקופתנו.
הספר פורסם בהתחלה כסידרת מאמרים. הוא פותח בפרק הראשון – 'תנאים' – "בכל אדם רדומים כשרים אשר באמצעותם הוא יכול לקנות דעת בעולמות העליונים".
למעשה שטיינר מציין שכיום, בכל אדם בריא בנפשו ובחשיבתו, רדומים כישורים שהם כמו אברי חוש. אנחנו בעולם הארצי קולטים את מה שקורה סביבנו דרך החושים. אם מישהו מאיתנו לקוי באיבר חוש מסוים, הוא קולט פחות טוב את העולם סביבו, כמו למשל אדם עיוור. בדיוק כמו שבשביל לראות ולשמוע אנחנו זקוקים לאברי חוש, כך אנחנו זקוקים לאברי חוש כדי לקלוט את עולם הרוח. את אברי החושים אנחנו מקבלים במתנה ברגע שנולדנו, אנחנו לא צריכים לעשות משהו כדי לראות או לשמוע. אך כדי לקלוט את עולם הרוח – אנחנו, בתקופה המודרנית, נדרשים לפתח בעבודה תודעתית רוחנית אברי חוש רוחניים שיאפשרו לנו לקלוט את עולם הרוח. לא תמיד זה היה כך. בתקופות עתיקות, עולם הרוח היה זמין ונגיש לאדם בצורה יותר טבעית ואינסטנקטיבית.
שטיינר מתאר שעבורו ועבור אנשים אחרים שיש להם אברי חוש לראיה רוחית, עולם הרוח הוא ממשי כמו שעולם החושים זמין לנו ע"י החושים הארציים. עבור אדם כמונו, שלא נולד עם יכולות כאלו לקליטת עולם הרוח, זה עולם זר. עבור רואה רוחי, שיש לו קשר טבעי עם עולם הרוח, עולם הרוח נראה ממשי כמו השולחן לפנינו בעולם החושים.
הספר נותן לנו כלים שיכולים לאפשר לנו לרכוש את הידע הרוחני. הספר נועד לתת דרך לפתח את האיברים שיאפשרו לנו לקלוט את עולם הרוח. ואת האפשרות יש לכל אדם. מה שנדרש הוא התמסרות, יראת כבוד, פליאה, פתיחות, רצון.
שטיינר פותח בזה שאנחנו צריכים לרצות – והרצון חי בגפיים. כלומר: לעשות את העבודה הרוחנית הנדרשת. לא הצהרת רצון אלא מעשה. להתמסר, להתמיד, לעשות עבודה.
אנחנו נקרא מהספר ונתרגל את הדברים דרך הביוגרפיה שלנו. אנחנו לא לומדים כאן רק אנתרופוסופיה אלא ביוגרפיה אנתרופוסופית. את כל מה שנקרא נלמד דרך הביוגרפיה שלנו.
בפרק הראשון 'תנאים', שטיינר מתחיל לתאר מה נדרש מאיתנו בתוך ההליכה בדרך הרוחנית:
"יש החושבים כי מן ההכרח לחפש, במקום זה או אחר, אחר המורה בעל הידע-העילאי בכדי לקבל ממנו הארה. האמת היא כי כאן קובעים שני דברים. ראשית דבר, מי שרוצה באמת לקנות לו ידע-עילאי לא יחסוך כל מאמץ ולא יירתע מכל מכשול בדרכו אחר חיפוש מורה, אשר ידריכהו ויכניסהו אל הסודות העילאיים של העולם. מאידך, בטוח הדבר כי ההדרכה תגיע אליו בכל הדרכים, והוא יגיע אל ההתקדשות, אם הוכיח באמת כי הוא שואף לקנות לו יידע זה."
התקדשות – מילה שנשמעת גדולה וגבוהה. שטיינר מדבר על חניכה רוחנית. החניכה הרוחנית בתקופה המודרנית היא כבר לא במקדשים, כמו בעבר שרק יחידי סגולה בעלי רמת תודעה גבוהה מכולם יכלו לעבור חניכה במקום מבודד, כי אסור היה שהידע יעבור אל מי שלא מוכן לכך.
החניכה המודרנית קורית היום התוך החיים, דרך האירועים הביוגרפיים שאנחנו עוברים. השיעור שאנחנו מקבלים בחניכה המודרנית היום הוא האירועים שאנחנו עושים איתם עבודת חקירה ומתפתחים דרכם. אירועים שבאים מבחוץ, כמו הקורונה, ואירועים פנימיים שלנו.
בטקסט נאמר שאדם שבאמת רוצה לעבור חניכה, לא יחסוך שום מאמץ בדרך הזו, ואם יש לו כמיהה אמיתית לקשר עם עולם הרוח – הוא יפגוש את המורה המתאים.
יעל הגיעה ללימודי היעוץ הביוגרפי בגיל 35, באופן לא מתוכנן ו'מקרי' כביכול. לא תכננה ללמוד זאת, הגיעה כי קורס אחר שלא קשור לאנתרופוסופיה התבטל ולפתע, על-אף שלא ידעה דבר על היעוץ הביוגרפי והאנתרופוסופיה עלתה בה תובנה שעליה ללמוד משהו שקשור באנתרופוסופיה. שמעה בעבר הרחוק מאביה שקיים תחום כזה 'יעוץ ביוגרפי'. שבועיים לפני הלימודים נרשמה בלי לדעת לאן היא הולכת. היא הובלה לשם – אל קורס שחשבה עליו תחילה כ'קורס העשרה' והפך לדרך חיים. הכל הסתדר, היום, השעות, הקורס שבוטל, כדי להגיע אל הלימודים ואל המורה.
כשיש לנו כמיהה, שאולי אנחנו בכלל לא יודעים עליה בתוכנו, אז הביוגרפיה והקרמה יובילו אותנו אל הלימוד ואל המורה הנכון.
איך הובלתם אל הדרך הזו?
משתתפת – הובלתי ישירות ע"י היועצת הביוגרפית שלי. אותה פגשתי במקרה בהופעת מוסיקה אחרי שנים שלא ראיתי אותה. הייתי אחרי משבר עמוק, והמפגש היה סינכרון שאי אפשר לחשוב שהוא מקרי. אחרי זמן הצטרפתי ללימודים הרשמיים ואני מלווה ע"י שרי היועצת שלי. הייתי בת 37 וחודש.
נשים לב שהמשתתפת הייתה במשבר, זה היה הזמן הנכון עבורה לפגוש את החומרים, ולהתחיל להתלוות ע"י שרי. על מנת שהמפגש התרחש כל הנסיבות היו צריכות להוביל אליו, למשל, שתיהן היו צריכות להגיע להופעה של אמיר דדון בשביל להיפגש, היתה צריכה להיות להן סימפטיה כלפיו.
37.2 – קשר ירח שני. משהו מקרמת העבר יכול לסגת, ומשהו מהעתיד יכול להיכנס.
תחשבו בבית – לעשות תסריט לאחור מה הוביל אותי מהעבר הרחוק עד הלימודים: איך הובילה אותי הקרמה והביוגרפיה לפגוש את הדרך הרוחנית. איזה תחנות הייתי צריכה לעבור?
תוכלו לראות שהיו צריכים להתקיים הרבה תנאים כדי להגיע לרגע הנכון בזמן הנכון – לראות איך המסלול הזה נטווה כדי שתגיעו אל הדרך הרוחנית.
משתתפת – הייתי בתקופת סערה שאחרי עזיבת עבודה, חשבתי שאני צריכה ללמוד משהו. פתחתי מעטפה מהגליל המערבי, שאף פעם אני לא פותחת. הלכתי ללמוד במכללה, עם מורה כלשהי. לא הבנתי כלום אבל נשארתי, זה היה קרוב לי לבית והתאים לי. אף פעם לא פתחתי את הידיעון הזה, רק בפעם ההיא. אחרי שנה אורנה התחילה ללמד. זה היה בשנתי ה49. מאז החיים שלי השתנו. כביכול הכל היה מאוד מקרי. בכלל לא הבנתי איך המכללה ההיא מכילה לימודים רוחניים.
גיל 49 – גיל שיחרור עבדים, שאפשר להתחיל להשתחרר מהקרמה שלנו. הרבה תלמידים מגיעים בגילים מכוננים ללימודים האלו, גם זה לא מקרי.
כשאני צריכה לפגוש את המורה שלי, זה יקרה מתוך נוכחות הכמיהה בחיינו, גם בלי שנדע.
הכמיהה לדרך הזו התחילה כבר בחיים קודמים, ובמסע שלנו לאחר המוות שם נרקמה הקרמה ונזרעו הזרעים שיובילו אותנו אל מה שאנחנו צריכים להיות מובלים.
משתתפת – פרשתי מההוראה, הייתי עצבנית על המערכת. שמעתי על חינוך וולדורף והתעניינתי בזה. הייתי בת 55. לא חשבתי להתחיל ללמוד הוראה מהתחלה. אבל דרך זה שמעתי על האנתרופוסופיה ודיברתי עם אורנה. רציתי חינוך, והגעתי לכאן כברירת מחדל. היום אני בת 64.
היעוץ הביוגרפי הוא חינוך למבוגרים. הנפש שלנו צריכה להתחנך, זו החניכה.
נמשיך עם הטקסט:
"כי חוק – הנובע מטבע הדברים – הוא לכל בעלי היידע-העילאי – המתקדשים: לא למנוע מכל אדם את הידיעה לה הוא ראוי. ועוד קיים חוק טבעי כמוהו, והוא: לא לגלות דבר מהידע העילאי לשום אדם טרם הוכשר לכך. ובה במידה שהמתקדש מקיים את שני החוקים הללו כן עולה מידת שלמותו. הקשר המאחד את המתקדשים הוא רוחי ולא חיצוני, ושני החוקים הנזכרים מהווים את הקשר האמיץ המאחד אותם לאגודה אחת. למרות הידידות האינטימית השוררת בינך לבין המתקדש, קיים חייץ בינך ובין אישיותו היסודית, כל עוד לא היית אתה למתקדש. גם כאשר המתקדש משפיע עליך אהבה מעומק הלב, הרי יגלה לך את ידיעותיו-העילאיות, רק לאחר שתהיה בשל לכך. בין שתחלוק לו מחמאות ובין שתציק לו, לא תצליח לאלצו לגלות לך דבר, כל עוד, בדרגת התפתחותך הנוכחית, לא הוכשרת לקבל את פני העילאי בדרך הנאותה בתוך נפשך.
הדרכים, המכשירות את התלמיד לקבלת היידע-העילאי, קבועות הן ומדויקות. מסלולן בעולם-הרוח – מקום שם שומרים המתקדשים את ידיעותיהם העילאיות – חרות בציוני דרך בלתי-נמחקים. בזמן הקדום, הטרום היסטורי, אפשר היה לראות את מקדשי-הרוח בחיצוניותם; בימינו אנו, כאשר החיים הפכו אל-רוחיים, אין למצאם או לראותם בעולם הנגלה למבט החיצוני. אולם, הם קיימים במצב רוחי בכל אתר ואתר. וכל המחפש אחריהם ימצאם.
רק בנפשו-הוא ימצא האדם את האמצעים לדובב את שפתי המתקדש. עליו לפתח בתוכו כשרים מסוימים עד לשלב-גבוה מסוים, אז יתגלו לפניו אוצרות-הרוח העילאיים."
שטיינר, כיצד קונים דעת העולמות העליונים, 2008, 'תנאים', עמ' 20-21
המקדש המודרני אינו גלוי לעיניים, הוא בתוכנו ובתוך האירועים והמפגשים עם אנשים אחרים.
המתקדש המודרני – לא מישהו רחוק קדוש שלובש גלימה. כל אחד מאיתנו שנמצא בדרך של התפתחות הוא בסוג של התקדשות. עצם קיום הכמיהה, וקיום הרצון, להתפתחות רוחנית, הוא חלק מהתקדשות, מסע חניכה.
חוק ראשון: המורה הרוחני (המתקדש) והתלמיד של מדע הרוח – כל עוד התלמיד לא יהיה מוכן, הידע לא יימסר לו. הידע נמסר אל מי שבשל. לפני שנהיה מוכנים לידע מסוים, הידע הרוחני לא יימסר לנו טרם הזמן. אם יימסר לנו ידע רוחני טרם הזמן – זה עלול להפוך לרוע. רוע הוא טוב שלא בזמנו.
זה חוק מאוד חשוב – כי לקבל את הידע טרם הזמן יכול לגרום לאדם להתרחק,לוותר על הדרך, ועוד יותר חמור, בידע גבוה אפשר להשתמש לרעה. סכנה נוספת היא שהמפגש עם עולם הרוח טרם זמן יוביל לשיגעון.
ארבעה נכנסו לפרד"ס – ארבעה נכנסו לתוך העולם של הידע הרוחי, ורק אחד יצא משם כראוי. אחת האפשרויות היא להשתגע, לשבש את הדעת אם אנו נחשפים לעולם הרוח בצורה שעלולה לנתק את האדם מהמציאות.
אנחנו כיועצים ביוגרפים או תלמידי מדע הרוח, אפילו אם אנו בתחילת הדרך, יש לנו אחריות מסוימת: זה ידע נפלא, אבל כשמישהו מבקש את הידע צריך לבדוק אם הוא באמת מבקש, ואם הוא מבקש – נבדוק מה הוא מבקש בדיוק, ואם הוא יכול לקבל את מה שהוא מבקש. אנחנו לא אמורים לתת יותר ממה שהאדם באמת מבקש אחריו. גם לא אמורים לבקש יותר ממה שאנחנו מוכנים אליו.
ככל שהאדם שאליו אנו פונים לקבלת ידע הוא גבוה ומפותח יותר, כך הסיכוי שהוא יתן לנו ידע טרם זמנו קטן יותר.
נוכל לפגוש את עולם הרוח בצורה הנכונה כשנהיה מוכנים אליו, לא לפני כן.
שומר הסף הקטן – הישות שעומדת בסף עולם הרוח, בכניסה, ומונעת מאיתנו להיכנס לעולם הרוח טרם הזמן. הישות הזו היא אנחנו עצמנו, ישות שמכילה את חלקי הצל, את הפגמים שלנו ואת החלקים שאנחנו לא במגע איתם עדיין. אנחנו חייבים לפגוש אותה כדי שנעבור אל עולם הרוח. אבל אסור לפגוש אותה טרם הזמן.
חוק שני: אי אפשר למנוע ממי שבשל וכמהה את מה שהוא מבקש. הידע לא ימנע מאיתנו אם אנחנו זקוקים לו ומוכנים אליו. הידע העילאי לא ימנע, גם אם מישהו עני, או לא משכיל, או שאין לו את התנאים. בעולם הארצי אדם יכול לא לקבל ידע ארצי בגלל שאין לו את התנאים לרכישת הידע. אבל ידע רוחני לא יימנע מאף אדם בשום מקרה, במידה והוא מוכן.
מתי נתתם או קיבלתם ידע רוחני טרם הזמן? אם נתתם – מתוך מה פעלתם? מה היה המניע? אם קיבלתם ידע רוחני טרם זמן – מה קרה לכם שם?
משתתף – כשלמדתי קבלה שיתפתי בידע כדי לבחון את עצמי מה הבנתי.
המשתתף היה עסוק בעצמו ולא לקח בחשבון אם האחר מבקש את זה או מוכן לזה.
משתתפת – בתחילת דרכי באנתרופוסופיה ביקרתי את משפחת אחי באילת, וגיסתי ואמא שלה הן מורות בחינוך הממלכתי הרגיל. הן ניסו להקטין אותי, בגלל החינוך האנתרופוסופי בו עסקתי, ובחרתי לשתף בידע ויצא מזה רוע, הן סילקו אותי מביתן. זה היה רגע קשה. לא פעלתי ממקום ששואף ללמד אותן, פעלתי ממקום של התנגדות להקטנה וניסיון להתגונן בעזרת הידע שהיה ברשותי. זה הביא משהו קשה ולא במקום בכלל.
לאמא שלי היו בזמן הילדות שלי התגלויות, התנסויות מיוחדות של מפגשים עם יקרים לה שכבר לא היו בחיים והעבירו לה מסרים, והיא שיתפה אותי בזה בתור ילדה. זה הפחיד אותי מאוד. הייתי פוחדת מהלילה, סוגרת את החלון והתריסים, הרחקתי מתוכי את הלילה.
כשידע רוחני ניתן לא מהמניע הנכון וטרם הזמן – זה יכול להפוך לרוע.
משתתפת – כשאני מנסה להביא משהו מחינוך וולדורף, על הקרמה של הילדים או משהו כזה, אז להורים קשה לקבל את זה. בחינוך יש אחריות גדולה לידע שמביאים.
משימות ושאלות לחקירה ביוגרפית לקראת השיעור הבא:
- לקרוא את ההקדמות של שטיינר ושל ברגמן, ואת הפרק הראשון שנקרא 'תנאים' – מההתחלה עד עמ' 26.
- איך הובלתי אל הדרך הרוחנית, אל המורה הרוחנית שלי? לעשות תסריט לאחור מה הוביל אותי מהעבר הרחוק עד הלימודים: איך הובילה אותי הקרמה והביוגרפיה לפגוש את הדרך הרוחנית. איזה תחנות הייתי צריכה לעבור?
- מתי נתתי או קיבלתי ידע טרם זמן, ומה היתה התוצאה?
- המקדש המודרני הוא בתוך החיים, באתגרים שאנחנו פוגשים באירועים הביוגרפיים שלנו – מה המקדש שלי עכשיו, שבו אני עוברת את החניכה שלי – דרך איזה אנשים, אירועים, מפגשים, אני עוברת את מסע ההתפתחות שלי כרגע?