כ"ה בתשרי תשפ"ג, 20 באוקטובר 2022

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן

תמלול השיעור:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי  (תהלים יט טו)

 

אנחנו בפרשת בראשית. בחרתי הפעם להביא את הפרשה דרך העיניים של מניטו. הרב יהודה אשכנזי. רב מאוד מיוחד שעלה מאלג'יר. הוא כבר נפטר. עלה לארץ מתוך תחושה מאוד ברורה, שאפשר להגשים את התורה, את הקבלה, בארץ ישראל. ושארץ ישראל כבר ניתנה לנו. וכל פעם שאנחנו מאחרים להבין את זה, אז מתרחשת איזושהי שואה. חס וחלילה.

 בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ ב וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ ג וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ ד וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ ה וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃

הפסוקים האלה שלאושרנו הם שגורים על פינו. אני רוצה לשאול אותנו, איזה שאלות עולות. אנחנו כל כך רגילים לפסוקים האלה, ואנחנו מחמיצים את זה שיש שם דבר עצום ומופלא ולא בדיוק ברור. יש המון שאלות שיכולות לעלות לנוכח כמה הפסוקים הראשונים של פרשת בראשית.

איזה שאלות יכולות לעלות לנו לנוכח הפסוקים האלה?

משתתפת: ראשית של מה?

אורנה: ראשית של מה? אומרים, בראשית ולא אומרים של מה.

משתתפת: מה זה תוהו ובוהו?

משתתפת: מה זה רוח אלוהים?

משתתפת: גם השמים והארץ, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה זה. מה זה השמים? מושגים מופשטים.

אורנה: נכון. אבל אם נאמר שאנחנו לא מתייחסים אל זה כאל קבלה, אפילו כפשוטו, אנחנו יכולים להגיד למשל: איך זה שאלוהים ברא את השמים ואת הארץ, בראשית, לפני שבכלל היה חלל ועולם? זאת אומרת, מה זאת אומרת שהוא בראשית ברא את השמים והארץ. איפה?

היום השיעור יהיה קצת אחר. למרות שמניטו ידע קבלה טוב מאוד והיה מקורב לבן של הרב קוק, שהיה בעצמו תלמיד חכם גדול, הוא לא נגע הרבה בקבלה, רק דרך ספר מסוים, והוא מדבר יותר על המדרש. אז תעיזו לשאול שאלות כאלה. אפילו לא מה מאחורי המילים מבחינה קבלית.

משתתפת: מה זה תהום?

משתתפת: למה האור נברא ראשון?

משתתפת: החושך מופיע לפני האור.

אורנה: איך אני צריכה להבין שהחושך מופיע לפני האור?

משתתף: מתוך מה הוא ברא את זה?

אורנה: השאלה יכולה להשאל, מה קדם לבראשית? האם קדם משהו לראשית?

משתתף: מה התפנה? היה צריך להיווצר חלל ריק.

אורנה: אפילו לפני שנגשים לתורת הקבלה, לקרוא את התורה בעיניים חדשות.

משתתפת: למה רוח אלוהים מרחפת על פני המים?

אורנה: אפשר לשאול שאלה שמקדימה את השאלה שלך, אלוהים ברא את השמים והארץ אבל המים היו שם, לכאורה ללא בריאה. ועל זה אפשר לשאול את השאלה, למה רוח אלוהים מרחפת על פני המים? המים היו שם. זה מה שאומר לנו בראשית. אז אנחנו מבינים שבראשית זה לא ההתחלה.

מה שאנחנו חושבים, שהמילה בראשית זו התחלה, לא יכול להיות שזה התחלה אם הארץ היתה תוהו ובוהו. כלומר, לפני שהוא ברא אותה. אם רוח אלוהים מרחפת על המים, שאנחנו לא מבינים מאיפה המים הגיעו.

שאלה נוספת שאפשר לשאול, מי זה האלוהים הזה? ולמה הוא מופיע ברבים? אלוהים זה שם של רבים.

עוד שאלה, "וירא אלוהים את האור כי טוב", מה יכולה לשאול על זה?

משתתפת: מה טוב באור?

אורנה: שאלה עוד יותר בסיסית. כשאני מאפיינת משהו, זה תמיד אל מול משהו אחר. או אל מול משהו מנוגד. מה חסר כאן?

משתתפת: מה לא טוב?

אורנה: נכון. מה רע? הוא לא דיבר על רע, אז מה זאת אומרת טוב?

"ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". מה השאלה?

משתתפת: איך היום והלילה מרכיבים יום אחד ולא שני ימים?

אורנה: יותר פשוט.

משתתפת: למה הוא קרא לאור יום ולחושך לילה?

אורנה: עוד יותר פשוט.

משתתפת: מתחיל בערב.

משתתפת: למה הוא קורא יום אחד ולא יום ראשון? כי אחרי זה הוא יקרא יום שני, שלישי וכו'.

אורנה: כשהוא אומר יום, אני יודעת למה הוא מתכוון. למה התורה מתכוונת? אני צריכה לשאול האם באמת הוא ברא את העולם בשישה ימים, במובן שאני מכירה מה זה יום. האם היום האלוהי זה מה שאני מכירה כיום שלנו?

נמשיך את המפגש שלנו, דרך פתיחת שאלות ולהראות שהאפשרות של ההסבר עולה דרך השאלות. עולה מאליה.

אם אנחנו גם מסתכלים על כל התאור של בראשית שזה תאור פנטסטי, אור ותנועה ויצירה ומאורות, פלא פלאים. כל הזמן בהתרחשות. הבריאה היא כל הזמן בהתרחשות. ואל מול זה אנחנו מסתכלים על החיים שלנו, ועל המציאות שלנו, שהטבע נראה דטרמיניסטי. (תכף נראה שבכל ששת הימים, הטבע לא מתנהג כמו הטבע שלנו. אנחנו נראה שלטבע היו תכונות אחרות) אנחנו רואים סיפור עם תכלית, עם כיוון. וירא אלוהים כי טוב. אלוהים מסתכל על הבריאה והוא מרוצה. אז מול זה אנחנו עדים לעולם שנראה לנו חסר אלוהים.

עולם דטרמיניסטי, אכזרי לפעמים. מציאות חסרת רחמים. ואולי אפילו שאנחנו ברגעים קשים שלנו, אנחנו שואלים את עצמנו, אם יש תכלית לכל הסיפור הזה שספר בראשית מתואר כמאוד תכליתי ומאוד בעל משמעות.

נקודת המוצא שלנו, היא לאמונה. אנחנו נדבר עוד קצת על אמונה בהמשך. אנחנו מאמינים, שלא רק שיש בורא לעולם, אלא שזה בורא בעל רצון. זה ישות עם רצון. זה לא ישות אדישה. זה לא ישות שבראה את העולם שלה ואחרי זה נטשה אותו. זה לא ישות שבראה את העולם ואין לה רצון ממנו.

זה ישות שיש לה רצון והרצון של הבורא, הוא להיטיב לנבראיו. וכל הסיפור שאנחנו נלמד, בספר בראשית וגם בספרים האחרים, יראה, יצביע, על איך הבורא בונה כלי שיהיה מתאים לרצון שלו להיטיב לנבראיו.

ושוב, אם הבורא המושלם הזה רוצה להיטיב לנבראיו, איך הוא ברא עולם של חושך ושל תוהו ובוהו, ושל תהום? ואחרי זה כל הייסורים שמופיעים בתנ"ך, זה כל הייסורים שעוברים עלינו.

אנחנו מדברים על התוהו ובוהו כעל צמצום א'. על מצב שמלכות מאבדת את כל האורות והיא נמצאת בתהייה. זה מצב לפני שמלכות שמה מסך. מלכות שמה מסך לאור חוזר, אז היא מבינה שהתשובה שלה זה בו. תוהו ובוהו.

ההכרה היא, שכל האור נמצא בו. אני בחושך אבל יש לי לאן להסתכל ויש מישהו שמשגיח עלי והאור נמצא בו. מכיון שאני לא יודעת איך לממש את האור הזה, אני צריכה ללמוד איך זה שאני נמצאת בחשיכה, כאשר הבורא הוא אור ורצון להיטיב לנבראיו.

והמתנה שהבורא נותן לי מכונה בקבלה, צמצום ב'. הוא קודם כל עושה לי חושך, זה החושך. אבל מעל לחושך, רוח אלוהים מרחפת. רוח אלוהים מרחפת על פני המים זה אורות משיח.

אנחנו חייבים לציין, שלמרות שששת ימי הבריאה, נקראים ימי בריאה, העולם נברא לפני הזמן. מה זה בריאה? בריאה זה שאני יולד משהו החוצה. בר, אני מוציא החוצה וגם בר זה בן, זה תולדות. אז אי אפשר להגיד על ששת ימי בריאה שהם ששת ימי בריאה משום שהבריאה נעשתה בבת אחת. כאשר עלה ברצונו.

אנחנו מדברים על תהליך של יצירה. אנחנו מכירים את המושגים עולם אצילות. בריאה, יצירה ועשייה. הבריאה התרחשה בבת אחת ברגע שהבורא רצה, להאציל נאצלים ולברוא הנבראים. הנאצלים זה חכמה ובינה והנבראים זה זעיר אנפין ומלכות. הבריאה זה הרגע שבו מופיע היש מהאין האלוהי.

הארוע הזה התרחש מעבר לזמן. תחשבו שיש עין אלוהית, עושה קליק במחשבה, ברצון ופתאום יש עולם. ובמשך שישה ימים ניתנה לבריאה, צורה. צורה חדשה. כל יום עוד צורה התווספה. זה שלבים. הימים זה שלבים. זה הארות. אפשר לקרוא לזה גם ספירות.

והמצב הזה שהוא מוציא לבר ממנו, זה התחלה של רצונו להיטיב לנבראיו. משום שמה שהיה בתוכו ללא עצמאות וללא בחירה, עכשו נמצא מחוצה לו. אז את המצב הזה של טרום זמן התודעה שלנו לא יכולה להבין. החשיבה המדעית לא יכולה להבין ארוע כזה. בשביל החשיבה המדעית ארוע הבריאה הוא ארוע פרדוקסלי. כי כל מה שחשיבה מדעית עושה זה השוואות.

השוואות, כמו שבפילוסופיה נקרא שמדע נקרא מדע רק כאשר ניתן לעשות את אותו ניסוי ולקבל את אותן תוצאות ללא קשר איפה שעשית את הניסוי וללא קשר של מי שעשה את הניסוי.

היום אנחנו רואים עם תורת הקוונטים שזה לא בדיוק ככה. ועוד פרמטר שמדע מגדיר את עצמו דרכו, זה שהניסוי שעשית ניתן לחיקוי. מישהו אחר יכול לעשות.

אנחנו רואים כאן תופעה שהיא בלתי מדעית בעליל. איך היא בלתי מדעית?

משתתף: אי אפשר להשוות אותה לכלום.

אורנה: נכון. היא חד פעמית

משתתפת: ואי אפשר לחקות אותה

אורנה: נכון וגם אי אפשר למדוד אותו.

אז איך אנחנו יודעים שיש בריאה? זה ניתן לאנושות דרך הנביאים והרואים הרוחניים והנביאות. היו גם נביאות בעם ישראל. מי היתה נביאה בעם ישראל?

דבורה, מרים, שרה. הקב"ה אומר לאברהם, "כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה" כי היא יודעת, יש לה ידיעה.

הידע על הבריאה ניתן לרואים רוחניים, לנביאים, דרך נבואה. וזה לא רציונאלי. לפתע מופיע משהו שלא היה קיים בעולם לפני זה. התפיסה הרציונאלית לא יכולה לתפוס דבר זה. ניתן לתפוס את זה רק בכלי שהוא מעל לדעת. איך קוראים לכלי הזה? אמונה.

אמונה היא לא מתחת לדעת. היא לא תחושת בטן. היא במקום שהדעת כבר לא יכולה להסביר. זאת אומרת, אני צריכה להיות בקיאה בדעת. זאת אומרת בדעת של הדור שלי, של התקופה שלי, אני צריכה לדעת. והאנשים מובילי דרך ביהדות, תמיד היו בקיאים בחכמה של התקופה שלהם.

ראו את הרמב"ם. הוא היה רופא. הרב קוק היה בקיא בחכמות אחרות. זה לא שתלמיד חכם מישראל צריך להיות מנותק, ממש לא. אבל איפה שהדעת נגמרת מתחילה האמונה. זאת אומרת שאי אפשר לשכנע את הלא מאמינים. התורה מדברת אל המאמינים או לאלה שרוצים להיות מאמינים. משכנעים את המשוכנעים.

כי בכולנו יש את הניצוץ שיש בו את האמונה.

הרב קוק

כל הספרים כולם בין בקודש ובחול, וכל הידיעות הבאות לאדם מחוצה לו, אינם כי אם עוזרים לעורר את רוחו הפנימית. להוציא לאור על ידם  את הגנוז ממעמקיו.

במילים אחרות, הוא אומר שכולנו יכולים להאמין. זה גנוז בתוכנו. אבל אנחנו מתביישים להאמין. (לא אנחנו). זה נראה לנו הפוך מהשכל. אנחנו גם מתביישים ללכת לבית כנסת. שלא יתפסו אותנו. אבל תחשבו על זה שהשכנה שלי לא תראה אותי הולכת לבית כנסת ושמה מטפחת על הראש. שלא תחשוב שחזרתי בתשובה.

אתם מסכימים איתי?

לא כל כך.

משתתף: אני מסכים.

אורנה: הלכת לבית כנסת. אני יודעת. שלא יראה אותך איזה אחד מהאנתרופוסופים. רחמנא ליצלן, שלא יחשבו שחזרת בתשובה.

אז אנחנו מתחילים בזה שאת הידע הזה מקבלים בנבואה, ומי קיבל את הידע של בראשית בנבואה? מי הוריד לנו את זה?

משתתף: משה

אורנה: משה הוריד לנו את בראשית בנבואה.

נתקדם עם הבריאה. אנחנו אומרים שלפני היש מאין, היה מצב של אין מיש. מה זה אומר? לפני שהופיע עולם מהאין היה מצב של אין מיש.

משתתפת: אולי היש היה בלוע בתוך האין.

אורנה: שימי לב, את אומרת משהו יפה אבל זה לא עונה על השאלה שלי. היש היה בלוע בתוך האין והוא יצא החוצה. אבל אני אומרת שלפני זה, מניטו אומר, לפני שהיש יצא מהאין היינו במצב של אין מיש.

משתתפת: מה שנראה לי שזה קשור לכוליות. לזה שהכל היה באחדות. אז כל היש הוא בתוך. אז בבחוץ יש רק אין. כל היש הוא אחד.

אורנה: אז מי זה היש? כשאנחנו אומרים יש מאין, אנחנו אומרים שאנחנו היש, והאין הוא האלוהות. אבל מניטו הופך את זה. מי זה היש?

משתתפת: היש זה הכוליות.

אורנה: היש זה האין סוף. ומה זה האין מהיש?

משתתף: הוא היה צריך להוציא את עצמו.

אורנה: לפני שאנחנו קיבלנו מקום להבנות שם, היה צריך להווצר חלל פנוי עבורנו. מתוך היש האינסופי.  זאת אומרת, שמה שאנחנו מכירים כבראשית, יש מאין, זה לא המצב הראשון. אז הבראשית זה לא בהתחלה.

המילה בראשית היא לא בהתחלה. אין פירושה – בהתחלה. לפני זה היה תוהו ובוהו. תוהו ובוהו זה צמצום א'. באנתרופוסופיה זה ירח קדמון.  היש, זה הישות האלוהית הנצחית מבחינת שאינה משתנה אף פעם. מבחינת והוא היה, והוא הווה והוא יהיה בתפארה. או אפשר להגיד, " אני ה' לא שניתי".

משתתפת: כשדיברת על האין ויש חשבתי על החלל שצריך להיווצר ורק בו ניכנס. חשבתי על הסדק שפעם הסברת. שצריך להיות סדק שלתוכו נכנס – אולי זה פרשנות שלי – או שבר או ואקום או אין, משהו כזה, זה התנאי להיווצרות.

אורנה: זה לא בדיוק מה שאמרתי, אבל זה כן דומה לשזה שכשבריאה חדשה יכולה להיווצר, רק כשמשהו מפנה את עצמו. במובן הזה גם שבר. ודרך אגב, איך מתואר תהליך הלידה בתנ"ך? ובאו בנים עד משבר. זה אגן הלידה.

לא רוצה להתייחס לזה. רוצה להתייחס לזה שאפשר יהיה להשוות את הרחם לחלל. לצורך הענין, מי הוא היש כאן, אם נשווה את זה להריון?

משתתף: האמא

אורנה: נכון. ובתוך הבטן שלה היא מפנה חלל. היא חייבת כאילו לכאורה נבדל ממנה. ורק בתוך החלל הזה יכול להיווצר משהו.

נאמר, והארץ היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. זאת אומרת, החומר הראשוני בעולמות, נקרא תוהו.

משתתפת: אז החומר הראשוני, התוהו ובוהו הזה, זה היש?

אורנה: לא. אם אני אומרת שהבורא הוא היש, אז הבורא הוא לא חומר. התוהו זה המצב שהבורא פינה את עצמו ואז נשאר חלל ריק פנוי ממנו.

משתתפת: התוהו זה האין בתוך היש?

אורנה: זה האין בתוך היש, נכון מאוד. ובתוך האין הזה יווצר יש חדש. יש מאין. התוהו זה מצב לפני שאני יכולה להתייחס אל הבורא. לפני שאני יכולה ליצור קשר עם האור.

משתתף: האין מתוך היש זה במילים של הקבלה, מצב צמצום א'.

אורנה: נכון מאוד. זה הצמצום לפני שמלכות שמה מסך כדי לקבל. ברגע שנעשה צמצום כל האור הסתלק. תאר לעצמך, חלילה, שבבת אחת מסתלק כל האור מהעולם. ולא רק שכל האור אלא גם כל הצלילים, וכל הטעמים. כל מה שנותן לך אוריינטציה בחיים, כל זה נעלם. או שכל החושים שלך נעלמים.

תמיד מדברים על הלן קלר כדוגמא יוצאת דופן למישהי שיצאה מהבדידות האיומה שהיתה נידונה להיות בלי יכולת לתקשר עם בני אדם בתור עיוורת חירשת. אני מתארת לעצמי שאם היינו חלילה במצב כזה, אז היינו יותר מבמצב של תוהו. אולי דעתנו היתה נטרפת עלינו.

אז זה התוהו, כל האור מסתלק ואין לך אוריינטציה.

משתתפת: אמרת כמה פעמים ירח קדמון אבל זה נשמע יותר דומה לשבתאי קדמון. המצב שאין אור וכל האור חוזר, אין אוריינטציה…

אורנה: אבל אם את מסתכלת על בראשית, גם באנתרופוסופיה, בראשית זה למוריה. למוריה זה אחרי ירח קדמון. אנחנו גם נראה שהבריאה היא רוחשת בשישה ימים האלה. היא רוחשת ומשתנה ואפילו נראה עליה דבר מאוד מפתיע. זה לא הטבע המקובע שהתקבע כבלתי משתנה ביום השישי.

אני חושבת שגם בירח קדמון, זה סוג של תהייה ובהייה משום ששם למדנו באנתרופוסופיה שאין שום צורה מוגדרת. הכל בהתהוות, הכל בכלאיים, הכל בין לבין. גם זה מצב מספיק נוראי לאדם.

הבוהו זה האור החוזר. זאת אומרת, אם אני עושה מסך ומחזירה לו את האור אני יכולה לקבל אור על הכלי החדש. התשובה של כולנו לתוהו ובוהו, לתוהו שלנו זה – בו הוא. ליצור קשר איתו. זה למעשה התשובה. התשובה היא בו. זה מה שאומרים לנו, בין היתר הפסוקים האלה.

אם את בוהה, אם את בחושך, אם את בחוסר אוריינטציה, אם את במצב ששום דבר לא יציב, הכל נראה משתנה ללא צורה מוגדרת, התשובה היא בו.

בואו נראה איך אלוהים בורא את העולם, או יותר נכון, יוצר את העולם מתוך הבריאה. אם ניקח את הפסוק, ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור. בואו נחלק את זה לשלבים של זה. יש כאן 4 שלבים, אבל אם תמצאו שלושה, אז השניים הראשונים מחוברים.

החלק הראשון – ויאמר אלוהים יהי אור

החלק השני – ויהי אור

בואו ננסה למצוא את השלבים בתוך זה. מה השלב הראשון?

משתתף: ויאמר

אורנה: מה זה אומר ויאמר? מה קדם לויאמר? או כשאומרים ויאמר אנחנו מדברים לא רק על אמירה, אלא על מה?

רצון ומחשבה, זאת אומרת, אם זה היה תכנית של אדריכל, איזה שלב זה היה?

משתתף: שלב הביצוע

אורנה: לא. התבלבלת.

משתתפת: התכנון

אורנה: במקום ויאמר תגיד ויחשוב. כי כשאלוהים חושב אז הוא גם אומר וגם עושה. אבל, זה שלב התכנית. זה מחשבה שתביא אחרי זה לידי מעשה. ומה החלק השני? ויהי אור, מה זה?

משתתפת: הביצוע

אורנה: הביצוע והתוצאה. ויש לנו עוד שלב, וירא אלוהים כי טוב. מה זה?

משתתף: האישור

אורנה: נכון. האישור, השיפוט. עוד פעם אני אגיד, ויאמר אלוהים – זה מחשבה, נקרא לה אפילו, טרום תכנון.

הרצון זה גם כן טרום תכנון. זה כמו הרהור שעולה לי. נגיד, רוצה לבנות בית. בית, בריאה, עולמות. אחרי זה יש, יהי אור, אלוהים מתכנן וזה מתבטא באמירה שלו , ויהי אור, זה השלב השלישי. מה זה?

משתתף: ביצוע

אורנה: וירא אלוהים כי טוב.

משתתפת: מסקנה

אורנה: מסקנה, שיפוט

שימו לב, בדוגמא של היום הראשון נאמר ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור. מה אני יכולה להגיד על התכנון ועל ההוצאה לפועל?

משתתפת: היה תכנון ויצא לפועל בלי בעיה.

אורנה: בלי בעיה. אותו דבר.

נכון שיש את ו' החיבור. לא נתייחס אליה כרגע, אבל בעקרון, אנחנו רואים שאלוהים אומר לבריאה, אומר לה, יהי אור, ומה הבריאה עושה?

משתתף: מבצעת

אורנה: אנחנו נקרא לזה בקבלה, שהחכמה אומר לבינה – זאת אומרת, אבא אומר לאמא, את התכנון ואמא היא המבצעת.

אנחנו רואים שהתכנון והביצוע הם זהים.

בואו תסתכלו על יום אחר. איזה יום שרוצים להוציא שבת ונראה מה אלוהים אומר ומה קורה עם הבריאה.

משתתף: שאלה. הביצוע זה נראה לי כמו קו ישר, כמו מן דין כזה, היום הראשון. לא יודע אם זה מתקשר או לא.

אורנה: יש כאן משהו מדויק. לזה אתה מתכוון?

משתתף: דין שאין בו שאלה או אין בו התערבות.

אורנה: נכון. המפקד אמר, הפקוד ביצע. והוא ביצע בדיוק אותו דבר. יש התאמה מוחלטת בין הפקודה לביצוע. אין משחקים. דין, זה הדבר הכי טוב. כי דין זה אומר, בניגוד לחסדים, דין זה אומר שהתוכנית והביצוע הם זהים. זה שנכנס חסד לעולם, זה בגלל שאנחנו לא עומדים בדין. אבל גמר תיקון יהיה עוד פעם דין. בית שמאי ולא בית הלל.

הבורא רוצה שאנחנו נעמוד בדין. רוצה שאנחנו נוכל לעמוד בקריטריונים של האור.

משתתף: פס' יא'. יא וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֔שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן.

אורנה: מה ההבדל?

משתתפת: הוא אומר ויהי כן.

אורנה: ויהי כן. אם נבדוק את ויהי כן, בכל יום  ויום נראה שהארץ לא עושה בדיוק מה שמבקשים ממנה. הבורא אומר, עץ פרי נותן פרי. מה הארץ עושה? או מה אלוהים עושה, ויעש אלוהים? האם מה שיוצא זה עץ פרי נותן פרי?

משתתפת: לא. כתוב, עץ פרי עשה פרי למינו.

אורנה: עץ עושה פרי, זה לא עץ פרי נותן פרי. אם זה היה התכנית המקורית, הייתי באה כאן לעץ שלי, ומה הייתי יכולה לאכול ממנו?

משתתפת: היית יכולה לאכול את כל העץ כי היה לו טעם של פרי.

אורנה: נכון מאוד. את כל העץ. עץ פרי נותן פרי. זה היתה תכנית המקורית. והארץ לא עשתה בדיוק, ולכן נאמר, ויהי כן. מה זה אומר על הארץ? הדבר המטורף ביותר.

משתתף: זה אומר שיש לה סוג של תודעה.

אורנה: מדהים. יש לה תודעה. ומה כתוצאה מזה, או לא כתוצאה מזה, מה עוד היא קיבלה?

משתתפת: עצמאות מסוימת

אורנה: יכולת. נכון.

משתתפת: יכולת בחירה

משתתפת: יש לה רצון משלה

משתתפת: יכולת ליצור משהו משלה.

אורנה: יש לה יכולת ליצור משהו משלה שהוא לא מדויק כמו שהבורא רצה אותו. זאת אומרת, המסקנה שיוצאת מזה, שכל ימי הבריאה, העולם היה לא קבוע. לא היה עולם קבוע. היתה התרחשות, שהיא עירבה את יכולת הבחירה של הארץ לא לעשות בדיוק את מה שאלוהים אמר. זאת אומרת, יש לנו כאן התהוות של ישות בעלת בחירה.

משתתף: את אומרת שהיתה הפריה הדדית?

אורנה: בין הבורא לנברא?

משתתף: בין הבורא לאדמה? לאמא אדמה?

אורנה: נגיד ככה, ברגע שהבורא ראה מה שהארץ עשתה, הוא יכל להשוות את זה עם מה שהוא רצה ויכל לראות איך הרצון שלו בא לידי ביטוי בישות אחרת, בישות שיש לה עצמאות. כמובן שהוא נתן לה את זה. זאת אומרת שהוא ראה את עצמו דרך המעשה של הארץ. וזה לא היה בדיוק עצמו. זה לא היה מאה אחוז עצמו ורצונותיו. בכל זאת הוא אומר ויהי כן והולך לשלב הבא.

זאת אומרת שבבחינת הבורא, זה היה מספק. כי אחרת היו אומרים לנו שהוא עושה פעמיים את יום שני, או שלישי או רביעי. זאת אומרת שהבורא מלכתחילה, איפשר לבריאה או לעולם להיות לא…

משתתפת: לא מושלם.

אורנה: לא מושלם. במילים אחרות, במילים מאוד ביוגרפיות, שאם אני אומרת לעצמי אני לא מושלמת ואני מרגישה שזה נורא ואיום, סימן שאני בכלל לא מבינה שהחוסר מושלמות, אינהרנטית לבריאה. זאת אומרת שהבורא איפשר או רצה, עולם לא מושלם.

העולם נקבע בשישה ימים. ביום השביעי אלוהים שבת. זאת אומרת נגמר כל הסיפור של הבריאה והעולם התקבע כמו שאנחנו מכירים אותו היום, הוא לא זז. הוא לא מחליט מתי ואיך, ומשנה את עצמו. הוא קבוע. למי עברה יכולת הבחירה?

משתתף: לאדם.

אורנה: לאדם. לבריאה אין יכולת בחירה יותר. היא נקבעה בשישה ימים. כל עוד בשישה ימים האלה, היא עוד היה לה יכולת. היא היתה חופשיה להתהוות ולפעול אחרת מהרצון האלוהי. זאת אומרת החומר הראשוני היה בעל רצון חופשי. מי שנשאר היחיד שבשבילו הכל נברא, בעל רצון חופשי, זה האדם.

כדי שמישהו יוכל לפעול באופן חופשי, העולם סביבו חייב להיות קבוע. זה דרך אגב העיקרון שעומד בבסיס של חינוך וולדורף. עושים לך עולם קבוע, עם חוקים ברורים, עם מסגרת ברורה. כל יום בא ויש את אותו דקלום. זה לא שאתה בא לעולם משתנה.

תארו לעצמכם שאנחנו היינו מגיעים לעולם שאני יוצאת מהבית, אני לא בטוחה אם אני אפול לתהום או לא אפול לתהום היום. במצב כזה, אין לי חופש בחירה. חופש הבחירה שלי יכול להיווצר רק בתוך גבולות קבועים.

אז זה בדיוק ההיפך ממה שאנשים מגדירים חופש, לעשות מה שבא לי. אני יכולה לבחור מה טוב רק כששמים לי עולם שמתנהג. כשהשמש זורחת כל יום ויש לי את הציפייה הפנימית, שאני לא חושבת עליה, שהיא גם תזרח מחר.

משתתפת: מה שאמרת עכשיו זה ממש נותן הסבר למה החרות שלנו היא רק בעולם המינרלים. רק במינרלים.

אורנה: בדומם. נכון. רק בעולם שלא משתנה כל הזמן, אני יכולה להיות בעלת בחירה. אז ביום השישי, נברא האדם שהתפקיד שלו זה להשלים את כל החוסר מושלמות של הבריאה, הבחירה החופשית עוברת מהאדמה אליו, כי הוא ישות אחרת. הוא לא רק ישות מהאדמה. האדמה לא הצליחה להוציא אדם.

אם תקראו הלאה, כשאלוהים אמר, ותוצא הארץ נפש החיה ותראו שהיא לא הצליחה. היא הצליחה להוציא רק את הממלכות הנמוכות יותר. היצור הכי גבוה שהיא הצליחה להוציא, היה ?

משתתפת: החיות

אורנה: מי בחיות היה הכי גבוה? שהוא היה מפותח. הוא היה דומה לאדם, הוא גם ידע לדבר והוא גם היה נביא כי אלוהים דיבר אליו?

משתתף: הנחש

אורנה: הנחש. מי זה הנחש? זה לא הנחשים שלנו. הנחש זה האדם הטבעי. אנחנו יודעים בשפה האנתרופוסופית, האדם האסטרלי. האדם הטבעי אם נגיד האדם של דרווין שהתפתח באופן הדרגתי מכלל היצורים. הוא נקרא האדם הטבעי, או בקבלה, אדם בלייעל. הוא היה מאוד מאוד דומה לאדם, את זה האדמה יכלה להוציא. אבל כדי להוציא נפש חיה, היה צריך , מה?

משתתף: את רוח אלוהים?

אורנה: לנפוח בו רוח. זה ההבדל בין אדם בלייעל או האדם הטבעי או הנחש. זה הכל האדם. זה הכל האדם על כל הרבדים שלו. זה אנחנו. ובן האדם שרוח אלוהים מפעמת בו. מה ההבדל העיקרי בין שניהם?

לא מחשבה. הנחש חשב יופי. ולא הדיבור. הוא דבר אל חוה. וגם לא הקשר לאלוהים מבחינת הנבואה.

משתתפת: אמונה

משתתף: המוסר

אורנה: המוסר. נכון. האדם הטבעי היה לא מוסרי. הנחש היה לא מוסרי. אדם טבעי לא יכול לתקן את הבריאה. לכן, אחרי שהאדמה לא הצליחה, אמרה בינה לחכמה, אמרה אמא לאבא, נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו.

אני רוצה לתת קרדיט לספרים שאני לומדת מהם. התורה של הרב מניטו. יש הרצאות שלו באתר, שנקרא מניטו אבל יש גם תלמידים שכתבו ספרים מההרצאות שלו. תלמידה שנקראת גבריאלה, לקחתי את ההרצאה שלנו היום משם.

אתם יודעים למה חשוב להביא דבר בשם אומרו?

משתתפת: אומרים שזה מביא גאולה לעולם

אורנה: כן. אבל למה?

משתתף: זה להודות לבורא עולם שהעביר לו והוא העביר לך ואת מעבירה לנו.

אורנה: זה יפה אבל זה לא הסיבה העיקרית

משתתפת: מטעמי צניעות

אורנה: זה גם נכון. הסיבה העיקרית. כשאני דיברתי על צבי, אז היתה לתלמידים שלי אופציה ללכת וללמוד אצלו. להביא דבר בשם אומרו זאת אומרת, לאפשר לאנשים להתחבר למקור, אם הם שייכים לזרם שלו. זאת אומרת, לא למנוע מאנשים ידע שיכול להיות שהוא קשור לשורש הנשמה יותר ממה שאת חושבת. זה החשיבות של להגיד דבר בשם אומרו.

משתתפת: רציתי להגיד תודה והבאת תמונה מאוד מאוד רחבה ועמוקה ומשנה את כל ההסתכלות על בריאת העולם. על ההתחלה.

אורנה: על הבראשית. שזה לא ההתחלה. ראשית זה חכמה. בראשית זה בחכמה. "ראשית חכמה יראת ה'". בחכמה נברא האלוהים. זה בינה.

משתתף: ממש התרגשתי, היה מרגש.

משתתפת: זה מרתק, אבל אני מרגישה שקשה, לא פשוט להבנה. מבחינתי אני לומדת את השפה של העבודה הביוגרפית. המושגים הופכים להיות קצת יותר מוכרים, אבל עדיין אני חושבת שכל מעשה הבריאה, להבין אותו לעומק, הוא לא פשוט ויש עליו הרבה שאלות.

אורנה: בהחלט. אתייחס למה שאמרת לגבי שפה. אמרת אני עוד לא מבינה את השפה. זה שפה. אנחנו לא מבינים את השפה, אנחנו צריכים ללמוד אותה.

משתתפת: אני ממש התרגשתי. ידעתי שזה יהיה מעניין במיוחד היום.

אורנה: כי זה בראשית.

משתתפת: באתי לזה בראש אחר. זה היה מאוד מרגש.

משתתפת: אני גם לקראת המפגש היום, התרגשתי. גם מהפרשה שבוע שעבר שסיימה, בנית את המתח. הכל נמצא כאן. כל התמונה. הראשית, התכלית. הכל נמצא. אז יש פה משהו מאוד מרגש. אחר כך זה ההתפתחות של הדברים. הכל כאן ופתאום התמונה נעשית רחבה יותר. וגם השפה מתחברת גם לאנתרופוסופיה וגם לקבלה. ולהבין את זה, כל פעם זה מתרחב יותר. אז תודה.

משתתפת: אותי זה לקח למקום של דברים שאנחנו חושבים שהם הכי בסיסיים ופשוטים. כמו שאמרת את המשפטים האלה אנחנו מדקלמים מתוך שינה. אנחנו כאילו יודעים אותם אבל אנחנו לא יודעים כלום. שום דבר. פותח עולם. התחושה של שכבות על גבי שכבות.

אורנה: מה שבטוח, לא יהיה לנו משעמם מעכשיו עד שנמות.

 

שבת שלום!

print