כ"א בכסלו תשפ"ג, 15 בדצמבר 2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)
גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. (תהלים קיט יח)
כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה (משלי ב ו)
אנחנו בפרשת וישב. נראה בפרשה הזו הרבה עליות וירידות. זו פרשה שמדברת על עליות וירידות של יוסף, של יעקב, של יהודה. למעשה זה מצבי קטנות שמאפשרים אח"כ לתקן כדי להגיע לגדלות.
הפרשה הזו מדברת על הצדיק, מיהו צדיק. הזוהר מדבר על הצדיק שהוא ללא רבב. יוסף עומד בפיתויים הגדולים ביותר, לעומת זאת, מצד שני על יהודה, שהוא מועל במצוה שהוא צריך לקיים, לתת את הבן שלו לייבם את תמר ואח"כ את מה שהוא אמר, "צדקה ממני". זאת אומרת האפשרות של החזרה בתשובה.
מצד אחד יש את הצדיק שמצופה ממנו להתנהג ללא רבב מצד שני יש את האפשרות של החזרה בתשובה של יהודה ואנחנו יכולים לראות אח"כ ממי יצא משיח בן דוד.
ממי? מי הוליד את המשיח?
משתתפת: מיהודה.
אורנה: נכון. מיהודה. גם יוסף, משיח בן יוסף אבל יש לו תפקיד אחר.
אנחנו יכולים להסתכל על הפרשה כעל מסע של הנשמה שגם היא יורדת. היא יורדת להתיישב בעולם הזה בתוך גוף, בתוך מציאות של קטנות, למעשה אפילו חושך. ובכל זאת היא צריכה להיות שם כדי לחלץ את האור מתוך החושך כדי לאפשר לאור להתפשט גם במציאות הארצית.
אנחנו יכולים לדבר על המסע הזה כעל הפסוק "וחושך על פני תהום". "ויאמר אלוהים ויהי אור". להסכים לרגש, להסכים לשבת. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". ארץ זאת מלכות, זאת הלבנה, זאת הנשמה שממעטת את עצמה. שמסכימה לשבת ולכופף את עצמה לחמה. היכולת להקטין את עצמך על מנת להגיע בהדרגה לישותך השלמה.
{א} וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {ב} אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: {ג} וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: {ד} וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: {ה} וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: {ו} וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: {ז} וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: {ח} וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: {ט} וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: {י} וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: {יא} וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:
וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן למדנו השבוע בזוהר שהזוהר מתחיל במאמר על גורלו של הצדיק. מאמר לא פשוט על גורל של ייסורים של הצדיק. ולמה דווקא הצדיק צריך לסבול ייסורים ולמה הדינים מתעוררים על יהודה ששני בניו מתים ולמה מסתלקת השכינה מיעקב אחרי כל כך הרבה ייסורים.
כל השאלות האלה שהזוהר מביא על גורלו של הצדיק, צדיק זה זה שמצדיק את הבורא ואת כל פעולותיו. ציטוט מהמדרש:
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען." מגורי, זה מגור, פחד. ארץ כנען זה הכנעה, קטנות. חידוש שני מלמד אותנו שצדיקים צריכים לסבול ייסורים בעולם הזה ולחיות חיים קשים בלי כל שלווה, כפי שאנו רואים שהתקיים עד כה ביעקב, שמרגע שיצא מחרן
מתי הוא היה בחרן? מה הוא עשה בחרן?
משתתפת: עבד בשביל רחל ולאה
לא הייתה לו שעה מנוחה. מבואר בהרחבה בפרשת "ויחי יעקב בארץ מצרים" וידוע לנו שיש צדיקים שיש להם מנוחה בעולם הזה והם עשירים מופלגים, יעקב עשה טעות שביקש לישב בשלווה. יותר מזו שהייתה לו, וזהו שאומר הכתוב "וישב יעקב" באותה ארץ שיצחק אביו היה גר ואורח זמני, רצה יעקב לשבת בשלווה כאדון הארץ.
ומדגיש הכתוב, שלא ראוי לצדיקים לחשוב על העולם הזה, שהוא זמני וכל מעינם יהא לעולם הבא. וכשבאים לשבת בשלווה רבה, בא השטן ומקטרג עליהם, בטענה: שלא די להם בטובה השמורה להם לעולם הבא,
העולם הבא זה העולם ההולך ובא. זה לא העולם אחרי המוות. זה מצב התודעה הגבוה יותר.
הם גם רוצים לחיות בשלווה בעולם הזה? ויש פה עניין של גאווה, שחושב הצדיק שמגיע לזכות בזו הטובה. וגורם לעצמו שיפתחו פנקסו לראות בשל מה הוא מתגאה, ומזכירים לו כל העונות שעשה. ואף-על-פי שצדיק בן צדיק יש לו טובה גם בעולם הזה, זוהי מתנה שהוא אמור לקבל מאת הקב"ה בכדי שתהיה לו מנוחה ויוכל לעסוק בתורה ובקיום המצוות, פעולות של חיבור ואין ראוי לצדיק לבקש טובה זו בעולם הזה, כשכל מחשבתו היא לעולם הבא. ואם צדיק שחש שיש לו צער יכול לבקש רחמים מאת הקב"ה ואין בכך כלום.
העולם הבא זה העולם ההולך ובא, זה לא עולם המוות. זה צו התודעה הגבוה יותר.
ואם נחזור לפרשה קודמת, שבשעה שיעקב היה שרוי בצער לבן, ועשיו התפלל לפני הקב"ה שיושיעו מידם, שהלא בעטיים ראינו שלא יכול היה לשמור מצוות, והקב"ה עזר לו עכשיו שניצל ונושע מכל הצרות, לא היה ראוי ליעקב לבקש לשבת בשלווה.
עוד זוית שמי שלומד זוהר יש עוד התבוננות על צדיק ורע לו.
משתתפת: כשאומרים איש תחת גפנו ותחת תאנתו, איך זה מסתדר?
אורנה: זה משהו אחר. לא קשור לפה. צריך לדעת מה זה גפן, תאנה. ברשותך, אחזור לפרשה שלנו.
מי זה הצדיק בפרשה הזאת? כולם. כל הדמויות. גם יעקב הוא צדיק. יוסף נקרא צדיק יסוד עולם וגם יהודה. צדקה ממני. ממני הצדקה הזאת.
מדברים על אנשים בעלי שיעור קומה מאוד גבוה, בעלי אמונה מאוד גדולה. אנחנו רואים שהחיים שלהם מלאי תלאות. ואנחנו רואים שהם צריכים לרדת לפני שהם עולים. במקרה של יוסף אנחנו יותר נבין את המשמעות והסיבה למסלול כזה.
נתחיל שוב. אמרנו מגורי אביו, אביו זה יצחק. ויצחק מכונה, איך הוא מכונה בזוהר, במדרשים?
משתתפת: פחד יצחק
אורנה: נכון. אומר הזוהר שכל ימיו היה מתיירא והיה בפחד. המגור והפחד של יצחק הוא קו שמאל. דין קשה. יצחק מייצג את קו שמאל. זה צד הדין. קו ימין זה צד החסד, זה אברהם. זאת אומרת, מה זה דין קשה? אם מושכים חכמה מלמעלה למטה, זה דין קשה וזה למעשה חטא עץ הדעת. חטא עץ הדעת זה פחד יצחק.
והזוהר הקדוש אומר, שיעקב סבל הרבה רעות בבית של לבן. מהמלאך. הוא נלחם במלאך של שרו של עשו, ומעשו עצמו. ממעשה דינה ושכם. ממעשיהם של שמעון ולוי שהם הרגו את כל אנשי שכם. פחד יעקב בעיקר שיתנקמו בו. עוד לא הגיע לגדלות או שלא ראה את זה. בכל אופן לא רואים שהוא גוער בהם על המעשה הנורא שהם עשו והם עשו את זה לאנשים שמלו את עצמם. שרצו להכנס לעבודה. הוא גוער בהם על מה יעשו עכשו האנשים. ינקמו בו כל התושבים של האזור. ולבסוף, מיוסף.
והזוהר אומר שהסבל שקרה ליוסף היה קשה ביותר בשביל יעקב והסתלקה ממנו שכינה. 17 שנה הסתלקה ממנו שכינה. זאת אומרת הוא לא יכל היה לראות ברוח הקודש לכן לא יכל היה לראות שיוסף חי. וכשנודע לו שיוסף חי, השכינה חזרה אליו, ורצה לנבא בבניו את גמר התיקון, ולא יצא לו. רצה לנבא מה יהיה להם באחרית הימים. אבל הוא לא יכל מפני שעוד לא הגיע הזמן.
כמו שעוד לא הגיע הזמן לדינה לצאת ולראות את הארץ. זאת אומרת למלכות עוד לא הגיע הזמן שמלכות דמלכות להיתקן. עוד לא הגיע הזמן להתערבב עם אומות העולם. זה מה שהיא עשתה. התערבבה עם הרצונות לקבל הכי גדולים, ולמרות שהם מלו את עצמם, גמר תיקון עוד לא הגיע לכן זה קרה בצורה קשה. למרות שדינה תחזור אחרי זה.
יש שני נסיונות. מצד אחד יש החמצה של גמר תיקון. כלומר אוטוטו נעשה ה' לגמר תיקון לגאולה, ואז יש איזה חטא. חטא העגל, חטא המרגלים. או יש תחושה של יעקב שאולי כבר אפשר להביא לגמר תיקון, כי יש אברהם חסד, יש יצחק גבורה, ויש יעקב שהוא תפארת ועכשו יש יוסף שהוא קו אמצעי, גם צדיק יסוד עולם והיסוד הזה, עם השפע הזה, גאולה לכל העולם.
מסתבר שזה לא הזמן. אז כל הסיפורים מראים שעוד לא הגיע זמן של גמר תיקון ואחרית הימים. בסופו של דבר מי שמוריד את יעקב למצרים זה יוסף. וככה ההבטחה שניתנה לאברהם, שזרעך יירש את הארץ הזאת ואז אברהם שואל, במה אדע כי ארשנה? אומר לו הקב"ה, 400 שנה היו בני ישראל משועבדים. משועבדים זאת אומרת שהם ירדו מאוד מאוד למצב של חושך וקטנות והם יפתחו תשוקה כל כך גדולה לגאולה ולהתעוררות ולאור, שזה יהיה הכלי המתאים. ורק אחרי זה הם יקבלו את הגאולה שלהם.
אז בני ישראל בסופו של דבר היו חייבים לרדת למצרים. ומי שהוריד אותם זה למעשה יוסף. הוא הוריד את יעקב. יוסף הזמין את יעקב ואת אחיו לגור בארץ גושן, לדאוג להם ולתת להם כל טוב בתקופה הזו שהיה רעה. ויוסף היה משנה למלך, הוא היה כמו מלך מצרים אבל אז זו היתה התחלה של העבדות בארץ מצרים כאשר נאמר "ויקום מלך אשר לא ידע את יוסף", ואז התחיל השיעבוד.
ביחד איתם אומר הזוהר ירדה גם השכינה. כי השכינה קשורה ליסוד. יסוד זה הספירה התחתונה של זעיר אנפין. היסוד נקרא המשפיע. יוסף נקרא צדיק יסוד עולם, הוא נקרא המשפיע הוא נקרא המשביר. הוא גם קשור לזעיר אנפין.
זעיר אנפין זה למעשה 6 הספירות התחתונות, שהם משפיעות למלכות, לוקחות מלמעלה ונותנות למטה. ומה שמסמל את המגוון הזה שיוסף מייצג, זה כתונת הפסים שלו. שהיו בה צבעים שונים כמו בזעיר אנפין שיש בו ספירות שונות.
אז הספירה של יסוד נעשה עליה זיווג דהכאה. היא מלבישה אור ישר באור חוזר ומשם היא משפיעה לכל העולמות שמתחתיה. ואומר עוד הזוהר שכל ימי חייו של יעקב, לא שלט דין בישראל וגם של יוסף. כי צדיקים יכולים להציל את הדור שלהם. גם בימינו. אם יש צדיקים, אנחנו לא יכולים לדעת, אולי יש צדיקים נסתרים, ואולי מצילים אותנו מגורל הרבה יותר קשה אבל אחרי שהם מתו, גם יעקב וגם יוסף, התחילו הייסורים במצרים.
ואלה תולדות יעקב יוסף בן 17, ככה נאמר. אומרים הפרשנים, יוסף הוא בדיוק בצורת יעקב. היה להם גם ביוגרפיה די דומה. שניהם היו שנואים ע"י האחים, שניהם נולדו לאמהות עקרות. שניהם היו אהובים של ההורים שלהם. יעקב היה המועדף של רבקה, ויוסף היה מועדף של יעקב. והפרשנות אומרת – איך יעקב לא למד? לא למד שהעדפה של אחד הבנים מביאה לשנאה בין האחים וככה לא מתאפשר אותו תיקון, שמתחיל מאדם הראשון שנקרא תיקון האחווה.
אבל לפחות בניגוד למה שהיה אצל קין והבל, פה זה לא נגמר בהריגה. בסופו של דבר הם מורידים אותו לבור. ואל תהיה ידינו בדבר הזה. ברצח הזה. אז יוסף, דיוקנו של יעקב, גם הוא היה יפה תואר. יעקב אומרים שיופיו היה כיופיו של אדם הראשון והוא הגן עליהם בגלות. וכשהוא מת לא היתה יותר הגנה.
אם יוסף הוא יסוד ויעקב הוא תפארת, שניהם שייכים לספירת זעיר אנפין אז הם קו אמצעי. וקו אמצעי הוא הקו שמאפשר לתחתונים לקבל אורות באופן שלא ישברו אותם. ופרשה לפני זה, מדובר על 8 המלכים שמתו. ואח"כ מדובר על הדר ואשתו. אותם המלכים שמתו גם הם היו זעיר אנפין. זה היה עולם הניקודים שנשבר. אלא מה, שהם לא ידעו להיאסף למטרה אחת. כל אחד מהם אמר אני הוא.
כל הספירות האלה לא היו כפופים תחת יסוד שיאחד את כולם ולכן הם מתו. ואנחנו מדברים פה על העולמות, אז מדובר על שבירת הכלים ועולם הניקודים שנעלם מהבמה, ובמקומו הופיע עולם אצילות, עולם התיקון. אז יש כאן תיקון של החוסר אחדות של המלכים שמתו.
אלה תולדות יעקב יוסף בן 17 שנה. 17 זה מספר של שלמות. באנתרופוסופיה זה שנת השמש. למה 17 זה מספר של שלמות? כי יש פה 10 ספירות של חסדים ו- 7 ספירות של חכמה. חכמה אסור להאיר ב- 10 ספירות. משום שאם היא תאיר ב- 10 ספירות, עם הג"ר, אז תהיה שבירה. לכן חכמה בקו אמצעי. קו אמצעי מאפשר לחכמה לבוא לידי ביטוי רק בזך, ב- 7 ספירות תחתונות.
אבל לעומת זאת החסדים מאירים ב- 10 ספירות כולל הג"ר, זאת אומרת שעם קו שמאל שהוא חשוב מאוד מאוד, אבל קו השמאל שמוריד את הגר שלו. זה נקרא גם לחם משנה שפרושו אור חכמה ואור חסדים ביחד, בתוך קו אמצעי, כך שאור חכמה הוא לא ניתן מלמעלה למטה, ולא גורם לשבירה ולעומת זאת אור חסדים שרוצה להסתלק מעידנא, שרוצה להסתלק לבורא, גם היא הופכת את הכיוון ונותנת חסדים לתחתונים.
אז זה שלמות מדרגתו של יוסף. אומרים בזוהר, שהשלמות שלה מדרגה הזאת, על זה יעקב בכה שנעלמה ממנו. על זה נאמר קפץ עליו רוגזו של יוסף.
משתתפת: אולי יש עוד משהו שדיברת על הדימיון בין יעקב ליוסף, אז גם יעקב הוא תם. זה גם שלמות.
אורנה: נכון מאוד.
אני עוברת בין יוסף ליעקב. אנחנו מדברים כאן בארועים שהם גם קוסמיים וגם ארועים אבולוציוניים אז כשהוא נעשה בן 17, הוא יוצא למלא את הייעוד שלו. הייעוד שלו זה להשפיע שפע. זה הייעוד של יסוד. וכמו שאמרתי, יעקב מזהה אותו ואז נותן לו את כל הכוחות, את כתונת הפסים שיש בה את כל הכוחות שמתקבצים לתוכו. מצד שני, יש בזה גם משהו נפול.
אנחנו היינו קוראים לזה באנתרופוסופית, סנגוויניות. יש לו קצת מזה וקצת מזה, ועדיין אין לו את אותו אני פנימי באופן שהוא מפרש את החלומות כאילו הוא ימלוך. הוא לא מבין באמת את החלומות.
אומרים שהחלומות נפתרים ע"י הפה המדבר. זאת אומרת, מי שפותר אותם, הוא קובע מה יהיה. אז כדאי שהפה המדבר יהיה הפה שיודע לפתור חלומות. אם אתם באים לפתור חלומות שלכם, לא ללכת לכל אחד ולנסות לפתור כי הפה המדבר הוא יקבע.
אנחנו רואים שהוא וגם האחים שלו, חושבים שהחלומות שלו מדברים על האישיות שלו ולא על הייעוד שלו. אז אנחנו רואים שלמרות שהוא בן 17, בכל זאת הוא עדיין לא שלם. רואים את זה ע"י זה שהוא מוציא את דיבתם רעה. וגם דרך הגאווה שלו.
צריך להבין מי זה יוסף מבחינת העולמות ומבחינת הספירות. יוסף הוא הבן של רחל. ומי זו רחל?
משתתפת: מלכות
אורנה: מלכות של העולם הנגלה. לעומת זאת, לאה היא בינה. ובינה זה עולם הנסתר. זאת אומרת, יוסף צריך להביא לידי ביטוי את פעולותיו שמותיו וכינוייו של הבורא. להוציא את זה מהנסתר לנגלה. הוא לא הבן של לאה. הוא הבן של מלכות. והוא מתחיל להרגיש את הייעוד שלו. כמובן עדיין בצורה מאוד בוסרית בגלל כל הטעויות ותהיות שלו.
הוא הולך לחפש את האחים שלו אבל מה קורה? פס טו'. יעקב שולח אותו לראות מה שלום האחים. השאלה היא גם למה יעקב שולח אותו בכלל, הרי יעקב בוודאי מודע למערכת היחסים שלו עם האחים שלו והוא שולח אותו לגוב האריות.
{טו} וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: {טז} וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:
וימצאהו איש והנה תעה בשדה. עדיין הוא תועה, הוא לא מזהה. הוא לא מזהה מי הם האחים שלו. איפה הם. הוא לא מזהה איפה המדרגה הרוחנית שלהם. הוא לא יודע איך ליצור חיבור איתם כי הוא לא מגיע למקום שלהם. יש האומרים שזה המלאך גבריאל.
וישאלהו האיש לאמר מה תבקש. מה הוא אומר? מאוד מאוד מרגש. "את אחיי אנכי מבקש." והנה יש לנו שוב ענין האחווה. הוא מבקש את אחיו אבל הוא עדיין לא יודע איך. הוא תועה.
משתתפת: רועים זה יכול להיות גם רעים. (חברים)
אורנה: נכון מאוד.
נראה אחרי זה שהמפגש הזה יוביל לירידה של יוסף. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. כאן ממש לבור עמוק. מורידים אותו. יוסף הוא בקטנות, כדי למלא את הייעוד שלו הוא צריך קודם כל לרדת ולצרף את עצמו. להוציא מעצמו את כל מה שלא קשור לייעוד שלו.
אומרים הפרשנים, שיוסף חשד שיעקב ידע שזה מה שיקרה לו. כלומר, שהאחים ישפטו אותו באיזשהו משפט. יש פרשנות מאוד יפה שהוא אומר ליוסף, אם זה מה שאתה חושב, אלה החלומות שלך, אז תלך לסנהדרין עם אחיך ותביא את עצמך למשפט. ויוסף מוכן.
בתקופה של הפרשנים היה סנהדרין וגם בתקופת התורה. ומותר לסנהדרין להמית, אבל אף פעם הסנהדרין לא המיתה. לא היה משפט אחד שהסנהדרין המיתה. כבר לא היה. בדר"כ הסנהדרין ממתקת את הדין, וזה לא מה שקרה פה.
בחלום שלו על השמש הירח והכוכבים, נאמר, ואביו שמר את הדבר. ונאמר שיעקב מבין שהחלום של יוסף מעיד על גמר תיקון. למה? כי מתי השמש והירח והכוכבים יאירו ביחד?
משתתפת: בגמר תיקון
אורנה: רק בגמר תיקון. ויעקב יודע מהנסיונות שלו שעוד לא הגיע גמר תיקון. כי יוסף עוד לא מוכן להבין את התהליכים האלה. יוסף מנסה לעשות את התיקון בתוך אומות העולם. ולא כך יהיה התיקון. התיקון יהיה בתוך ישראל, במקום של ישראל ומשם הוא יתפשט לאומות העולם. יוסף מנסה דרך אחרת.
הדרך של יוסף לא מצליחה.
משתתפת: מה הכוונה בגמר תיקון שהירח והשמש ישתחוו ליוסף?
אורנה: לא שישתחוו ליוסף, אלא עצם העובדה שהוא ראה, והנה הירח והשמש והכוכבים משתחווים לי, אז הוא ראה אותם בו זמנית. בגמר תיקון כל מבנה העולמות כמו שאנחנו מכירים אותו, ייחרב. שיתא אלפי שני וחד חרוב. ואז, והיה אור החמה והיה אור הלבנה כאור החמה. זאת אומרת שזה לא יהיה אותו דבר, הפלנטות לא ייראו אותו דבר.
משתתפת: מה המשמעות של ההשתחוות?
אורנה: המשמעות כאן היא לא שישתחוו לו. זה מה שיוסף מפרש, שהם משתחווים לו. יוסף מפרש את החלום שהוא יעלה לגדולה והם ישתחוו לו. הוא צודק. זה מה שקרה בפועל אבל הוא לא מבין שזה לא לו הם השתחוו. הם השתחוו למלך מצרים. זה לא הסיפור האישי. הביוגרפיה של יוסף היא לא הביוגרפיה האישית שלו. הביוגרפיה של צדיק היא לא הביוגרפיה האישית שלו. צדיק צריך לדעת שהוא שליח. ואם משתחווים לו, לא משתחווים אליו כיוסף, אלא משתחווים למשנה מלך מצרים.
זאת אומרת, שצדיק צריך להבין שהוא משרת ולא שהוא מולך בשביל להגדיל את האישיות והאינטרסים שלו. וזה יוסף עדיין לא הבין. בזמן שהוא פרש את החלומות הוא עדיין לא הבין את המשמעות של להיות יסוד. צדיק יסוד עולם לא לוקח כלום לעצמו, הכל עובר דרכו. שום דבר הוא לא לוקח לעצמו.
משתתפת: יעקב אמר לו האם אתה מכוון או אותה מפרש את זה שאני ואימך ואחיך נשתחווה לך, אז יעקב אמר שהשמש זה הוא והירח זה אישתו, זה הנוקבא.
אורנה: זה רחל, והכוכבים זה 12 פרצופי אצילות. 11 הכוכבים. בלי יוסף.
משתתפת: רציתי לשאול, הוא אמר אחרי זה, אומרים, "ואביו שמר את הדבר". זה מצביע על זה שהוא מבין את המשמעות של…
אורנה: יעקב הבין. אבל גם הבין שיוסף עוד לא מוכן לזה כי האופן שיוסף מפרש את החלום שלו מראה שהוא עסוק בעצמו. הוא עוד לא מבין את הייעוד שלו. הרבה מאיתנו לא מבינים את הייעוד שלהם עד שלב מסוים. ורק אחרי זה מבינים שהייעוד שלהם הופך את הביוגרפיה שלהם מביוגרפיה אישית לביוגרפיה כללית. ביוגרפיה בשרות. ביוגרפיה אישית, בשרות הכלל. בשלב הזה יוסף עוד לא הבין אותו. הוא היה צריך לרדת לבור, היה צריך לעמוד בפיתויים מאוד מאוד גדולים, היה צריך לסמוך על הדעת ולא על האמונה ולבקש שיוציאו אותו מהבור ולא הוציאו אותו מהבור.
משתתפת: יחד עם זה הוא אמר לה' הפתרונים.
אורנה: את זה הוא אמר במצרים. בחלומות שלו כשהוא חלם בבית אביו, הוא לא אמר לה' פתרונים.
משתתפת: אמרת, כשהוא היה בבית האסורים ולא האמין שהוא יצא לבד הוא היה צריך לבקש משר המשקים. אז הוא כן רואה שזה מהלך אלוקי.
אורנה: נכון. אבל הוא ביקש משר המשקים שידבר על ליבו של פרעה שיוציא אותו.
משתתפת: הוא השתמש גם בכלים הארציים אבל הוא כן הבין שמי שמוליך אותו זה האלוקים.
אורנה: נכון. זאת התפתחות שלו. זה לא היה כשהוא פרש את החלומות כשחלם בבית יעקב הוא לא אמר לה' פתרונים. הוא אמר, אני יודע מה זה.
אז באמת הוא התקדם. התפתח אבל לא עד כדי כך שיהיה באמונה מוחלטת של לא לבקש עזרה. ייתכן שאת מביאה פרשנויות אחרות.
משתתפת: יש פרשנות שאומרת, כשהוא אמר את החלומות ליעקב והאחים, הוא לא יכול היה שלא להגיד אותם. זה פרץ ממנו. זה היה כוח גדול ממנו.
אורנה: הכל הוא יכל היה שלא להיות. הכל היה מחויב להיות. הכל הביא בעצם לירידה למצרים שהיתה מחויבת להיות עוד מהברית בין הבתרים. ברור שזה ככה.
משתתפת: אני אומרת, שיכול להיות שגם יוסף הרגיש שזה משהו גדול ממנו, שזה מהלך אלוקי שהוא לא יכול היה להסביר אותו וגם לא יכול לשלוט בו, ולכן אמר את זה.
אורנה: יכול להיות. אני לא מכירה את הפרשנות הזאת. יש לי יותר נטייה להביא את הפרשנות של הזוהר. אבל זה לא אומר שהפרשנות שלך לא נכונה.
מכיון שיוסף לא מוכן עדיין לגמר תיקון הוא צריך לעשות ברורים. אז אנחנו רואים שהם מצליחים לא להרוג את יוסף וגם כשהם נפגשים בבית פרעה, הפרשנות מתארת את שני הענקים עומדים. יוסף מול יהודה והם נלחמים על בנימין.
יוסף רוצה את בנימין אליו, ויהודה יש לו אחריות על בנימין. ויהודה יודע שיש לו אחריות על זה שיוסף נמכר והוא לא רוצה שתהיה לו אחריות על עוד מוות של אח שלו. יש שם תיאורים מיתיים כמעט, של שני הענקים האלה, שני המלכים. יוסף מלך מצרים, ויהודה שממנו יוצא דוד, עומדים זה מול זה, מי שעושה בסוף את הג'סטה של ההתקרבות זה יהודה. אז הם מצליחים לא להרוג אחד את השני. נאמר שאם יהודה היה רוצה, ואח נוסף שהיה איתו, היו מחסלים את כל מצרים עם הזעם שלהם.
תאור מיתי, אבל זה מראה כאן שהמאבק הוכרע לטובת האחווה. כי הוא היה בטוח שהולכים לחסל את בנימין והוא רצה אותו. ויהודה ידע שעוד שכול, שעוד בן של רחל ויעקב זה גומר אותו, את יעקב.
שימו לב, במי בנימין בוחר בהיסטוריה של עם ישראל? ביוסף או ביהודה? הוא בוחר ביהודה. וזה אומר שהוא בחר לא בקשר דם. זאת אומרת כן בקשר דם, אבל לא בקשר דם של אבא אמא. יש פה בחירה בקשר רוחני. כי בנימין הוא הבן של רחל ויהודה הוא הבן של לאה.
הדרך של יוסף ללכת לגלות ולהיות אור לגויים בחוץ, נפסלה וגם לא הצליחה כל פעם כשניסו לעשות את מהלך ההיסטוריה. ומה שקרה זה שישראל נטמעו והתבוללו. צריך עוצמה מאוד מאוד גדולה כדי לא להתבולל. אותה עוצמה שהיתה ליוסף שאשת פוטיפר רצתה לשכב איתו. היה צריך כוח רצון מאוד מאוד גדול. המדרשים אומרים שכמעט והוא נפל בזה. ואז עלה לו הדיוקן של אביו מול העיניים. והדיוקן של אביו זאת אומרת, הדיוקן של קו אמצעי. זאת אומרת, הדרך של לקבל בעל מנת להשפיע לא על דרך של מצרים. והדיוקן הזה שלו הציל את כל הדרך הזאת, את כל הקו הזה, הקו האמצעי, את כל צורת ההנהגה בגמר תיקון.
אז אם הצדיק הזה בכל זאת התפתה, אז מה נגיד אנחנו. האם הדיוקן של יעקב בכל רגע שנרצה להתפתות בכל רגע יופיע לפנינו ונזכור מה השליחות שלנו באמת?!
בפרק הבא, אחרי שיוסף מורד לבור והבור ריק, אין בו מים. אבל אומר רש"י יש בו עקרבים ונחשים. וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו: אחרי הירידה הזו שיש לו את הירידה לבור הזה, אחרי זה יש את הירידה לבור שזה הכלא. אז רואים סיפור ביניים. הסיפור של יהודה. יהודה ותמר.
ליהודה שלושה בנים. אחד ער והשני אונן, והשלישי שלה. הוא נתן את הבן הבכור שלו לתמר, והבן שלו היה רע בעיני אלוהים. אונן, השחית זרע לבטלה. זאת אומרת, שאם זה המסע של הנשמה כל הסיפור, אז היתה התעוררות נפל. לא הצליחה להתעורר הנקודה שבלב, והיה אמתלה.
אותו דבר עם ער, נאמר, ויהי ער, יש שוני ביניהם, ויהי ער וכל יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'. אז שניהם מתו לא בגלל תמר. יש ביטוי כזה, אשה שהורגת את הבעלים שלה, יש ביטוי כזה, אבל היא לא היתה כזו. זו לא היתה אשמתה.
ער היה הראשון ואז הוא אמר לאונן, בוא ותייבם את תמר וכאן נכנסים כל גלגולי הנשמות שקשורים לייבום. מי זה הנשמה שמתעברת, ויש כאן גם משהו מאוד יפה שגם נשמה שלא הצליחה להוליד בנים, כלומר להוליד הבנות, לעשות התפתחות, תבוא נשמה אחרת ותגאל אותה. הערבות ההדדית.
אבל אונן ידע שאם הוא ייבם את אשת אחיו, אז הילד שיוולד זה בעצם הרוח של האח שלו, כדי לתת לו עוד צ'אנס. אז כתוב, וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: זה הכל סודות מאוד גדולים.
כאן כל גלגולי הנשמות בהקשר לייבום. יש לזה אצל האר"י הקדוש וגם בפרשת משפטים.
וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ: ואז אומר יהודה לתמר, כלתו, יֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו
שלה היה קטן. וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ: {יב} וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה בקיצור, הוא נתן לתמר להתייבש והוא לא נתן לה את שלה. הוא פחד כמובן שגם שלה ימות. ואז היא עשתה לו את כל הסיפור שהיא ישבה בצד הדרך, והוא בא אליה, והקב"ה עשה בדיוק שמהביאה הזאת יוולדו זרח ופרץ שפרץ הוא מהשושלת שאח"כ דוד נולד ממנה. ואחרי כל הסיפור הזה, וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה אז יש את הירידה של יוסף, ואחרי שבאו ליעקב ואמרו לו הילד איננו, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו הפרשנות אומרת שהחשיבות שלו, ירדה. עכשו הוא נכנס למצב של קטנות. בגלל המעשה הוא נכנס למצב קטנות והוא ירד. זה מסמל ירידה. וכמובן מוות של שני בנים זה גם כן ירידה.
זאת אומרת, הפרשה אומרת לנו, אם אתה רוצה להיות גדול, אתה חייב קודם לרדת. אם אתה לא תרד, אז לא תבקש עזרה מאלוהים כי אתה גדול ואתה תחשוב שאתה גדול. אז אתה לא תבקש. ואתה גם לא תהיה מודע לפגמים שלך, ולא יהיה לך הזדמנות לתקן אותם.
משתתפת: זה מתאים כאן העדר לפני ה'?
אורנה: כן. בהחלט.
ואומר האר"י הקדוש על תמר וגם על רות, שהן פעלו ברוח הקודש וזה אומר
דע שתמר ורות למה הוא שם את רות יחד עם תמר?
משתתפת: מהן יצא דוד המלך
אורנה: נכון אבל הם עשו גם דבר דומה
"דע שתמר ורות עשו מה שעשו ברוח הקודש." אם חשבת שתמר התנהגה כזונה, ורות גם כן פיתתה את בועז. נעמי הראתה לך איך להיות בתוך האסם, אז הוא אומר, דע שתמר ורות כי כוונת רות להביא ולתקן נפש בעלה מחלון, ונתגלגל בעובד.
זאת אומרת, הרי רות היתה נשואה למחלון ולא היו להם ילדים, בעצם בועז ייבם אותה והנשמה של עובד שזה היה הבן של בועז ורות, זה היה הרוח של מחלון. ככה היא הצליחה לעזור למחלון לעשות תיקון אבל כמו שנאמר, עובד הוא הסבא של דוד.
ומוכרח שתהיה ממנה, כי הרוח שדבק בה גורם בבוא היבם עליהם,
זאת אומרת מוכרח היה שמשיח בן דוד, או שדוד המלך, יהיה מרות. שימו לב גם תמיד המשיח, והדמויות הגדולות, יש להם גם משהו שהגיע מאומות העולם. רות היתה גרה. אומות העולם זה הרצון לקבל או הדברים הפחות מוסריים. תמר עשתה מעשה לכאורה לא מוסרי אבל לא דבק בהם רבב. אומר האר"י הקדוש,
וכן כוונת תמר להביא לתקן ער ואונן, והם פרץ וזרח צדיקים גמורים.
ע"י זה שיהודה ייבם אותם אז הנשמות של ער ואונן יתגשמו בפרץ וזרח. אז היא הצליחה גם להציל אותם.
וכן התם נקראים מחלון וכליון, לשון מחיה וכליה, ואח"כ נכנסו בעובד.
זה מראה לנו שמי שידע את העתיד, ומי שקורא את העתיד, מי שדואג לעתיד שיקרה, מי זה תמיד?
משתתפת: הנשים
אורנה: תמיד נשים. אותה רבקה ששלחה את יעקב להביא לה שני גדיים כדי שהיא תעשה נזיד ושמה על הידים שלו את האדרת, העור של הכבשה. ואותה שרה ששלחה את הגר כי ידע מי צריך להיות היורש. תמיד זה הנשים. הן אלה שיודעות את העתיד. תמיד הן נוקבאות כי הן קשורות לגמר תיקון. משום שגמר התיקון מי שיתוקן זה המלכות בסופו של דבר. אז הן תמיד מאחורי הקלעים. גם בינה פועלת מאחורי הקלעים. הן תמיד מסדרות את הסיטואציה באופן כזה כדי שהעתיד יוכל להתממש.
פרץ מביא אותנו עד דוד. אז זה תמיד הנוקבא שהיא כוח האמונה אבל גם יהודה היה נוקבא כי הוא היה מלכות. מלכות זה נוקבא. גם דוד. ומיהודה יוצא משיח בן דוד ומיוסף יוצא משיח בן יוסף שהוא בעצם מכין את השטח למשיח בן דוד. הוא משיח בן יוסף יותר שייך לכלליות, לאוניברסליות, לארציות. לשליטה בעולם הזה. ומשיח בן דוד שייך יותר לשליטה בעולם הבא.
גם יהודה שייך לנוקבא שאמר "צדקה ממני" וגם היכולת להצדיק את הבורא שקשורה לאמונה.
נסכם להיום. האם שינה משהו במחשבה שלכם על עצמכם. או תיקף משהו? האם אתם רואים את עצמכם דומים היום? האם רואות את עצמכם בגורלות דומים של אחד מהדמויות בתנ"ך? האם הדמויות לימדו אותנו משהו על האופן שאנחנו צריכים להתנהג?
משתתפת: אני חושבת על זה שהסיפורים האלה יכולים לתת לנו הרבה אמונה על זה שגם הירידות הכי גדולות, מובילות לתיקון ולגאולה. שאפילו הדמויות הענקיות האלה חוות כאלה ירידות ויש להם כאלה פגמים.
אורנה: נכון. לא פגם. זה האופן היחיד שאפשר.
משתתפת: ירידה לצורך עלייה.
אורנה: זה חלק מהתכנית של הבריאה. אחרת לא היה שבירת הכלים בעולמות ולא היה נשירת איברים באדם הראשון. וצריך להסכים לזה. גם בתוך החושך לא לאבד אמונה. יעקב איבד אמונה. לכן 17 שנה לא היתה לו התגלות. לא יודעת אם הוא איבד אמונה אבל הוא התאבל. אסור להתאבל יותר משנה.
משתתפת: הוא לא הצליח להתאבל
אורנה: למה הוא לא הצליח להתאבל?
משתתפת: כי יוסף לא מת. אמרו שהוא לא התאבל
אורנה: רוח החיים הלכה ממנו. נאמר,
משתתפת: נכון. הוא לא הצליח
אורנה: אני מבינה מה את אומרת. בגלל שיוסף לא מת אז לא נתנו לו להתאבל כי לא מתאבלים על מי שלא מת. אבל מצב הנפשי שלו היה כנראה גרוע מאוד והוא לא חי בעצם. את יכולה להגיד שהוא לא התאבל, אבל הוא מאן להינחם.
כתוב בפרק לז פס לד, וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: {לה} וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:
שבת שלום!