כ"ג בחשון תשפ"ג, 17 בנובמבר 2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי (תהלים יט טו)
{א} וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: {ב} וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ: {ג} וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: {ד} גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי: {ה} וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: {ו} שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ: {ז} וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת: {ח} וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: {ט} וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר:
אנחנו בפרשת חיי שרה. אנחנו נראה שלמרות שהפרשה הזאת מכונה חיי שרה, צריך לציין שיש פרשה על שם שרה. אין פרשה על שם אברהם ואין פרשה על שם יצחק ולא על שם האמהות האחרות. אבל על שמה כן.
דמות מאוד מרכזית, מכוננת, בתולדות ישראל. ולמרות שהפרשה נקראת חיי שרה, אז מלכתחילה מדברים על מותה. לכן צריך לשאול את עצמנו למה הפרשה נקראת חיי שרה, ואיזה חיים אפשרה שרה בהסתלקותה.
באופן כללי, הפרשה הזאת כאמור פותחת במוות שלה. אח"כ אנחנו רואים את אברהם שקונה מעפרון את שדה מערת המכפלה. חלקת השדה והוא קובר שם את מתו. המדרש אומר שבמערת המכפלה נקברו אדם וחוה, אח"כ אברהם ושרה, אח"כ יצחק ורבקה, ואח"כ יעקב ולאה.
רחל נקברה באם הדרך. רחל היא מלכות שהיא עדיין לא שלמה. אברהם בהמשך הפרשה, שולח את אליעזר עבדו, למצוא כלה לבנו יצחק. למצוא לו אישה. יש לנו את כל השליחות של אליעזר והמפגש שלו עם רבקה. אח"כ יש לנו את המפגש של רבקה עם יצחק. לבסוף יש לנו את אברהם שנושא את קטורה, ויש אומרים שהיא הגר. והוא מחלק את הירושה.
ליצחק הוא נותן את הכל ולבני הפלגשים הוא נותן מתנות. ומה שהוא נותן ליצחק זה את כל החכמה של ישראל שבדור שלנו בא לידי ביטוי דרך הזוהר. ומה שהוא נותן לבני הפלגשים זה את כל החכמות האחרות, שנפוצו בעולם. למשל, חכמות המזרח.
אח"כ אברהם מת, אח"כ יש בפרשה את הרשימה של התולדות של ישמעאל.
בואו נסתכל על הדמויות בפרשה. יש לנו את אברהם. אברהם איזה מידה הוא? איזה ספירה הוא? מה הוא מייצג?
משתתפת: חסד
אורנה: נכון את החסד. "עולם חסד יבנה". אתם מכירים שאומרים חז"ל, רצה לברוא את העולם בדין, ראה שלא עומד, שלא יכול לעמוד שיתף איתו את מידת הרחמים. רצה לברוא את העולם בדין זה צמצום א'. אבל העולם לא יכול לעמוד בדין. מלכות לא יכלה להמשיך ולקבל אורות לכן שיתף איתה את מידת הרחמים שזה צמצום ב', שבו בינה אפשרה לה להמשיך ולקבל אורות.
כל זמן של שיתוף מידת הדין ברחמים, שזמן התיקון של שיתא אלפי שני ואברהם מייצג את התיקון. הוא האב הראשון מבין שלושה של אותה מערכת נשמות שנקראת ישראל, שמייצגת את כל זמן התיקון.
לעומתו, שרה, איזו מידה היא? אם הוא חסד אז מה היא?
משתתפת: דין
אורנה: היא גבורה. נכון, זה גם דין, זה מידת הדין. שרה זה כמו שהעולם היה ראוי להבנות. לפני שראה שהוא לא עומד במידת הדין. וכפי שהעולם יהיה בגמר תיקון. לפיכך, אם אברהם שייך לזמן תיקון, שרה שייכת לגמר תיקון. לכן נאמר לאברהם, ששרה אמרה לו, שלח את האמה עם הבן שלה מכאן, נאמר שאברהם התעצב מאוד אודות בנו.
ומה הכוונה לבנו?
משתתפת: ישמעאל
אורנה: נכון. ישמעאל. על יצחק אומרים בנם. ישמעאל הוא הבן הטבעי של אברהם, גם הוא מידת חסד. לכן נאמר לו כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה. שרה היא נביאה. כמו שאברהם הוא נביא. כי כל מי שאלוהים מדבר אליו, כל מי שהבורא מדבר אליו, הוא נביא.
נעמוד היום הרבה על דמותה של שרה. בינתיים נעבור לדמויות הנוספות של הפרשה. מי עוד יש לנו בפרשה?
משתתף: העבד אליעזר
אורנה: נכון למרות שהוא כנען. ומה נאמר על כנען?
משתתף: עבד עבדים.
אורנה: "ארור כנען ואין ארור מתדבק בברוך". כמובן שאברהם הוא ברוך, הוא יכול לברך, הוא יכול לחבר. אבל העבד שלו אליעזר הוא נדבק במידת החסד שלו. והוא גם עושה מבחן לאשתו של יצחק. וגם המבחן שהוא עושה לרבקה, אשתו המיועדת של יצחק, זה מבחן של מידת החסד שלה. ומה הוא בוחן אותה? במה הוא נשבע כשהוא פונה ללכת לבחור אישה לאדונו? לבן אדונו? באיזה שבועה או סימן שהוא מבקש מהבורא?
משתתף: ההשקיה, שתשקה אותו ואת גמליו.
אורנה: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק גמלים מלשון גמילות חסדים.
שימו לב שרבקה מראה תכונות של חסד. למרות שרבקה עצמה היא גם כן גבורה, בתוך השם שלה יש מידה של גבורה, מידה של דין. רבקה, בתוך השם שלה יש המות והתהווה, מה השם?
משתתפת: קרבה והקרבה.
אורנה: קבר. ואח"כ יש לנו את יצחק. ויצחק כל כולו גבורה, תמיד מה ששיך לגבורה שייך לבינה. שמתגברת על הרצונות לקבל חכמה והרצון להתקרב לבורא ולהכיר אותו מתגבר על כך. יצחק הוא כל כולו גבורה. הוא דין שלם שחייב להתכלל במידת החסדים משום שדין שלם, חכמה, לא תוכל להתגלות בעולם, אם אין כלי שמלביש אותה. כלי של אמונה. אם החכמה מתגלה בעולם כמו שהיא אז היא קפואה. היא לא מאירה. היא מחשיכה. ויצחק התגבר בעקדה, על הרצון שלו לחזור לעולמות הרוח. הוא הסכים לרדת במידה ולבחור בחיים. ובחרת בחיים.
הסכים בעצם לכפוף את החכמה שלו, שזה האור הגדול יותר מאור חסדים, לאור של החסדים, שזה אבא שלו. הוא הסכים בעקדה לעקוד, לעקוד זה לחבר ביחד, את השמאל לימין, ולפעול בתכונות החכמה לא מלמעלה למטה, לא כלפי מטה, לא למשוך חכמה לעצמו. אלא מלמטה למעלה.
הוא זה שמסמל את גמר תיקון. הוא יצחק שנקרא קץ כל חי, הוא ההבטחה, הוא העתיד, הוא גמר תיקון, ולכן הוא הבן של שרה וחייב לצאת מהרחם של שרה. כי שרה היא ושרית עם אלוהים ואדם. ועל מי נאמר ושרית עם אלוהים ואדם?
משתתף: יעקב, ישראל.
אורנה: יעקב שהוא ישראל זאת אומרת ששרה היא האמא של ישראל. וזה לא יכול להיות הגר. זה חייב להיות שרה. כי היא האמא של יצחק. ויצחק הוא הסמל לגמר תיקון שמקבל את כל אורות החכמה.
ואח"כ, אמנם לא מופיע בפרשה, יש את יעקב שהוא הזיווג של חסד וחכמה, והוא למעשה מבכיר האבות אבל כל זמן תיקון, ישראל מוביל. יעקב מוביל. בגמר תיקון יצחק מוביל. אז בעקדה אברהם יתכלל עם יצחק ויצחק מתכלל עם אברהם. חסד מתכלל עם גבורה, ואז אפשר להשפיע אורות, 7 הספירות התחתונות. אי אפשר לקבל אורות מה- ג' ראשונות, כי זה אורות גדולים מדי, אבל אפשר לקבל אור. לפני זה אי אפשר היה בכלל לקבל אור.
וזה מה שאומרת התורה על 7 הספירות התחתונות, "וישב אברהם אל נעריו אחרי העקדה ויקומו וילכו כולם יחדיו אל באר שבע". זה שבע הספירות התחתונות.
בפרשה הזו יצחק ורבקה מתחברים. הם ילדו את יעקב הם ילדו גם את עשיו. עשיו הוא הבן המועדף על יצחק. כפי שישמעאל הוא הבן המועדף על אברהם. משום שהם מאותה איכות, מאותה מידה.
ישמעאל הוא חסד, חסד ללא גבולות כי אין לו את יצחק. אברהם הוא חסד עם גבולות. יצחק עשה לו גבול. חסד ללא גבולות זה צונאמי. זה הרס. זה שטפון, זה מבול. לעומתו, עשיו הוא גבורה ללא חסד. זאת אומרת, הוא אורות של גמר תיקון, אבל בלי שיהיה לו כלי והוא היה צד נפשות. איש ציד.
ויצחק מאוד קיווה שעשיו, בגלל שהוא שמושך את האורות הגדולים, ולא יעקב, שעשיו יוכל לעשות תיקון, תיקון ביעקב, והם שניהם יובילו את האנושות. אבל לא כך היה. יעקב נתן את האפשרות לעשיו להוביל.
מתוך יעקב יוצא ישראל, עם ישראל, כדי ללדת את מה שנקרא בן האדם שזה המשיח. הנצרות סיפחה לעצמה כמובן את בן האדם שבספר ישעיהו, אבל לא זאת הכוונה. הכוונה בן האדם זה משיח בן דוד. משיח בן דוד זה רמת תודעה, זה רמת אור. זה איכות של אור שנקרא אור יחידה, ואם בוראו של אותו משיח שייתכן שיהיה גם דמות אישית, אבל זה בעיקר רמת תודעה שהעולם יגיע אליה. יתפשט השפע לכל הבריאה כולה.
זאת תהיה המדרגה הגבוהה ביותר שאנחנו נוכל להגיע אליה. וזה יהיה דרך תחיית המתים. המדרגה הגבוהה ביותר היא לקבל בעל מנת להשפיע מתוך 4 המדרגות. אבל על מנת שזה יקרה אנחנו חייבים למות. כי כל עוד אנחנו בתודעת בעולם הזה יש לנו עוד שארית, הגוף שלנו זה רצון לקבל.
עד שהגוף שלנו יזדכך למקום הזה שנהפוך למקבל בעל מנת להשפיע, אנחנו נמשיך למות. אבל בזכות יצחק, למות ולהתחיות. כל עוד יש לנו מלכות דלמכות בתוכנו, אותה אבן מאסו הבונים, אותה מלכות היא תתחייה בתחיית המתים ונוכל להשתמש בכל הגוף שלנו, זאת אומרת, בכל הרצון שלנו. אנחנו יודעים שגוף זה רצון, שכל העולם הזה זה רק דרגות שונות של רצון לקבל את האור.
מהאדם הכי נעלה עד היתוש הכי מעצבן, הכל זה רצונו, הכל זה כלים לקבל את האור, ובגמר תיקון נוכל להתשמש בכל הרצון שלנו להשפעה. עד אז אנחנו מתים שוב ושוב. כשנגיע לזמן הזה יבולע המוות לנצח.
אז ברור לכולנו שבתחיית המתים הגוף שלנו לא יראה כמו שהוא נראה עכשו. כי הגוף הוא ביטוי של כמות האור או אכות האור שמלביש אותה. אז ברור שאם יש אור אחר, אז יש גוף אחר.
נדבר קצת על יצחק וישמעאל. היחסים בין יצחק וישמעאל נמשכים עד היום. זה בין ישראל לאיסלאם. וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה. תראו כמה הרבה אינפורמציה יש לנו בתוך הפסוק הזה.
הגר המצרית היא שפחת שרה. חייבת להיות שפחת שרה והיא חייבת להסכים להיות שפחת שרה. גם כשהמלאך מתגלה אליה אז הוא מראה לה עוד פעם את המקום שלה באנושות. הוא אומר לה לכי ותחזרי לעבוד את גבירתך שרה. משום שהיא לא יולדת את הילד של גמר תיקון. לכן היא לא יכולה להיות הגברת. היא חייבת להיות השפחה.
היא גם לא יולדת את הילד שמתכלל בספירת חסד. כי הוא בעצמו הוא בן אברהם. זאת אומרת הם שניהם חסד. כתוב, ישמעאל בן אברהם למרות שכשישמעאל נולד אברהם עוד לא היה אברהם. הוא היה אברם. ישמעאל נולד לאברם ולא לאברהם.
כשאברם היה אב המון גויים, כשהוא עוד לא הבין שהמשימה שלו זה לא חסד לכל העולם, אלא שהוא חייב להיות היתד הראשון בבניית אומה מסוימת. מערכת נשמות מסוימת. כלי מסוים שהתפקיד שלו להיות מקום משכן לבורא כדי שהבורא יוכל אח"כ להתגלות לכל האומות. אברהם לא ידע את זה בהתחלה.
הוא היה איש חסד. ולכן הוא גם העדיף את בנו ישמעאל. ובכל זאת כתוב ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם ולא אברם, זאת אומרת שהוא כבר נכלל באותו אברהם שאחרי הברית שקיבל את ה- ה'. זאת אומרת שהוא חזר בתשובה. הוא הסכים לקדימות של יצחק עליו ואת זה אנחנו רואים במה שמפרש לנו את הפסוק, ויקברו אותו יצחק וישמעאל.
זאת אומרת שהוא הסכים לזה שיצחק הוא הראשון. וכל הארוע הזה מתרחש בחברון שזה תמיהה מאוד גדולה, כי איפה פגשנו את אברהם בפסוק שדיברנו מקודם?
משתתפת: בבאר שבע
אורנה: נכון. אברהם יושב בבאר שבע. ובפעם הבאה שאנחנו רואים את שרה זה היה אחרי העקדה, אומרים לנו שהיא נקברה בחברון. איך מגיעים מבאר שבע לחברון? מה זה באר שבע ומה זה חברון?
משתתף: הם גם לא ישבו ביחד באותה עת.
אורנה: זה לא ענין פיזי. זה הכל סתרי תורה.
משתתף: אבל הוא היה צריך להגיע אליה לקבור אותה.
אורנה: אם הוא צריך להגיע אליה זאת אומרת שהוא צריך להגיע לדרגתה. הוא יושב בבאר שבע, זאת אומרת שהוא אחראי על ז' ספירות תחתונות. זאת אומרת שאנחנו מדברים כאן על צמצום ב'. על זמן התיקונים. היא הולכת לחברון. והקבר שהוא קונה זה בחברון.
שרה במותה, אפשרה את העתיד. היא השאירה את החותם שלה, כמובן דרך יצחק, והיא מבשרת על גאולת הרצון לקבל. שזה גאולת מלכות דמלכות. הצד הכי הכי אגואיסטי שבנו. שזה הרשעים שבתוכנו.
וכשהיא עולה לקרית ארבע, שזה חברון, שזה חיבור. חברון זה חיבור בין העליונים לתחתונים. וקרית ארבע , מי זה הארבע האלה?
משתתפת: היו 4 נפילים
משתתפת: היו 4 אמהות
משתתפת: זה אברהם יצחק ויעקב
אורנה: אברהם יצחק ויעקב, חג"ת, חסד גבורה תפארת. ומי זה הרביעי?
משתתפת: דוד המלך.
אורנה: מלכות. שרה ודוד המלך זה אותה פונקציה, זה חיבור. זה חיבור של הנברא לפן של הבורא. היא גם נקברת במערכת המכפלה. המכפלה, שני ה-ה', ה' הראשונה וה' תתאה, שבשם ה', שה-ה' הראשונה מסמלת את בינה וה-ה' התחתונה את מלכות. וכשמלכות עולה לבינה זה האפשרות של עולם בכלל להתקיים.
עולם לא יכול להתקיים אם אין שיתוף מידת הרחמים שזה בינה ומידת הדין. מלכות הגיעה לסוף היכולת שלה להתקשר לבורא עוד לפני שהיא הגיע לעצם עצמותה. זאת אומרת שנשאר בה חלל פנוי. חלל פנוי ממה? ממנו. ואז בינה באה ועזרה לה. בינה ומלכות זה שתי ה- ה' שבשם ה': י' ה' ו' ה'. ולכן זאת מערת המכפלה.
בזוהר, המאמר הראשון נפתח עם סיפור יונה. ויונה נקרא להציל את נינווה. זאת אומרת, להציל את מה שנקרא אומות העולם שזה לא ישראל. נינווה זה לא בתוך ישראל וזה מסמל את הרצונות לקבל הכי גדולים, את לב האבן, והוא סרב. ואז הוא היה צריך למות 3 ימים במעי הדג. מעי הדג זה החלל הפנוי.
זאת אומרת כל מה שלא הצליח להתקן עדיין, ומיתקן בזכות בינה שעזרה למלכות במשך שיתא אלפי שני.
יונה זה שם למה? יונה בחגבי הסלע.
משתתפת: זה מלכות, לא?
אורנה: זה נשמה. נכון.
משתתפת: זה לא השכינה?
אורנה: אותו דבר. מה זה השכינה? זה מערכת הנשמות. תתרגל לדבר בהרבה מילים בחכמה. אתה גם תתרגל שלמילה אחת יש הרבה משמעויות. תלוי בהקשר שהיא נמצאת. בינה אפשר להגיד עליה הרבה דברים. לפחות 3 הקשרים שונים.
הנשמה צריכה לרדת עד למקום הזה, עד לחלל הפנוי, למות, ומשם להתחיות. ושרה היא הנשמה של ישראל כי היא האמא של יצחק, והיא צריכה למות. על מנת שהאפשרות של גמר תיקון להתקיים, תוולד דרכה.
וכשיצחק בוחר בחיים, שרה השלימה את המשימה שלה. זאת אומרת, היא העבירה את הלפיד ליצחק, ויכולה למות. נכון שהפרשנים אומרים שהיא מתה מצער, היא מתה מצער כי היא ידעה על העקדה. שרה יודעת, צורת הנבואה של שרה זה ידיעה פנימית. היא לא רואה בחזיון, היא לא חולמת חלומות. יש לה ידיעה פנימית.
כשהיא משלימה את המשימה שלה אז היא יכולה למות מפני שהיא השאירה את יצחק להשלים את המשימה. אם לא היה שרה, לא היה גמר תיקון. אם לא היה שרה זה היה ישמעאל. ישמעאל זה העולם הזה. זה עולם הטבע. וישמעאל מצחק.
לצחק זה רק בגמר תיקון. זה רק יצחק. אז ימלא צחוק פינו ולשוננו רינה. לפני זה אני לא יכולה לצחוק. מה זה אומר שאני לא יכולה לצחוק?
כשמוצאת שרה את ישמעאל מצחק, היא אומרת לאברהם "גרש את האמה הזאת ואת בנה." לצחק לפני גמר תיקון זה אומר…
משתתף: שאין עוד עבודה לעשות
אורנה: זה אומר שאני מרוצה מהעולם כפי שהוא. מהעולם החסר הזה. אני מרוצה. עד גמר תיקון אין לנו מה לצחק. וגם שרה ננזפה שהיא צחקה.
משתתפת: עם המלאכים
אורנה: היא אומרת, לא צחקתי. נאמר לה, "לא, כי צחקת". זה 3 המילים שהיא שומעת בנבואה. ונראה כאילו היא בתוך עצמה שומעת את השיח הזה ורק יוצא 3 מילים, "לא, כי צחקת". היא יודעת. שרה ידעה. יודעת הכל. והיא ננזפה. היא לא ננזפה בגלל הסיבה שישמעאל סולק. ישמעאל סולק, כדי שלא יקרה שהעולם הזה ישאר בלי אלוהיו ויהיה מרוצה מזה. זה הסכנה: שלא נגיע לגמר תיקון ונשאר בחושך ונהיה מרוצים מזה. שרה ננזפה כי זה לא היה זמן לצחוק עוד לא בגלל שהיא לא ידעה את גמר תיקון אלא בגלל שהיא צריכה לחכות. דווקא בגלל שהיא יודעת היא צריכה להיזהר מלצחוק.
לעומת זאת אברהם לא ננזף. גם הוא צחק. הוא לא ננזף משום שכמו שנאמר, אין לו קשר לגמר תיקון. יש לו יותר קשר לזמן תיקון. מה זה אומר גמר תיקון?
גמר תיקון זה חידוש הנבואה. שכל אחד מאיתנו יהיה נביא/ה. זה אומר שיהיה לנו דיבור ישיר עם אלוהים. שכולנו נהיה, במילים אנתרופוסופיות, רואים רוחניים. שלא נצטרך להאמין שיש אלוהים ושיש עולם הרוח, כי אנחנו נדע. אנחנו כל זמן שיתא אלפי שני אנחנו מאמינים מעל לדעת. אבל בגמר תיקון אנחנו נדע.
מה זה מאמינים מעל לדעת? מעל למסך. מתחת למסך יש את ז' תחתונות ששם יש מסך שמפריד בינינו לבין הג"ר. ג' ראשונות. אנחנו צריכים רק להאמין שיש שם. אבל, בגמר תיקון המסך הזה יתבטל. אנחנו לא נצטרך להאמין שיש ג"ר. לא נצטרך להאמין שיש בורא. אנחנו נדע שיש בורא. כל זמן שאנחנו כאן בקטנות, אז אנחנו צריכים אמונה מעל לדעת, מעל למסך. המסך נקרא דעת. מסך הזיווג זה נקרא דעת. אז אנחנו צריכים אמונה. אבל כשהכל ייפרט, צמצום ב' יתבטל כי צמצום ב' נועד לתיקונים. כשהוא יתבטל אז "ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה".
זאת אומרת נדע. "כולם ידעו אותי מקטנה ועד גדולה". לא נאמר כולם יאמינו בי. האמונה זה אמצעי. האמונה זה לא מטרה. המטרה זה הידיעה. כרגע אי אפשר לדעת. אנחנו חיים בעולם של קטנות.
זה נקרא חידוש הנבואה. שכולנו נדע. שנחיה כולנו בעולם שאלוהים נמצא בתוכנו לא נצטרך עוד זרמים של תורות רוחניות שמחזקות אמונה. כולנו נדע.
יונה הנביא, הוא נמצא במאמר הראשון של פרשת חיי שרה, אז הוא לא רצה לתקן את נינווה. נינווה זה הרצונות הכי אגואיסטים. הוא מסרב לאפשר להם להיתקן. כמובן שבסוף הוא נאלץ.
אז אנחנו אומרים ששרה היא האמא של יצחק, ואברהם הוא האבא של ישמעאל. זאת אומרת, נאמר שאחרי ששרה ביקשה לסלק את ישמעאל, נאמר שחרה לאברהם על אודות בנו. לא נאמר עליו אם יצחק על אודות בנו. הפעם הראשונה שהוא אומר לו בני, מתי זה?
משתתף: כשהוא יורד מהעקידה?
אורנה: לפני. כשהם בדרך לעקדה. אברהם אומר לו בני ואז יצחק אומר לו אבי. זו הפעם הראשונה שיש הכרה של האב בבן והבן באב, זאת אומרת שהם הולכים להתכלל אחד בשני. שרה מייצגת או אור חכמה. את גמר תיקון. שרה זה כמו שורו. שורו, כולנו מכירים השיר, שורו הביטו וראו, זה מסמל ראייה.
ראייה זה אור חכמה. זה עיניים. העיניים מסמלות את אור החכמה וגם שירה. כל פעם כשכתוב לנו שירה – שירת דבורה, שירת מרים, כל השירות האלה, גם שירת משה – זה אומר אור חכמה מתגלה. כי רק המאור חכמה נמשכת נבואה. מאור חסדים, מהאורות היותר קטנים, שאנחנו חיים בהם בשיתא אלפי שני, אין נבואה.
מאז שפסקה הנבואה בישראל, מאז שגלתה שכינה בישראל, אז התחילו כל הזרמים והדתות שאנחנו מכירים אותם היום, כבודהיזם, כגנוסטיקה. ששכינה פסקה זה השפיע על כל העולם. והנבואה פסקה. והנבואה צריכה לחזור. כולנו צריכים להיות נביאים.
משתתפת: משה רמז על זה בשיחה שלו עם יהושע. כשהוא אמר לו מי ייתן כל העם נביאים. כלומר שזה יהיה בעתיד.
אורנה: כי יהושע התלונן למשה שאלדד ומידד מתנבאים. נכון. הוא אומר לו, אולי כדאי להעניש אותם. מה הם מתנבאים מחוץ למחנה? אז משה אמר לו, מי ייתן וכל העם נביאים.
משתתפת: זה יהיה העתיד?
אורנה: זה העתיד שלנו. כולנו נביאים. רבותי, בפחות מזה אנחנו לא מסתפקים. שתבינו שאנחנו חיים כאן בחושך. לא רק בחושך הפיזי, אנחנו חיים בחושך של תודעה. כל מה שאנחנו חושבים זה לא נכון. כל מה שאני חושבת על האחר זה לא נכון. כל מה שאני רואה בעיניים זה לא נכון. זה תעתוע של זמן ומרחב. אנחנו חיים בחושך והכי גרוע זה לצחק בו.
החוסר מרוצות זה התמונה הנכונה של ישראל. אנחנו לא מסכימים לעולם כזה. נבואה זה אור. תמיד היו כאלה שהתנבאו בעם ישראל. עד שפסקה הנבואה ואז התחילו החכמים. עכשו הנבואה צריכה לחזור ואנחנו לא מסתפקים בפחות. עד יום חיינו האחרון. עד נשימתנו האחרונה. מי שיגיד לרגע די, כמו שנאמר בפאוסט במפיסטו. השטן לוקח אותו. השטן זה כוחות הסיטרא אחרא.
זאת אומרת שהוא מסכים לחיות בחושך ולבנות אחוזות בתוך החושך ולחשוב שהוא הגיע לרמה הכי גבוהה של התודעה. אנחנו בתוך חושך של תודעה. כל מי שנעלב השבוע מהחבר שלו, שיבין שהוא בתוך חושך של תודעה. כל מי שכעס על מישהו, שיבין שהוא לא רואה את המציאות.
אנחנו בתוך חשיכה. אנחנו פועלים כדי לצאת לאור, קשה ולאט לאט. ואנחנו לא נפסיק. אם אנחנו נפסיק אנחנו ישמעאל.
אז אנחנו לא מרוצים. זה האופי של ישראל. אף פעם לא להיות מרוצה. הקשר של יונה, הרי בזוהר תמיד מביאים כל מיני מאמרים שאנחנו לא מבינים את ההקשר, אז לא מבינים מה הביאו כאן את יונה. אבל המאמר הגדול ביותר שקראנו בזוהר נקרא תחיית המתים. גם יונה התחייה מהעיבור. פראליה באנתרופוסופיה. העיבור שבתוך הלויתן נקרא לידה מחדש. הוא יצא אחר, אחרי שהוא יצא מהלויתן הוא הבין שהוא צריך להציל את הרצונות הכי גדולים, ולא להזניח אותם כי אח"כ אין תקומה למלכות. אין תקומה לנשמה שלנו.
והעיבור זה בדרך לעבור, וגם אברהם הוא אברהם העברי, למדרגה הבאה. זאת אומרת המוות זה הסתלקות אורות כדי שהם יחזרו עם אפשרות להגיע למדרגה יותר גבוהה. אז הכוח של שרה שהיא מסתלקת עובר ליצחק. היא מנחילה לו את זה. הוא הבן הממשיך שלה וכמובן של אברהם. ואז הוא צריך להיות הבן של אברהם כי הוא משלים את אברהם כי הוא גבורה ואברהם הוא חסד.
וכשיצחק מביא את רבקה אליו, למרות שרבקה במקורה היא גם גבורה. במדרשים אומרים שהיא היתה בדמותה של שרה וגם בתנ"ך כתוב, שרבקה מובאת ליצחק? כתוב "וינחם על מות שרה". על מות אימו. רק כשהיא מגיעה אליו הוא יכול לשחרר את המולידה שלו כי עכשו הוא ייצור המשך של תולדות.
אז רבקה, הוא הופך אותה לגבורה. כי היא היתה חסד. היא אמרה, שני אדונים. כשהוא הופך אחריה לגבורה, הוא מלביש עליה את התיקון שחוה נפלה בו. כי בסה"כ כל המסע שלנו כאן על פני האדמה זה התיקון של חוה ואדם, שהם משכו אורות חכמה לתוך הרצון האגואיסטי שלהם.
אז כשהיא גבורה אז היא בינה. ובינה מתגברת על הרצון הזה. אז הוא מלביש עליה את הפנים של אמא שלו. וברבקה אנחנו רואים את הקשר של שרה ואברהם כי ממנה נולד החיבור הזה של חסד וגבורה. לא רק יצחק ואברהם אלא רבקה. מה מורישה שרה לרבקה?
היא מורישה לה את הידיעה. האמהות יודעות. אמנם רבקה היא ברמה יותר נמוכה משרה, כי שרה ידעה. אתם מכירים את זה כשאנחנו אומרים לעצמנו, אני פשוט יודע/ת? ויש בינינו כאלה שאין להם אימגינציות והם לא רואים. והם לא מדמיינים כלום והעיניים שלהם כשהם סוגרים אותם רואים רק חושך, אבל הם יודעים, הם לא צריכים לראות. אז כזו היתה שרה – לא היתה צריכה התגלויות. רבקה כן היתה צריכה עזרה. איך אנחנו יודעים? וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה:
אומרים הפרשנים הלכה לבית מדרש של עבר ושל שם. הלכה להתייעץ מה קורה שם בתוך הבטן שלה. ואז נאמר לה, וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ אלוהים מדבר אליה, זאת אומרת שגם היא נביאה, שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וכו'.
רואים שרבקה צריכה ללכת ולדרוש. שרה לא. היא אפילו מתוארת שהיא בתוך האוהל כשאברהם עומד בפתח האוהל אז היא בתוך האוהל.
אז בעצם יש כאן מאבק בפרשה הזו, מי הוא הבן האמיתי שיירש את אברהם וימשיך את דרכו. אברהם חושב שזה ישמעאל. אבל זה לא הוא הבן האמיתי כי נאמר, כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. וגם את בן האמה לגוי ישימו כי זרעך הוא. זאת אומרת שישמעאל הוא הבן הביולוגי של אברהם אבל הוא לא ממשיך דרכו. ויש לנו עדות לכך, כראיה לכך שכשאברהם יולד את ישמעאל הוא בן 86. כשיולד את יצחק הוא בן 100. 10 ספירות שלמות עד שהוא הגיע לשלמות.
86 זה הטבע בגימטריה וזה שם אלוהים. זאת אומרת, שישמעאל הוא לפי הטבע. יצחק הוא מעל לטבע. ומעל לטבע ייקרא לך זרע. לא בתוך הטבע.
אם נלך ליחס של ישראל לאיסלאם, בהשוואה לישראל והנצרות, נגיד שהאיסלאם הוא תולדות של ישמעאל והנצרות זה התולדות של עשיו.
נאמר, שרה אומרת, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני. משמע, שהויכוח בין ישראל לישמעאל זה על מה?
משתתפת: על הירושה.
אורנה: על הירושה. על הארץ. על מה נלחמים איתנו הערבים? ארץ ישראל היא הגוף של הנשמה. לכן המאבק בין ישראל לערבים זה המאבק על הארץ. זה לא מאבק של הנוצרים על הארץ הזאת. הם לא טוענים על הארץ הזאת. מה הם כן טוענים?
משתתפת: שזמננו עבר.
אורנה: כן. הם טוענים שהם ישראל האמיתי, לא אנחנו. שהם החליפו אותנו.
משתתפת: מעניין שירושה זה ישר, קו ישר, קו היושר.
אורנה: נכון. אז האיסלאם אין לו ויכוח שאנחנו ישראל. אין לו רצון להיות ישראל. אבל יש לו, מאז ישמעאל, יש לו מאבק על הארץ. על הירושה. אז אומרת שרה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני. והנצרות אין לו טענה על הארץ. יש לו טענה מי הוא ישראל האמיתי.
כשאומרים שהזמן של ישראל עבר, זה אומר שיש ישראל חדש. זאת אומרת, שיש עם אחר, או צורה אחרת של עבודה שהיא הצורה המתאימה שהבורא יתגלה דרכה.
משתתף: באופן כללי נראה לי שבאיסלאם יש את הסיפור שעולה מוחמד הנביא לשמים. למעשה הוא הולך לפגוש את אלוהים.
אורנה: נכון אבל מי מתגלה למוחמד? האם אלוהים, הבורא, מתגלה אליו?
משתתף: ג'יבריל – המלאך גבריאל
אורנה: המלאך גבריאל הוא מלאך הדין. ישמעאל הוא ספירת חסד ללא גבולות לכן מכיון שהוא ספירת חסד, אז דווקא הוא מבטא בתוכו את ההיפוך שלו. את השלמה שלו. לכן נאמר דת מוחמד וחרב.
מה זה דת בערבית?
משתתף: חוק, לא?
אורנה: דין. נכון. לעומת זאת הנצרות, הם עשיו, הם מידת הדין, והם מחפשים את ההשלמה שלהם בחסד ללא גבולות. חסד לכאורה בלי דין. רק ישראל, הוא מייצג את קו האמצע שזה שיתוף מידת הדין במידת הרחמים. שיתוף בינה במלכות.
והמוות של שרה נותן לו פתח חדש בקנין על הארץ. כי היא פותחת בשבילו את פתח מערת המכפלה, בשבילה הוא קונה את הקבר. הוא מתמודד עם בני חת. חת זה גם חטא. ואם אנחנו מוסיפים לחת את ה-י' וה-ה' של שם השם, אז זה תחיה. זאת אומרת, היא מאפשרת תחיה של כל המתים.
מתים זה רשעים. רשעים בחייהם נקראים מתים. זה הרצונות לקבל הכי גרועים שבעולם. זה עם הארץ.
אז היא מאפשרת רצף מהאדם הראשון שקבור שם עם חוה. מתחילת הבריאה עד קץ הימים. זאת היא שרה. בזוהר, יש בפרשת בראשית מאמר על הלויתנים הגדולים.
ויקום אברהם מעל מתו נאמר. כשהיא מאפשרת לו את הקימה הזאת. מה זה קימה? הוא מקבל קומה שלא היתה לו. אז זה מסוכן שהיא צוחקת אבל לא מסוכן שהוא צוחק כי הצחוק שלה זה מציאות. היא צוחקת זה אומרת שזה גמר תיקון וזה מוקדם מדי. ואם הוא צוחק זה לא כל כך נורא. זה לא משנה מציאות.
אז היא, נאמר עליה כל יום שישי, אשת חיל כי ימצא. מה נאמר עליה? ותשחק ליום אחרון. יום אחרון זה גמר תיקון.
דמות מרתקת. האמהות הן דמויות מרתקות. הן תמיד מאחורי הקלעים. מניעות את החוטים מאחורי הקלעים, אבל בגלל שזה זמן הנוקבא, לקראת גמר תיקון, אז צריך להוציא אותם משם.
משתתפת: אמרת על שרה שהיא ידעה על העקדה. למה היא הצטערה על העקדה?
אורנה: הפרשנים שאומרים שהיא מתה מצער על אודות העקדה. כי היא ידעה על העקדה. היא ידעה שאברהם לא יעמוד בזה. היא ידעה שהוא יפרש את זה כשחיטה. זה לא מה שנאמר. לא אמרו לו לשחוט את יצחק. יש גם פרשנויות שאומרות שהיא מתה כי, זהו, היא פינתה את הבמה. ברגע שיצחק ירד, זאת אומרת, הוא עשה את הבחירה בחיים, ובחרת בחיים, היא יכולה להסתלק. המשימה שלה הושלמה.
מתי צדיק יכול להסתלק? כשהמשימה שלו מסתיימת. יכול מלמעלה לעזור מלמעלה. אנחנו באים לכאן למשימה. גמרנו את המשימה, אפשר להסתלק.
משתתפת: אני מרגישה את המשמעות של להיות שרויה בחושך. כל פעם שאני נמצאת בשיעור כזה, נפתח לי קצת אור, ואז אני אומרת, יו, באיזה חושך הייתי. לא ידעתי שהייתי בחושך.
אורנה: אנחנו באמת בחושך. כל הפרשנות שלנו על העולם נעשית באופן אישי במקום שאנחנו נעשה את זה על פי הפרסה. פרסה זה מקום מפגש של בינה ומלכות. אנחנו עושים פרשנויות של חושך. אנחנו לומדים. לפחות אנחנו יודעים את זה ולומדים. רוב העולם לא יודע את זה. כולם חושבים שהם באור.
שבת שלום!