מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית 9

י"א באלול ה'תשפ"א, 19.08.2021

לפעמים אנחנו עובדים במשך תקופה ארוכה על עצמנו, ועל הפגמים שלנו. אנו חשים שאנחנו מוותרים על הרצון העצמי שלנו, ומוכנים להתמסר ולהיכנע לרצון האלוהי – ובכל זאת לא מרגישים תזוזה משמעותית. לא מרגישים נוכחות בורא.

מה הסיבות לכך?

  1. כל כך הרבה שנים, ואולי אינקרנציות, התרגלנו לחשוב בתוך הדעת – כלומר, לחיות בתוך הטריטוריה של אהרימן, אותה ישות שחולשת על האינטליגנציה השכלית. ולכן, גם אם נדמה לנו שאנחנו עושים ויתורים ונכנעים, אנחנו עדיין שואפים להבין את הדברים דרך השכל האהרימני. וכך, למרות כל תנועות הנפש שאנו עושים, אנו נשארים במגרש של אהרימן (לשמחתו הגדולה), ופשוט זזים שם ממקום למקום, במילים פשוטות – אנחנו 'נותנים גז על ניוטרל'.
  2. דבר שני, וגם קשור. – אנחנו לא באמונה מעל הדעת. להיות באמונה מעל הדעת זה דבר קשה עד בלתי אפשרי להשיגו בעצמנו. אי אפשר להגיע אליו לבד. אנחנו אמורים לדעת שבכוחות עצמנו לא נוכל להגיע לאמונה שלמה.

אז מה אפשר לעשות? מצד אחד – אהרימן, עם הספק שהוא מכניס לנו לגבי אמונה, ועם השביל אליו הוא מוביל אותנו, לרצות להבין הכל בתוך השכל המוגבל שלנו. מצד שני – אנחנו לא יכולים להכריח את עצמנו להאמין.

התשובה לכך היא התפילה. התפילה המתאימה כאן היא – 'עזור לי להאמין באמונה מעל הדעת. אני לא יכול/ה לעשות את זה לבד'.

התפילה (ועוד נרחיב על זה), כשהיא ראויה (וגם על זה עוד נרחיב) – משמשת ככלי לתוכו יכול אור הבורא, אור השכל העליון, להיכנס ולהאיר לתוך החשכה שלנו.

print