כ"ו בחשוון ה'תשפ"ב, 01.11.2022
יצירת מרכבה לאור
כל אחד מאתנו רוצה למשוך את אור האלוקות לתוכו. ביהדות זה מכונה: נוכחות השכינה. מה התנאי לזה?
על מנת למלא כלי, הכלי צריך להיות קודם כל ריק. על מנת למשוך אור לתוכנו, אנחנו צריכים להיות ריקים מחשיבות עצמית. עלינו לפנות לאור האלוהי מקום. האלוהי הוא האחר המוחלט, ההיפוך שלנו. המקום שמאפשר לנו 'להתאמן' בזה, הוא ההתנסות שלנו בחלקים נוספים שצריכים להרכיב את הכלי הזה, להפוך להיות מרכבה של הכלי. ואלו הם בני האדם האחרים.
כאשר אנחנו מסוגלים לראות את האחר כשותף ביצירת הכלי האולטימטיבי, שיכול להכיל את כל האור, אנחנו יכולים לראות גם את תכלית חייו, את נשמתו. כך, כח הרצון שלנו שרוצה להמשיך את החכמה עבורינו, מהפך את כיוונו, ומבקש להאיר את החכמה לכל הנבראים האחרים, בהיותם אותו חלק שלנו שעדיין לא הפנמנו לתוכנו, על מנת ליצור את הכלי המושלם. כי רק כלי מושלם הוא הכלי המתאים לאלוהות מושלמת.
ועם זאת, אנחנו לא יכולים לעשות זאת בכוחות עצמנו. אף פעם לא יכולנו. האנושות ניסתה ליצור אחדות בכל מיני צורות שונות ומשונות – ממגדל בבל ועד הסוציאליזם והקומוניזם. זה נכשל. הכשלון נובע מהעובדה שאלוהים לא נכנס למשוואה. כך, שלמרות ההתחלה האקסטטית, נכנסו כוחות הרסניים לתוך הפנטזיה, וזה נגמר באסון נוראי.
אהבת חברים קשורה לאהבת הבורא, להבנה שהאחר הוא האור שעדיין לא הפנמתי לתוכי, כדי ליצור מרכבה המתאימה לאלוהות האינסופית לשכון בה, כדי להרגיש עונג ואושר אינסופי.
מטרת הבריאה גדולה, עצומה, מרגשת ומטלטלת בהרבה ממה שאנחנו מעלים בדעתנו, כאשר אנחנו מסתפקים באורות הקטנים, בתענוגות הארציים השכיחים. מטרת הבריאה היא להפוך אותנו לשותפים בעלי שיעור קומה, להפוך גם אותנו לנצחיים ולישויות המסוגלות לברוא.
התנאי לזה הוא שנסכים לוותר על ישותנו החלקית, הארצית, הקטנה – ונתחבר למהותנו האינסופית, האלוהית.