כ"א כסלו התשפ"ב, 25.11.2021
צעד אחר צעד… ולא להתייאש
במהלך העבודה הרוחנית אנחנו חווים ירידות גדולות מאוד. עד כי אנחנו "תוהים על הראשונות", כלומר, מפקפקים גם בדברים שכבר האמנו בהם. מדוע הדרך היא כזו, שעלינו לחוות עליות וירידות, רצוא ושוב כל הזמן?
נצטט מדבריו של ברכת שלום, הרב אשלג הבן:
"ועל דרך זה שהאדם הולך על דרך לתקן את הרע שבו, היינו כלי הקבלה (הרצון לקבל לעצמי), שיהיה בעמ"נ להשפיע, אי אפשר לתקן אותם בפעם אחת. אלא כלי הקבלה, שהוא מקור הרע, שמפריד אותנו מהבורא, מתחלק להרבה חלקים.
וזהו תיקון מלמעלה, כי בזה שהוא מתחלק להרבה חלקים, ע"כ העבודה יכולה להיעשות בצורה הדרגתית. וכל פעם שמתקנים חלק לקדושה (חיבור עם העליון), תיכף בא חלק אחר, יותר גדול ממה שהיה מקודם, בכדי שהאדם יתקנו.
נמצא, כאשר האדם מתרגל בעבודה, אז נותנים לו כל פעם לתקן חלק יותר גדול מהרע שבו. כדוגמת האדם שרוצה להשתלם בהרמת משקלות, אז כל יום נותנים לו להרים משקל יותר כבד, כן נוהג בעבודה שנותנים כל יום להרים חלק רע יותר גדול. וזה גורם שהאדם רואה כאילו הוא לא מתקדם בעבודה, אלא הוא הולך אחורה.
כלומר, שכל יום הוא רואה שהעבודה נעשית לו יותר קשה, ויותר קשה לו להתגבר, והטעם הוא כנ"ל – משום שכל יום נותנים לו חלק יותר גדול לתקן."
ברכת שלום, (הרב אשלג הבן) מאמר ט' – תשמ"ח.
אל לנו להתייאש, משום שבכל פעם שאנחנו מתפללים מתוך המעמקים, אנחנו מקבלים עזרה. אנחנו מקבלים נשמה גבוהה יותר.
להיום: כשאנחנו נמצאים במצוקה ורואים שאין בכוחנו להתגבר ליה, נתפלל לעליון שיעזור לנו לראות את רצונו מאתנו. כמו שכתוב בזוהר: הבא להיטהר מסייעין אותו. ובמה? בנשמה גדולה. ביכולת תפיסה גבוהה יותר של המציאות.