פרשת שופטים

ד’ אלול, תשפ”א, 12 אוגוסט 2021

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו על הלינק

תמלול השיעור:

פרשת השבוע היא פרשת שופטים. אשתף כמה פסוקים ראשונים ונדבר עליהם.

{יח} שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: {יט} לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: {כ} צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (ס) {כא} לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ: {כב} וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:

היום נתעכב רק על הפסוק הראשון, אפילו רק על מחציתו, “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, אשר ה’ אלוהיך נותן לך לשבטיך”.

היום אביא את הפרשנות של בעל הסולם, הרב אשלג, כפי שהובאה דרך הבן שלו. שניים מבניו הלכו בדרכו, וחייבים להגיד שאף אחד לא היה בסדר גודל שלו, שהוא היה מה שאפשר לקרוא לו איש האלוקים. מה שכן אפשר להגיד, שהבן שלו שנקרא, הרב ברוך אשלג, הוא הביא את הדברים, כל הדברים בדיוק כמו שאביו אמר אותם, וכתב אותם ולימד אותם. לכן מה שהוא מביא זה, ממקור ראשון.

אז איך הוא מפרש את זה, בעל הסולם? שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה’ אלוהיך..” קודם רוצה להזכיר: מאוד חשוב לדעת, שבעל הסולם אמר בעצמו שהיה בו עיבור של נשמת הארי הקדוש. הארי הקדוש הביא את כל הקבלה, הוא פירש את כל הזוהר. עד אז לא היה דבר כזה

מה שצריך לזכור, שבעל הסולם, הגאונות האינסופית שלו, היתה בזה שהוא הסביר את כל המערכת. הוא שם אותה על שתי יתדות – על שני יסודות. את כל המערכת, ואם אנחנו זוכרים את שני היסודות העומדים זה מול זה, שונים זה מזה, הפוכים זה מזה, אז בעצם מתחילים להבין את הקבלה. והגאונות היא הפשטות של הדברים, ובכל זאת עד אליו לא אמרו את זה כך. הוא אמר יש רק שני דברים – קודם כל יש רק אחד, כמובן, רק הבורא – אבל הבורא ברא משהו, שאין בתוכו. ברא את הרצון לקבל, הבורא עצמו הוא לא רצון לקבל, כי אין לו ממי לקבל הוא גם שלמות, אז הוא ברא נברא ולנברא הזה קרא בעל הסולם, הרצון לקבל. אז מצד אחד יש לנו את הרצון לקבל ומצד שני יש לנו את הרצון להשפיע של הבורא.

אם אנחנו זוכרים את שני הדברים האלה, אנחנו למעשה מתחילים להבין את כל הקבלה. אלה שני יסודות מאוד בסיסיים שאפשר להתחיל להבין את כל הקבלה. למה? בגלל הניגוד. זאת אומרת, כל עוד הבורא, האינסוף, או עצמותו, לא ברא עולם, אז לא היה דבר שהוא שונה ממנו. הכל היה אחד. באינסוף, כשהיה נברא, עדיין הכל היה באחדות פשוטה אבל ברגע שזה יצא מהאינסוף, יצא לבר, זה נקרא בריאה, בריאה מהמילה שיצא החוצה, אז יש לנו עכשיו מהות שונה בתכלית השינוי מהבורא, משום שהבורא הוא הרצון להשפיע והנברא הוא הרצון לקבל ויש ביניהם שינוי צורה וברוחניות שינוי צורה זה מרחק, כמו שבגשמיות מרחק נמדד בקילומטרים, או במטרים, ברוחניות  המרחק נמדד בשינוי צורה. זאת אומרת שאם יש שינוי צורה בין שתי מהויות, שינוי צורה מוחלט, זאת אומרת שהם רחוקים אחד מהשני כרחוק מזרח ממערב ולמעשה לא יכולים להיפגש אבל זו לא היתה מטרת הבריאה, מטרת הבריאה היתה להיטיב לנבראיו. לכן הנברא היה צריך להפך את הרצון לקבל שלו, ולהכניס בתוך הרצון לקבל הזה, את העל מנת להשפיע. הוא לא יכול לשנות את הרצון לקבל, הוא לא יכול להפוך להיות ישות שלא רוצה לקבל, כי עצם עצמותו של הנברא זה הרצון לקבל משום שהבורא ברא אותו כך, והבורא ברא אותו כך כי הבורא רצה להשפיע.

לכן הנברא, שזה הבן אדם, לא יכול להגיד אני לא רוצה לקבל, כל כולו זה רצון לקבל. למשל, אנחנו רוצים לקבל אויר, בלי אויר אנחנו לא יכולים לנשום. ישויות רוחניות הן לא נושמות אויר, הן נושפות אויר, זאת אומרת, הבורא נושף אותנו, נשף נשמת חיים בתוך האדם. הוא לא נושם, הוא נותן. אז על מנת שיהיה קרבה בין הבורא לנברא, הנברא עשה איזושהי החלטה שהוא יכול לקבל רק במידה שהוא יכול להפוך את הקבלה שלו להשפעה. זה יהיה עוד ממש בהתחלת הבריאה והחוק הזה תקף גם עד האדם, עד האדם בכלל ולכל אחד ואחד בפרט. זאת אומרת שאם אנחנו בחיינו הבוגרים מקבלים בלי להשפיע אנחנו מתרחקים מאלוהים. זאת אומרת שהחיות יורדת מאיתנו. למרות שנראה לנו שאנחנו מקבלים ומקבלים ומתמלאים למעשה אנחנו מתרוקנים. נלמד את זה כשנלמד את מבנה העולמות, את תכנית הבריאה במסלול הרבה יותר ארוך מ- 3 הרצאות.

למה אני מקדימה את זה? כי זה תמיד מגיע לשם, להגדרה של הרצון לקבל והרצון להשפיע. גם על זה אנחנו יכולים להושיב את היצר הרע ואת היצר הטוב. כל פעם שנתקל במילים יצר הרע, או הס”מ, או השטן, אנחנו יכולים לקרוא לזה הרצון לקבל למען עצמי. אז הרצון הזה, אפשר לקרוא לו רצון עצמי, שזה רע, ראשי תיבות רע, או שרק לעצמי.

משתתפת: מה זה ס”מ? זה השם של השטן בקיצור. זהו אחד השמות של השטן, סמאל. נוהגים לא להגיד את זה.

אורנה: כל פעם כשיש יצר רע, זה אקוויוולנט, זה שווה לס”מ, ובשפה של הרב אשלג שהיא מדויקת לחלוטין, הכל מסתדר עפ”י מה שהוא הבין, וזאת הגאונות הבלתי נתפסת שלו לדור האחרון, שזה הדור שלנו, אנחנו יכולים לזה הרצון לקבל לעצמי, זאת אומרת שלא על מנת להשפיע, זאת אומרת לשאוב, לשאוב משאבים מהעולם בשביל למלא את עצמי, וכשאני עושה את זה חלילה, אני מתרחקת מחי החיים, מתרחקת ממי שנותן את החיים כי אני משנה צורה.

זו חזרה על דברים שאמרנו.

אנחנו יודעים כבר שאנחנו קוראים את התורה לא בהבנה שלנו את הדברים כמו שאנחנו קוראים עברית. יש כמה וכמה רבדים ובואו נראה מה בעל הסולם אומר על “שופטים ושוטרים יתן לך בכל שעריך.” הוא אומר, מה זה שופטים ושוטרים? כמובן יש את הרמה הכי ברורה עפ”י הפשט, זה איך נארגן את חיי החברה שלנו. משה מדבר אל עם ישראל לארגן את חיי החברה שלהם כשהם יכנסו לארץ ישראל, ויהפכו להיות לחברה.

אומר הרב אשלג ששופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, אז עצם העובדה שהמילה פונה ליחיד, תתן לך ולא תתנו לכם, מכוונת לכך שבעצם הפניה היא לכל אחד ואחד מאיתנו. השופטים והשוטרים, כל אחד ואחד מאיתנו צריך לשים בשערינו, בשעריו. כבר רואים שזה יותר משער אחד, כי אחרת זה היה נאמר, שופטים ושוטרים תתן לך בשערך. אז זה בכל שעריך. יותר משער אחד.

מה התפקיד של שוטר?

לעשות סדר.

להכריע בין טוב לרע.

מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ותיקון הבריאה זה להפך את הרצון לקבל למען עצמי לרצון להשפיע, זה התיקון. המטרה זה לתת את כל האור והתיקון זה להפוך את עצמי ראויה לאט לאט לקבלת כל האור, וזה תהליך שנעשה בהדרגה, בניגוד לבריאה שנעשתה בבת אחת, המחשבה האלוהית בראה, ברגע שהיתה מחשבה גם היתה בריאה, ברגע שהיה רעיון, או ברגע שהיה רצון. הרצון קדם לכל. אנחנו תמיד חושבים עפ”י דקרט, אני חושב משמע אני קיים, למעשה זה לא נכון, יותר נכון להגיד אני רוצה משמע אני קיים. אז ברגע שהיה רצון באותו רגע היתה בריאה, אבל אנחנו צריכים לתקן בתהליך ארוך, והדרגתי, שהוא בעצם נמשך בזמן ההיסטורי. ההיסטוריה שלנו היא התהליך של התיקון והמטרה שהתיקון שלנו הוא בעצם לא לקבל רק לעצמי אלא כל קבלה שלנו צריכה להיות כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

ומה ישפיע נחת רוח לבורא? מה רוצה הבורא מכל? למה הוא רוצה שנדבק במידותיו? כדי שנהיה דומים לו? למה?

הבורא רוצה להיטיב לנו, הוא רוצה לתת לנו, אז הוא רוצה שאנחנו נהיה מסוגלים לקבל. אז לעשות נחת רוח לבורא – זה נורא מוזר אבל לעשות נחת לבורא זה – לאפשר לבורא לעשות לי טוב, זה נקרא לעשות נחת רוח לבורא. זה לאפשר לבורא להשפיע את כל מה שהוא רוצה, זה לא לעשות נחת לבורא – לתת לו משהו, אלא לאפשר לו לקיים את מטרת הבריאה – שיהיה לי הכי טוב שבעולם.

אז התיקון זה להפוך את עצמי לכלי שהבורא יוכל להתגלות בו כמה שיותר. אם הכלי שלי זה הרצון לקבל, למען עצמי, אז הבורא לא יכול להתגלות, למה? כי זה שינוי צורה. אפשר לקרוא נחת רוח, להנחית את הרוח. צריך להבין מה זה אומר, לא שהוא צריך משהו ממני. כל מה שהוא רוצה זה לתת לי, אבל מה לעשות שאני לא יכולה לקבל. אז אני צריכה לשנות את עצמי באופן כזה שכל האור שבעולם, יוכל להגיע אלי בהדרגה, זה נקרא לעשות נחת רוח לבורא.

למה אני אומרת את כל זה? זה קשור לשופטים ולשוטרים. כי הצד הארצי שלנו הוא תמיד ישאל בכל מעשה שהוא עושה, וכל מעשה של השפעה שהוא עושה, מה הוא ישאל הצד הארצי שלנו?

משתתפת – מה יצא לי מזה…

ממש כך, מה יצא לי מזה? והצד הארצי שלי תמיד יגיד לי שאני צריכה לקבל משהו שאני נותנת. הצד הגשמי שלי, הגופים שלי, יגידו לי איזה שכר את מקבלת? בהתחלה זה יכול להיות שכר ארצי גשמי אבל גם כשאני נכנסת לתוך התהליך הרוחני בהחלט יש שכר שאני יכולה לצפות לו, גם אם אני לא שמה לב, למה אני יכולה לצפות? משתתפת – להתעלות, לעליית מדרגה,

יפה! נכון! ובוא נגיד אפילו במישור היותר ארצי, איזה טובין אני יכולה לקבל?

משתתפות – כבוד, הערכה, הכרה.

אורנה: לכן השופטים, השופט שלי תמיד צריך לשפוט את המניע שלי, אני צריכה לשים שופטים ושוטרים בשעריי. כלומר, הוא צריך לשפוט את האני הנמוך שלי על כל מה שאני עושה, כי אני יכולה לספר לעצמי שאני פועלת על מנת להשפיע, אבל זה לא יהיה נכון והשופט צריך לשפוט את זה, השופט הפנימי. ושוב אני אומרת, כל עוד אני לא אפעל באופן שדומה לבורא, הבורא לא יוכל לתת לי את המקסימום טוב. לכן המטרה של השופט זה לשפוט את זה, שאומר אני רוצה להשפיע. לשפוט את זה שאומר, למשל, את כבר 5 שנים בבית ספר הזה, 7 שנים, כמה שנים אני צריכה ללמוד כדי שיהיו לי מיועצים?! אז אני תמיד שולחת אותם לאלה שיש להם מיועצים עד כאן, הרבה, שכבר אין להם זמן, ואני שואלת מה ההבדל בינך ובינם? ואז מסתבר שכל אלה שיש להם מיועצים עד מעל לראש, הם כל כך הרבה השפיעו לפני שהם בכלל רצו לקבל משהו… נכון, זה מעורב, זה תמיד מעורב, אנחנו בדרך, אבל כל  כך הרבה נתינה הם נתנו לזרם הזה, זאת אומרת שהם הפכו להיות ישות שמושכת אליה טוב. זה ההבדל. זה לא רק השפעה שאני נותן לבית ספר ועושה דברים בשביל הבית ספר, אם כי זה מאוד חשוב, כי אני ניזון מהבית ספר. זה לא רק זה, אלא זה גם לשפוט את כל הקולות שאומרים לי: “טוב זה לא בשבילך, את לא מספיק רוחנית”,  “הם יותר מצליחים, אז אולי אלך ללמוד משהו אחר, במילא לא אהיה יועצת ביוגרפית טובה, ואעשה גם וגם.” אני לא מדברת על בני 20 , 30, אלא על אנשים שהם בתוך הזרם שלנו, ורואים שהם לא מתפרנסים מזה אז הולכים ללמוד משהו אחר וזה אומר שהקול הזה בתוכם שנקרא לו הס”מ, הסיטרא אחרא, היצר הרע, או הרצון לקבל לעצמי, הקול הזה אומר להם, אין לכם סיכוי. לכו ללמוד עכשיו להשפיע עוד כמה שנים במשהו אחר, עוד מעט אנחנו כבר בפנסיה אז עכשיו נלמד משהו אחר, למה, כי אין סיכוי שאנחנו נהיה יועצים ביוגרפים, למה, כי אין לנו מטופלים, אבל יש פה בנות שיש להן מלא מטופלים. אז צריך להבין שאין לי מטופלים אז עכשיו אלך ללמוד משהו אחר, אלא מה עוד לא עברתי כדי שאני אהיה מרכז מאיר שאנשים ירצו לבוא אלי? כלומר, מגנט שאנשים יגלו אותי. אז אלה כל הקולות האלה, הקולות של הס”מ, של היצר הרע, של הרצון לקבל לעצמי, אלה הקולות שאנחנו צריכים לשים עליהם שופט. לראות את מי הם משרתים הקולות האלה?

יש לי תלמידה שהיא נהדרת, אבל היא כל הזמן אומרת, לא אני בגלגול הזה, לא מה, איזה הבדל ביני ובין זאת, אז היא לא מנסה בכלל. במקרה שלה אין בעיה של פרנסה, אז אולי זה אפילו יותר קשה אבל כל הקולות האלה הם קולות רעים, כי אני לא נעשית יועצת ביוגרפית בגלל שאני יותר חכמה. לא! צריך תכונות אחרות. אני גם לא הולכת בדרך רוחנית ומתקדמת בגלל שאני יותר אינטליגנטית ואינטלקטואלית, גם זה לא, כולנו פחות או יותר כאן ברמה די זהה ויש כאלה שהן יותר ויש כאלה שהן פחות, אני כבר מעידה על עצמי שאני בינונית. אבל יש תכונות שאם אתה מבין מה הן, כי התכונות האלה הן תכונות שמתחילת הבריאה נקבעו כדרך להשיג את התיקון, ואחת החשובות ביניהם זאת יגיעה!

תלמידה שלי כתבה לי לפני שבוע, אני רוצה עכשיו לפתח את האימגינציה. מה דעתך מדיטציה טרנסנדנטלית תעזור לי? אמרתי לה, מדיטציה טרנסנדנטלית – מצוין. גם אני למדתי את זה. זה שאני לא עושה זה בגלל שאני שוכחת וכמה מתלמידותי גם למדו, אבל זה לא יתן לך אימגינציה. אם את חושבת שזה ייתן לך אימגינציה, או איזשהו קסם כזה פתאום תוכלי להבין את המטופלים יותר טוב, זה לא – יגיעה. יגיעה נקבעה מתחילת הבריאה. זה התיקון. פרוטה, פרוטה נאמר. ניצוץ לניצוץ. יגיעה, התמדה, כוח רצון, שופטים שישפטו את השקר העצמי שלי. אולי אני עצלנית מדי, אולי אני יהירה מדי, אולי אני שופטת עת עצמי כבלתי ראויה אבל מתוך איזושהי נוחות. אם אני בלתי ראויה אז ממילא אני לא צריכה לעשות מאמץ. כל הקולות האלה עליהם אנחנו צריכים לשים שופטים.

משתתפת: רוצה להוסיף שבזכות השיעורים שלך, טקסטים שאני מכירה מקבלים רובד נוסף. יש במסכת “יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך”. תמיד לקחנו את זה לעניין של עבודת כפים, ופה בכלל מדובר על עבודה אחרת.

אורנה: אם את מזכירה את זה יש, “יגעת ולא מצאת אל תאמין”. יש לי עוד תלמידה, יועצת ביוגרפית, שבזמן האחרון הלכה ללמוד טטה הילינג, ועשתה איתי שיחה ואמרה לי, הלכתי ללמוד טטה הילינג כי חשבתי שבאים אנשים גם בעיות קלות ומה נכנס לכל הייעוץ הביוגרפי הזה וזה עכשיו יהיה משהו יותר קל. התקשרה אלי בחרדה, מהטטה הילינג נפתח אצל אנשים בורות ופחדים, שאם לא היה לה את הייעוץ הביוגרפי, לא היתה ידעה מה לעשות איתם. זאת אומרת, אין קיצורי דרך. אני לא אומרת שכולם צריכים להיות יועצים ביוגרפים, אני רק אומרת שמי שבחר בדרך הזו, כל הזמן יהיו לו קולות, למה זה לא מתאים – זה קשה מדי, זה חופר מדי, זה סבל מדי, זה שחור מדי, ולמה, ואולי פרחי באך, ואולי טטה הילינג, ואולי הילינג, אולי מסג’, ואולי רייקי, ואולי עוד.. הכל טוב ויפה אבל זה הכל מעקפים, אם בחרת בדרך הזו. אז יבוא לך בסיבוב, פתאום מישהו שתתני לו טיפול בטטה הילינג ייכנס לך לחרדות, עכשיו מה תעשי איתו.

אחד הקולות הכי קשים שאנחנו צריכים לשפוט אותם כלא נכונים זה: “כל כך הרבה זמן אני לומדת, ולא יוצא לי מזה שום דבר.” זה אחד מהשטנים שידועים לא רק בייעוץ הביוגרפי כמובן אלא בלימוד התורה והקבלה והאנתרופוסופיה וכו’. “כל כך הרבה זמן ולא השתניתי.” “כל כך הרבה יגיעה ויכולתי לעשות תואר שני”. זה המקום שצריך להתגבר עליו, כי אנחנו חייבים לעשות את העבודה ולא יודעים מתי נשתנה, זה יכול לקחת שנים וגם עשרות שנים אבל זה שווה את זה, אם זה לא ייקח שנים ועשרות שנים, זה ייקח אינקרנציות!

כל פעם אני שומעת, נו, אבל אני בת  49 ואמרת שנגיע לגיל 49 ,אז אני אומרת תגידי תודה, גם אם בגיל 72 או 80 או 100, אז סימן שבאינקרנציה הזו פתרת את זה ואם לא אז עוד אינקרנציה ועוד אינקרנציה. יש התייחסות מאוד מאוד ארצית חומרית לזה שאני נותנת יגיעה ועכשיו אני רוצה לראות שינוי. השינוי לא בא בזמן שלנו, הוא בא בזמן של אלוהים, כשאלוהים מחליט גם בהקשר לקונסטלציה הסביבתית – מתי אני צריכה להשתנות ואיך להשתנות ובשביל מי להשתנות.

אתם רואים זה קרה! כשקרתה הקורונה, לפני שנה וחצי, בית הספר שלנו השתנה. אנחנו ניסינו בפינצטה לאסוף אנשים לבית ספר… והנה הקורונה, והנה פתאום היתה נתינה מצידו של בית הספר, ואני מקבלת את כל ההודעות מהמערכת. כל שבוע שניים חדשים מתעניינים. נרשמים או לא נרשמים… אבל פתאום זה קורה. אז למה זה קרה עכשיו, למה החזיקו אותנו עד עכשיו, רק בגלל שלא היינו מספיק נדיבים? יכול להיות. למה לא היינו מספיק נדיבים? בגלל שאולי לא היה צריך להגיע הזמן, בגלל שהיינו צריכים להיות נדיבים בדיוק בקורונה.

אפילו לא יתנו לי להשתנות, לא יבחרו בי כנשמה שמשתנה, אם עוד לא הגיע הזמן בקונסטלציה של האנושות. אני אוכל להגיד לעצמי, זה יכל לקרות קודם, אבל לא, אלוהים החליט, תקשיבי אותך אני שולף בתאריך הזה. אותך אני שולף עוד שנתיים. מפני שצריך את הטיפולים האלה לעשות בזמן של אלוהים, לא בזמן שלנו.

רק אחרי שנים, כשאת כבר כל כך מנוסת קרבות, את מתחילה להבין שאת לא מבינה כלום. שאת לא הבנת כלום, כלום, כלום. הפלא שמתגלה, הוא כזה שאת מבינה שרק תודה לאל, שהוא איפשר לך להמשיך בדרך. רק זה תודה. רק בזכות זה מתגלים לך דברים. לא הבנת כלום.

אז זה השופטים. השופטים לשפוט את כל הקולות האלה שבעל הסולם קורא להם, הרצון לקבל לעצמי.

עוד קול ששכחתי להגיד אותו שאנחנו מתחילים דרך רוחנית, אנחנו חושבים שבזכות זה גם החיים הפיזיים הגשמיים שלנו, יסתדרו על הצד היותר טוב, לא נהיה חולים, הילדים שלנו יהיה להם בסדר, הם לא ידעו דכאון, אנחנו בטח כל כך טובים ומתקדמים שיהיה לנו איזושהי, זה איזושהי טעות.

אנחנו חושבים שהחיים הגשמיים שלנו ישתפרו, שהחיים הרוחניים שלנו ישתפרו, במובן מסוים כן אבל לא בגלל שהחיים הגשמיים משתפרים אלא שנקודת המבט על החיים הגשמיים משתנה. אבל אין לנו שום פרס ארצי על התפתחות רוחנית וגם את זה אני הרבה שומעת. נו כל כך הרבה עשיתי, מה עכשיו המחלה הזאת? גם שמעתי את זה מעצמי הרבה שנים. מה עכשיו? זה לא קורה לי תודה לאל בשנים האחרונות, אבל כשבאה לי מכה, שלא תבוא לי בעזרת השם, אני כבר לא שואלת למה, אני רק משתבללת ומחכה עד יעבור זעם. גם זה איזשהו קול בתוכנו שחושב שתמורת העבודה הרוחנית עכשיו החיים הגשמיים שלנו ישתפרו. גם זה לא ככה.

ועוד דבר: כשאנחנו מתחילים לשים שופטים, אז לפלצותנו, אנחנו מתחילים לראות כמה הרבה פחות מקסימים ממה שחשבנו. גם זה יכול להרתיע אותנו. אנחנו בעצם, ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו מגלים את הפגמים שלנו יותר ויותר.

צריך להבין שהתהליך הזה הוא נכון, הוא לא להראות לנו כמה אנחנו רעים. זה לא זה. זה לחשוף את כל המקומות שנוכל לתקן אותם. זה הענין. כל צעד שאני עושה אני בעצם נעשית יותר כשירה שייחשף בפניי עוד צד של חושך שלא ראיתי. אז בטעות אני יכולה לחשוב שאני הולכת אחורה. זה ממש לא ככה. אני מתקדמת. רק בגלל שאני לא מרגישה את זה, אז אני בייאוש. אבל בעצם, יש משפט ביהדות, “כל הבא להיטהר מראים לו עוונותיו”. אז אתה אומר “מה אני כבר בא להיטהר, אתם מראים לי את העוונות שלי. זה הפרס?”

הפרשנות של זה אחרת. אתה בא להיטהר, הגעת לאיזה מדרגה, בוא נבחן אותך. זה כמו באוניברסיטה, את רוצה להירשם ללמוד ביולוגיה, אומרים לך לכי תעשי פטור באנגלית או שתרשמי לשנה ללימודי אנגלית. את אומרת לא, אני יודעת אנגלית, לא רוצה ללמוד שנה אז אומרים לך אוקי, לכי לעשות מבחן באנגלית. תקבלי פטור לא צריכה ללמוד שנה אנגלית. מכירים הסיטואציה הזו? זו סיטואציה רווחת בארץ. בדיוק אותו דבר – את רוצה להיכנס לשלב הבא ברוחניות, אז אומרים לך, בואי נראה אם יש לך פטור על השלב הקודם. וזה נקרא, מראים לו עוונותיו. אומרים אוקי, את אומרת שאת כבר לא במקום הזה, את יודעת אנגלית ברמת 6 יחידות, יאללה תעשי מבחן ואז נותנים לך אתגר. האתגר הזה מאוד קשה ונראה לך שאת הולכת אחורה אבל אם את לא הולכת אחורה שזה סימן שוויון, את מחזיקה מעמד, אז עברת את המבחן. אנחנו צריכים להבין שככל שאנחנו ממשיכים בדרך הרוחנית נגלה יותר ויותר את החושך שלנו. חושך זה כלי לאור.

משתתפת: אני חושבת על זה שזה כמו שומר הסף הקטן, נפגוש רק אחרי שהתקדמנו הרבה בדרך, לא בהתחלה.

אורנה: זה ממש אותו דבר. מי שזוכה לפגוש את שומר הסף הקטן בעודו בחיים, סימן שהוא כבר מסומן מלמעלה כמסוגל. אם מישהו זוכה לפגוש את האימה הנוראית הזאת, את המפגש הנוראי הזה עם שומר הסף הקטן, סימן שהימרו עליו מלמעלה כמסוגל. זה אותו דבר, אז פה אנחנו צריכים, כל הקולות שרוצים להנמיך אותנו, להסיט אותנו מהדרך… ועוד קול, אין לי כסף ללמוד. אז קודם כל אצלנו בבית הספר יש מלגות, למי שצריך עושים הנחה, אבל כשאתה רוצה לחו”ל אז יש לך כסף? יש לך כסף. זאת אומרת גם כן, סדר החשיבויות. מלא, מלא תירוצים למה אני לא אמשיך בדרך הזאת. מכל מיני סוגים. אלה הקולות שאנחנו צריכים לשים אליהם שופטים.

משתתפת: אני תוהה על ההקבלה או הדימיון תשים שופטים בשעריך, לבין, לפתח חטאת רובץ.

אורנה: זה אותו דבר אני חושבת. יש עוד משהו, בשפטים בשעריך, אולי יש משהו נוסף, שהתחלנו איתו את המפגש, שהשופטים בעצם צריכים לבדוק את המניעים שלי. למה אני פועלת כך, זה התפקיד של השופט. לבדוק למה אני עשיתי את הדבר שעשיתי.

משתתפת: אני חושבת שהם משלימים, בגלל שבפתח רובץ החטאת, אז אני צריכה את השופטים.

אנחנו חוזרים להנחת הבסיס שלנו תמיד – זה בדיקת המניעים, חקירת המניעים. אני יכולה לספר לעצמי הרבה סיפורים, וככל שאני בדרך, אז מתגלים לי המניעים שלי, ואנחנו כולנו יודעים, שלאט לאט אנחנו מתחילים לגלות את המניעים הסמויים למעשים, שחשבנו שאנחנו עושים אותם בתום לב או מתוך השפעה. אלה השופטים. הוספתי גם על מה שבעל הסולם אמר, אני אומרת את זה רק כשכל השגיאות שאמרתי מיוחסות אלי, לא אליו. ואם תרצו אומר לכם איזה מאמר לקרוא, ואז תוכלו לראות מה בדיוק אמר הבן שלו.

נעבור לשוטרים. אנחנו רואים שהשופטים הם הרשות המתכננת, שחושבת, זה בכוח לא בפועל. השופטים לא הולכים לאסור אנשים או להכניס אותם לבית סוהר, השוטרים הם אלה שמבצעים את הדברים בפועל.

השופטים תפקידם להגיד, זה טוב וזה רע, השוטרים, עומדים בשערים. “שופטים ושוטרים תתן בשעריך” אומר הרב אשלג: השוטרים עומדים בשני שערים. השער הראשון הוא שער הגשמיות, זאת אומרת, השער של בית הסוהר של הגשמיות שאנחנו נמצאים. ומה תפקידם שם? הם דואגים שאף אחד לא יצא. הם דואגים שלא נצא מהבית כלא הזה, מהבית כלא של הרצון לקבל לעצמי. כל עוד אני רוצה לקבל לעצמי, הם לא יתנו לי לצאת. להיפך, הם יוסיפו לי עוד תענוגות ארציים שידרדרו אותי יותר ויותר. יהיה נדמה לי שאני מקבלת שפע, אבל זה יהיה בתוך בית הסוהר, בתוך הכלא, שאין בו בעצם יציאה לרוחניות. אז הם יקבעו אותנו בתוך המצב הזה. אם אני ארצה רק לעצמי, ואני ארצה להשתמש באחרים כמשאב לתועלתי, אז יכול להיות שאני אצליח ויתנו לי עוד ועוד תענוגות ארציים ובזה מה שיעשו איתי, חלילה וחס, ירחיקו אותי מהיציאה מבית הסוהר. אלה השוטרים שעומדים בשער אחד, שער הגשמיות, שהתפקיד שלהם זה כל עוד אני בתוך הרצון לקבל לעצמי, לא לפתוח את השער.

השוטרים שעומדים בשער השני, זה שער הרוחניות. אני קראת לזה הגשמיות והרוחניות, אבל זה בעצם הכוונה, הוא קורא לזה, שער היכל המלך. מי ישב בשער המלך?

משתתף: מרדכי.

נכון! הוא ישב בשער המלך, אבל לא המלך אחשוורוש, מלך מלכי המלכים. בכל מגילת אסתר, אין את שמו של הקדוש ברוך הוא אפילו פעם אחת. זה ההסתר. ועם זאת אומרים שזה אחד הספרים הכי חשובים. ולכן נאמר שכל פעם שנאמר שם המלך ולא אחשוורוש, הכוונה למלך מלכי המלכים. אז כשאנחנו עומדים על סף היכל המלך, רוצים להיכנס לקדושה, עומדים גם שם השוטרים וגם הם לא נותנים לנו אבל הפעם מה הם לא נותנים לנו?

משתתפת: להיכנס.

אורנה: נכון. הם לא יאפשרו לנו להיכנס, הם יעשו הכל כדי להקשות עלינו. או להסיט אותנו מהמטרה שלנו. למשל דרך אחת להסיט אותנו מהמטרה שלנו, היא להראות לנו כיוון יותר מלבב, יותר לוציפרי. הם יעשו הכל כדי שאנחנו לא נכנס.

אבל מה? אם נתעקש, ונתעקש ולא נאבד סבלנות, הם ייכנעו. הדלת תפתח כשאנחנו נראה שאנחנו רציניים. אז הם יפתחו את השערים. שגם אם יגרשו אותנו, אנחנו נחזור. ושוב יגרשו אותנו, נחזור מהדלת האחורית ואחרי זה מהחלון, ואז הם יאלצו להיכנע.

 אז יש לנו סוג אחד של שוטרים בשערינו והשער של הארציות ובית הכלא של הארציות ושל הרצון לקבל לעצמי ולהשתמש באחר כמשאב ולשכוח שאני והוא, בעצם אנחנו ניצוצות מאותה נשמה, ואז לא לאפשר לתיקון להתרחש, כי מה זה התיקון? התיקון זה לחבר בחזרה את כל הניצוצות לנשמה הראשונה, שנוצרה, נשמת האדם הראשון. שנפלה. כדי בעצם, שאנחנו נוכל להרים את הניצוצות האלה. זה נקרא להשתתף בבריאה. כל פרוד, מה שקורה מאוד מאוד חזק בכל העולם כולו וגם בארץ שלנו, התנועה הזו של פרוד ושנאה. היא בדיוק התנועה ההפוכה של אחדות ותיקון. זה בדיוק התנועה של כוחות, שהם הרבה יותר מבני האדם שעושים אותם, שמטרתם זה לא לאפשר את תיקון הבריאה.

משתתפת: אז השוטרים הם לא רוצים שאנחנו נתקדם?

אורנה: לא. השוטרים הם שוטרים טובים. הם עוצרים את מי שחלש. אם את לא תתעקשי – וזה דווקא לא מדובר עלייך כי את מתעקשת – אבל אם לא תתעקשי, אני רואה כאן כמה פרצופים שאני יכולה להראות איך באמצע הדרך הם כמעט נטשו. אבל אזרו אומץ ואמרו, לא, אני אשאר כאן, למרות שרק התחלתי בגיל מבוגר, למרות שזו שפה שונה לגמרי מהמקצוע הקודם שלי, ומקודם הייתי מאמנת, ומה בין להיות מאמנת ללהיות יועצת ביוגרפית, זו גישה אחרת לגמרי… ואני סובלת, ובשנה הראשונה לא מבינה מה הם אומרים. דופקת על הדלת הזאת שוב ושוב ושוב עם הרבה תסכול בהתחלה, אבל לא עוזבת. כי הפלא ופלא, השער נפתח, השער נפתח!!

זהו, השוטרים האלה הם טובים, כמו שהשופטים האלה טובים. השוטרים אומרים אם אתה לא רוצה לצאת מהשפע של הגשמיות, אנחנו נשאיר אותך בבית הסוהר, ואם אתה רוצה להיכנס להיכל המלך, אנחנו נבחן אותך ורק אלה שיש להם כוח רצון חזק ושיש להם יכולת הישרדות, שהם קנו אותה כבר מילדות, וגם איכשהו שאלוהים סימן אותם, אלוהים יודע למה, הם אלה שנכנסים לשער המלך.

משתתפת: הוא אומר בעצם שאת השופטים אנחנו צריכים לשים לעצמנו, אבל איך זה שאת השוטרים אנחנו שמים לעצמנו? זה לפי התפקיד שלהם…

אורנה: זה הכל אנחנו לעצמנו. אם את בתוך הרצון לקבל לעצמך, את יצרת את השוטרים. את יצרת אותם!

משתתפת: והשוטרים של הרוחניות?

השוטרים של הרוחניות, את יכולה להגיד שהנשמה שלך מציבה לך את זה, או האני הגבוה מציב לך את המבחן הזה.

נקרא שוב את סוף הפסוק “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה’ אלוהיך נותן לך”. בסופו של דבר זה הכל ה’ אלוהיך נותן לך. בסופו של דבר אנחנו לא יכולים לעשות צעד אחד, צעד אחד בלי לבקש עזרה מהעליון. כל מי שאיתנו שהגיע לחוסר אונים בחיים שלו פעם או פעמיים או שלוש, לתחושה שאם אני לא מקבלת עזרה מהעליון, אז אין לי שום סיכוי, יודע או יודעת, שרק אלוהים מוציא אותנו בסופו של דבר משם. שאת הצעד האחרון אני לא יכולה לעשות. זה גם יהיה בתיקון העולמות. הצעד האחרון של תיקון העולם, זה לא יכול להיות בידי הנברא. מושכים את הנברא אבל למה? כי כבר עשה כמעט את כל התיקונים. זאת אומרת, שלפתוח את המנעול על המלכות, על הנקודה השחורה, על המלכות דה מלכות, שהיא נסגרה, שהיא חושך מוחלט, את זה רק הבורא יכול לעשות אבל עד אז יש לנו הרבה, הרבה מה לעשות. אבל בסופו של דבר , “זה אשר ה’ אלוהיך נותן לך”. רק אותנו הוא יכול להוציא אותנו משם.

מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו יכולים לבקש, אנחנו יכולים להתפלל. תפילה זה לא מה שאנחנו חושבים. יש רק תפילה אחת שמתקבלת, בכל מיני ורסיות. התפילה, זה “תגיד לי מה אתה רוצה ממני ותעשה אותי מסוגלת לעמוד ברצון שלך. להיות כלי לשלוותך, לאהבתך, ל- 13 המידות שלך.” זאת התפילה היחידה שעולה בעולמות. כי כל יתר התפילות, לבריאות ולאושר ולכסף, הם לא תפילות משום שהדברים האלה נמצאים בתוך הטבע. בתוך הבריאה יש את היכולת של הריפוי, בתוך הבריאה יש גם את היכולת של הפרנסה. מה שאני מבקש מאלוהים זה משהו מעל לטבע, שיהפך את הרצון שלי לקבל לרצון להשפיע. זאת אומרת שיהפוך אותי מנברא לכזה שיכול להדבק בבורא. את זה אין בתוך הטבע, אין את זה לחיות , לצמחים ולאבנים. כל יתר התפילות זה למעשה הפללות.

המילה תפילה היא גם מהמילה הפללה. לפלל אבל גם להפליל. אם אני מתפללת למשהו שנמצא בתוך הטבע או בתוך הבריאה, בעצם אני אומרת, הבריאה הזאת לא נכונה כפי שהיא. זאת אומרת שאם חס וחלילה, מישהו מהמשפחה שלי עובר משהו רע, ברור שאני מתפללת שיהיה טוב, אבל בתוך תוכי אני צריכה להתפלל שהוא ימצא את אלוהים, שהוא ימצא את הדרך שלו לאלוהים ושאלוהים יעזור לו. כל הדברים הקשים שקורים לו זה בעצם הבקשה של הבורא, האיפשור של הבורא שהוא יתחבר אליו. זה המקום שאני צריכה להתפלל בשבילו וכמובן אנחנו מתפללים למלא דברים אחרים אבל שנדע שזו לא תפילה, זו אולי בקשה. התפילה שאנחנו מעלים לבורא זו התפילה שאנחנו מבקשים להבין את רצונו, מבקשים לדבוק בו, מבקשים לראות בתופעות הקשות של העולם את רצונו להיטיב לנבראיו. זה מה שאנחנו צריכים, כי הנקודה הבסיסית היא רצונו להיטיב לנבראיו, אבל אני לא רואה את זה, כי אני רואה סבל. זה מה שאני רוצה: “גל עייני ואביטה נפלאות מתורתך”. משהו שהוא נפלא, משהו שהוא פלא, לא משהו שאני יכולה בעזרת העיניים שלי לראות, כי העיניים שלי רואות את הסבל, העיניים שלי רואות את הדואליות, הן רואות את הקונפליקטים, את הפרוד, את הרשע ואת כל מה שמתחרש ותמיד התרחש. כל מה שאני מבקשת זה תעזור לי לראות את זה בתוך העניים שלך, ולעשות את הרצון שלי כרצונך. זאת התפילה היחידה שנקראת תפילה וזו התפילה היחידה שפורצת עולמות. כל יתר הבקשות הן לא רוצות עולמות כי אין סיבה, לכל יתר הבקשות, אם זה לא ניתן לי, אם אין לי כסף, סימן שזה חלק נכון להתפתחות הרוחנית שלי. לא יכולה לבקש כסף. כי אם אין לי כסף, זה חלק מהשיעור שלי וגם חלילה מחלה. אבל אם יש לי ריחוק מהבורא ואני רוצה משהו מעל לטבע, על זה אני יכולה להתפלל.

משתתפת: אני חושבת על זה שכל התפילות האלה שמבקשות שיהיה לי מה שאין לי, הן גם רצון עצמי.

אורנה: לחלוטין, בתוך המסגרת של הרצון העצמי. ולא רק זה, אלא זה נקרא הפללה, זאת אומרת, שנגיד שאין לי כסף עכשו, וזה בדיוק הדבר שהוא המדרגה הבאה להתפתחות שלי, ואם אני אבקש כסף, וחלילה אקבל כסף, אני מחבלת בהתפתחות שלי. זאת אומרת שצריך להיזהר במה שאנחנו מתפללים אליו.

משתתפת: זה בעצם מחזק את השוטרים של השער התחתון.

בדיוק ככה, זה מחזק את השוטרים של הבית סוהר הארצי. יכול להיות שהם יתנו לי מהשפע שאני רוצה. אבל בעצם מרחיקים אותי מהיכולת שלי להתקרב לעליון.

משתתפת: אולי אפשר גם להתייחס למשפט הזה בפסוק הראשון: “אשר ה’ נותן לך”, כי כשדיברת בתחילת הדברים על זה שמטרת להיטיב עם נבראיו – אלוהים רוצה לתת לנו – אז כל מה שהוא נותן לך, זה להיטיב עם נבראיו.

אורנה: כשאנחנו נגיע לשם, אנחנו עשינו תיקון אישי. זה עוד לא אומר שהתיקון הוא כללי, זה לא אומר שהתיקון הוא כלל עולמי אבל כשאני יכולה להצדיק את הבורא ואת הבריאה אני בדרגת צדיק או צדיקה. למה? כי אני יכולה להצדיק את כל מה שאני רואה. זה אומר שאני את התיקון שלי עשיתי. לכן אומרים שהקדוש ברוך הוא מייחל לתפילתם של צדיקים. כי הם בדיוק אלה שמצדיקים, שרואים מעבר למראה העיניים הפיזיות. הם לא מפלילים את הבריאה, הם מתפללים.

משתתפת: רוצה לשאול, יש לי מתאמן שעובר עכשיו תהליך מאוד, מאוד עמוק, ואני מדברת אפרופו השופטים. הוא מנהל מאוד בכיר באיזושהי חברה והוא אומר לי, שופכים עלי הררי כסף.

אורנה: מסכן… רחמים…

משתתפת: שופכים עלי הררי כסף וככה קוברים אותי למקום שאני מרגיש שכבר לא מתאים לי והוא כבר לא נכון לי ואני צריך לצאת משם.

אורנה: עושים לו ניסיון משמים. אם הוא לא יצא משם, ישפכו עליו עוד קצת כסף. יקברו אותו בכסף. אם הוא יעשה את הויתור, יש לו סיכוי.

משתתפת: זה ממש מבחן, ממש ממש.

אורנה: מבחן זה גם הזדמנות.

משתתפת: זה גם המון כוח לוותר על כזה דבר.

אורנה: זה שינוי, הוא צריך לעשות שינוי בתוכו.

אורנה: אולי אם לא תקראי לו מתאמן ותקראי לו מיועץ אולי הוא יוכל לעשות את השינוי יותר טוב. 🙂

משתתפת: אני מקבלת כסף על אימון ולא על ייעוץ ביוגרפי. זה שמשתמשת בייעוץ הביוגרפי זה ברור.

אורנה: דרך האימון את לא תגיעי לשם. המטרה של אימון זה לעשות אותך מלך העולם הזה.

משתתפת: מה שאני עושה איתו זה ייעוץ.

משתתפת (אחרת): אני חייבת לחלוק, כי באימון של אמונה. אני לא בטוחה שזה נכון.

אורנה: מקבלת את ההערה.

משתתף: רציתי להוסיף שהרי יש זמנים שקורים במהלך השנה, ונכנסנו לחודש אלול. אז כל מה שדיברת עליו, תפילה ולהתכוון לשערים, זה ממש קורה אוטוטו. אלול זה אני לדודי ודודי לי. האפשרות לקרבה לבורא היא עכשיו קורית הרבה יותר חזק ונכנסים לחגי תשרי שזה השערים שם יכולים להיפתח אם נעשה כמובן את הכוונה נכונה ונתכונן לזה… יש אפשרות… כמובן לא לצפות שאחרי ראש השנה נהיה מליונרים… אבל זה הזמן.

אורנה: נכון… פתח לנו שער.

משתתפת: יש לי איזושהי דוגמא, ל”כל הבא להיטהר מראים לו עוונותיו”. יש דבר כזה שנקרא ניקוי רעלים. אחרי ניקוי רעלים הגוף כולו כואב, כל הכאבים יוצאים ממנו.

אורנה: מאוד יפה! תודה!

משתתפת: רציתי להגיד שזה היה שיעור מעולה!

אורנה: אני משתפרת.

משתתפת: זה היה מאלף היום. הנושא של התפילה – אני מתפללת המון – קיבל היום אור אחר, אור נוסף. אז תודה, אין לי מילים.

                             שבת שלום!

print