אורנה בן דור

"כל אדם המתרגל לפגוש את עצמו ביושר מוחלט, פותח לעצמו את השער להבנה עילאית"[1].

תהליך הטיפול הביוגרפי מאפשר כניסה עמוקה לחיי המטופל, לביוגרפיה שלו, וחיפוש המקור הרוחני העומד בתשתית האירועים השונים בחייו.

מבחינה כרונולוגית, עבודת הביוגרפיה היא אהבתי השנייה. בנעורי נתנה החוויה המוסיקאלית – השירה והנגינה – משמעות לחיי. הנגינה בפסנתר אִפשרה לי להחיות יצירות שנכתבו על ידי גדולי המלחינים, דרך הפרשנות הנפשית שלי. הרגשתי שאני מתחברת לדבר נשגב הרבה יותר מחיי היום יום; היה זה מפגש עם הרוח.

בגיל 20 התקבלתי לאקדמיה למוסיקה בירושלים, ולמרות שסיימתי את המגמה בהצלחה, נחסמה בפני הדרך לפסנתרנות מקצועית.

כשנשאל הפסנתרן הווירטואוז ההונגרי פרנץ ליסט, שנגינתו המופלאה זיכתה אותו בתואר "המכשף", מה נדרש כדי להפוך לפסנתרן – אמן, ענה: "שלושה דברים  – טכניקה, טכניקה וטכניקה". לי לא היה מספיק משלושתם… כבכל אמנות, גם בנגינה נדרשת מיומנות, הנרכשת מגיל צעיר ביותר. אני התחלתי לנגן רק בגיל 16. למגינת ליבי נוכחתי שהכלים שלי – האצבעות והטכניקה  – מוגבלים. למרות שניסיתי, וגם הצלחתי, להביע את עצמי דרך הנגינה, הכלים לא היה משוכללים מספיק, והכמיהה גברה על היכולת להביעה.

מהפסנתרנות ומהחלום הפסנתרני נפרדתי לקראת גיל 28. גיל 28 הוא גיל מעבר סף, בו על האדם להיפרד מכישורים שאינם קשורים לעתידו, ואינם משרתים יותר את התפתחותו. אנשים רבים אינם מסוגלים לחצות סף זה, ולהיפרד מקרמת העבר שלהם. פריצת הסף כרוכה בוויתור כואב, העלאת קרבן של הישן בפני החדש שעדיין אינו ידוע.

ההבנה שלא אהיה אף פעם פסנתרנית מבצעת, מילאה בזמנו את ליבי בצער רב. במבט לאחור, הדבר התגלה כנכון מבחינת הייעוד שלי. מה שנחווה ככאב בנקודת זמן מסוימת, מתגלה מנקודת מבט מאוחרת ורחבה יותר, כנכון לחיים בשלמותם. וכך, מבלי שאהיה מודעת לכך, התחלתי לבנות את הכלי האחר, הגביע לתוכו אוכל לצקת את אהבתי השנייה, שהפכה ברבות הימים לייעוד שלי  – הטיפול הביוגרפי.

כאשר  אני מתבוננת  על חיי לאחור, אני מבינה שכלי זה  – הטיפול הביוגרפי על פי מדע הרוח האנתרופוסופי – החל להיווצר מראשית חיי, ואולי גם לפני כן. ה'טכניקה' של עבודת הביוגרפיה והכלים שלה הינם אירועי חיי, ניסיון חיי, הסבל והכאב אותם עברתי בחיים, התהומות והעליות, העבודה הנפשית-רוחנית. כל זה הינו הביוגרפיה שלי, המשמשת אותי לחקירה עצמית, כשהיא מצטרפת לידע הביוגרפי הרוחני אובייקטיבי ע"פ מדע הרוח האנתרופוסופי ועל פי תורת הקבלה היהודית. התבוננות על אירועי חיי וחיי אחרים, חשיבה יצירתית, חיה, אקטיבית ואינטנסיבית (אימגינציה), יכולת חשיבה בתמונות ולא רק דרך השכל הקוגניטיבית  – מאפשרים הבנה רוחנית גבוהה, הכוללת את האירועים והחוטים הסמויים הנכרכים ביניהם.

עבודת הביוגרפיה היא מעשה אמנות; נגינה על קלידי החיים, מתוך התווים המסוימים של כל אדם ואדם – מעשה המתרחש כל פעם מחדש. שזירתם של אירועי הביוגרפיה לכדי מארג בעל משמעות, דומה לאופן בו נארגים כלי הנגינה והקולות השונים ביצירה מוסיקאלית, לשלמות בעלת משמעות.

כמו במוזיקה  – בה היצירה הספציפית מביעה את היצירתיות, הן של המלחין והן של המבצע, המחייה אותה ומחדשה תדיר  – העבודה הביוגרפית הינה שילוב של חוקי הרוח הנצחיים עם האירועים האינדיבידואלים של היחיד – כתב תווים (פרטיטורה), אותו ניתן לנגן ולפרש באופן יצירתי.

אז למעשה – חזרתי לנגן….

print