פרשת וישב – אחדות הניגודים

א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו–בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן בראשית לז

על יעקב נאמר שהוא בכיר האבות, ומדוע? משום שכלל בתוכו את הניגודים בין אברהם סבו ליצחק אביו, שהיו דין וחסד. יעקב יושב בארץ כנען והיא יושבת בתוכו, בניגוד לאברהם – זוהי ארץ מולדתו. ארץ כנען אינה ארץ קונקרטית, אלא המצב המבטא את החיבור האלוהי בין הניגודים כולם. יעקב מחבר שמים וארץ ליחידה אחת והוא מכונה – אמת, ככתוב:   כ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. מיכה ז’ . אם + מת: הלידה כהתחלה הבאה מהאם, והמוות כסוף החיים הארציים. יעקב מגשים את הנצח בחיי החומר.

עם ישראל מתחיל ביעקב, כעם קונקרטי החי בארץ קונקרטית, אך כישות החיה על פי חוקי הנצח. חיי רוח שזורים בחיי שעה. יעקב הוא הארכיטיפ של הכלת הקונפליקט.

וכיצד כל זה נוגע לנו?

אנחנו כבני אדם הננו ישויות של קונפליקט – בראש וראשונה בין רוח לחומר. כל המלחמות כולן, בין אם בינאישיות ובין אם עולמיות, נגרמות מחוסר היכולת שלנו להכיל בתוכנו קונפליקטים, ומההשלכה שלנו את הקונפליקט החוצה, תוך כדי האשמת האחר בפגיעה בנו. כשאנו נפגעים מהאחר, אנו שופטים אותו כמזיק, כרע, כזדוני – בעוד שלמעשה ניתן להתייחס אליו כאל שליח רוחני עבורנו, הקשור לגורלנו, והבא ללמדנו דבר מה על עצמנו. הכלת הכאב היא הכלת הקונפליקט, והסכמה לקיומו של שדה הקרב בתוכנו, בין הגוף לרגש, בין הרגש לרוח, בין החומר לרוח, ביני לבין האחר. וזאת, במקום להשליך את הקונפליקט החוצה, להילחם באחר ולשמר לנצח את הניגודים – אני הטוב, אתה הרע, אני נפגעתי – סימן שרצית לפגוע בי, זה כואב – אז זה רע, אנחנו צודקים, אתם טועים וכו’ – בקיצור עולם של תוהו ובוהו.

אם נצליח לעשות זאת נהפוך כולנו לצדיקים כיוסף הצדיק, בנו של יעקב, שהיה במובן מסוים העתק שלו. שניהם ידעו את הדבר המכונה “סוד הברית” – ידעו איך לחיות בעולם מפוצל בתוך אחדות, איך לקחת ניגודים ולהפוך אותם לשלמות.

ותרגיל השבוע – 

נבחר מקרה בו אנו חשים פגועים, ונסכים, לפחות לזמן מה לנהל את הקרב בתוכנו, ולא להשליך אותו החוצה בהאשמת האחר. לאחר מכן ננסה למצוא את  הקשר בין הדברים שפגעו בנו לבין אירועים נוספים שקרו לנו בחיינו.

print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *