26.8.20 – לימוד 45
לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן
תמלול השיעור:
תְּפִלַּת הַהִתְמַסְּרוּת / ר.שטיינר
אֶת אָשֵׁר יָבוֹא בַּשָּׁעָה הַבָּאָה, בַּיּוֹם הַבָּא,
אֵינֶנִּי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת בִּפְחָדַי.
אֲנִי מְצַפֶּה לְכָךְ בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ פְּנִימִית,
בְּשֶׁקֶט יָם רוֹגֵעַ שֶׁל פְּנִימִיּוּתִי.
פַּחַד וַחֲרָדָה מְשַׁתְּקִים אֶת הִתְפַּתְּחוּתֵנוּ,
בְּגַלֵּי הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה אָנוּ דּוֹחֲקִים מִנַּפְשֵׁנוּ,
אֶת זֶה אֲשֶׁר רוֹצֶה לָבוֹא אֵלֶיהָ מִן הֶעָתִיד.
הַהִתְמַסְּרוּת לְמָה שֶׁמְּכֻנָּה הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית בִּמְאֹרְעוֹת הָעוֹלָם
הִיא הַבִּטָּחוֹן בְּכָךְ שֶׁמָּה שֶׁיָּבִיא עִמּוֹ הֶעָתִיד מֻכְרָח לִהְיוֹת
וְשֶׁבַּדֶּרֶךְ זוֹ אוֹ אַחֶרֶת הוּא יִפְעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ הַמֵּיטִיבָה.
הַקְּרִיאָה בְּרוּחַ זוֹ בִּתְחוּשָׁה, בְּמִלִּים וּבְרַעֲיוֹנוֹת – זוֹהִי רוּחַ תְּפִלַּת הַהִתְמַסְּרוּת.
אָנוּ חַיָּבִים לִלְמֹד זֹאת בִּתְקוּפָתֵנוּ, לִחְיוֹת מִתּוֹךְ אֵמוּן מָלֵא
בָּעֶזְרָה הַמַּתְמֶדֶת שֶׁל עוֹלַם הָרוּחַ, אִם אֵין אָנוּ רוֹצִים בְּאָבְדַן אֹמֶץ הַלֵּב.
עַל כֵּן נְגַיֵּס אֶת כָּל כּוֹחוֹת הָרָצוֹן,
וּנְחַפֵּשׂ אֶת הַהִתְעוֹרְרוּת הַפְּנִימִית בְּכָל בֹּקֶר וְעֶרֶב.
בפעם שעברה דיברנו על האופן בו נקבעת ההיסטוריה ע"י אירועים שההיסטוריה הרשמית לא מכירה בהם ואפילו לא מכירה אותם: ע"י בני אדם שאוחזים בדעות, שעושים מעשים בתקופה מסוימת, ולאחר מכן יש לזה את הקרמה של זה – התוצאות מגיעות בתקופות אחרות כתוצאה קרמתית למה שבני אדם עשו. כך שלמעשה, בני אדם הם אלה שמובילים את ההיסטוריה.
בנוסף, אירועים שהם אירועים נסתרים יכולים לשנות סדרי עולם, אירועים שהם לכאורה מקריים.
שטיינר מתאר שאחד מהאירועים הגדולים בעולם והשינויים הגדולים בעולם קרו בתקופתו בגלל שאדם מסוים הלך לפסיכולוג שלו – אז הפסיכולוגיה הייתה רק בראשיתה – וסיפר לו כל מני דברים שסתרו את מה שהיה כתוב בעיתונים. הפסיכולוג נרעש והלך לספר לרשויות המתאימות, וזה שינה את ההיסטוריה.
כך שמה שנראה על פני השטח, כמו מה שנראה בפוליטיקה העולמית או בפוליטיקה המקומית היום, וכל מה שהקורונה הביאה – אף אחד מקובעי ההיסטוריה החיצונית לא יודע את הסיבה האוקולטית, הסיבה הנסתרת, של הדברים שקורים ממש עכשיו. אף על פי כן, יש אנשים שכן יודעים, ואלו הם הרואים הרוחניים. הם יכולים לדעת מה הסיבה שתוצאתה מופיעה בתקופה מאוחרת יותר.
הזכרנו גם דבר שהיום נמשיך אותו: אמרנו שבימינו בני אדם מתבגרים רק עד גיל 27. אמירה תמוהה לכאורה. מה הכוונה שאנשים מתבגרים עד גיל 27, הרי אנחנו רואים מול עיננו אנשים מבוגרים יותר מגיל 27? הכוונה היא שהאדם מתבגר באופן טבעי רק עד גיל 27, ובאופן פרדוקסלי אנחנו כבני אדם יחידים מתבגרים, אבל ככל שאנחנו מתבגרים – האנושות בכללותה נעשית צעירה יותר. זה לא קל להבין ואני אסביר את זה. גם לי לא היה קל להבין, והייתי צריכה לקרוא את זה הרבה פעמים ובהרבה תקופות כדי להבין את זה. זו גם עצתי לכם: אם אתם לא מבינים משהו בכתבים של שטיינר, במיוחד בתקופה שאתם רק מתחילים לקרוא את הטקסטים שלו, אז אל תתעכבו יותר מדי על מה שאתם לא מבינים, כי כשתקראו עוד משהו הידע יצטלב, ושנים אחר כך אתם תבינו את זה יותר טוב. לפעמים אנשים מאוד מיואשים מהכתבים של שטיינר, ויש גם תרגומים שהם ארכאיים או לא מספיק טובים, וזה מוסיף קושי על קושי. אז לא להתייאש, לקרוא ולהגיד 'את זה אני מבינה' וזה מספיק לבינתיים. אני קראתי הרבה פעמים על זה שבני אדם יחידים מתבגרים בעוד האנושות בכללותה נעשית צעירה ולא הבנתי, ואולי רק אתמול הבנתי את זה, וגם זה מאוד חמקמק. אשתף אתכם במה שאני הבנתי:
אנחנו מדברים כרגע על התקופה הפוסט אטלנטית החמישית – זו התקופה שאנחנו נמצאים בה.
האבולוציה של האדמה
הפלנטות
| 1
שבתאי- קדמון |
2
שמש-קדומה |
3
ירח-קדמון |
4
אדמה |
5
יופיטר |
6
ונוס |
7
ולקן |
| גוף פיזי
חום |
גוף אתרי
חום ואויר |
גוף אסטרלי
חום אויר ומים |
אני
חום, אויר, מים, מינרל |
רוח-העצמיות
התמרת הגוף האסטרלי |
רוח-החיים
התמרת הגוף האתרי |
אדם-הרוח
התמרת הגוף הפיסי |
העידנים
| 1
פולאריס
האדמה רוחנית לחלוטין |
2
היפרבוריאה
האדמה מוצקה יותר אבל עדיין ישות שמשית, קשורה לשמש |
3
למוריה
האדמה הופכת להיות מוצקה עד יסוד המים |
4
אטלנטיס
האדמה נמצאת בשיא התפתחותה כישות פיזית |
5
פוסט- אטלנטיס 5
חדירה אל מתחת לחומר התחלת התמרה
|
6
פוסט- אטלנטיס 6
האדמה הופכת להיות פחות פיזית- מינרלית |
7
פוסט- אטלנטיס 7
האדמה במצב הרוחי הגבוה שלה לקראת יופיטר |
תקופות התרבות
| 1
הודו – הפרה היסטורית |
2
פרס |
3
מצרים בבל |
4
יוון רומי |
5
אנגלו גרמניה
|
6
רוסיה |
7
אמריקה |
האנושות נמצאת במצב פלנטרי 4, בעידן 5, בתקופת תרבות 5 – (455)
נזכיר שהאדמה, במסגרת מערכת השמש שלנו, עברה 4 פאזות פלנטריות, כשהאמצעית היא האדמה כפי שאנחנו מכירים אותה היום, כולל כל כוכבי הלכת של מערכת השמש. האדמה היא התקופה הרביעית. בתקופה שלנו המשימה היא התפתחות 'האני'. לכן בשיעורים של ה'אני' האותנטי אנחנו נוגעים במשימה הזו. בעוד שהגוף האסטרלי, הנפש, שהתפתחה בתקופה פלנטרית אחרת, תמיד מנסה לחתור תחת העוצמה של ה'אני', תחת עמוד השידרה והזקיפות של ה'אני'. הנפש, על כל כאביה, והשיפוטים שלה, והתשוקות שלה, מתחרה על מקומו של ה'אני', ואנחנו צריכים להיות מאוד חזקים ולחזק את ה'אני' שלנו. על זה אנחנו מדברים בשיעורים האחרים.
מתוך התקופה הזו של האדמה – שהמשימה שלה היא חיזוק ה'אני' – מתקיימת עוד חלוקה ל7.
7 הוא מספר טיפולוגי – יש לו משמעויות וקשר חזק להתבוננות הנסתרת על העולם.
כל תקופה מתחלקת ל-7, וכרגע מה שמעניין אותנו זו התקופה שלנו: בתוך שלב האדמה (השלב הפלנטרי הרביעי במערכת השמש), שגם הוא מתחלק ל-7 תקופות, אנחנו נמצאים בעידן החמישי – שנקרא התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. לפני כן הייתה אטלנטיס – זו היבשת שהייתה לפני המבול. לפניה הייתה למוריה – שם התרחש סיפור גן עדן, ולפני כן זה הכל חזרה על מה שהיה בגלובוסים הקודמים – בתקופות הפלנטריות הקדומות.
לכן אנחנו מתחילים לדבר על האנושות מתקופת למוריה – גן עדן, אטלנטיס – אחרי המבול, ואנחנו נמצאים כאן: העידן הפוסט-אטלנטי החמישי שבאדמה.
גם העידן הפוסט אטלנטי החמישי, בו אנחנו נמצאים, מתחלק ל-7:
התקופה הראשונה היא הודו הפרה-היסטורית – אין לנו עדויות משם, רק גלגולים של עדויות כמו הוודות, הפנישדות והבגהדוויטה – התנ"ך של הודו הקדומה. מה שנשאר הם רק שרידים מתקופה זו, הד למה שהיה פעם הרבה יותר חי. אחריה הייתה פרס הפרה-היסטורית, שגם עליה אנחנו לא יודעים הרבה. מצרים-בבל-אשור-העם העברי – זו תקופה שעליה אנחנו כבר יודעים. יוון ורומי – אנחנו כבר יודעים.
אנחנו עכשיו, בין התקופות האלו, גם כן בתקופה החמישית: התקופה האנגלו-גרמנית.
היום נדבר על תקופות התרבות – התקופות מהודו הקדומה והלאה – בהקשר לכך שהאנושות הולכת ונעשית יותר ויותר צעירה ובהקשר לזה שאנחנו כבר לא מקבלים במתנה כוחות רוחניים טבעיים.
בתקופת הודו הפרה-היסטורית – ההתפתחות הטבעית של האנושות הייתה עד גיל 50. זה לא מה שאנחנו חושבים באופן המיידי במחשבה הרגילה, אלא זה אומר שאדם קיבל כוחות מעולם הרוח להתפתחות שלו עד גיל 50. הוא לא היה יכול להתפתח רק פיזית ולא להתפתח רוחנית. ההתפתחות הרוחנית והפיזית היו בתואם מלא עד גיל 50. ככל שהוא התבגר הוא נעשה יותר ראוי, יותר רוחני – להיות רוחני מ0-7 זה שונה מאשר להיות רוחני מ42-49, אבל כל הזמן הייתה התאמה: הוזרמו לאדם כוחות מעולם הרוח עד גיל 50. כל אחד התפתח רוחנית עד גיל 50 כמו שהיום כל אחד מתפתח בגופו הפיזי בתואם מלא לרוח עד גיל 7. זה לא קל להבין אבל נמשיך ואולי נבין.
מעבר לגיל 50 זה היה תלוי בעבודה האישית של האדם – יכול היית למות בגיל 100 אבל רוחנית להישאר בגיל 50. אבל לא היית יכול למות בגיל 100 ולהישאר רוחנית בגיל 28, משום שבאופן טבעי קיבלת את הכוחות הרוחניים בהתאם לגדילה שלך, ולשנים ולשביעונים עד גיל 50.
אח"כ התחילה ירידה, והאנושות נעשתה יותר צעירה: אם בהודו הקדומה אנשים המשיכו להתפתח עד גיל 50 באותו אופן בו ילד מתפתח – הדבר הזה הסתיים רק כשהם היו אנשים זקנים. זו הסיבה שאנשים בעבר נשאו את עיניהם בענווה לאנשים זקנים, וגם אחרי הודו הקדומה זקני השבט היו ידועים כאנשים חכמים. גם ביוון העתיקה זה היה ידוע, ואם אני לא טועה היה זה אריסטו שאמר שאנשים זקנים צריכים רק בגיל 50 לעסוק בענייני רוח. הידע הזה היה ידוע גם ביוון העתיקה.
משתתפת – בפרס הם עדיין היו בתואם עד גיל 50?
אורנה – לא, תכף אספר איך זה ירד.
בפרס העתיקה אנשים התפתחו בערך עד 45 בתואם עם הרוח. אדם, גם אם לא עשה כלום, קיבל כוחות מעולם הרוח עד גיל 45 להתפתחות שלו. הגופים שלו והרוח שלו היו בתואם מלא עד גיל 45. מגיל 45 ומעלה האדם לא קיבל יותר כוחות מעולם הרוח ומההיררכיות הגבוהות להתפתחותו הרוחנית, ואם הוא רצה להתפתח, הוא היה צריך להשתמש במשאבים שלו.
במצרים-כשדים העתיקה – אנשים התפתחו עד גיל 40. אני חושבת על זה שגיל 40 היה מאוד משמעותי. מה אנחנו יודעים על גיל 40, אפילו בעם העברי? משה היה בן 40 כשיצא מהארמון של פרעה, ובמשך עוד 40 שנה לאחר מכן הוא התפתח אצל יתרו כהן מדיין – זאת אומרת שרק בגיל 80 הוא התחיל את הדרך שלו כמנהיג רוחני. שימו לב, זה מאוד יפה שהידע הזה והידע בתנ"ך הצטלב. עד גיל 40 אנשים התפתחו באופן טבעי, ולאחר גיל 40 הם היו צריכים להמשיך לפתח את עצמם מתוך כוחות פנימיים.
בתקופה היוונית לטינית – ההתפתחות התרחשה עד גיל 35.
לאחר מכן, לדברי שטיינר, הגזע האנושי נעשה צעיר יותר ויותר. במאה ה-15 האנושות הייתה מסוגלת להתפתח באופן טבעי רק עד גיל 28. מגיל 28 כל אחד היה צריך להתפתח מתוך הפנימיות שלו. כמובן שהיו לו 'רזרבות' שעולם הרוח תמיד נותן, אבל עולם הרוח כבר לא השתתף בהתפתחות הטבעית.
היום – ירדנו לגיל 27: בגיל 27 אנחנו מסיימים את ההתפתחות שלנו, שהיא באופן טבעי. גם אם נחייה עד גיל 120 – אם לא נעשה שום התפתחות רוחנית באופן פנימי ומתוך יוזמה פנימית, אז נשאר בני 27 לנצח. אם אני לא אחפש אימפולסים רוחניים פנימיים, ולא אתחיל להתעניין בעולמות הרוח או אעשה איזושהי חציית סף – אני אשאר בת 27. התקרבות אל עולמות הרוח בגיל 28 זה לאו דווקא כמו שאנחנו מכירים אותה בגילים יותר מבוגרים, זו יכולה להיות אפילו רק חציית הסף מהעבר לכיוון העתיד.
אני לא אגדל מעבר לגיל 27 גם בחיים החברתיים החיצוניים: כל ההתנהלות החברתית והפוליטית והמדינית תהיה בין בני אדם שכולם בני 27, אם אף אחד מהם לא יעשה צעד קדימה. אנחנו מסתכלים בחדשות כל יום ורואים מי מנהל אותנו. אנחנו רואים שבין מי שמנהל אותנו יש גם כאלה שלגיל 27 לא הגיעו, ונעצרו בגיל 9, או 12 או 14 – גילים שיש בהם חוקיות אחרת. לדברי שטיינר ההתפתחות באופן טבעי תרד לגיל 21, ואח"כ – נתפתח באופן טבעי רק עד גיל 14. ואם לא נעשה עבודה פנימית אז יחיו בעולם אנשים מבוגרים וזקנים עם נפש של אדם בגיל ההתבגרות. אם אנחנו מסתכלים על העולם הפוליטי אז אנחנו רואים שיש כאלה שנעצרו בגיל 9, גיל שבו התחושה המובילה היא – 'העולם כולו נגדנו'. זה גיל 9 – אני לבד והעולם נגדי. יכול להיות שגם חלק מאיתנו פועלים באופן הזה, וזה לא חייב להיות גורף בכל תחומי החיים: יתכן שבחלק מהאישיות שלי אני בת 9 ובחלק אחר אני בת 21, ובחלק אחר בת 28 ובחלק אחר אולי בת 50. תכף נבדוק על עצמנו ונברר.
לכן, אם אני חיה בתקופה שלנו, אז עד גיל 27 אני מקבלת את כוחות ההתפתחות מעולם הרוח, ואח"כ אני צריכה לעבור סף שבו אני נפרדת מאיזשהו דבר שאפיין או ששירת אותי בעבר, ואני עושה קפיצה אל תוך משהו ששייך לעתיד. אני מוכנה להשאיר מאחורי – ביודעין או באופן לא מודע – משהו שהייתי מאוד מזוהה אתו או מאוד קשורה אתו.
ככה זה ימשך – האנושות תרד בגילה המותאם בין פיזי לרוחני לגיל 25, 24, ובתקופה הפוסט אטלנטית השישית – נרד לגיל 21, ואח"כ אף לגיל 14.
הדברים האלה לא אמורים לגרום לנו להיות פסימיים. מתוך כוחות פנימיים – זה מה שנקרא להעצים ולחזק את ה'אני' – מתוך אימפולס פנימי אנחנו אמורים לפסוע לעבר חיי רוח ולחפש את מה שהטבע כבר לא ייתן לנו. מבחינת הגרף ל ההתפתחות אנחנו כבר מעבר לנקודת האמצע – נקודת האמצע זה 444 ואנחנו כבר ב455. נקודת האמצע זה 4 ואנחנו כבר בתקופה 5. בהיותנו מעבר לנקודת האמצע, אם נמשיך להתנהג כמו שאנשים אומרים 'טוב, זה טבעי לי, זה הטבע שלי' – אם נתנהג יותר ויותר מתוך הטבע הנמוך שלנו – לא נתפתח. כולנו צריכים להביא מבפנים, מתוך מאמץ פנימי, כוחות רוח. בעבר זה לא היה ככה. בעבר אנשים היו רוחניים, בהתאם לתקופה ולזמן, באופן טבעי. המאמץ הפנימי הוא המאמץ שלנו היום, והוא ילך ויגדל, ילך ויגבר. יחד עם זה כוחות הנגד ילכו ויתגברו, באותה עוצמה.
כולנו כעת נמצאים כל הזמן בעיצומו של איזשהו אירוע בחיים. אולי חלקנו במנוחה מסוימת, אחרי אירוע ולפני האירוע הבא. אם אני נמצאת עכשיו בתוך אירוע ביוגרפי, אני צריכה לגייס את כל הכוחות הפנימיים שלי, ואת כל הידע הרוחני שלי, ואת כל הזיכרון שלי לגבי אירועים שקרו לי בעבר ושנפתרו – לאסוף הכל מתוך אמונה שגם הפעם אצליח לעמוד בזה, ולא לרדת למקום שהנפש משתלטת עלי ואני מאבדת את הכוחות הרוחניים שלי. בגיל שלי, למשל, אין כבר שום כוחות רוחניים טבעיים. מה שאני לא אעשה – לא יעשה. ומה שאני לא אעשה לא אומר שאני אישאר במקום – זה תמיד ללכת קדימה או לסגת אחורה, אין עמידה במקום.
ככל שאנחנו מפתחים את הכוחות הרוחניים שלנו במשך הזמן, יש לנו יותר זיכרון רוחני, יותר עוצמה רוחנית, והתקופות האסטרליות בחיינו הולכות ונחלשות.
אם אדם בגיל 26 אומר לכם שהוא מנהיג רוחני, אז באופן כללי (אני לא רוצה להגיד באופן גורף, אולי יש יוצאים מן הכלל) זו 'לידת נפל' – לפני זמן הבשלות שלו הוא התקשה לתוך כישור מחיים קודמים, סוחף אחריו עדת מאמינים, וזו למעשה סטגנציה, התנוונות ונפילה. את זה עוד אפשר לזהות כי אנחנו רואים שהאדם צעיר. אבל חמור יותר כשהאדם הוא בגיל מנטלי בן 27 אבל הוא מבוגר בגיל הפיזי, נראה מאוד מכובד ואולי אף בא בימים, ואנשים הולכים אחריו. יש אנשים שבגיל המנטלי הם תקועים בגיל 14 – גיל שכל ההורמונים משתוללים. הם נעשים מורים רוחניים שלא גדלו מעבר לגיל 14 – ואז מה קורה? הם משתמשים בכוחותיהם מול עדת החסידים, ובעיקר החסידות, שלהם לספק את התשוקה המינית. זה יהיה חזק מהם. לכן חשוב מאוד לזהות בן כמה המנהיג שלך בהתפתחותו הרוחנית, בגילו המנטלי.
מה שקורה היום בפוליטיקה, ולא נכביר מילים, זה שיקוף של מה שאנחנו עשינו או קודמנו עשו. כל אחד ואחד צריך לבדוק את עצמו: באיזה גיל הוא. נעשה עכשיו תרגיל כזה: באיזה גיל אני? זה לא גורף, ויכול להיות שביחסים בין-אישיים אני בגיל 9, ומבחינת אחריות בעבודה אני בגיל אחר. אני רוצה להאמין שזה לא גורף על האישיות כולה.
נסכם ונומר שאם לא נעשה עבודה רוחנית – שזה מה שאנחנו לומדים בימי שלישי, ועכשיו, וב'אני האותנטי' – וגם עבודה מוסרית, אז אנחנו לא גדלים. בגוף אנחנו מזדקנים אבל בנפש-רוח אנחנו תקועים בגיל צעיר. זה לא רצוי לאף אחד.
נפתח את הסוגייה הזו ונשאל: באיזה גיל אתם נמצאים בסוגייה מסוימת. אני לא רוצה שאף אחד יגיד על עצמו באופן גורף, אלא תתייחסו רק לסוגיה מסוימת שבה הייתם רוצים לגדול קצת יותר, ומה אני צריכה לעשות בשביל זה. זו שאלה שיכולה להישאל באופן הזה: על מה אני צריכה לוותר? מה צריך לעבור אצלי מטמורפוזה על-מנת שאני אגדל בגיל שלי מבחינה מנטלית בדיוק כמו שאני גדלה בגוף שלי.
משתתפת – אני מבינה את המצב שבו אני צריכה להשקיע מאמץ והשתדלות לגדילה רוחנית. אני לא מבינה את המצב האוטומטי שעד גיל 27 זה קורה מעצמו.
אורנה – נלך לפי השביעונים: עד גיל 7 זה קורה מעצמו שהגוף הפיזי שלי גדל. אני לא צריכה להשקיע מאמץ רוחני ולעשות עבודה רוחנית כדי לגדול, או לעמוד ואזדקף. העמידה, לדוגמא, ההתגברות על כוח המשיכה מתרחשת ע"י כוח שבא מעולם הרוח – כוח רוחני שגורם לתינוק להזדקף. דיברנו על תואם מלא בין הפיזי לרוחני בשביעון הראשון בשיעור אחר.
מגיל 7 עד 14, בהנחה שיש לי את התנאים הרגילים, אני לא צריכה לפתח מתוך עצמי את היכולת לחשוב מחשבות רגילות שבני אדם בגיל 7 יכולים להתחיל לחשוב. אני אמנם צריכה להימצא בסביבה אנושית, אבל הרוח כבר נמצאת בתוכי ומאפשרת לי את זה.
בגיל 12 הרוח היא זו שמאפשרת לי לקבל מחזור חודשי. אני לא צריכה לעשות שום התפתחות רוחנית בשביל זה, וגם אם לא אעשה התפתחות רוחנית – אני אקבל מחזור חודשי.
בגיל 21 – כולנו נקבל את ה'אני'. זה נתון לנו, ואנחנו לא מדברים על פתולוגיות או על אנשים שגדלים בתנאים לא אנושיים.
עד גיל 28 אני עדיין מקבלת כוחות מעולם הרוח להיות בתואם עם הגיל שלי. מה התואם בגילים 21-28? מה אני לא צריכה להשתדל שיהיה לי ובא אלי באופן טבעי?
משתתפת – מקצוע, משמעות, זוגיות.
אורנה – כן, יכול להיות שזה זה. אולי היכולת של ה'אני' להשתלט קצת על הטלטלות של האסטרלי, יש כבר יותר מרכז פנימי. ועוד דברים שאפשר לחשוב עליהם, שניתנים לנו עד גיל 28.
מגיל 28, אם לא אעשה שום מאמץ פנימי להכרה עצמית או לשינוי, אז אני נשארת כמו שהייתי עד אז באופן טבעי. ולדברי שטיינר, זה יורד עם התקופות – אני לא אגדל מעבר לגיל 14 פירושו שאם אני לא אעשה מאמץ אז אני אישאר בגיל ההתבגרות. ויהיו עוד תקופות שגם לגיל ההתבגרות אני לא אגיע ללא מאמץ אישי פנימי, ואז נהיה עקרים ועקרות. זה כבר יהיה בגופים פיזיים אחרים, אז לא נכנס לזה עכשיו.
משתתפת – אז מה זה אומר שמישהו נתקע בגיל 9 או 12 – זה אומר שלא ניתנו לו באופן טבעי כוחות רוחניים?
אורנה – זה אומר שהוא לא הצליח מכל מיני סיבות לקבל את כוחות הרוח שמאפשרים התבגרות תקינה. אני אומרת את זה באופן מטאפורי, למשל, אם אדם כל הזמן מתנהל באופן של 'אתם אשמים' ולא לוקח אשמה ואחריות על כלום – אז הוא נתקע בגיל 9. זה קשור כמובן לילדות שלו, לחסכים, לפחד נוראי להודות באשמה, למחשבה שאם אני אודה שאני אשם אז כל-כולי לא טוב – יש בזה המון דברים, אבל זה אומר שהכוחות הקרמתיים גברו על כוחות הרוח. הקרמה מנעה ממנו להתבגר.
משתתפת – אז את בעצם אומרת שהקרמה הייתה יותר חזקה מעולם הרוח? עולם הרוח לא יכול היה לעבוד עליו באופן טבעי?
אורנה – כן, יותר חזקה מהטבעי. זו שאלה טובה.
אתם לא חייבים לדבר על עצמכם, אתם יכולים לחשוב על אנשים שעד עכשיו חשבתם שאתם דנים עם אנשים בני גילכם ופתאום אתם מבינים שאתם דנים עם אנשים יותר צעירים למרות שהם נראים מבוגרים. אפשר דרך זה להימנע מלפתח ציפיות, להגיד 'רגע, הבן אדם הזה תקוע בגיל צעיר ואני בכלל לא יכולה לצפות ממנו לשיח בוגר', אולי זה יעזור לא להתעצבן כל פעם מחדש מפעילותו מתוך גיל צעיר מסוים. לדוגמא: אדם שהוא אגרן כפייתי – לא יכול להיפרד משום דבר. לאיזה גיל זה מתאים?
משתתף – לגיל ילדות, 3, 5.
אורנה – נכון, גיל ילדות מאוד צעיר, כשאני לא רוצה לתת את הצעצועים שלי או אפילו לפני כן, כשאני צריכה את כל כולה של אמא שתהיה סביבי וכל פרידה קטנה מאיימת עלי. אם אני מבינה את זה אז אני לא אתרגש כל פעם מחדש מזה שהוא אגרן כפייתי וגם לא אשקף לו את אגרנותו, כי זה חזק ממנו. אני אנסה להבין את הנפש שלו – מאיפה זה בא, באיזה גיל הוא נתקע ומתי זה קרה לו. אני מזכירה שזה לא גורף ויכול להיות רק חלק מהאישיות שלנו.
משתתפת – הבת הצעירה שלי החליטה להפסיק לנגן ויש לה מורה שהיא מאוד אוהבת, מורה נחמדה שבאה אלינו הבייתה כי הבת הגדולה לומדת איתה. הילדה הצעירה מאוד התלבטה, לא בגלל הפסנתר, שממנו מזמן הספיק לה, אלא בעיקר בגלל המורה – היה לה קשה להיפרד מהמורה. התקשרתי למורה, להסביר לה, והיא ממש התקשתה לקבל את זה. היא לקחה את זה אישית והיה לה קשה להבין. תוך כדי השיחה הבנתי שאני מדברת בעצם עם נערה צעירה או ילדה קטנה. אי אפשר היה לדבר איתה כאישה מבוגרת ולהסביר לה. כשדיברתי איתה ככה זה עזר לה להבין.
משתתפת – זה קשור גם ללידה, לאופן שתינוק נולד? לידת ואקום, קיסרי – האם זה משפיע?
אורנה – אני משוכנעת שזה קשור. בטח בלידת ואקום כשמושכים אותך החוצה בכוח. או תינוק שנולד הפוך – לא עכוז אבל עם הפנים הפוכות… זה מאוד מרתק אבל לא ניכנס לזה עכשיו. זה בהחלט קשור ללידה כי כל דבר קשור לקרמה שלנו.
משתתפת – אני יכולה לשתף בהקשר ללידה שיש לי ילד בן 25, והכניסה להריון אתו הייתה לא פשוטה, וההיריון שלו היה לא פשוט, בלידה הוא נולד במשקל גדול מאוד והייתי 72 שעות בצירים אתו – כל זה לא היה לי עם הילדים האחרים. עד היום הוא עדיין נמצא בקושי, כל דבר אצלו זה לעבור תעלת לידה. היא מתרחבת, היא משתנה כי הוא מתפתח, אבל כל צעד בחיים חייב לעבור דרך צירים של 72 שעות.
אורנה – זה הקשר של סיפור הלידה להמשך חיינו. סיפור הלידה הוא הולוגרמה של כל החיים שלנו. זה נושא מרתק לחקירה.
שטיינר מתייחס לכך שאנשים מתמרמרים על כך שצריך ללמוד הרבה רוחניות ושואלים למה זה לא קל, אבל נראה להם נורמלי ללמוד הרבה באוניברסיטה לתואר ראשון. אז גם בשביל הרוח צריך ללמוד הרבה, ובמיוחד בתקופה שלנו, שבה כל תורת הנסתר נפתחה, ואנחנו בתקופה שצריך להכיר את תורת הנסתר, לכן צריך ללמוד ולהשקיע הרבה מאוד בשביל ההתפתחות הרוחנית שלנו, וזה לא יבוא לנו סתם. יותר ויותר זה לא יבוא לנו סתם ויהיה תלוי במאמצים הפנימיים של האדם.
אז תחשבו לעצמכם, בלי שיפוט ובלי כעס ובלי אשמה, באיזה גיל אני תקועה, ובאיזה תחום?
אם אתם לא יודעים את המאפיינים של כל גיל, אז תקראו על זה בספר 'סוד השביעונים', שם יש פירוט מירבי ומקיף על כל שביעון וכל גיל.
להתראות לכולם, נתראה במסגרות השונות, ואני מאחלת לכם התפתחות רוחנית ראויה ובלי הרבה סבל.