קוסמוס / אורנה בן דור

אחרי שאמות אהפוך לעולם,

אצא מגופי ואתפשט.

גודלי יהיה כגודל הקוסמוס

אמלא את החלל כולו

וארחף בזמן עצמו.

אז אוכל להכיל את הכל –

את כאבך ואת בדידותך

את כאבי ואת בדידותי

את ייאושך ואת עיצבונך

את ייאושי ואת עיצבוני.

העיניים שלי כמו שתי שמשות

רוטטות בזוהר האור

יפיצו אור קורן

וכל הכוכבים יזהרו בתוכי

מרקדים, זוהרים ומנצנצים.

יחייכו למולי ויאמרו –

טובה את בעינינו.

print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *