כ"ח בתשרי ה'תשפ"ב, 04.10.2021
נזר הבריאה
כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.
בקוסמוס, כל מה שקדם לששת ימי הבריאה היה הכנה לבריאת האדם האמיתי. (כמובן, אין הכוונה לששה ימים, אלא לשש הארות שונות). שלבים קדומים מאוד אלו מכונים באנתרופוסופיה בשם: מצבי השבתאי, השמש והירח הקדומים. וכן בשם – עולם אדם קדמון (א"ק).
על ירח קדמון היה כבר דמוי אדם – אדם אסטרלי, אדם-חיה. אדם זה לא התאים עדין למטרת הבריאה. על פני האדמה, בתקופת למוריה, ישנה רקפיטולציה של השלבים השונים, דרך ששת ימי הבריאה. ביום השישי ישנה בריאה מסוג אחר, אדם אמיתי.
עד אותו השלב הייתה בריאה של הטבע ואפילו של נפש-חיה. על מנת לברוא אדם, מלשון: אדמה לעליון, אלוהים פונה להויה לשיתוף פעולה. כלומר, נדרש כח גבוה יותר. הדבר בא לידי ביטוי במילה: נעשה אדם.
למטרת בריאת האדם, מצטרפים כעת הכוחות השונים. על מנת ליצור ישות שהיא כלי קיבול לרוח האלוהית, לאני – נדרש שיתוף פעולה שבע הנהגות אלוהיות, המכונות באנתרופוסופיה בשם 'רוחות הצורה' (בקבלה בשם – הספירות).
לכן האדם נקרא נזר הבריאה. כל הכוחות האלוהיים מופנים אליו על מנת ליצור אותו ככלי המתאים לרוח לנחות בו. כל הנהגה נותנת לו איכות אחרת, איכות שונה, והאדם נוצר מריבוי. בניגוד להיררכיות – הוא ישות מורכבת.
עד היום השישי משתמש התנ"ך בלשון יחיד, להורות על יצירת הבריאה: – ויעש אלוהים, ויאמר אלוהים. יש חזרה על משהו שכבר היה. אבל על מנת ליצור אדם, ישות חדשה, משתמשת השפה בצורת הריבוי – ויאמר אלוהים, נעשה אדם.
האדם הוא פסגת ההתפתחות הקוסמית, וכל העיניים נשואות אליו. האדם נועד להיות שותף בבריאה, וכל הבריאה אמורה לסייע לו בכך. הוא אמור להתהוות בהדרגה ככלי להמשכת אורות מהאינסוף, אורות שחבויים באינסוף בכח, שיכולים לצאת לפועל רק באמצעות בני האדם.
האחריות שלנו כבני אדם היא להיות ראויים להתגייסות הקוסמית העצומה הזו של האלוהות – ולהיענות לה. מטרת כל הבריאה היא יצירת צורה שתוכל להביע את שלמות הרוח, ולהתאחד עם הרוח.
האופן שבו נוכל לעשות זאת הוא על ידי הידמות לבורא. כלומר, להפוך מישויות שמקבלות עבור הצרכים האגואיסטים שלהן, לישויות שמקבלות על מנת להשפיע. באנתרופוסופיה נדבר על התמרת הגוף האסטרלי לאני. בקבלה על הפיכת הרצון לקבל לעצמי – לרצון לקבל בעל מנת להשפיע.