מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית 8

ח' באלול התשפ"א, 16.08.2021

למירב באהבה ובהודיה –

אדם הולך בדרך הרוחנית מזה זמן רב, שנים רבות. ובכל זאת תמיד נופל, ונופל ברוחו, ואף נכנס לדכאון. אז הוא חושב – אלוהים לא אוהב אותי, משהו לא בסדר אתי. למרות שאני פועל בעולם לטובת אלוהים ואנשים, נשכחתי. העבודה שלי לא גורמת לי לשמחה ולאושר.

והוא אומר לעצמו, תמשיך. ואחרים אומרים לו – לא באנו לכאן להיות מאושרים.

והאדם יודע בתוך תוכו שהם טועים. יש בתוכו ידיעה עמוקה שהעולם, על כל הסבל שלו, לא יכול להיות מטרת הבריאה, מטרת הבורא לנבראיו. משהו לא נכון בתפיסה. יש משהו בסיסי שהוא לא תופס. והוא מתחיל לפקפק – לא באלוהים. בעצמו. בנכונות היותו.

ועוברות השנים, והולך ממשבר למשבר. ונופל, וקם, ומת ומתחייה. ובכל פעם מאבד כוחות. מאבד אמונה. ובכל זאת – ממשיך ללכת.

ואז מגיעה מכת מוות. והאדם יודע – זו המכה האחרונה. יותר מזה לא אוכל לשאת. ולא רוצה כבר להיות מישהו, משהו, איזה שהוא דבר. רוצה להיות כלום. והוא מתקטן, מקטין עצמו עד כמה שאפשר, שאלוהים לא יבחין בו, שרק לא יכה אותו שוב.

ולאט לאט, ממש לאט, מתוך המחילה שבה הוא התחפר, הוא מציץ ורואה – שמים חדשים; עולם אחר. מתחוור לו שהוא צדק מלכתחילה. שיש אושר בעולמות, רק שהוא היה צריך אישור כניסה. היה צריך למות בעולם שלו ולהתחיות בעולם יותר גבוה. למות לראיה של העיניים הפיזיות שלו, ולהיוולד לראיה על-חושית. הוא מבין שאלוהים ראה אותו כל הזמן. שאלוהים אהב אותו תמיד, והנחית עליו את המכות כדי לא להשאיר לו שום אפשרות אחרת – רק את קרבתו של הבורא; לקרב אותו אליו באהבת אין-קץ. ורק אלוהים עשה לו את הנס הזה; הציל אותו מגיא המאפליה. ואז, בפעם הראשונה הוא יודע באמת – אלוהים קיים. אלוהי אמת. 

יב וַיהוָה, בֵּרַךְ אֶת-אַחֲרִית אִיּוֹב–מֵרֵאשִׁתוֹ; וַיְהִי-לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים, וְאֶלֶף-צֶמֶד בָּקָר, וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת.  יג וַיְהִי-לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.  יד וַיִּקְרָא שֵׁם-הָאַחַת יְמִימָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה; וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית, קֶרֶן הַפּוּךְ.  טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת, כִּבְנוֹת אִיּוֹב–בְּכָל-הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם.  טז וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי-זֹאת, מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה; וירא (וַיִּרְאֶה), אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֵי בָנָיו–אַרְבָּעָה, דֹּרוֹת.  יז וַיָּמָת אִיּוֹב, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.

🌞

print