חג שבועות – חג של אהבה, קדושה וחירות

חג שבועות הוא חג מלא בכל טוב, דומה כי האהבה שורה בו. יתכן שסיפור מגילת רות הנקרא בשבועות מרחף מעל ומקרין את האהבה. אהבתה של רות לחמותה כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִיןעַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹקיִךְ אֱלֹקיבַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּברכֹּה יַעֲשֶׂה ה‘ לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ… “.

בדומה לאברהם, רות בחרה מתוך אהבה וחסד להישאר עם חמותה ולהקריב את עולמה הישן, העולם החומרי מתוך הליכה אמונית, כדי לקבל את החדש.

אהבת האדם לאדמתו, וכמובן אהבתם של רות ובועז.

בחג שבועות שורה הקדושה. זהו חג מתן תורה,  שיא החיבור האלוהי לעם ישראל, לאדם.

נאמר במדרשים: כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָהצִפּוֹר לֹא צִיְּצָה, עוֹףעוֹף לֹא פָּרַח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ, הַיָּם לֹא נזדעזַע, הבריות לא דיברו, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ.

חג שבועות נחגג שבעה שבועות מפסח, ובמובן מסוים הוא המשכו.

בהנחה שנעשתה עבודה הכנה התפתחותית נפשית-רוחנית על ידינו במהלך שבעת השבועות, 49 יום  –  נוכל להגיע אל הגאולה, חירות אמתית, חיבור בין הנשמה לאלוהות. בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. יובל מסמל עבד היוצא לחירות, הגאולה. גיל 49 ידוע ביהדות ובאנתרופוסופיה כגיל יציאה מעבדות לחירות.

היציאה ממצרים, היא שלב ראשון לחירות אמתית – זוהי היציאה מהעבדות.

השלב הבא הוא חציית את ים סוף, מהלך הדורש אומץ מיוחד. מי שפחד העדיף לחזור למצרים.  לאחר מכן ההליכה לקראת הר סיני.

זהו מהלך נפשי-רוחני שכל אחד, לפי מדרגתו, צריך לעבור.

ביהדות  מייחדים את הימים לפני שבועות (ספירת העומר) לתיקון 7 המידות.

בכל אחת משבע המידות ישנם 7 תיקונים, שוב – המספר 49. דוגמא למידה – גבורה. גבורה עניינה בהתגברות. דוגמא נוספת – הוד. הוד קשור להודיה על החסד שנעשה עמנו, וכן הלאה. עניינם של  49 הימים הוא להשתחרר מההגבלות וממה שכובל אותנו – עד הגעתנו ליום החמישים – יום הגאולה והדבקות בחירות האמתית. כאשר האדם שולט באברי הנפש ולא להיפך. ועל זה נאמר דרך ארץ  קדמה לתורה. כלומר לפני העלייה הרוחנית, יש צורך בתיקוני הנפש.

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. ויחן, בלשון יחיד, מרמז ששם התבטלו כל המחיצות בין האנשים, נאמר שהיו כאיש אחד בלב אחד. הר סיני, מבטא את הבחירה בין השגרה היומיומית סיפוק התאוות והתשוקות והרצונות הנמוכים שלנו, לבין משהו גבוה ורוחני.

ואולי נשאל את עצמנו בחג שבועות הזה –האם ליבנו כאחד? האם הרצונות שלנו מפורדים ומפוצלים?  האם יש לנו אומץ להעפיל להר או להישאר בתחתיתו?

בברכת חג שבועות שמח

רינת שטרום, תלמידת שנה ב’ במסלול ליועצים ביוגרפים בבית ספר כחותם. 

 

Image result for ‫רות ונעמי‬‎

print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *