ב' בחשון תשפ"ג,27 באוקטובר 2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי (תהלים יט טו)
אנחנו מתחילים חודש חדש לפני יומיים. התחלנו את חודש חשון. חודש שבא אחרי חודש תשרי. ועל כל חודש כתוב בספר יצירה, כמה מאפיינים.
כתוב על חודש חשון, המליך אות נ' ברע, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם עקרב בעולם, ומר חשון בשנה, ודקין (שזה מעיים) בנפש, זכר ונקבה.
אז אנחנו רואים שחשון קשור בחוש הריח. נדבר על זה. באות נ'. אות של חשון היא נ'. המזל זה עקרב. האיבר בגוף זה מעיים. הצרוף המאיר בחודש הזה. לכל חודש יש צרוף מארבע אותיות ה'. י' ה' ו' ה'. זה 4 אותיות שיש להם 12 צירופים. שאנחנו משנים את המיקום של האותיות.
בחודש הזה זה ו' ה' ה' י'. אז שתי הנוקבאות ה' וה' באמצע. ושני הזכרים, בינה ומלכות בתווך וזעיר אנפין וחכמה במסגרת. אבל זה מתחיל ב- ו' ו- ה' ואחרי זה ה' ו- י'. ו' ו- ה' זה פרצוף דקטנות. זה זעיר אנפין ומלכות. זאת אומרת שהחודש הזה מתחיל בקטנות. לעומת ה-י' וה-ה' הראשונות שזה חכמה ובינה. כאן ה-י' באה בסוף, זאת אומרת, החודש הזה הוא חודש קשה.
אז אמרנו שהחוש המרכזי שלו זה הריח. ודרך הפעולה של הריח היא תמיד מלמטה למעלה. זה כמו אור חוזר. אומרים שבגן עדן החוש היחיד שלא השתתף בחטא זה חוש הריח. לעומת תשרי שהיה חודש שכולו חגים ומועדים וזימונים והזמנות ותפילות, נראה שבחשון אין לנו אפילו חג אחד. אין לנו זימונים מלמעלה רק מלמטה.
רק מתוך החושך אנחנו מעלים את התפילה שלנו, את המן שלנו. מתוך החורף. תחילת החורף גם בעולם הפנימי שלנו, וישנה הסתלקות של אורות. וכל הסתלקות של אורות זה מוות. גם המבול בסופו של דבר, גרם להסתלקות של האורות ולהכחדה של האנושות.
כל האורות שהתפשטו בנו, במיוחד בחג סוכות, בשמיני עצרת, מסתלקים אבל עדיין, גם כשהאור מסתלק, אז השפתיים שלנו רוחשות. החודש נקרא מרחשון. מרחשון זה מרחשן. השפתיים מרחשות. והמר הוא על ההסתלקות של האורות אבל השפתיים עדיין ממללות. הן ממללות, מרחשות, ותפילה כדי שהמר יהפוך לרם. וכל המציאות תשוב אל שורשה.
אז אנחנו כאן פועלים למטה. דרך חוש הריח. מעלים צורך.
משתתפת: חוש הריח קשור גם לקטורת?
אורנה: כן. כל מה שמעלים מלמטה למעלה כתפילה. או כקרבן.
החודש הזה זה גם החודש שירד המבול. ירד האור העצום הזה שכילה את האנושות. המים. וקרו בו צרות צרורות גם בדורות אחרים. המזל הוא עקרב. אז עקרב, המילה עקרב בתוכה יש, אם ניקח את שתי האותיות הפנימיות אז יוצאת המילה?
משתתפת: קר
אורנה: קר. ומה האותיות החיצוניות? עב. עב בגימטריה זה חסד. פרצוף עב. זה 72. זאת אומרת, על מנת להתגבר על הקור הפנימי וגם החיצוני, על הקפאון שבנפש, אנחנו צריכים חסד.
אם נדבר על נפילה. אם נדבר על שפה של הגבהה והנמכה, אז בחודש חשון, התרחשה אחת הנפילות הגדולות ביותר בחיים של האנושות וזה החמס. מלאה הארץ חמס ובעקבות זה המבול. המבול השמיד את כל האנושות הקדומה חוץ מאשר את כל מי שניצל בתיבה. והנפילה הזו חלה בגלל התעצמות האגואיזם וההשחטה בקרב האנושות.
כתוב בבראשית ו', פס' יא', "ותשחט הארץ מפני ה' ותמלא הארץ חמס". האגואיזם היה כל כך עצום, ההשחטה היתה כל כך גדולה, שזה השפיע על האדמה. כל הטבע התקלקל. אנחנו יודעים שההתנהגות שלנו משפיעה על כל כדור הארץ. ובדור של נוח, התורה היתה אמורה להנתן. כי ירד אור מאוד מאוד גדול לעולם. גם הנשמה של משה היתה מוכנה, כי משה הוא גלגול של הבל. ואחרי זה הבל התגלגל בשת, אחיו.
אותו בן ששת לי אלוהים בן אחר על הבל שמת, ואח"כ בנוח. ואח"כ משה.
אז נוח היה צדיק. ויכלה התורה להנתן לכאורה, בדור שלו. היה יכול לרדת שפע של אור לעולם, אבל מכיון שהדור הזה היה מושחט, והוא שיחט את דרכיו, הכלים הושחטו. נראה שזה גם חזרה על מה שקרה בעולמות, בשבירת הכלים. השפע נהפך לפשע. והעונג נהפך לנגע. והמים המחיים, זה התורה, זה האור שנותן לנו את הדרך הביתה, הפכו למים הזדוניים. כל זה קרה בחודש חשון.
משתתפת: לגבי המילה עקרב, אז בתוכה גם קרב.
אורנה: נכון. וגם בוקר, בוקר חדש.
נעבור לפרשת השבוע.
אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. י וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ, עַל הָאָרֶץ.
אנחנו רואים שנוח איש צדיק. מה זה צדיק?
משתתפת: מצדיק את הבריאה.
אורנה: נכון. מצדיק את הבורא, הבריאה.
בדורותיו. פרשנים אומרים בדורותיו זה יכול להיות בכמה כיוונים. כיוון אחד, שהוא היה צדיק בדורותיו, אבל לו היה בדורו של אברהם. לא היה צדיק.
כיוון אחר, הוא הפוך. אילו היה צדיק בדור של רשעים, על אחת כמה וכמה שגם בדורו של אברהם, הוא היה צדיק.
עוד פרשנות זה, הצדיקות שלו באה לידי ביטוי בדורותיו. זאת אומרת בתולדותיו, בשלושת בניו, שם, חם ויפת.
משתתפת: שם חם ויפת משולים לקו ימין, שמאל ואמצע. התולדות.
אורנה: נכון. התולדות. אבל בכל זאת רואים שהגאולה לא הגיעה בדור שלו וגם לא הוא היה האב שממנו יצא מערכת לנשמות שה' חיפש לשכון בה שנקראת ישראל. וזה בגלל כמה דברים.
הבעל שם טוב – דגל מחנה אפרים פרשת נוח
נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך. וילד שלשה בנים את שם חם ויפת.
הנה ידוע מהזוהר הקדוש אדם הראשון התגלגל בנוח. ועדיין לא היה תיקון לשלמות. עד דאיזדריקו שם חם ויפת ותלת אבהן, ושם התקן בשלימות.
הוא אומר ככה, נוח היה גלגול של אדם הראשון. נוח בא לתקן את חטא האדם הראשון. מה היה חטא האדם הראשון?
משתתפת: אכילה מפרי עץ הדעת
אורנה: אכילה מפרי עץ הדעת, זאת אומרת לחשוף את הרצון לקבל הגדול ביותר בעולמות. המלכות דמלכות, לב האבן, המנעולא. בלי שתהיה לו יכולת לתקן אותה. אז הוא בא לתקן את חטא אדם הראשון, אבל הוא אומר, לא היה עדיין התיקון בשלמותו עד שהבנים שלו התגלגלו בשלושת האבות.
זאת אומרת, למרות שיצאו מתוכו קו ימין, קו שמאל וקו האמצע, הם לא יכלו עדיין לעשות את התיקון משתי סיבות. האחד, בגלל נוח עצמו והשני כנען הבן של חם שגילה את ערוותו של אביו.
והנה אדם הראשון פגם בברית הקודש. כמאמר ז"ל נשוך בעורלתו היה. ואיתא תמים ללמד שנולד מהול והיינו – לפי שהוא היה ראשון לתקן חטא אדם הראשון שפגם בברית קודש, וזה מרמז הפסוק תמים. היינו תמימותו של נוח שבא לתקן חטא אדם הראשון. היה אח"כ בדורותיו היינו בתלת אבהן כנ"ל. כי באברהם כתיב והיה תמים. יצחק עולה תמימה ויעקב איש תם.
אז מה הוא אומר לנו? הוא אומר לנו אדם הראשון פגם בברית הקודש ונשך בעורלתו. מה זה עורלה? מה זה ברית?
הברית היא המוכנות לעבוד באורות יותר קטנים מאשר האורות הגדולים שזה האורות של הערלה שהם האורות שאי אפשר להשתמש בהם עד גמר תיקון. ואדם הראשון נשך בעורלתו, זאת אומרת שהוא השתמש באורות האלה. ואילו נוח נולד תמים. נולד מהול. הוא נולד כבר מוכן לעבוד בעבודה בשלושה קוים. זאת אומרת הוא מוכן להכפיף את החכמה, קו שמאל, לחסד, ולהשתמש באורות יותר קטנים. אורות של קבלה על מנת להשפיע בכל זמן התיקון.
נוח בזה הוא תיקן את אברהם ועדיין ישראל לא מתחילה ממנו. מי כן מתחיל מנוח?
משתתפת: שלושת האבות
אורנה: כשאנחנו אומרים בני נוח למי אנחנו מתכוונים?
משתתפת: אומות העולם
אורנה כל העולם כולו. כולנו בני נוח אבל נוח הוא לא התחלה של עבודה בשלושה קוים. לא התחלה של מערכת הנשמות שהיא השכינה שבה הבורא רוצה לשהות. אבל, כולם בני נוח. כי נוח התחיל אנושות חדשה.
משתתפת: זה מתאים לתאור באנתרופוסופיה, שתארת אותו כמנו שממנו יצאו כל הבוראים של האנושות.
אורנה: אז הוא אומר, תמים. תמים זה שלם. והוא אומר, האבות גם הם היו תמימים. לאברהם נאמר, התהלך לפני ואהיה תמים. יצחק נחשב לעולה תמימה. זאת אומרת הוא הוקרב בלי שום מום, ויעקב איש תם יושב אוהלו.
את האלוקים התהלך נוח זה היה כל הליכות נוח תתקן את אלוהים. היינו, אדם הראשון. שהיה יחיד בעולמו את האלוהים. ומכל מקום, לא תיקן אותו בשלמות, עד ויוולד נוח. וילד נוח ג' בנים ונסתלקו בתלת אבהן וכו'. ומה שלא נשלמו ונקטנו בשם חם ויפת, מפני שהיה בעיניהם חם שהיה פוגם גם כן באותה בחינה.
נוח היה אמור לתקן את אדם הראשון שנקרא את האלוקים, אבל הוא קודם כל חטא בערווה. מה זה ערווה? ערווה זה לחשוף את המנעולא. המנעולא נקראת ערווה, המקום הכי הכי שמור, המקום שאסור לחשוף אותו. נוח התגולל באוהל שלו שיכור. להתגולל שיכור זה אומר שהוא שתה מהחכמה. שתה יין. שתה יין באופן כזה שנעשה שיכור. זאת אומרת, עוד פעם משך חכמה כמו אדם הראשון באופן שהוא איבד את ההכרה.
קודם כל הוא חטא בחטא הזה. וגם כנען, הבן של חם, מסופר שהוא ראה אותו באוהל, וחשף את ערוותו והוא הסתכל בזה. בעוד ששני הבנים האחרים באו וכיסו את אביהם. לכן כנען, עבד עבדים יהיה כנען.
זאת אומרת שעדיין לא התקנה הבחינה הזאת, של משיכת אור על הרצון לקבל. וזה היה צריך להיות רק עשר דורות אחרי זה. מאדם הראשון עד נוח 10 דורות. מנוח עד אברהם 10 דורות. אנחנו יודעים שלמספר 20 יש משמעות. מה אומרים על המספר הזה?
משתתפת: זה ה- 10 העולה וה 10 היורד
אורנה: נכון. אור ישר ואור חוזר. זאת אומרת, שעד נוח זה כמו אור ישר שיורד, אבל עדיין לא נוצר כלי של אור חוזר שיכול לשמש ככלי מתוקן לקבל את האור הזה. אבל אצל אברהם כן.
עוד סיבה שנוח לא יכול להיות האב של ישראל, זה בגלל שאין לו את הערבות ההדדית. ישראל זה ערבות הדדית. נוח עשה מה שאלוהים אמר. מה הוא לא עשה?
משתתף: נלחם על להציל את האנושות.
אורנה: בדיוק. אלוהים מחפש את הצדיק שיגרום לו להתחרט על הרצון שלו להשמיד. ונוח לא – הוא עשה מה שאלוהים אמר, הוא נכנס לתיבה. זאת אומרת, הציל את עצמו ואת קרוביו, והוא נתן למים הזדוניים להשמיד את כולם.
לעומת אברהם, שנלחם על סדום, על הרשעים של סדום. "הגם תמחה צדיק עם רשע?" נוח היה לו נוח לעשות את מה שאלוהים אומר ולא לבוא בתעוזה ולהגיד לא. אני מבקש שתתן גם לרשעים שבנו, גם לרצונות שלקבל שבנו, תן להם עוד הזדמנות.
ומכל הסיבות האלה, נוח לא היה יכול להיות האב של ישראל וגם לא בניו. מפני שלישראל אין אב אחד. עם אחד זה עבודה בקו אחד. זה כמו להיות רק חסד שזה ישמעאל או רק גבורה שזה עשו. לישראל יש 3 אבות. לכן כשאנחנו מתפללים אז אנחנו מתפללים אלוהי אברהם יצחק ויעקב.
אז למרות שלנוח היה 3 בנים, עדיין לא נמצאה עדיין אותה מערכת שיכולה להיות משכן לאלוהים.
משתתף: מה זה אומר שכנען חשף את ערוותו של נוח?
אורנה: כנען גם כן הסתכל במנעולא. גם הוא השתמש ברצונות לקבל הכי גדולים. הוא לא ניסה לכסות אותם. הכיסוי זה כמו הכלי. הכיסוי של החסד. אנחנו מכסים את החכמה בכלי של חסד ואז אנחנו יכולים לקבל אותה. הם כיסו את ערוותם אביהם, והוא, הנכד, שהוא הבן של חם, הוא לא.
משתתף: הוא גם הלך וסיפר.
אורנה: הוא גם הלך וסיפר. והם כיסו וגם לא הסתכלו. לא הסתכלו באורות הגבוהים. לא הסתכלו באורות המסנוורים והוא כן.
בכל זאת, אם אנחנו מסתכלים על השמות, שם חם ויפת. כשורשים של האבות, ומצרפים את האותיות הראשונות של כל שם – יוצא לנו שם יפת וחם – בסדר הזה. איזו מילה יוצאת לנו? שיח. ושיח זה השיח שלנו אחד עם השני שלא היה בימי המבול. בדור של המבול. שמלאה הארץ חמס וכל אחד ואחד השתמש באחר לצרכים שלו. וכל אחד חשב שהוא יכול להשתמש באורות הגדולים לצרכים שלו. בודאי שלא היה שיח עם אלוהים.
ואיך קוראים לשיח עם אלוהים, עם הבורא?
משתתפת: תפילה.
אורנה: נכון. התפילה הזאת, אומר הבעל שם טוב, שהוא קורא לתיבה, עמוד התפילה. למה הוא קורא לה כך? כי התיבה זה דיבור. בתנ"ך, בקבלה ובמדרשים, מילה נקראת תיבה.
משתתפת: אנחנו גם אומרים ראשי תיבות. ראשי המילים.
אורנה: מילה נקראת תיבה. זאת אומרת, שאם מתאפשר שיח עם העליון, דרך התפילה, אז אנחנו יכולים למנוע את המבול הבא.
יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם, עַל הָאָרֶץ; וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם, וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה, וַתָּרָם, מֵעַל הָאָרֶץ. יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד, עַל הָאָרֶץ; וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה, עַל פְּנֵי הַמָּיִם. יט וְהַמַּיִם, גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ; וַיְכֻסּוּ, כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים, אֲשֶׁר תַּחַת, כָּל הַשָּׁמָיִם. כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה, גָּבְרוּ הַמָּיִם; וַיְכֻסּוּ, הֶהָרִים. כא וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל, הָאָדָם. כב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. כג וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה. כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, עַל הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת, יוֹם.
רואים כאן את המבול. כל מילה ומילה יש לה משמעות עמוקה ביותר. למשל המילה, ימח, זה ההפך מחיים. כל המידות וכל התאורים. רק נגיד שהמבול זה לא מים גשמיים. למרות שזה מופיע כאן כמים גשמיים ולמרות שכנראה היה מבול וכנראה היתה אטלנטיס והיתה שקיעה של אטלנטיס. והסיפור של המבול מופיע גם בעמים אחרים. המילה מבול באה מהמילה?
משתתפת: בלבול
אורנה: בלבול. גם בבל אותו דבר. והבלבול היה שבני אדם בתקופה הזאת, כמו גם בתקופה שלנו, התחילו להתבלבל בינם לבין אלוהים. האנושות שלפני המבול חשבה שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, שהיא יכולה להשתמש באורות הגדולים לתוך הרצון לקבל. להשתמש בטבע, כמו גם היום, ובאנשים אחרים לצרכים האגואיסטיים.
זאת אומרת מי שהפך להיות שולט זה היה הרצון לקבל לעצמי. לעומת זאת התיבה יכולה לצוף על המים. כשהיא שם, בתיבה הזאת יש שיח, יש תפילה בין הנברא לבורא כשברור מי הוא הנברא ומי הוא הבורא. יש הפרדה. כשיש הפרדה אין בלבול. כשיש הפרדה, גם אפשר לעמוד פנים מול פנים. כשאין הפרדה, הכל מתבלבל. ואף אחד לא יודע מי הוא ומה הוא ואי אפשר ליצור תולדות חדשות מדברים מבולבלים. זה בדיוק כמו ביחסים בין בני אדם.
נגיד גבר ואישה. דווקא שלכל אחד יש את החיים שלו, ואת העולם תוכן שלו, הוא לא מעורבב בשני באופן כזה שכבר לא יודעים מי אני ומי אתה, דווקא אז, אנחנו יכולים ליצור תולדות. גם פיזיים כמובן אבל בעיקר תולדות רוחניות וגם תולדות משותפות.
אז התיבה, בגלל זה וגם בגלל שיש בה ערבות הדדית, מה שלא היה לנוח, מה שהיה חסר לו להפוך לאב של ישראל. התיבה מסמלת ערבות הדדית של גמר תיקון. למה? מי ישנו בתוך התיבה?
משתתפת: הצדיק וכל מבנה הנפש שלו.
אורנה: בואי נדבר לפני שאומרים מבנה הנפש. ברמת מה שכתוב? מי נכנס לתיבה?
משתתף: החיות. זכר ונקבה.
אורנה: כל החיות. וגר זאב עם כבש. בתוך התיבה אף אחד לא טרף את אף אחד. אם אנחנו בתיבה, באמונה, באור חוזר שמשמש כלי לאור הישר, שמשמש כלי לשפע האלוהי, אנחנו יכולים לצוף על פני המים. והמים הזדוניים לא יפגעו בנו. ואם התיבה היא דיבור, והיא מילה, והמילה היא תורה, והתורה זה מאור, מאור מראה לנו את הדרך לחזור הביתה, אז כשאנחנו בתוך המבנה שנקרא תיבה, אנחנו מוגנים.
משתתפת: אפשר להוסיף על הענין של התיבה, שתיבה בכתיב מלא יש את המילה בית. ובית זה גם בחינה של חכמה. בחכמה ייבנה בית.
אורנה: נכון. זה הבית. תיבה זה הבית.
משתתפת: גם כשהוא מדבר על החיות אז יש המון פרוט. הוא אומר, כל הרמש הרומש וכל הבעלי כנף, יש פרוט של יבשה, מים, שמים.
אורנה: נכון מאוד. פירוט של כל הקומות, כל מבנה הנפש של האדם, אם נרצה, או מבנה הנפש של היקום. נפש רוח נשמה.
מתי מתחיל בעולמות הבלבול הזה? הבלבול הזה מתחיל בעולמות בשבירת הכלים. זאת אומרת, לפני שבירת הכלים. כאשר, זה נקרא עולם ניקודים. עולם ניקודים זה עולם השבירה. כשסופרים את העולמות לא סופרים אותו אבל הוא נשאר שם כמודל. גם כמודל מה לא לעשות. מה שקרה בעולם הזה, בעולם ניקודים, זה שאורות גדולים, אבא ואמא, חכמה ובינה הם בטעות, מתוך טעות הם חשבו שהדרך נפתחה. המסך נפתח, הרקיע נפתח, גם לתת את האורות הגדולים לבנים שלהם, למלכים, לשבע הספירות כולל מלכות. וכולם נשברו.
למה? כי כל אחד, אומרים בחכמה, כל אחד אמר אני אמלוך. כל אחד חשב שהוא אלוהים. כל אחד חשב שהכוח בידיו. כל אחד חשב שזה רק בידיו והיה פירוד, במקום אחדות היה פירוד. ואז האורות האלה שברו אותם. זה בעצם הקדמה למבול.
יש שם איזה בלבול בין מי אני ומי אתה. האם אני הבורא, האם אני הנברא? האם אני שמאל? האם אני ימין? בלבול מוחלט. לאחר מכן בעולם התיקון שנקרא עולם אצילות נקבעה פרסה. גם בעולם ניקודים היתה פרסה. פרסה זה מסך. גם בעולם ניקודים, אבל היא היתה חלשה והיא נבקעה ולכן היה שבירת הכלים, אבל בעולם אצילות הפרסה התחזקה, חוזקה. וזה נקרא רקיע. פרסה זה גם הרקיע שאיפשר הבדלה בין מים עליונים למים תחתונים, זאת אומרת בין הספירות הגבוהות שהם הספירות הנאצלות, לספירות הנמוכות שהן הספירות הנבראות.
אז הרקיע, אם נהפוך את האותיות, זה אותיות עיקר. העיקר הוא ההבחנה. העיקר הוא הבדלה. ולפני זה לא היה הבדלה. לא היה מסך מספיק חזק כדי שיהיה הבדל בין מים עליונים למים תחתונים. שתכף נראה בסיפור בראשית את ההפרדה הזאת ביום השני.
גם תיבת נוח, הזוהר אומר, שהמים לא באו רק מלמעלה. הם גם נבקעו תהומות. היא היתה בין מים תחתונים למים עליונים והיא היתה הקו המפריד. ואם אנחנו קוראים את היום השני לבריאה, אז אנחנו רואים את התיקון של השבירה של עולם ניקודים, עולם התוהו ביום השני.
משתתפת: המים התחלקו מלמעלה או מלמטה. הם היום חמים וקפואים. מה זה מסמל, החום והקור?
אורנה: החום זה לשרוף אותם באש של התשוקה שלהם. מים קרים, מים קפואים זה נקרא גם ימה דקפוא, זה החכמה שלא יכולה להתגלות, כשאין לה כלי, אז היא קפואה. היא לא יכולה להתגלות כשאין אור חוזר . עד שאין אור חוזר. זאת אומרת, שאם אין לנו כלי בעולם אז כל אור שיבוא אנחנו לא נראה אותו. הוא יחווה לנו כחושך. היקום מלא באורות. אבל הוא נראה לנו כחושך כי אין שום עצם שיחזיר אותו.
מתי אנחנו חווים אור? כשיש עצם שמחזיר אותו. אז ימה דקפוא זה האור של מלכות שמכיון שאין אור חוזר, למלכות דמלכות. לא מדברת על כל 9 הספירות הראשונות שיכולה לעשות לכל אחד אור חוזר, אבל למלכות עצמה, אין לה כוחות לעשות לעצמה אור חוזר אז היא לא יכולה גם לקבל אור ישר. זה נקרא ימה דקפוא – אורות קפואים.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.
הרקיע הזה זה הפרסה. אפשר להגיד שבינה, האמא יורדת ומעלה אליה את מלכות, אז הם משתמשות באותו מסך, זה המסך של בינה ומלכות מתבלבלת, היא חושבת שהיא בינה. זה כמו שתלמיד יתבלבל ויחשוב שהוא המורה.
ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.
אתם רואים שביום שני לא כתוב , וירא אלוהים כי טוב. כי מדובר על מחלוקת. על מחלוקת לא כותבים כי טוב.
אז המבול זה המיקרוקוסמוס של היום השני. כשיש הבדלה, כשיש הפרדה, אז יש תמיד אפשרות של חיבור. אם אין הפרדה, כל דבר בתוך השני, אז אין שתי ישויות נפרדות שיכולות לעשות חיבור. לעמוד אחד מול השני בצורה הנכונה כדי ליצור מטרה משותפת. אז גם בחיים שלנו, כשאנחנו לא מכירים זה בגבולו של זה. כשאנחנו מתערבבים באופן מבולבל, אז אנחנו לא יכולים ליצור משהו חדש.
אמרנו שמבחינת התודעה האנושית, המבול מקביל ליום השני לבריאה. והתיבה היא זאת שיוצרת את ההבחנה בין העליון והתחתון והיא מאפשרת לאדם קיום חדש. דור חדש לאנושות שאחרי, זה תולדה חדשה, ובתיבה אנחנו קוראים על מדורים שונים.
משתתפת: כדי להבין את הרעיון, בעצם המבול בהקבלה ליום השני, הם קראו תיגר על הרקיע ואז הכל נבקע עליהם מלמעלה ולמטה.
אורנה: נכון מאוד.
משתתפת: אז התיבה היא כמו הרקיע?
אורנה: כן. התיבה היא ההצלה של האדם. התיבה, גם תיבת הדיבור, המילים הנכונות. מילות התפילה הנכונות. הדיבור הנכון. תראו כמה דיבור לא נכון יש היום ברשתות. איזה מבול של דיבור לא נכון. של בלבול. אז התפילה והדיבור הנכון בתוך התיבה, תיבת התפילה, הם יכולים להציל אותנו מהבלבול האינסופי. שהיה בדור המבול כמו גם בדור שלנו.
אנחנו רואים שגם התיבה מסודרת בצורה מיוחדת. יש לה 3 מדורים, וגם הם נפרדים אבל הם באחדות.
משתתף: בפרשה הזאת יש המון מספרים…
אורנה: המון מספרים. כל המספרים האלה קשורים לספירות. 300 אמה, זה מדובר על חכמה. בינה שהיא חכמה שסופרים במאות. 50 אמה מדובר על זעיר אנפין או ז' תחתונות של בינה. צוהר תעשה לתיבה. פתח שהאור יוכל להכנס. צוהר זה גם הצהרה. אני מצהירה. אני מצהירה שאני עובדת ב 3 קוים. ואל אמה תכלנה מלמעלה.
וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ.
אומר הבעל שם טוב שהקומות האלה הם קומות של הוויות. כלומר של צורת תודעות. הוא קורא לזה נשמות, עולמות ואלוהות.
משתתפת: לגבי המספרים – גם בחיות עצמן הוא מבחין בין החיות הטהורות והלא טהורות.
אורנה: כי מהטהורות אפשר להקריב ומהלא טהורות פשוט צריך להשאיר אותם. כי הלא טהורות צריכות לקבל את התיקון שלהם בגמר תיקון. הטהורות זה כל אלה שהם מפריסי פרסה. מפריס פרסה זה הרקיע. זה כל אלה שיכולים לעבוד באמונה מעל לדעת. מעלי גרה. זה כנראה בינה שמעלה את מלכות. לגרה, לגר. לג' ראשונות.
אז כל אלה, שהם עדיין לא מתאימים לתיקון בשיתא אלפי שני כמו החזיר, הם יתוקנו כשכל המבנה הזה של צמצום ב' יתפרק. כל הפרסות, כל המסכים יבקעו או יעלמו ואז יהיה עולם של צמצום א', שם גם החיות הטמאות ששייכות לרצון לקבל הכי גדול, הם יוכלו לקבל את הגאולה שלהם. לכן כמובן מכניסים גם אותם. מכניסים את כולם.
אם אתם רוצים בבן אדם אחד, כל תכונות הנפש שלנו נכנסו, גם הגרועות ביותר, נכנסו לתיבה.
משתתפת: זה באמת 7 זוגות. אולי ה- 7 ספירות התחתונות.
אורנה: כן. זה קדושה.
הבעל שם טוב
תחתיים ושניים ושלישיים תעשהה. יש לומר כאן מרמז מה ששמעתי מן הבעל שם טוב כי בכל דיבור ודיבור שלנו יש עולמות ונשמות ואלוקות. יש רמות של דיבור וזה שמרמז כאן אצל התיבה ותיבה הוא פרוש דיבור. וזהו תחתיים היינו עולמות. שהוא המדרגה תחתונה שניים הוא לשון משנה אותיות נשמה אז במדרגה התחתונה יש לנו עולמות ובמדרגה האמצעית יש לנו נשמות, ושלישיים היינו אלוקות. על שם ושלישים על כולו שהוא ע"י שהוא מושל ומנהיג את הכל. וכל אלה תעשה היינו התיבה והדיבור שתוציא מפיך יהיה בכונה זו ובאמונה שלמה שיש בכל דיבור תחתיים שניים ושלישיים והם עולמות ונשמות ואלוקות כנ"ל והבן.
זאת אומרת לעשות את ההפרדה. לא לחשוב שאנחנו אלוקות. ומצד שני, כולם נמצאים בתיבה אחת, באחדות. אפשר גם להגיד שזה נפש רוח ונשמה. אז בכל מילה שאני מדברת, אני צריכה להבין שהמילה זה כלי שיכול למשוך אורות. אורות אלוקיים לתוך הנשמה שלי.
משתתפת: זה גם יכול להביא הרס אם אני לא משתמשת…
אורנה: בדיוק לכן פרשת נוח אומרת לי שאני יכולה להרכיב את המציאות באופן אחר. לבנות תיבה, לבנות דיבור, דווקא כמקום של חיבור. ולא כמקום של פרוד כמו דור המבול. אלא, גם כשיש אינטרסים שונים, גם כשיש בני אדם שונים, אם הכוונה היא כוונה זהה, אני יכולה לבנות חיבור בין הניגודים האלה. אז המילה שלי, התיבה שלי, היא חיים ומוות ביד הלשון.
זה המודל. התיבה הזו היא המודל שמציע לנו משהו שיכול לשאת אותנו מעל כל הקשיים והבלבולים. ולהרים אותנו. ולהפוך את המים הזדוניים לתורה שנקראת מים. לפעולה שמצילה אותנו. במילה מצילה יש גם את המילה צל.
בסוכות למדנו, צילא דאימנותא, צל האמונה. שאנחנו לא מקבלים את השמש במלוא עוזה, אלא שסוכה כשרה גדול צילה מאורה. אנחנו מוכנים לקבל אור בשביל תיקון, בשביל עבודה. לא בשביל הנהנתנות האינסופית שלנו. אז ככה אנחנו המים המרים יכולים להימתק, להפוך למים מתוקים. ואז המים לא יחוו כמבול אלא כהטבה. וכך נוח יהפוך לחן. כולנו נמצא חן בעיני אלוהים ואדם.
כמובן שעמוק מיני ים הכל. ואנחנו עוד על השפה. צריך הרבה הרבה שנים ומזל של מי שצעיר פה שיש לו עוד הרבה שנים.
משתתפת: דיברנו על זה שהמילה תיבה, אמרת בהקשר אחר, ששליח הציבור נקרא עובר לפני התיבה. הקישור, אף פעם לא הבנתי למה המקום שנמצא בו שליח הציבור נקרא תיבה. אז היום זה קיבל מובן עמוק. השימוש שהוא עושה במילים. לא כל אחד יכול להיות שליח ציבור.
משתתפת: רציתי להגיד שהמבול יכול להיות גם קשור ליום יום כשבעצם בתוך החיים הרגילים, והבלבול הרגיל, אם אנחנו בתוך תיבה שלנו, כמו שאנחנו עושים פה עכשו, זה עוזר לנו לצלוח את הבלבול.
משתתפת: רוצה להמשיך את הקו הזה, שאם אנחנו בתיבה ובאמונה הזאת מעל לדעת, ומצליחים להיות שם, אז אנחנו מוגנים מהמחבל שבתוכנו.
אורנה: בדיוק. היום אמר לנו מישהו שהיה בחו"ל ויש שכחה. לכן אנחנו מזמינים את עצמנו להכנס לתיבה כל הזמן. אחרי זה אנחנו יוצאים לעולם, אנחנו צריכים לתת מהאור דרך הצוהר של התיבה. לתת מהאור לעולם, אבל אנחנו מהר מאוד, העולם גם יכול להציף אותנו אז אנחנו מוזמנים להכנס עוד פעם לתיבה. התיבה זה היחד שלנו, זה הלימוד שלנו. זה התפילה המשותפת. זה גם היחד הפיזי בבית החדש. זה התיבה שלנו. כי העולם כולו במבול.
משתתף: מגדל בבל מגיע אחרי סיפור נוח?
אורנה: מגדל בבל מופיע כניסיון לתקן את הפרוד. אבל ניסיון כושל.
משתתף: זה מה שחשבתי. כשדיברת על החיבור. אבל החיבור זה סיפור מגדל בבל, היה חיבור בין האנשים ולא בין אדם לבין הבורא. כי הם לבנות לנו משכן. אנחנו נהיה הבריאה. אנחנו נהיה הבורא. זה היה הבלבול. שהם לא למדו.
אורנה: הם כן למדו. מה שהם למדו זה שהם צריכים להיות מאוחדים. את זה הם כן למדו, אבל הם רצו לבטל את ההבדלים האינדיבידואליים שזה טעות. זה כמו רוסיה הקומוניסטית.
משתתף: גם היום, אם נסתכל על התנועה של הגלובליסטים, הם רוצים לבטל את כל מה שקשור לזהויות.
אורנה: הם רוצים שפה אחת. אבל הם למדו, והם גם פחדו. אבל למדו עקום.
משתתף: יש משהו בחלוקה של הפרשות. בכלל הענין של – למה מחלקים את הפרשות כמו שמחלקים אותם?
אורנה: החלוקה לפרשות היא חלוקה נוצרית. הנוצרים חילקו לפרשות.
משתתף: פרשת בראשית מסתיימת בתחילת סיפור נוח. מציגים אותו, ואז פרשת נוח מתחילה קצת בהמשך, ובתוך פרשת נוח יש את סיפור מגדל בבל. מה זה אומר שהנוצרים חילקו הפרשות?
אורנה: כשהנוצרים תרגמו את התנך. הם חילקו אותו לפרשות. זה לא היה מחולק לפרשות.
שבת שלום!