23.01.2022
סיכום המפגש:
לימוד בוקר 4 – 23.01.2022
היום נקרא קטע שכתב הרב קוק. בהתחלה נקרא אותו וננסה להבין אותו ואחר כך נקרא אותו כתפילה.
"מִטִּבְעִי אֲנִי נִתְבָּע לַעֲשׂוֹת כָּל הַדְּבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם וּלְדַבֵּר בָּם לִשְׁמָן. וְכָל מִינֵי הַפְּנִיּוֹת וּפִגְמֵי הַמַּחְשָׁבוֹת וְהָרְצוֹנוֹת הִנָּם אֶצְלִי רַק צְדָדִים חִיצוֹנִיִּים, שֶׁאִם אִתַּחְזַק בֶּאֱמוּנָה גְּדוֹלָה בִּסְגֻלַּת אוֹר נִשְׁמָתִי, הַמְּאֻחֶדֶת עִם עֲנָוָה טְהוֹרָה, אָז אֲנַּצֵחַ אֶת הַכֹּל, וְאוֹר ד' יָאִיר עָלַי בִּבְהִירוּת וְהַרְחָבָה, וְאוֹכֵל לְדָבָר דִּבְרֵי אֱמֶת, בְּלֹא שׁוּם פַּחַד וּבְלֹא שׁוּם מַשּׂוֹא פָּנִים בָּעוֹלָם."
הרב קוק, חדריו, פרקים אישיים, עמ' קנז
פרשנות (מסוימת):
מה שנדרש ממני באופן טבעי הוא לעשות את כל הדברים בשם פעלם ולדבר בם בשמם. זאת אומרת אני חלק מהדברים והדברים הם חלק ממני. אני כמו חלק מ"המפעל הגדול", יש לי מקום כלשהו בבריאה שהוא חלק מהדברים עצמם. הפגמים שלי הם צדדים חיצוניים. הם מפריעים לי לעשות את תפקידי, את הייעוד שלי. אם אאמין בסגולת הנשמה שלי – החלק האלוהי שבי, מתוך ענוה טהורה, אז אתגבר על כל המכשולים ואור אלוהים יאיר עלי ואהיה מחובר לאמת בלי פחד ובלי שום משוא פנים.
הסבר: הנשמה היא החלק האלוהי שבאדם, מה שנקרא באנתרופוסופיה "אני".
מה הדבר שעומד בייני ובין מילוי היעוד שלי? הדבר שעומד בייני ובין החלק האלוהי שלי?
"כל מיני הפניות ופגמי המחשבות והרצונות"
האם מישהו יכול לתת דוגמא לפגם מחשבתי שעומד בינו ובין האלוהי? כלומר מחשבה שהוא היה משוכנע באמיתותה, אבל בשלב מסוים התערערה התפיסה הזו.
דוגמאות: אם אני אתאמץ ואעבוד הרבה, אנשים יאהבו אותי. או: כדי שהחיים שלי יהיו שווים משהו, אני צריך להיות מאושר.
מה מציע הרב קוק ככלי להתמודדות עם הפגמים?
אמונה.
מבחינת הייעוץ הביוגרפי השלב הראשון הוא זיהוי והודעה בפגם. השלב השני הוא הסכמה לכאב שהוא מביא איתו והשלב השלישי הוא בקשה לעזרה – בכל השלבים הללו נדרשת אמונה, שאחרי השבר של המחשבה המאובנת – הקונספט – יגיע משהו חדש, שאנחנו אפילו לא יודעים מהו. הדבר החדש הזה מגיע מעולם הרוח, שזקוק לאמונה שלנו, כדי ליצור איתנו קשר.
הדבר נכון גם לגבי הפגם – חיסרון – אותו הזכרנו ברגע ההתעוררות.