אורנה בן דור

כשהכול נראה אבוד…. כשכבר ניסיתי את כל הדרכים לטפל בבעיה מסוימת וכואבת מאוד – בטוב, ברע, בתחנונים, באיומים, ביישום העקרונות בהם אני מאמינה, בוויתור על העקרונות בהם אני מאמינה – ובכל דרך אפשרית – ושום דבר לא משתנה. או אז אני מתמלאת בייאוש עמוק, והאמונה שלי עומדת למבחן. ואז אני צריכה להזכיר לעצמי שבחרתי בדרך הרוחנית, ושהדברים לא מתנהגים באופן אותו יש ביכולתי להבין ברגע נתון. ושאי אפשר להיות משרתם של שני האדונים – הרוח והחומר. וכבר בחרתי.

ולפעמים אני מתמרמרת וכועסת על אלוהים, שהביא דבר כזה לפתחי – אתו אין ביכולתי להתמודד בכלים אשר ברשותי. וחושבת – עד מתי? ומבחן האמונה הוא אכזרי ביותר באותם הרגעים. ואני תמיד נזכרת באברהם אבינו – אביר האמונה – כפי שהוא מכונה בפי הפילוסוף קירגקור, ששמע את קול אלוהים מתוכו – עקוד את הנער.

מה קרה אז בנפשו של אברהם? האם גם הוא הרגיש אבוד? האם הוא פקפק בקולו של אלוהים? האם, לרגע, הוא חשב שזהו קול השטן המוליך אותו למעשה נוראי שכזה?

ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

ואומרים הפרשנים, שאברהם ניסה גם הוא לדחוק את הקץ – את בנך? איזה משני הבנים? את יחידך? שניהם יחידים לי. אשר אהבת – את שניהם אוהב. את יצחק…..

ואני, הקטנה – לא עומדת במבחנו הנורא של אברהם, אבל גם לי יש מבחנים משלי. לא פשוטים. בעיקר שהם נוגעים בבני ביתי, בילדיי.

ואני נכנסת לחוסר אונים מוחלט.

יש ספר קטן אחד, בשם הקצר – שינוי, שנכתב על ידי שלושה מחברים (שמות ארוכים….) הדן במצבי ייאוש, במצבים בהם נראה שלא ייתכן שינוי כלשהו. המושג החשוב אותו טבעו המחברים בספר הזה הינו – שינוי ממעלה שנייה.

בניגוד לשינוי ממעלה ראשונה, בו אנו עושים "עוד מאותו דבר"  – ומסתובבים במעגל, ללא פתרון – כמו שהכלבה של הבן שלי מסתובבת סביב הזנב שלה ואף פעם לא מגיעה אליו – בשינוי ממעלה שנייה אנו עוזבים את מרחב התודעה המוכר, ופותחים מרחב תודעה אחר, שלא היה נגיש לפני כן – ולכן גם לא ניתן לתת לו שם, לפני שהוא נפתח.

ואיך זה קשור למה שאמרתי? הכי אני רוצה לכתוב שאני נכנעת ואז מגיע הפתרון. אבל זה לא נכון. לא תמיד אני נכנעת, לפעמים אני כל כך כועסת וזועמת, ואני לא נכנעת – רק מרגישה מובסת.

ולמרות זאת, כמו משום מקום, מגיע פתרון ממעלה שנייה – דבר שלא עלה על דעתי קודם, שלא היה במרחב התודעה שלי, שנראה אולי אבסורד ושונה מקו המחשבה הרגיל שלי. אבל יש פה פתרון. אחר.

והפתרון הזה – אותו אני משווה לאיל. אותו האיל שהגיע רגע לפני שיצחק נעקד. וסיפק את הפתרון לאבסורד.

print