י"א בתשרי ה'תשפ"ב, 17.09.2021
מקומה של הנשמה
מקומה של הנשמה שלנו הוא לא העולם הזה. העולם שלנו הוא עולם החושים הארציים. אלו הם איברי התפיסה שיש בראשות כל אחד מאתנו; המציאות של הנשמה היא בעולמות הרוח. לא ניתן לקלוט אותה בעזרת החושים הארציים. על מנת שנוכל לפגוש את הנשמה בעודנו כאן אנחנו צריכים לעלות מתוך המרחב-זמן שלנו, לעולם אליו הנשמה שייכת – העולם העל חושי.
הסיפור האישי שלנו, הביוגרפיה שלנו, יכול להיקרא באמצעות מערכת החושים הפיזית-ארצית המוגבלת שלנו, או לחילופין באמצעות מערכת חושים אחרת המכונה בשם: הספירות, שהיא כלי התודעה של הנשמה.
על מנת לתפוס את העולם שבו מתגוררת הנשמה, עלינו להכניע את הרצונות שלנו, הארציים. בעל הסולם מכנה את הרצון העצמי שלנו בשם – רצון לקבל בעל מנת לקבל. רצון זה צריך להיכנע לרצון הנשמה – הרצון להשפיע.
זה לא טבעי לנו. נולדנו עם הרצון לקבל לעצמנו. מהותנו, עצם עצמותנו, כפי שהבורא ברא אותנו היא הרצון לקבל.
אור הבורא, אור אינסוף מחייה את כל העולמות. גם את העולם הזה. אלא, שלכאן הוא מגיע כאור מאוד מצומצם, דקיק – נהירו דקיק. בחיים הרגילים שלנו אנחנו מקבלים אור אלוהי שמאפשר לנו קיום ותו לא. כמו כל דבר בטבע. כל חִיּוּת שמעבר לכך, מחייבת אותנו לעבור מהרצון לקבל לרצון להשפיע.
ברגע שאנחנו מבינים שהסיפור שספרנו לעצמנו על עצמנו במהלך חיינו, הוא מנקודת המבט של הרצון לקבל בעל מנת לקבל – אנחנו מבינים גם שזהו סיפור שקרי. אז מתעוררת בנו הנקודה שבלב, שהיא הכמיהה להכיר את חיינו מנקודת מבט של הרוח, של הנשמה.
זה הרגע שעולם הרוח העלה אותנו, הרים אותנו על הידיים, ואנחנו רואים את החיים שלנו מנקודת מבטו.
הבורא מוכן לעלות אותנו לעולמו, אם נתאמץ להתאים את עצמנו לתנאים של עולמות הרוח. הוא (או היא – ספירת בינה), לוקח אותנו על הידיים, על מנת שנוכל לראות את העולם מנקודת מבטו שלו, כמו אם או אב ,שמרימים את התינוק שלהם לגובה שלהם.
כשזה קורה, יש לנו אשליה שזה מקומנו הטבעי, ושהגענו לשם בזכות עצמנו. אך לא כך. אנחנו מבינים את זה כשאנחנו מורדים בחזרה. חווית הירידה נחוות ככואבת.
ללא העזרה של העליון אף פעם לא נוכל להגיע לעולמות הגבוהים. ועם זאת, המלאכה מוטלת עלינו להמשיך ולעבוד. עלינו להמשיך ולעבוד, "לאסוף פרוטה לפרוטה", וכך נגיע למצב שבו אור גדול יוכל להתגלות לנו בעודנו בחיים האלה, בצורה רציפה יותר.