כ"ו בסיון תשפ"ג ,15  ביוני 2023

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.

תמלול השיעור:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)

לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי (תהילים נ"א)

אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי (תהלים נ"א יג)


{א} וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: {ב} וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: {ג} וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה: {ד} וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: {ה} וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: {ו} זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: {ז} וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:

אנחנו רואים בפרשה הזו שתי מחלוקות. מחלוקת עם הלויים, לגבי אהרון. מה התלונה שלהם? מה הרצון שלהם?

משתתפת: שכולם יהיו שוים בפני האל.

אורנה: שכולם יהיו כהנים. הם רוצים להיות כהנים. הרי גם אהרון הוא לוי שהפך להיות כהן. בן עמרם משבט לוי. "וילך איש משבט לוי". וגם משה הוא לוי שהפך להיות קו האמצע. אז זה מחלוקת על רקע הכהונה.

יש מחלוקת נוספת, של דתן ואבירם על משה רבינו שהם חולקים על המנהיגות של משה רבינו. הם אומרים לו ותשתרר עלינו גם תשתרר. זאת אומרת, הם אומרים, אתה נכשלת.

יש שתי צורות לברר. אנחנו רואים שיש את הצורה של המחתות, 250 איש עומדים ליד המשכן, עומדים עם המחתות ומצפים לראות מה יקרה. נאמר שהאש אכלה אותם. איפה עוד ראינו שהאש אוכלת את מי שמקריב?

משתתף: שני הבנים של אהרון.

אורנה: בדיוק כך, שני הבנים של אהרון. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ: זה קורח. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל: {לד} וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ: {לה} וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְהוָה וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת:

אנחנו אומרים וגם עם ישראל אמר להם, הם באו בתלונה קשה נגד המנהיגות של משה וגם נגד זה שהוא מכלה אותם. הביא אותם למדבר לכלות אותם. גם הבטיח להם להגיע לארץ ישראל ובסופו של דבר הם יודעים שהם לא יגיעו אחרי חטא המרגלים. אז אנחנו אומרים, כן הם היו שם, וקרה להם עונש.

אבל זה לא ככה. קרה להם בדיוק מה שקרה במובן מסוים, למרות שזה לא אותו דבר, לבניו של אהרון. שאם אתה מתעסק עם האש של אלוהים, של הבורא, אז תדע שאם אתה לא טהור, האש הזו תאכל אותך. לא כעונש, אתה לא יכול להתעסק עם אורות כל כך גדולים, אם אתה לא מספיק טהור.

אז זה תוצאה אובייקטיבית של המהלך הזה. כי אנחנו יודעים שהאורות של הבורא יכולים לבוא גם בצורה של אסון, כלומר, של מבול וגם של מכות מצרים וגם של אש אוכלת. לא כעונש אלא כתוצאה טבעית.

יש כאן פניה לאלוהים, בצורה מאוד מיוחדת, שמופיעה רק עוד פעם אחת בתנ"ך, כשמשה פונה אליו בשם אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת זה שם שהוא אף פעם לא השתמש בו וגם לא השתמשו בו בתנ"ך. זה כינוי חדש שמופיע פעם אחת נוספת בתורה. זה מופיע במינוי יהושע. יִפְקֹד יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. מאוד מיוחד הכינוי הזה אל אלוהי הרוחות.

נסתכל מי זה קורח. אפשר להגיד שקורח רודף אחרי מה שלא שייך לו. הוא מבני הלויים, והלויים נבחרו לתפקיד מסוים אבל זה לא מספיק לו. אנחנו נמצאים בזמן תיקון. בזמן תיקון שנקרא שיתא אלפי שני, זה זמן שאנחנו עובדים תחת צמצום ב'. מה זאת אומרת תחת צמצום ב'?

זאת אומרת, שצריכה להיות לנו הכרה במדרגה של העליון ששוכנת בתוכנו. מה זה צמצום ב'? זה שהחלק הנקרא אח"פ, הספירות התחתונות של העליון נופלות, כמו סולם, יורדות לתוך הגולגולתא ועיניים, יורדות לתוך החלק העליון של התחתון, וככה נעשית אפשרות של עליה לכל העולמות ולכל הפרצופים ולכל המדרגות ע"י זה שאחד קשור בשני כמו בשרשרת, כמו בסולם. וכאילו העליון יורד למטה, שולח סולם לתחתון והתחתון עולה על הסולם הזה. אבל, רק בזכות זה שהעליון הוריד אליו סולם. רק בזכות זה.

ואם אתה לא מודע לזה, אז אתה לא מודע לאופן שבריאת העולם נקבעה ע"י הבורא. זאת אומרת, שיש היררכיה. כל זמן תיקון יש היררכיה, וההיררכיה לא נקבעת עפ"י השכל הישר. למה נבחר משה ולמה נבחר אהרון, הבורא לא צריך לתרץ את זה. אבל קורח רוצה את הכל בתוך הדעת. ובתוך הדעת הדברים שלו יש להם באמת משמעות.  הם הגיוניים. מה הוא אומר למשה?

{ג} וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה.

הוא בעצם אומר לו: כולנו היינו במעמד הר סיני, כולנו שמענו את שתי הדיברות הראשונות, לא רק זה שאתם לא עליונים מאיתנו, מילא אתה, אתה שמעת את כל הדיברות. (אני נותנת כאן דברי פרשנות). אבל אהרון לא רק שהוא לא עליון  ממנו, הוא גם אשם, הוא נחות מאיתנו. אנחנו הלויים, לא השתתפנו בחטא העגל. היחיד מכל הלויים שהשתתף בחטא העגל זה אהרון.

יש אמת בדבר הזה, אם אנחנו מסתכלים בהתבוננות של שכל אנושי, אז אפשר להבין אותו ואת התלונה שלו. כי קורח הוא לא איש נחות מדרגה. הוא בעל השגה וגם בעל נבואה. אבל הוא לא רוצה את העבודה על סדר המדרגה. מבחינתו זה כאילו שכולנו שווים כבר. כולנו בגמר תיקון, כולנו עמדנו במעמד הר סיני, לא צריך היררכיה של לימוד. לא צריך את צמצום ב', אפשר ישר צמצום א'. לא צריך מתאם, לא צריך את קו האמצע. קו האמצע הוא המתאם, זעיר אנפין. אפשר ישירות להתקשר לבורא בלי שום תאום, בלי שום תורה. קו האמצע זה תורה.

זאת אומרת, זה כמו להגיד, יש לי את האלוהים שלי, אני מתפללת לאלוהים שלי, על הגורל האישי שלי וזה הקשר שלי הנכון עם אלוהים. זה לא שזה לא נכון, אבל מבחינת ישראל, אין דבר כזה. מבחינת ישראל, אתה  פרט ששייך לכלל ולכלל הזה יש משימה. והמשימה הזו, המשימה של הכלל הזה, זה לאפשר לבורא בגמר תיקון לשכון בתוך המשכן שלו. בתוך העולם שלו באופן מוחלט. אז אתה לא יכול עכשו לעשות דין לעצמך.

קורח לא הסכים עם זה. הוא רצה לזרז את גמר תיקון, או שהוא רצה שחוקי גמר התיקון ישררו במצב של התהליך, במצב של תהליך החוקים אחרים מאשר במצב של גמר תיקון. זה כמו, דוגמא של בעל הסולם, שאתה מצייר נקודות נקודות נקודות פרח עם עלים ועם עלי כותרת ואבקנים, בזמן תיקון יש היררכיה. כשאתה מעביר את הקוים האלה יש היררכיה. בגמר תיקון אתה רואה את כל הפרח בשלמותו. ואז אין היררכיה. כולם שייכים, כולם איברים של ישות אחת.

השם קורח, נובע מהמצב שמפרידים בין ימין ושמאל. זאת אומרת, מדברים על קורח כעל זה שיצר מחלוקת. אבל לא מחלוקת לשם שמים, לכן אומרים מחלוקת קורח, בניגוד למחלוקת של נגיד בית הלל ובית שמאי. המחלוקת כאן היא רק של קורח, משום שהוא לא רצה לקבל את סדרי בראשית. ובזה הוא טען וחתר כנגד הבריאה כולה וכנגד הבורא והתכנית שלו.

והתכנית של הבורא היתה להכפיף את השמאל לימין. זאת אומרת להכפיף את התשוקות האישיות שלי, את הרצון האישי שלי, להכפיף אותו להשפעה לחסד. והוא כפר נגד המהלך הזה, או סדר החשיבויות הזה, וטען לראשוניות של הנברא על הבורא. על הראשוניות של השמאל. של הרצון לקבל על הרצון להשפיע.

זאת אומרת, אפשר להגיד שהוא רצה חכמה בלי חסדים. אומר הזוהר, אות ד' בפרשת קורח, כתוב בתורה בפרשה {א} וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן דרך אגב יש 3 קבוצות .

אז הוא אומר ויקח קורח בן יצהר, אומר הזוהר, מה הוא ויקח? לקח עצה רעה לעצמו. כל הרודף אחר שאינו שלו, הוא בורח מפניו. ולא עוד, אלא מה שיש לו נאבד ממנו. קורח רדף אחר שאינו שלו, שלו אבד והאחר כלומר את הדבר האחר  לא הרויח.

כתוב בפרשה, זה מתחיל  וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן ולא כתוב מה הוא לקח. זה משפט תמוה. אז הזוהר משלים לנו את החסר. אומר הזוהר ויקח קורח וכו' מה הוא ויקח?  יקח עצה רעה לעצמו. ואז הזוהר מסביר כל הרודף אחר שאינו שלו, הוא בורח מפניו. ולא עוד, אלא מה שיש לו נאבד ממנו.

מה היה לקורח?

משתתף: מעמד.

אורנה: מעמד של הלויים. מעמד מאוד נחשב בעם ישראל. זה משרתים בקודש. הם צד שמאל. הם אחראים על השירה, על הרבה הרבה דברים אבל הם לא כהנים. אז הוא בורח מפניו ולא עוד מה שיש לו נאבד ממנו.

קורח רדף אחר שאינו שלו, שלא אבד, והאחר לא הרויח. ולא הרויח גם את הדבר האחר. מה רוצה קורח? להכפיף את שליטת הימין בשמאל בשיטה של השמאל. כלומר שגם הלויים יהיו כהנים. זה שליטה של הדין לא של החסד.

האם אתם מכירים בחיים שלכם מצב של קורח במובן של כל הרודף אחר שאינו שלו, הוא בורח ממנו ולא עוד, גם מאבד את מה ששלו. יש על זה סיפור, משל במדרש, גמל הלך לבקש קרניים, לא רק שלא קיבל קרניים, חתכו לו גם את האזניים. כמובן זה לא אזנים ולא קרניים, אזניים זה בינה, קרניים זה חכמה. אתה הולך לבקש מה שלא שלך אתה גם תאבד את מה שכן שלך.

יש לזה גם טענה מובלעת שיש סדר לבריאה ויש מה ששלך ויש מה שלא שלך. וכדאי לך מאוד לרצות את ששלך כי לשם אתה תגיע למקסימום היכולת שלך כאינדיבידואל שמשרת את השלם. ולא כדאי לך ללכת ולחפש מה שלא שלך כי אז מה ששלך יאבד לך.

משתתף: איך יודעים מה שלך ומה לא שלך לבקש אותו מלכתחילה?

אורנה: זה מהחיים, מהתנסות. מזה שביקשת משהו שהוא לא שלך וקיבלת סטירה מהחיים.

משתתף: אז זה תוצאה, זה אחרי זה. בהתחלה לא ידעת מה ואז אתה מבין שזה לא שלך.

אורנה: נכון, אבל כמה פעמים תעשה? קורח זה דימוי, זה ארכיטיפ. כולנו קורח ע"י ניסוי ותהיה.

משתתף: אבל אפשר במקום או לצד הנטיה לעשות ברור המניעים.

אורנה: בדיוק. ברגע שאתה מתחיל עבודה על עצמך, במיוחד עם יועץ ביוגרפי, אז אתה מתחיל לראות למה אני רוצה את הדבר הזה. זה שלי או לא שלי. אז אני מתחילה לראות, אני רוצה את זה כי זה נותן לי מעמד, אני רוצה את זה כי רוצים לתת את זה לחבר הזה ולא רוצה שזה לא יהיה שלו. אני צריכה לבדוק את המניעים.

והדבר הכי גרוע זה שאני מערערת על סדרי בראשית. זה קורח.

משתתפת: כשאומרים, עשיר כקורח זה קשור לזה?

אורנה: כן. קורח זה מטבע לשון. דרך אגב, בני קורח לא הושמדו. אומר המדרש, למה קורח בכלל היה כל כך בטוח בעצמו? אז הוא אומר, קורח היה נביא. והוא ראה בנבואה שמי יצא ממנו? שמואל הנביא. ושמואל הנביא היה בדיוק זה שערער על המלכות. העם ביקש מלך, שמואל הנביא ערער על ההיררכיה. העם ביקש מלך ומה שמואל אמר להם?

משתתף: יש לכם כבר מלך, למה תבקשו.

אורנה: נכון ומה הוא אמר על המלך הזה?

משתתף: על שאול?

אורנה: לא הוא אמר להם, כל מלך יענה אתכם. אתם תעבדו אותו ובכל זאת העם ביקש מלך ואז הוא הלך ומשח את שאול. אז שמואל ערער על כל המעמד ההיררכי. אבל אז זה היה בזמנו, ובנבואה קורח ראה ששמואל יהיה הצאצא שלו וזה היה הבסיס, אחד הבסיסים של הטעון שלו.

אל תתייחסו אל הסיפור שלי כאל סיפור היסטורי או כאל סיפור חברתי. אנחנו מדברים כאן על סיפור רוחני שלבוש בלבושים חברתיים. ואל תשאלו אותי איך אני יודעת שהוא שאל ככה, או איך הם ידעו שהוא חשב על שמואל. הם ידעו. למה הם ידעו? כי עולמות הרוח מחולקים באופן כזה שכשאדם מגיע להשגה של אדם אחר, הוא רואה את אותם דברים.

זאת אומרת, אם מישהו הגיע להשגה של קורח, אז הוא ראה מה שקורח ראה. זה המקומות בעולם הרוח, זה כמובן לא מקומות פיזיים לכן נאמר שבכל דור ודור אנחנו יכולים להיות כמשה. מה זה כמשה? אנחנו יכולים להגיע לדרגה מאוד מאוד גבוהה ואז לראות בעולמות הרוח את הדברים שמשה ראה.

לכן אנחנו רואים שעמים שונים ומקודשים שונים מדברים על דברים דומים. כי הם הגיעו לאותו מקום מבחינת התודעה שלהם. אז בקבלה מדברים על הספירות ושטיינר על ההיררכיות. הראיה היא ראיה של דבר דומה, הוא עובר אמנם קצת דרך מבנה הנפש של הנביא אבל אי אפשר שנביאי אמת יראו דברים שונים. אי אפשר. הם יראו את זה בלבוש שונה.

לפעמים מתאים לתקופה ולמבנה הנפש שלהם. אז כל מה שאמרתי, לא לשאול את עצמכם מה זה כל הספורי בדים האלה. אלא יש כאן השגות רוחניות מאוד גדולות שהולבשו לפעמים בלבושים של סיפורים וזה לא ממש מעניין אותנו. מעניין אותנו איפה קורח חי וקיים בי היום. איפה אני כופרת על הסדר של הבריאה. איפה אני לא מסכימה שככה זה יהיה ואני חושבת שאני הייתי מנהלת את זה יותר טוב.

וגם, לא מסכימה להדרגתיות ולהיררכיה שיש בקשר שלנו לעולמות הרוח, לפחות בזמן הזה של שיתא אלפי שני. אח"כ לא. אח"כ זה כבר יהיה אחרת. לא תהיה היררכיה.

משתתפת: ביטוי הלשון "עשיר כקורח", זה בעצם כי הוא היה עשיר בגלל היכולת הנבואית שלו?

אורנה: אני לא יודעת אם הכוונה כאן לעשיר בקורח.

משתתפת: הביטוי הזה אני חושבת שמתכוונים מישהו שהוא מאוד מאוד עשיר.

אורנה: אני חושבת שזה גם הכוונה על קורח. הוא היה בן אדם מכובד.

משתתף: הוא בא עם הרכוש שלו, הוא היחיד שנקבר ככה ולכן זה הביטוי.

אורנה: נכון מאוד. הוא נקבר עם הרכוש שלו. היה לו הרבה רכוש. זה הענין. בטח יש לזה גם דברים פנימיים שאני לא יודעת אותם.

הוא רצה לשנות סדרי בראשית. אני שואלת אתכם האם זה קרה לכם? לי זה קרה.

משתתף: כשאת אומרת סדרי בראשית את לא מתכוונת על היררכיה ועבודה או דברים כאלה. זה לא סדרי בראשית.

אורנה: אם הוא רוצה שהלויים ישרתו בכהונה זאת אומרת שהוא אומר שמאל בא לפני ימין. זה מה שהוא אומר. שמאל מחליף את הימין. הנברא מחליף את הבורא. החכמה מחליפה את האמונה. זה מה שהוא אומר.

משה אתה לא העליון מאיתנו למרות שאתה בכיר ה'. למה? כי אני רואה בעיניים שלי שאתה הרגת את המצרי ואתה בכלל חטאת בחטא העגל ואתה לוי וגם אתה לוי… אז בעיניים הארציות שלי… וגם אני הייתי בהר סיני וגם אני שמעתי מפי הגבורה. אז בעיניים שלי אני מחליט שאתה לא יותר ממני.  וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו.

משתתפת: אני חושבת שזה קורה לי ואני בטוחה שלכל אחד, בכל פעם שאני לא מקבלת, כשאני מסרבת להסכים למה שקורה לי. כל פעם כשאני מתנגדת לקרמה שלי. לא מתאים לי מה שקורה במשפחה שלי, לא מתאים לי מה שנפל עלינו. מנסה לברוח בכל מיני צורות.

אורנה: זה קצת כללי. אני מבקשת משהו יותר ספציפי. האם אתם זוכרים שרציתם משהו שלא שלכם ובסוף איבדתם גם את שלכם. אולי לא, אולי רק חלק מזה נכון. האם רצית בן זוג שהוא היה חבר של החברה שלך?

משתתפת: יש לי דוגמא יותר ספציפית. פעם קיבלתי איזה עבודה שהיתה בשבילי מאוד נחשקת באיזה פרויקט . ומישהי שעשה פרויקט אחד לפניי היתה אישה מאוד מנוסה ומבוגרת ומכובדת נורא, נורא. קיבלה תנאים נורא טובים לעשות את הפרוייקט שהיה לפני.

ואני חשבתי שאני אקבל יחס דומה ליחס שהיא קיבלה. והיו לי ציפיות מאוד גבוהות לא במובן, הייתי מוכנה גם לעבוד בשבילם. וממש לא קיבלתי. ממש ציפיתי שאני אהיה בעמדה גבוהה והמציאות היתה מאוד מאוד נמוכה ומאוד משפילה, ובסוף לא קיבלתי את מה ששלי וזה גם זרק אותי לגמרי למקום אחר בסופו של דבר. זה שינה את המסלול שלי.

אורנה; דוגמא טובה.

אז כל הטענות של קורח זה בתוך הדעת. לקחתם לעצמכם גדולה יתרה כי כל העדה קדושים. כאילו שמשה ואהרון מכרו את עצמם. כאילו שהם לא נבחרי ה'. גם אנחנו יכולים לראות שאנחנו נבחרי ה'. לא תמיד אנחנו כל כך אוהבים את העבודה שאנחנו עושים. זה לא נעים לעמת מטופל עם האמת שלו. ואחרי זה התלמיד יכול להאשים אותך ביהירות בלי שום בעיה אם הוא לא קולט אותך נכון.

אז משה לא בחר את עצמו. הוא גם ניסה להתחמק מהתפקיד שלו. עשה כמעט הכל כדי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. בסופו של דבר כל הטענות שלו מול הבורא, בסופו של דבר הוא אמר שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח כבר לא היה לו מה להגיד. ואהרון הכהן הוא בכלל אחיו הבכור של משה והוא לא קינא במשה.

זאת אומרת, היה ברור להם שיש להם תפקיד. האם קינאתם פעם במישהו שיש לו תפקיד ורציתם שהתפקיד הזה יהיה שלכם? לי זה קרה. שהייתי בת 28, הייתי בקבוצה שקיבלנו מילגה ללמוד בהונגריה בשיטה כלשהי.  כשחזרנו לארץ, אחרי כמה שנים, היה צריך מישהו מאיתנו להמשיך את זה בארץ, ולא בחרו אותי. בחרו מישהי אחרת.

זאת אומרת שהיא תהיה המורה של החדשים. ואני מאוד התבאסתי. וזה בכלל לא היה מגיע לי. היא היתה הרבה יותר רצינית ממני. הרבה יותר משקיעה, הרבה יותר מסודרת. ובכלל, זה ממש התאים לה. אבל אני התבאסתי כי היה ברור לי שהכל מגיע לי. אז קרה לי. וזה לא היה שלי. זה היה לחלוטין שלה. עשתה את זה שנים רבות עוד. תודה לאל שאני לא קיבלתי את זה.

מדובר כאן על אנשים, לא על אנשים קטנים מדובר כאן, אלא על אנשים מאוד מאוד גדולים. צריך לזכור שכל עם ישראל עבר חניכה רוחנית ומה שראתה שפחה על הים לא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי. ועוד מדובר כאן על ראשי העם. זה לא פשוטי עם, אלה נשיאי העדה.

אני אלך לסוף הפרשה. בסוף הפרשה יש את הסיפור עם מטה אהרון. זה גם הענין של ההבחנה. מי הוא בכיר ה' ומי הוא לא בכיר ה'. הוא ביקש מהם להביא מטות. זה עוד מבחן. יש מבחן המחתות ויש את המבחן של המטות. זה אחרי שהיתה מגיפה. הקב"ה התעצבן היתה מגיפה בעם ואהרון העלה קטורת. קטורת זה קשורת, זה קשר וזה כיפר על המגיפה. תמיד הקטורת מכפרת על המגיפה זה לא פעם ראשונה.

אפשר להשוות קטורת לתפילה. ומגיפה זה מהמילה גוף, נגף. איפה שהרצון שלנו, אנחנו משתמשים בו בצורה שהיא נגף. אז צריך לחסל את הדבר הזה, זאת אומרת, האור צריך להסתלק מהנגף הזה. זה נקרא למות. למות זה כשהאור מסתלק מהמקום שלא מתאים לו כבר להיות שם.

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יז} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ: {יח} וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם: {יט} וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה: {כ} וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם: {כא} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם: {כב} וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְהוָה בְּאֹהֶל הָעֵדֻת: {כג} וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.

יש כאן אימגינציה. ארוע מאוד מעניין שבעל הסולם כתב מאמר על הסוד ציץ פרח ושקדים.

 

 

סוד ציץ ופרח ושקדים על הסולם

כתוב בתורה אות על הכהונה, בדבר שכל שבט ושבט יתנו מטות, ועל מטה אהרון כתוב, "ויצא פרח ויצא ציץ ויגמל שקדים". וצריך להבין בחינת ציור האות הזה, באופן זה של ציץ פרח ושקדים.

שימו לב, ציץ זה כמו הכתר, פרח זה גמר תיקון, שאמרתי מקודם, ונראה מה זה שקדים.

ולעניות דעתי, נראה שזה גילוי סוד כללות הבריאה עד תיקונו. זאת אומרת כל הסיפור הזה זה כל הסוד של מהלך הבריאה ושל תיקון הבריאה. וזה אומר בעל הסולם, אל מול הערעור של קורח על סדר הבריאה. והוא אומר ענין המטות. מה זה מטה? מבחינת המילה. חוץ ממקל.

משתתפת: זה שבט.

אורנה: זה גם נכון. אבל מבחינת פועל.

משתתפת: הטיה.

אורנה: המטה מטה. בדיוק ככה. המטה בא להחזיר את הסדר על כנו. כי יש הטיה. קורח היטה את הסדר. אז המטה של אהרון מחזיר את הסדר הנכון. אומר בעל הסולם  כי הנה יש סדר הבריאה, וסדר העבודה ותכלית,  אז יש גם עבודה ויש גם גמר עבודה, זה התכלית. בסוד ענ"ג, ג' קוצי דיוד, דהיינו ראש תוך סוף. והנה ראש כל דבר, הוא בחינת ציץ, בפרשה הקודמת, בפרשת המרגלים מה היה בסוף, איזו פרשונת היתה בתוך פרשת מרגלים?

פרשת ציצית. היה שם ענייני ציצית. שימו לבד ציץ ציצית. אז בפרשת המרגלים הוא מביא את ענין הציצית. מה זה הציצית? היא באה להזכיר לנו לא לתור אחרי התשוקות שלנו. זה מה שהציצית באה. ומה שהמרגלים עשו במקום לתור את הארץ, התבוננות רוחנית, אז הם תרו אחרי עיניהם הגשמיות.

זאת אומרת, מערכת הנשמות שהם ישראל, הם קיבלו מצווה כי הם השורש. עכשו מדברים פה על הציץ על הפרח ועל השקדים, הם השורש שמערכת הנשמות שאחרי זה תהפוך להיות פרח. זה מתפשט לפרח ובהגמל הפרח נעשה שקדים טובים למאכל.

אבל זה רק בהגמל הפרח, רק בגמר תיקון.

משתתפת: ציץ מתפשט נשמע כמו מציץ מן החרכים.

אורנה: נכון מאוד

והנה חטא קורח היה שטען, "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'",  כלומר, הוא אומר הבורא יושב בכל אחד ואחד מאיתנו בנפרד שזה לא נכון. כי איפה הבורא יושב?

משתתפת: בכלל.

אורנה: בקשרים בינינו. אנחנו כמו מערכת נוירונים והבורא יושב בקשר בין נוירון לנוירון. שם יושב הבורא.

משתתף: בתוכם, בתוך העדה?

אורנה: הוא אומר, כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'.

דהיינו, מדרך הבורא שהטביע בבריותיו, כל אחד פרט לעצמו ואינו ערב בעד אחר ומה "בנים לא יומתו על אבות" כל שכן אחד בעד חבירו שאינו מכירו כלל.

אז מה הוא אומר? אתם לא תסדרו לנו את החיים, אומר למשה ואהרון. מי יקבל מי יכנס, מה נעשה עכשו. כל אחד ואחד מאיתנו מתוקף היותו בהר סיני, מהתוקף הפרטי שלו בהיותו בהר סיני. נכון שבתור עדה אבל כולנו, יש לנו את אותה סמכות שיש לך. כי כולנו היינו שם. וכבר כל ישראל עמדו על הר סיני וידעו את ה', ואם כן למה תתנשאו, דהיינו, שעשיתם מדרגות בקדושה, מדרגות בקדושה זאת אומרת שאתם מחליטים שהרצון לקבל שהוא המהות של הנברא, שהוא נברא ראשון צריך להיכנע לקו האמצעי.

קו אמצעי זה משה. למה שאנחנו הלויים נכנע גם לימין שזה כהן וגם לקו האמצעי? מי שמך משה בכלל לגשר על המחלוקת ולהחליט מי ראשון? זה כאן על הבורא לא על משה. דמשה לעצמו ואהרון לעצמו וכהונה ולויה בישראל. ואדם הרוצה לעלות עולה לה', או להקטיר קטורת  אמרנו קטורת זה קשורת, להתקשר לה' תלוי בכונת אחרים הוא מערער על זה.

למה אני צריך שהכהנים יקריבו בשבילי ויכפרו בעדי? דהיינו הכהנים, וכן וגם קרבן ציבור וקרבן יחיד. ואחר עונש קורח היה תלונה בישראל, ’אתם המיתם את עם ה'´ דהיינו שישראל חשבו שהם גרמו זאת  מה עם ישראל חשב כשהם ראו שקורח ועדתו מתו? מה הם חשבו?

משתתפת: שמשה גרם לזה

אורנה: נכון ולמה שהוא יגרום לזה?

משתתפת: בגלל הערעור על מעמד שלו.

אורנה: כדי להבטיח את המעמד שלו.

כיון שדרך עבודה ותורה, לא בשמים היא. ככה אומר קורח  ובסוד "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" על כן היו בני ישראל צריכים לשתי הוראות, א', שמפי הקב"ה וב' שכן גם ראוי להיות כי באמת קושיה גדולה מה לאחד בשביל השני.

זאת אומרת, הם היו צריכים לדעת למה הקב"ה בחר במשה ואהרון. כי הם לא ראו את הקשר. ציור הערכי בתוך הרצון לקבל אנחנו לא יכולים. רצון לקבל זה שם קוד למחשבה בתוך השכל. אין שום סיבה בתוך השכל להבין את הבחירה של הבורא. אבל אם אני עוברת למחשבה שהרצון לקבל בעל מנת להשפיע הוא זה שהבורא חושק בו, אז אני יכולה להבין למה הבורא בוחר אנשים מסוימים.

הוא בוחר כי הוא יודע שיש להם את התכונה הזאת. שכל מה שהם יקבלו הם יקבלו בעל מנת להשפיע.

והנה בחינת פרח, הוא, ציור הנאה שבציורים. זה המשל שמקודם נתתי. כשצייר מצייר פרח תחילה עושה בחינת נקודות, זה למעלה וזה למטה.  מה הוא אומר כאן? בתהליך עבודה מה יש?

משתתפת: סדר

אורנה: סדר והיררכיה. והדרגתיות.

זה גדול ורחב קצר וצר. וזה קו וזה נקודה. וטרם הגמר הציור, אין שום טעם באופן עמידת הקוים והנקודות.  זאת אומרת, אם אתה לא רואה את השלם, אם אתה לא רואה את גמר תיקון אתה לא מבין. כמו בציורים האלה שהיינו מעבירים קו בין כל הנקודות ופתאום צפרדע או משהו אחר.

ואפילו אם הוא צייר אך עדיין לא הגיע לדרגתו של המצייר  מי זה המצייר?

משתתפת: הבורא.

אורנה: אפילו אם אני יודעת לצייר אבל אני עוד לא בהשוואת צורה, לא אוכל להשיגו. לא יכולה להבין את השיקולים של הבורא עד שלא הגעתי להשוואת צורה איתו.

אבל בהתחבר אלו לאלו, נעשה פרח נאה, כפי חכמת הציור. לכן נראה להם, בחינת ציץ של הבריאה. דהיינו, נקודת כל נפש ונפש שצריך להשתלם בציור פרח אחד. לכן נראה להם סוד הערבות.

זאת אומרת כל נפש ונפש מאיתנו יש לה געגוע. והגעגוע שלה זה לקדושה. מה זה קדוש? קדוש זה מובדל. זה מובדל מהחשקים הארציים שלי. אני מתגעגעת לרוחניות שבי, נגיד ככה. אבל, אומר בעל הסולם, עד שאני לא תופסת את החלק שלי בכלל לא יכולה להיות מואצלת עלי קדושה.

קדושה לא נמצאת ביחיד. קדושה נמצאת באוסף של הפרטים. במערכת הנשמות. בשכינה הקדושה. בכנסת ישראל. וכל נפש שמגביה את עצמו או משפיל את עצמו הרי משנה את בחינת הפרח שעלה במחשבה. ועל כן זה צריך לזה.

מי זה הנפש שהגביהה את עצמה?

משתתפת: קורח

אורנה: נכון מאוד. או משפיל את עצמו, הרי משנה את בחינת הפרח שעלה במחשבה. מהדהדות לכם המילים האלה?

משתתף: אם אנחנו עושים משהו שהוא לא התפקיד שלנו לוקחים משהו שלא היינו צריכים לקחת, אנחנו יוצאים מתכנית הבריאה או מהמחשבה.

אורנה: לחלוטין. אנחנו משנים את הפרח שעליו המחשבה.

משתתפת: עולה לי שבחינת הפרח שעלה במחשבה היא מטרת הבריאה, היא הסדר.

אורנה: כן אבל אנחנו לא מכירים, כאשר עלה במחשבה, לברוא עולמות להאציל נאצלים ולברוא נבראים, זה הארי הקדוש. נכון? דע כי טרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור פשוט ממלא את המציאות כולה וכו'. וכאשר עלה במחשבה וכו'. אז כאן מרפרר בעל הסולם למה שאמר הארי הקדוש, תכנית הבריאה שעלתה במחשבה היתה מדויקת. לכן גם משה לא יכול להגיד "שלח נא ביד תשלח", הוא לא יכול להנמיך את עצמו במובן הזה של לא לעשות את מה שמוטל עליו.

ועל כן צריכים כהונה, לויה ושושבינין. זאת אומרת, ימין שמאל ואמצע.  אבל האמת, בסוף בהארת משיח, הארת משיח זה אור יחידה, זה שאנחנו נקבל את כל האורות לתוך הכלי  יהיה בחינת שקדים, לא נצטרך יותר היררכיות. שכל חתיכה משקד מאכל לעצמה ואין חלק צריך לכל, זאת אומרת, זה כבר יהיה מוטמע בנו שאנחנו רוצים לקבל בעל מנת להשפיע. כולנו נרצה לקבל בעל מנת להשפיע. לא יהיה כאן בכלל שאלה. ואז לא צריך היררכיה.

זה כמו מערכת שמתפקדת, נגיד המורות שלנו בבית ספר. אז אם כל אחת עושה את התפקיד שלה וכל אחת היא למען הכלל אז לא צריך היררכיה. לא צריך. זה עוד לא ככה אבל זה צריך ללכת לשם.

בדיוק היום היתה לנו ישיבה של המורים של שנה א' ושנה ב', ואני אמרתי שאני נוטה לתת את הפיקוד למורים הישירים של השנה. זאת אומרת, אם ורד וזוהר נושאות את שנה ד', שהן יחליטו, לא שאני אחליט.

אם אביבית ועמרי נושאים את שנה א', שהם יחליטו. שיתנו לזה את הצבע שלהם. כי כולנו, כולנו כמובן בתהליך, יש לנו עוד מלא פגמים, אבל כולנו אם אנחנו עובדים בשביל השלם אז ההיררכיה לא צריכה לתפקד באופן כזה שלהראות לכל אחד את מקומו כי בגמר תיקון כל אחד יודע את מקומו והשקד זה סימן של פרי שאתה יכול לאכול אותו מכל צד, זה אותו טעם.

משתתפת: שקד זה גם אותיות קדוש.

משתתפת: שקד בט"ו בשבט, אז אומרים שזה גם הפנים וגם הקליפה, הכל אכיל

אורנה: הכל אכיל, בדיוק.

משתתף: שוקד על מלאכתו

אורנה: נכון.

שכל חתיכה משקד מאכל לעצמה ואין חלק צריך לכל, אבל בזמן העבודה, חלק צריך לחלק, וכל לחלק, וחלק לכל. בסוף המתקלא.  מתקלא זה משקל.  שכל אחד צריך לתת בעד חבירו משלו, וכדמות הפרח, שאם נוטלים חלק פרח בפני עצמו, הרי מקלקלים הדמות והציור הנאה, וגם לחלק בעצמו לא יהיה כל ציור  זה מה שהזוהר אמר:

משתתפת: שאמר על קורח, שהוא מאבד את שלו וגם את מה שרצה…

אורנה: בדיוק. גם לא יקבל את מה שרצה וגם יאבד את שלו.

כי הוא נאה בחיבור הכלל דוקא, בסוד, "וראשונות ישמיענו יתנו עדיהם ויצדקו".  עדיים זה אור חכמה.

משתתפת: ראשונות זה אולי ג"ר?

אורנה: יכול להיות, ישמיענו זו בינה יתנו עדיהם ויצדקו. אולי יש כאן את כל הספירות.  גם בא המופת במטה אהרון להורות שמפי עליון וכו'  זאת אומרת, מטה אהרון הוא היחיד שהוציא ציץ ופרח וזה היה הסימן שאהרון הוא בכיר ה' לתפקיד שלו.  בסוד "אני ה' לא שניתי".

זה גם שולח אותנו לפרשת ציצית. מה זה פרשת ציצית? היא מזכירה לנו תמיד את הבחירה. להסתכל בציצית זה לזכור מה שמתי בראש. האם את הרצון לקבל או את הרצון להשפיע. ותמיד הציץ הזה של הציצית שייך לראש. הוא שייך לדברים בכוח.

משתתפת: גם אומרים לבדוק בציציות

אורנה: נכון מאוד.

משתתפת: עוד דבר, לכהנים הגדולים יש לבוש משמונה שכבות ואחד מהם זה ציץ.

אורנה: אני חושבת שציץ זה העין השלישית בעצם. יכול להיות שזה נכון, תפילין של ראש זה העין השלישית? אני חושבת שזה זה. וציץ זה גם ניצוץ. אחרי שבירת הכלים

משתתף: הציץ היה בקצה המצנפת.

אורנה: איפה המצנפת? בראש. הכתר. ציץ זה הכתר. שימו לב גם שזה שתי אותיות זהות. בפנים יש י'. זה סודות. וזה ניצוץ. מה זה ניצוץ? ניצוץ זה אור חוזר. זה מסך. והיכולת ליצור קשר. היכולת להלביש את האור העליון. אז יש לכל נשמה ונשמה תפקיד כמו בציור של הפרח, וכל נק' ונק' היא חשובה אבל בפני עצמה הציור לא מובן. אני גם לא יכולה לבלבל את הנקודות.

רק שנדע שבגמר תיקון אין היררכיה יותר. והשקד זה אותו טעם. וכל הענין הזה של המטות בעצם מספר לנו את סיפור הבריאה. מה ראשון, מה אח"כ, מי שולט. כל התיקונים שהבריאה מכינה בשבילנו.

המילה פרח אם אתם מכירים את רפ"ח ניצוצים. מה זה רפ"ח? רפ"ח ניצוצים זה כל הניצוצים של הכלים השבורים בשבירת העולמות שנפלו לקליפות ואפשר לתקן אותם. האדם הראשון תיקן את כולם. זה חוץ מלב האבן. וכל הניצוצים זה האורות החוזרים שפורחות כמו תפילה. זה ענין המטות.

אורנה: מה אתם לוקחים מהפרשה?

משתתף: ענין הברור והלמידה שלי אני מרגיש כרגע.

אורנה: הברור של מה הוא כן שלך.

משתתף: הברור של מה ששלי ומה שלא שלי.

משתתפת: שצריך פה אל פה עם כוונה משותפת, ושהדימוי של הפרח עשה לי את החלק של הפאזל שיש לו את התפקיד שלו שאם הוא מחוץ לפאזל אז נכון שהפאזל לא שלם ואי אפשר לתלות את התמונה על הקיר אבל גם לחלק אין שייכות לשום דבר. זה בדידות מאוד גדולה.

אורנה: זאת אומרת שאם אני מגדירה את עצמי שלא בהקשר לבורא, בהקשר לשלם, אין לי זהות. אין לי זהות כחלק של פאזל. אני נעה ונד תהיה בארץ. זה כזה משמח, כי לא ידענו את זה. אני לא ידעתי את זה. כל הזמן חיפשתי את הזהות שלי בתוכי. וזה היה כל כך עצוב. זה תגלית. יכול להיות שיש כאלה שיודעים את זה מגיל 3. תגלית שאת הזהות שלך את מוצאת רק ביחס לשלם, ביחס לכלל.

משתתפת: היחסים אמרת שאלוהים נמצא ביחסים, בקשרים בין החלקים. והקטורת זה בעצם זעיר אנפין, נכון?

אורנה: לא. זה מלכות. זה העלאת מן. חשבת בגלל הקשרים, בגלל היחסים.

משתתפת: זכרתי את זה שכאילו זעיר אנפין נמצא בתווך.

אורנה: הבנתי. צריכה לברר את זה. קטורת זה להעלות תפילה. היום אין קטורת, אין מקדש ואין מזבח. זה התפילה שלנו, זה הקשר שלנו לעולמות הרוח. זה כמו במוזיקה, שאת לוקחת את הצלילים הבודדים אין להם שום משמעות. המוזיקה נמצאת בקשר שבין צליל לצליל. אז הבורא שוכן, נכון אומרים, זכו שכינה ביניהם איש ואישה. אז זה לא רק איש ואישה. זכו שכינה ביניהם. הבורא שוכן ביחסים בינינו. לא מענין אותו אם אנחנו אגואיסטים. לא מעניין אותו לשכון בנו באופן יחיד. זה לא מעניין אותו. אנחנו לא משרתים את הבריאה שלו אבל הוא כן ישמח מאוד לשכון ביחסים בינינו.

משתתפת: אני יוצאת שבחברה שלנו יש את ההתחלה של המשפט. כל אחד מחפש את הייעוד שלו ובעצם ההמשך של המשפט, הכל ביחס ל..

אורנה: וזה התגלית הגדולה. אף אחד לא לימד אותי את זה לפני זה.

משתתפת: זה מאוד יפה הציור הזה של הפרח שלמעשה כשהוא בשלב של הנקודות והקוים אנחנו לא יודעים מה מציירים. אנחנו לא יכולים להבין. רק כשנגיע לאמונה מעל לדעת נוכל לראות באמת את הפרח הזה. בגלל זה אנחנו חושבים שזה לא צריך להיות ככה, וזה כן צריך להיות ככה. וזה שלי וזה לא שלי. זה בגלל שאנחנו רואים את הנקודות והקוים, כמו רושם של משהו שאנחנו לא מבינים.

אורנה: רק כשנגיע להשוואת צורה נוכל לשפוט את הפרח מנקודת מבטו של הצייר.

משתתפת: נוכל לראות את היצירה ע"י זה שנאכל את השקדים. כי הפרח לא יהיה פרח שקד או לא יהיה פרח נכון, לא יצמחו שם שקדים.

אורנה: נכון. זה יהיה עץ מסורס שלא נותן פירות שזה כינוי של הסיטרא אחרא. אפשר להבין בין מע' הקדושה למע' הטומאה. מע' הטומאה לא נותנת פירות.

משתתפת: גם המטה יכול להפוך להיות נחש או להפוך להיות פרח. גם מהצד הזה וגם מהצד הזה.

אורנה: יפה מאוד.

שבת שלום!

print