כ' באייר תשפ"ג , 11 במאי 2023

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.

תמלול השיעור:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)

לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי (תהילים נ"א)

אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי (תהלים נ"א יג)

 

עבדי זמן

מחבר: רבי יהודה הלוי

 

עבדי זמן עבדי עבדים הם

עבד אֲדֹנָי הוא לבד חפשי

על כן בּ‏בַקש כל אנוש חלקו

"חֶלקִי אֲדֹנָי!" אמרה נפשי

 

אנחנו בענין עבדים היום. בענין שמיטה והר סיני ויובל.

{א} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה: {ג} שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: 

 {ח} וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:

{י} וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: {יא} יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ: {יב} כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: {יג} בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ

פרשת בהר מדברת על הארה. בו הר זה אחת מהצורות של אור. בו הר, זו הר, נו הר, טו הר. ב הר אפשר לקרוא בו-הר. זה פרשה של הארה ושל בהירות. בהירות זה השליחות שניתנת לעם ישראל. והשליחות שניתנת לעם ישראל בהר סיני, מתחילה במחזורים הגדולים של שמיטה ויובל. אנחנו רואים שאת המספר 7 לא אנחנו המצאנו וגם לא שטיינר. המספר 7 הוא מספר טיפולוגי. אנחנו נמצא אותו בהרבה תורות, מסורות, דתות.

מדברים על 7, 7*7, זה ההארה של היובל.  תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. אנחנו יודעים שבקריאה של התורה, עפ"י הלבוש הקבלי, לא מדברים על סיפורים אלא על מסע הנשמה. אז ההארה של היובל מחזירה כל נשמה לאחוזה שלה. מה זאת אומרת? זאת אומרת שכל אחד מאיתנו, אם ניקח את זה לביוגרפיה, בגיל 49 צריך לצאת למקום שממנו הוא יצא.

מקום שהנשמה שלנו אחוזה בו, למרות שטיילנו בכל מיני מקומות ואספנו ורכשנו כלים. אם לא נחזור בגיל 49 לאחוזה שלנו, אז לא נחזור לאפשרות לקבל את ההארה. ההארה של מתן תורה של הלוחות הראשונים שנשברו. של ההארה הגדולה הזו. זה החזרה לשורש הנשמה.

אז אחרי שאספנו, טיילנו בין אחוזות והיינו עבדים, והיינו עבדי זמן, והעבדנו כל מיני עבדים מסוגים שונים, אנחנו מוזמנים לחזור הביתה. והיא נקראת שנת השמיטה, כי אנחנו שומטים את הבעלות העצמית שלנו לטובת קבלת בעלות של הבורא. אם עד עכשו חשבנו שאנחנו עושים את המסע הנפרד שלנו, ואנחנו בעלים על החיים שלנו, אז מתברר לנו שזה לא ככה. שאם אנחנו מכריזים על עצמנו כבעלים על החיים שלנו, אנחנו נעשים עבדי זמן.

כמו שאומר יהודה הלוי, עבדי זמן , עבדי עבדים הם. כי הזמן עצמו הוא עבד. עבד ה' הוא לבד חופשי. המושג עבד קיבל קונוטציה אחרת בתקופה המודרנית מאשר היתה לו פעם. הקונוטציה הרלוונטית כאן היא שעבד זה אדם שעובד. אין לו את המושג המשפיל. אם אנחנו אומרים שאנחנו עבד ה' אז אנחנו יכולים להוציא לפועל את הרצונות של הבורא.

אז מה העבודה שלנו? העבודה שלנו זה קבלת עול מלכות שמים. זאת אומרת, שלקבל את התפקיד שלנו, את המשימה שלנו. ומה המשימה של מלכות שמים? לקרב את כל הנשמות, את כל התודעות שיש בבריאה לרצון של הבורא. זאת אומרת, אותה מלכות שמים, זה מלכות דאינסוף, זה לא רק מלכות דאינסוף, זה גם מלכות דזעיר אנפין, זה כל המלכויות. גם אפשר להגיד שזו השכינה.

היא מאפשרת לנו לשמוט את הבעלות העצמית שלנו. זה מה שהיא עושה בצמצום. התנועה הראשונה שהנברא עושה, שמלכות עושה, זה שיש לה את כל האורות בתוכה, באינסוף, היא חושבת שיש לה בעלות עליהם. ואז היא מסלקת אותם. כשהיא מסלקת אותם, היא מבינה שהבעלות היא לא שלה ואז היא מבקשת. זאת אומרת, אנחנו, הנשמה שלנו, זה קרקע פעולה. זה המקום שכל העולמות נמצאים שם. כל ההעלמות, כל העולמות וכל התנועות. אותה מלכות היא המקום, היא התהליכים. הזמן קורה בתוכה.

אז השמיטה קוראת לנו לשמוט הכל. את הבעלות שלי על עצמי, על הכסף שלי, על המעמד שלי, אפילו על הכיסופים שלי. כי לפעמים אני מאוד נכספת ואני עוד לא מקבלת.

זו ההגדרה של מלכות. שאין לה מעצמה כלום. כשהיא מסלקת את האור היא מבינה, שהיא בפני עצמה היא חושך, נקודה שחורה. ורק אז היא מבינה מה היה בה. כמו שאנחנו הרבה פעמים בחיים, מבינים מה היה לנו רק כשהוא מסתלק. וכשהוא היה, אז זה מובן מאליו.

משתתף: למה את מתכוונת, המלכות היא בנשמה האישית, בכל העולמות?

אורנה: זה בכל הרבדים. מלכות זה בעצם מערכת הנשמות. זה אינטרנט הנשמות. שבעצם הקשר בין אדם לאדם, למטרה משותפת, זה מלכות. היא רשת של הנשמות שלנו, וביחד כשהיא מחברת את כל הנשמות שלנו, היא יוצרת כלי שהאור יכול להכנס בתוכו.

משתתפת: זאת השכינה?

אורנה: כן זאת השכינה, אבל זה גם כל נשמה ונשמה שלנו. זה כמו פרקטלים, כמו הולוגרמות. כל הבריאה זה כמו הולוגרמות. זה התכללויות. בכל דבר יש את הכל. אז אם אני אומרת השכינה, או הנשמה, אז תלוי באיזה רמה אני מסתכלת.

משתתף: היא דוחה את האורות וכו', לא הבנתי. הרשת דוחה?

אורנה: התנועה היא באינסוף. האינסוף האור והכלי באו כאחד. זאת אומרת, שהאור אינסוף מילא את כלל הבריאה. אבל היתה תנועה החוצה של הבריאה. מפני שאותו נברא, או אותה מלכות, היא ביקשה רשות וקיבלה, להכיר את עצמה. לצאת מאותה הרחם האלוהית הגדולה.

עכשו שהיא יצאה משם, היא הבינה, שהיא כלום. שכל האור שהיה לה היה בזכות הבורא שלה. ואז היא התחילה להשתוקק. זה מה שאמרתי. להשתוקק בחזרה אל האור משום שאז היא התחילה להרגיש בחסרון שלה. כמו שאנחנו מתחילים להרגיש בחסרון של מישהו או של משהו, רק כשהוא הולך.

אם כשהוא היה, הוא היה מובן מאליו. זה יכול להיות אפילו דברים קטנים. אבל לקבל עוד פעם את האור בצורה שהיא קיבלה קודם, היא לא יכלה מכל מיני סיבות. אחת הסיבות היא, שהיא עוד פעם תבלע לתוך, במונחים מזרחיים, לתוך הנירוונה, לתוך הסמאדי. היא תהיה חלק בלתי מודע מתוך שלם. כמו תינוק, עובר, שמקבל הכל. יש לו הכל אבל אין לו את עצמו.

לכן הבינה שבאותה דרך היא לא יכולה לקבל, והיא כבר עשתה חוק שהיא לא תקבל, אבל בכל אופן, האור האלוהי רוצה להתפשט לא מתחשב בחוקים. אבל כשהוא התפשט הוא נתקל בהתנגדות. ההתנגדות הזו לא היתה כדי לא לקבל אלא כדי לקבל מתוך ההחלטה הראשונית שאני רוצה לקבל את האור רק אם אני דומה לבורא.

מה זאת אומרת, אני דומה לבורא? הבורא משפיע, גם אני משפיעה. אם אני יכולה לקבל את האור בעל מנת להשפיע, אני מקבלת. אז האור הגיע שוב, והיא שמה את התנאי הזה וקוראים לתנאי הזה, קשיות. התגברות על הרצון לקבל, קוראים לזה מסך.

המסך מורכב משתי תכונות מנוגדות. שימו לב, שזה בעצם כל הבריאה. היא מורכבת מכוח משיכה וכוח דחיה. אם תזרקו על הארץ אפילו לא כדור, ארנק, אז אתם תראו שהארנק לא עושה את דרכו ללבה הבוערת של מרכז כדור הארץ, אלא שאני זורקת ארנק על הרצפה, מה קורה?

משתתפת: הוא מגיע לרצפה וחוזר

אורנה: נכון. הרצפה מחזירה אותו. לכן בכל מערכת יחסים אפילו, ובטח מערכת יחסים של הנברא עם הבורא צריך להיות שתי התנועות האלה. אם הנברא לא ידחה את האור, אז הוא יבלע באור שוב. וגם במערכת יחסים בין בני אדם. תמיד התכונות האלה של משיכה ודחייה, צריכים להיות בכפיפה אחת. שני דברים מנוגדים בכפיפה אחת.

היא ראתה שאין לה מעצמה כלום. יש לזה חשיבות גדולה כי כל ה-ט' ראשונות שלה, חסרות. השם של ט' ראשונות זה שמיטה חסרות. זה איפה שהיא בהתכללות עם הספירות הגבוהות יותר.

אז פרשת בהר מכניסה אותנו עכשו אל הארץ. כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אז אנחנו נכנסים לענף של עולם אצילות, לענף של ארץ ישראל כענף של העולם של השלמות. כל המסע הזה במדבר ולפני זה בעבדות מצרים, ולפני זה אברהם יצחק ויעקב ולפני זה נוח, ולפני אדם הראשון. כל המסע הזה למצוא מערכת נשמות שתוכל להוות מקום משכן, עכשו מגיע להתחלה של תכליתו. ו- כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ הארץ אנחנו יודעים שזה רצון. אז כשאתם מגיעים לארץ, תדעו שהרצון הזה זה הרצון של הבורא. זה לא הרצון שלכם. אתם מוזמנים להשתתף ברצון של הבורא אבל תדעו שזה לא שייך לכם. אתם גרים פה. למה אתם גרים פה? כי אתם רציתם להיות בהשוואת צורה לבורא וגם הבורא גר פה על פני האדמה.

השביעי שבשמיטה זה כמו האלף השביעי שהוא בעצם לעתיד לבוא או העולם הבא. כל שיתא אלפי שני, כל ה- 6 בחינות. 6 צורות העבודה, ההארה שאנחנו עובדים 6000 שנה, הם הכנה. הכנה להכנס אל הארץ. כל זה, כל ההליכה לקראת הגאולה אז אנחנו בתנועה, בתהליך.

ומה זה שנת היובל? מה היא שנת היובל? מה מתגלה בשנת היובל? שנת היובל זה בעצם שער ה- 50. אחרי 49 שערים, אחרי 49 תנועות אפשר להגיד ככה, אנחנו אמורים להגיע לשער ה- 50 שכל זמן שיתא אלפי שני, הוא נסתר עד לעתיד לבוא.

חלקו באופנים מסוימים מתגלה בימי שלמה, שהמלכות של שלמה היתה כמעט שלמה אלא שלא הצליח להגיע לגמר תיקון. היה לו ריבוי כלים, ריבוי נשים זה ריבוי כלים. הרבה מאוד חיצוניות. והשער הזה, שער החמישים, לא מתגלה בגלל שהיה צמצום ב'. מה זה צמצום ב'?

אחרי שבירת העולמות ואחרי נשירת האיברים של אדם הראשון, שקיבל אור גדול מדי, ולא יכול לקבל אותו לתוך הרצון להשפיע, לתוך הכלי הזה שמלכות עשתה של מסך ואור חוזר, האדם הראשון הוריד את כולנו ואת כל העולמות למקומות מאוד נמוכים. הנפילה של אדם הראשון יצרה את האפשרות שיהיה עולם פיזי גשמי. לפני זה, זה לא היה.

כדי שלא יתרחש תהליך נוסף כזה באנושות, צמצמו את אפשרות קבלת האור. אי אפשר לקבל יותר את האורות הגדולים, אפשר לקבל אורות יותר קטנים ובהדרגה להכין כלים כדי לקבל את האור בקדושה. זאת אומרת כדי שהאור לא ישבור אותך. כדי שלא תקבל אותו לאגואיזם שלך , לתאוות הכבוד והשליטה.

רואים את זה הרבה פעמים בעולם הבידור, כמה שאנשים, למשל, דודו טופז שהיה מכור לאורות הגדולים של הקהל. כל כך מכור שכשזה התחיל להפסיק אז הוא ירד מהפסים לגמרי, ז"ל. וזה נגמר בזה שהאורות האלה שברו אותו. זה נגמר בהתאבדות. זה הכוונה אורות. זה לא אורות שעכשו יבואו קרני שמש או המנורה שלידי או המנורות ניאון.

אורות זה אומר שאתה מקבל תענוג, עונג, מכל מיני סוגים. כל כך גדול, שאתה לא יודע להשתמש בו באופן הנכון ובסופו של דבר הוא שורף אותך. אז כדי שזה לא יקרה, חל תהליך נוסף חוץ מהצמצום א' שמלכות, הנברא, צמצם את עצמו מקבל אור הבורא כדי להכיר את עצמו, חל תהליך נוסף שזה כבר התהליך שנעשה מהעליון, שלא נותנים את כל האורות. אלא נותנים אורות קטנים יותר, שמצד אחד זה טוב. ומצד שני, אני לא מקבלת את מה שהבורא הבטיח.

הבורא הבטיח שהנברא יקבל את כל התענוג. אבל אי אפשר. צמצום ב', זה נקרא, אם יש לי דמות אדם, העולמות זה בדמות אדם, אז יש חציצה בחזה. ומחזה ולמעלה יש את המסך הזה שלא מאפשר לכל האורות לרדת אל מתחת לחזה. אז לא ניתן לקבל את כל האור כדי שלא תהיה שוב שבירה, אבל כדי שלא נשכח שיש גמר תיקון ושכל הסבל הזה הוא לא מקרי ולא שרירותי ולא "ארץ ניתנה ביד רשע", כמו שאמר איוב בויכוחים שלו עם החברים הנחמדים שלו שבאו ואמרו שלו שהוא סובל כי כנראה שהוא חטא, מה שלא היה נכון.

אז כדי שאנחנו לא נהיה ביאוש מוחלט, נותנים לנו זמנים ומועדים של תזכורת. כדי שלא נאבד את התקווה של שער החמישים. אם אנחנו מסתכלים על הביוגרפיה אנחנו יודעים ששער החמישים זה גיל חמישים, שהוא מוכן ע"י ארבעים ותשע השנים שקדמו לו. ובעצם השער המכריע זה שער הארבעים ותשע.

אם אתה עובר את הסף בגיל ארבעים ותשע ואתה מוכן לשמוט את כל מה שרכשת, ולחזור לאחוזה שלך, לאחיזה שלך במקום הנכון, אז מתגלה שער החמישים. אם לא, לא מתגלה שער החמישים. אין לו ספירה בתורה. הספירה היא ארבעים ותשע.

מה זה לא מתגלה שער החמישים? אתה לא מת בגיל חמישים. אבל מבחינה רוחנית אתה כבר מתחיל את ההליכה אחורה. כי לא עברת את הארבעים ותשעה שערים האלה כי נאחזת במקומות שהם לא שלך. הבורא נותן לנו לשוטט ארבעים ותשע שנה מאחוזה לאחוזה. לכבוש את זה, לכבוש שם – כל מיני טריטוריות שלא שייכות לנו. אנחנו בונים כלים ע"י זה. אבל בארבעים ותשע הוא אומר לנו, תזכרו של מי הארץ הזאת.

האמת שהוא נותן לנו רמזים גם לפני זה. בגיל ארבעים ותשע הוא מאפשר לנו לחזור לאחוזה שלנו.

משתתף: אז מה ההבדל בין 35-42 שזה גם הזמן שמתחיל ההשתחררות?

אורנה: זה מתחיל. נכון. מתחיל תהליך. בגיל 49 הוא מגיע לשיאו. ואז יש אפשרות, כל אחד בביוגרפיה שלו, בארוע שקורה לו, בעצם אם עשית את כל השלבים האלה, אתה מגיע ל- 49 שמפגיש אותך עם ארוע שמאלץ אותך לשמוט. הרבה פעמים זה ארוע קשה. אבל זה אומר שאתה הולך לקבל את שער ה- 50.

מה זה חמישים? חמישים זה ביטוי של בינה. מי זו בינה בתהליך הבריאה? מה השם של בינה בתורה?

משתתפת: אמא אולי?

אורנה:  נכון. אמא. אבל איך היא נקראת בפסוקים הראשונים, בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. מי זו בינה?

משתתפת: אלוהים.

אורנה: נכון. בינה זה אלוהים. המילה אלוהים מתחלקת ל-מי ול-אלה. אם תחלקו את המילה אלוהים, ותערבבו האותיות. מי זה עד החזה. זה האורות הגבוהים. אלה זה האורות מתחת. ואז יש שאלה מי ברא אלה? זאת אומרת בינה, החלק העליון של בינה, אלוהים, בראה את השמים ואת הארץ שזה זעיר אנפין ומלכות.

אז מה התפקיד שלה? קודם כל היא אלוהים. היא הבורא. איך היא בוראת? בחכמה, בראשית. ראשית זה חכמה. עם ההשראה של הכתר. ובינה היא אמא. מה זאת אומרת אמא? מה זה כל השמות האלה?

זאת אומרת שיש איזשהו הרהור ראשון, רעיון גולמי, שצריך לצאת לפועל. אם אנחנו רק איזשהו הרהור בראש של הבורא, אז שום דבר לא קורה. כמו שיש לי רעיון, אני רוצה לבנות בית. אם אני לא מורידה את זה להפרטות של זה. בגלל זה בינה נקראת בינה, בנין. אז זה נשאר מופשט.

יש בינינו אנשים כאלה שהם בחכמה, בזרע המופשט. ויש בינינו שהם מאוד בפרקטיקה אבל הכי טוב זה חיבור של שניהם. זה בדיוק כמו זרע וביצית. יש זרע והוא נכנס לתוך ביצית. אז יש זרע שהוא הפוטנציאל, למרות שהד.נ.א מורכב גם מהזרע וגם מהביצית. אבל הזרע הוא פוטנציאל. הוא נכנס לתוך ביצית ומקבל רחם. הרחם הזו זה בינה. היא מאפשרת גדילה. זה אלוהים. בראשית זה נקרא בחכמה, ברא, זאת אומרת הבורא הוציא לבר. הוציא ממנו, סילק את מלכות, סילק את עצמו ממלכות, אלוהים, זה בינה, את השמים, שמים זה זעיר אנפין ואת הארץ שזה הרצון וזה מלכות.

בינה היא שער פתוח ושער סגור. היא מצד אחד שער שפותח, היא מאפשרת לקבל אורות כלשהם. לפני זה מלכות לא יכלה לקבל שום אור, היא סילקה את כל האורות. אז באה בינה, נתנה לה יד, ואמרה לה בואי חמודה שלי, אני אעלה אותך עד החזה שלי, שם תוכלי לינוק, ותוכלי לגדול.

מצד שני, היא אומרת למלכות, את עוד קטנה. את לא תקבלי את כל האורות. אז היא שער פותח ושער סוגר. כשער פותח היא מאפשרת לזעיר אנפין ומלכות, זעיר אנפין ומלכות הם הנבראים, להתקן ולהבנות. כשאני אומרת זעיר אנפין ומלכות אנחנו יכולים לחשוב עלינו.

להתקן ולהבנות. באופן שנוכל להתפתח ואת האורות נגמור לקבל בגמר תיקון. כל אחד מאיתנו יש לו גמר תיקון אישי גם. אז היא נותנת איזשהי רחם שההתפתחות תהיה תקינה. שלא , חלילה כמו דודו טופז, לא נעמוד באירועים של חיינו.

זה האופן שהיא מאפשרת. מצד שני, היא שער סגור. למה? כי היא סוגרת את אורות החכמה. את האורות הגבוהים מדי ששברו את העולמות וששברו את אדם הראשון. היא מונעת מהם להתפשט כדי שהעולמות לא ישברו. בסופו של דבר, תהליך השבירה קורה גם לכל אחד מאיתנו. השאלה כמה פעמים אנחנו רוצים להשבר עד שנלמד.

אז בשער החמישים, זה השער הפותח והשער הסוגר, אז גם בביוגרפיה שלנו, הוא פותח וסוגר מה? הוא סוגר לכאורה את כל האפשרויות שחשבנו שאנחנו יכולים לממש, הוא שומר אותם לעתיד לבוא. ופותח לנו אפשרות לממש את מה שבאנו לממש במהלך חיים מסוים. כי בגמר תיקון אנחנו נהיה הכל.

השער הזה נמצא בחזה. הוא נקרא גם הפרסה. ופעם ראשונה שהוא בא לידי ביטוי, זה בצמצום ב'. הפרסה הזו היא עירוב בין הבורא לנברא. כלומר, הבורא מעלה את הנברא אליו, אבל זה כמו אמא שמרימה תינוק אליה. זה לא שהתינוק הפך להיות בגובה של אמא. רק שהנברא מתבלבל. אנחנו מתבלבלים.

וזה הצמצום הזה מחזיק את העולם. את כל העולמות. כי מה זה עולמות?

משתתפת: העלמות.

אורנה: נכון. עולמות זה המקום שהאור לא מגיע אליו. אור אינסוף לא מגיע אליו. זה נקרא הטבור. מתחת לטבור אור אינסוף לא מגיע. אחרי שמלכות עשתה צמצום הגיע אור אבל הגיע רק עד מקום מסוים. יותר מזה, זה כבר היה פיתוי. אז היא דחתה אותו.

אז זה נקרא רצה לברוא את העולם בדין. זאת אומרת מלכות דאינסוף, אמרה אני מסלקת את האורות, אחרי זה התאוותה לאורות שוב, וקיבלה אותם באופן אחר. שומו שמים היא לא יכולה לקבל את כל האורות. כי אם היא תקבל עוד, זה ילך לתוך הרצון לקבל. נשארה תלויה בין שמים וארץ. זה ארועים קוסמיים עצומים רוחניים אבל גם מתרחשים בתוך הנפש שלנו.

אז באה בינה, זאת אומרת אלוהים, זאת אומרת כוח רוחני מאוד מאוד גבוה, והעלה את הנברא אליו, ואפילו הסכים, כמו שאמא מסכימה, שאם אני מניקה את התינוק ואחרי זה הוא פולט עליה, אפילו הסכימה להתלכלך בתכונות של הנברא. זה הקרבה מאוד מאוד גדולה. זה כמו מישהו שרוצה לגמול אנשים מסמים, אז הוא יורד למאורות סמים. זה גם סכנה וגם הקרבה.

אבל עצם העובדה שהיא עשתה את זה, זה מחזיק את כל העולמות. כל העולמות יכולים לקבל אורות, וזה נקרא שהיא שיתפה עימו את מידת הרחמים. בינה זה רחמים. רצה לברוא את העולם בדין, ראה שלא עומד, כלומר לא מקבל את האורות בדין, שיתף את מידת הרחמים.

אז כל העולם שלנו נסמך שיש רחמים. והפרסה זה שער הנון. זה נקרא שער הנון ובכל עולם ובכל ספירה ובכל אדם, יש פרסה. זה המקום של החזה. אז העליון מתערב. העליון מתערב לעזור לנו. ומכניס תכנית אחרת בתוך המגבלה. כי את המגבלה הנברא יצר כדי לחזור ולקבל את האור בצורה מתוקנת וגילה שהוא לא מסוגל. הוא יכול לקבל כמות מסוימת.בתוך המגבלה, זאת אומרת, בתוך התפיסה שלי.

מה זה אומר, אם נעביר את זה לעברית פשוטה? בתוך מגבלת השכל שלי, שאני חושבת שאני יכולה לקבל את כל האורות, אני מוגבלת. אני מוגבלת. אז צריך התערבות של כוח של אינטואיציה שיוציא אותי מהמקום הזה של ההגבלה. וזה שער החמישים. זה נקרא גילוי וכיסוי.

אתם מכירים את המקום של גילוי וכיסוי בלשון של ביאליק?

משתתף: כן, כואב מאוד.

אורנה: זאת אומרת, כשיהיה לנו מספיק אורות, שניצור כלים. כלי זה מאז שמלכות בחרה ביתר דבקות להיות דומה לבורא, הכלי היחידי זה כלי של השפעה, לקבל בעל מנת להשפיע. כשכל הכלים שלנו יזדככו באופן כזה, אז שער החמישים ייחשף בפנינו. שם היה משה. זה מלכות המתוקנת שהופכת להיות בינה. שם נהיה כאלוהים. שם נהיה איפה שהנחש אמר לחוה והייתם כאלוהים. לא נהיה אלוהים, נהיה כאלוהים. רק שהוא אמר לה את זה הרבה יותר מדי מוקדם וזה מה ששבר אותם. אבל כשאנחנו נעשה את כל התהליך הזה, אנחנו נהיה פרצוף ב"ן, יהפוך להיות פרצוף ס"ג. פרצוף מלכות יהפוך להיות פרצוף בינה. כולנו נהיה בני 63.

{א} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם – אשר אני נותן לכם, אני מדגישה את זה –  וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה.

כבר אנחנו רואים מי הבעלים של הארץ. מי הבעלים של הרצון?

משתתפת: אלוהים.

אורנה: אני. נכון. אני זה שם למלכות. אני זה אני ראשון ואני אחרון. כאשר אני נותן לכם. אם אתם לא מתחברים לשפה שאני אומרת, אז תתחברו לאני הגבוה או לאני הסמוי. או העל מודע שלכם או התת מודע שלכם. הוא מחליט בשבילכם על הרצון שלכם. שלנו. נדמה לנו שאנחנו בוחרים. זה לא אנחנו בוחרים. כל התפקיד שלנו זה לצמצם את הפער בין המודע ללא מודע. שאנחנו נהיה קצת יותר בבית בלא מודע ונדע מאיפה אנחנו פועלים ונוכל אולי קצת לכוון את זה.

הארץ זה הרצון וישר הוא אומר הבורא, ושבת הארץ. שלא תחשבו לכם שזה הרצון שלכם. קודם כל שבת הארץ שבת לה', זה הכל זמני פה. אין לכם בעלות כאן. וזה יפה לחשוב על זה. כי זה כל כך כיף להתחיל לשחרר אחיזות. לא בגיל צעיר. בגיל 35 אפשר להתחיל לשחרר אחיזות. אבל ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מתחילים להבין שהסיפור הזה כאן, אנחנו גרים פה, באנו לעשות שיעור כדי לגדול, ואנחנו יכולים להתחיל לשחרר.

אז הארץ הזאת כשהיא מאוכלסת ע"י נשמות, שמגלות את הטבע שלה כרצון בעל מנת להשפיע, הארץ, ארץ ישראל, היא מקבילה לקרקע של מלכות דאצילות. קרקע העולם. זאת אומרת, שאנחנו בארץ ישראל הפיזית, אנחנו קיבלנו את הארץ הזאת אבל היא לא שלנו. עד שכל הנשמות או חלק מהנשמות לא יגלו את הטבע האמיתי של הארץ שזה רצון לקבל בעל מנת להשפיע, אז זה לא משנה אם יהיה לנו את חברון או שטחים אחרים, זה בכלל לא משנה, זה חיצוני. צריך לרכוש את כל זה בתוך הנשמות קודם כל.

אז כשאני באה לארץ, לא משנה עכשו ארץ ישראל הפיזית, אם כי גם לזה יש חשיבות, השאלה אם אני באה עם הגדרה עצמית שמשועבדת לרצון הבורא, זאת אומרת שאני מעלה את הרצון שלי לאצילות, לרצון להשפיע, וזה יכול להיות רק אם אני מחליטה עבד ה'.

אם לא, אני עבד הזמן. הזמן זה היובל. היובל נקרא הזמן.  מצד אחד זה ההתכלות ומצד שני זה המנגנון של הקרמה. כמובן לא אומרים קרמה בתורה, אבל זה המנגנון המכני של סיבה ותוצאה. אז אני יכולה להיות כל מיני סוגי עבדים. יש עבדים  עבריים ויש גם עבד כנעני. שהוא נגאל, כי הוא הכי נמוך. זאת אומרת, הוא מלכות דמלכות, הוא יגאל רק בגמר תיקון. כל העבדים נמצאים בתוכי כמובן.

יש גם עבד נרצע, שרוצעים את אוזנו. עושים לו חסרון חדש. לא שומע. שמיעה זה בינה. אז כל החוקים של התורה נכללים בתוך השמיטה והיובל, שבו הבורא רוצה להחזיר אותנו להיות מעל לטבע. כי שמיטה זה מעל לטבע. אתה שומט את העבודה. אתה בוטח בקרקע, שהרי שלוש שנים אתה לא אוכל מהקרקע. בשנה השביעית בטח אתה לא אוכל. בשנה השמינית בטח אתה לא אוכל כי בשנה השביעית אתה לא זורע. שנתיים לפחות.

זה כמו המן שניתן לנו. אנחנו צריכים לבטוח בזה. אנחנו צריכים לבטוח שהארץ הזאת תתן את היבול שלה גם כשאנחנו שומטים. ולדעת שהשמיטה מראה לנו שההתיישבות שלנו כאן זה בחסד, בחסד של העליון ואין לנו זכויות על הקרקע. לכן נאמר על עם ישראל, שגוי קדוש זה עם של כהנים. מה זה כהן? אין לו קרקע. אני לא מדברת כאן עכשו שלא יהיה לנו בית פיזי.

אין לו אחיזה, אין לו זכויות על הקרקע. הוא תמיד גר. עם ישראל תמיד גר וגם מי שנמצא כאן הוא גר. צריך להתגייר. כולנו צריכים להתגייר. זה שאנחנו בארץ ישראל או שאנחנו נולדנו יהודים זה לא אומר שאנחנו עושים את המשימה של ישראל. כולם צריכים להתגייר פה.

והמקום הזה מחייב. ואני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה ואני גם לא יכולה לקחת בעלות על אדם אחר. גם אם אני מחזיקה עבד, אני צריכה לשחרר אותו אחרי 7 שנים. ואם הוא לא רוצה, אני צריכה להזכיר לו מי הבעלים האמיתיים שלו.

זאת אומרת, אני צריכה לשחרר, הכל בתוכי, להזכיר לעצמי מי האדון האמיתי פה. זה התפקיד שלנו, לגייר את הבורא במציאות, לאזרח אותו. להפוך אותו אדון על הארץ. ולשלול את הרצון העצמי שלנו שמנסה להיות בעצמו אדון.

הריבון על הרצון או הריבון על הארץ  זה הבורא שמזמין אותנו להכיר בו, דרך מערכת חוקים שהוא נותן לנו – חוקים מוסריים כלפי בני אדם אחרים, כדי שנגיע למצב שכולם יכירו אותי גם במצבי הקטנות וגם במצבי הגדלות שלנו, נכיר שהכל זה הוא. ולמה נתנו לנו שנת שמיטה? מה זה שנת שמיטה?

שנת שמיטה שאנחנו לא עובדים, זאת אומרת, שאנחנו אמורים ללמוד תורה. גם בשביל זה יש לנו את השבת. השבת ניתנה כדי שנלמד זוהר. כדי שנלמד את חוקי הבריאה. כדי שאנחנו לא נתערב בפרנסה וכו'.

כל המועדים האלה שקשורים לשבע, לאלף השביעי, ולשבת, ושל שמיטה, הם נועדו שנוכל לפנות את עצמנו מהשגרה של החול. של העבודה. ואז בשנה הזו אתה לומד תורה. מה זה לומד תורה? זה לומד על עצמך. מה אנחנו עושים כל שביעון בביוגרפיה? כל שביעון מלמד אותנו משהו על עצמנו. השנה השביעית סוגרת אותו, הושלם תהליך, ובכלל מגיל 63 עד 72 שזה מפרצוף ס"ג עד פרצוף ע"ב, שזה מופלא ומהמם שבעצם הכל נמצא כאן. 

אז יש לנו 9 שנים של חשבון נפש על כל שביעון ושביעון. ואז אני נזכרת כל שביעון או כל שמיטה בשביל כל הסיפור הזה. יש לנו פסקי זמן בתוך עולם הסימולציה, נקרא לזה, כדי להזכר למה אני כאן בכלל ואת מי אני עובדת.

היובל מאפשר לי חרות, דרור. גם את האדמה שקניתי. הכל אני מחזירה לבעליהם. וכל המועדים האלה של השבע, הם נועדו כדי שאני אשתחרר מעבודת התיקון שלי ואני אגיע לכעין גמר תיקון. לכן בשבת כן כדאי ללמוד. אני לא יודעת מה אתם עושים בשבת, אבל כן כדאי ללמוד זוהר, ותלמוד עשר ספירות, ושטיינר וכל מה שאתם חושבים שהוא מקדם אותכם.

משתתף: מה שטיינר אומר על גיל 72?

אורנה: שום חוקיות של שום כוכב או של שום אסטרולוגיה לא פועלת. אתה יוצא מחוקי הטבע. זה אותו דבר.

אנחנו בעצם צריכים לצאת מחוקי הטבע. זה החלק אלוה שבנו.

משתתף: זה מדהים ה-9

אורנה: 9 זה תשעה חודשים, כמו 9 חודשים של לידה.

יש לנו כאן מאמר מהזוהר מתוך פרשת בהר, שנקרא 'שינוי ה', שינוי מקום ושינוי מעשה'. זה מאמר ששווה ללמוד אותו ברצינות ולעומק. זה מאמר שמדבר על תיקון אדם הראשון. כל מה שאדם הראשון חטא, שלא כמו שהנצרות אומרת שאנחנו עוד חיים את החטא הקדמון ואנחנו נולדנו בחטא, ישראל אומרים לא. תוקן החטא של אדם הראשון. אברהם תיקן חלק, יצחק תיקן חלק ויעקב תיקן חלק. אבל לא הכל. את צמצום ב' הם תיקנו. את האורות הגדולים הם לא תיקנו עדיין, לכן יש עדיין עבד כנעני.

אבל, התיקון הזה נעשה. ואז הוא מדבר איך יעקב תיקן חלק. שהוא עבד 7 שנים ברחל. אז תיקן חלק מהשבירה, ואח"כ עוד 7 שנים בלאה. כאשר רחל זה מלכות מתחת לחזה וזעיר אנפין ולאה היא מעל לחזה זה זעיר אנפין. ותיקנו , אדם הראשון היו לו הרבה חטאים מסתבר…

קודם כל הוא היה גנב. כי הוא גנב מפרי עץ הדעת וזה לא היה שלו. אז מי תיקן אותו? תיקון הזה התחיל ביעקב. מפני שהוא עבד בשביל לבן 21 שנה. שזה גם כן המספר 21 זה גם כן מהמם.

נעבור למאמר 'כי לי בני ישראל עבדים', הוא אומר האם אנחנו בנים או האם אנחנו עבדים? יש 2 דרגות של ישראל. אחת זה להיות עבד ואחת זה להיות בן. ושתי הדרגות הם בקדושה. שתי הדרגות הן מצוינות. הוא כותב כאן, "משום שקרא את ישראל עבדים, שכתוב כי לי בני ישראל עבדים" זה כתוב בפרשה "עבדי הם, מה הוא הטעם שהם עבדים? משום שכתוב אשר הוצאת אותם מארץ מצרים"? זאת אומרת ההוצאה של  הבורא אותנו מהמיצרים, מהמיצרים של הרצון העצמי, של האגואיזם שלנו, היא זו שהפכה אותנו להיות עבדי ה'.

אז הוא הוציא אותנו מהמיצרים ולכן אנחנו עובדים אותו ולא את הרצון לקבל שהורס אותנו. "ומשום זה כתוב לאחר מכן בעשרת הדיברות, שכתוב, אנוכי ה' אלוהיך אשר הוציאתיך מארץ מצרים לעבוד לו כעבד העובד לאדונו. שגאל אותו מן המוות. וגאל אותו מכל הרעות שבעולם. פרוש, עבד, הוא סוד המתקן אורות החכמה שבשמאל".

זאת אומרת, אורות החכמה שהם ירדו לתוך הרצון, אורות חיה, אורות חיים. "כי בסיבת חטאו של אדם הראשון ירדו אורות והכלים דהארת החכמה דקדושה ונפלו לקליפת מצרים. קליפת מצרים זה הרצון לקבל בעל מנת לקבל. שבסיבה זו הוכרחו ישראל להיות עבדים בארץ מצרים. אז ארץ מצרים זה לא ארץ מצרים שהיתה פעם בהיסטוריה. זה לא כל כך משנה. היתה. אבל זה לא משנה. זה הרצון שלנו שמכניס אותנו למיצרים.

מזה אנחנו מבקשים מהבורא כל פסח שיוציא אותנו. מהרצון העצמי הזה שמחבל בנו. לכן אנחנו חייבים לקרוא כל פסח את ההגדה, כאילו יצאנו היום ממצרים. לא בגלל שזה קרה בהיסטוריה, אלא מפני שזה אירוע רוחני שקרה קודם כל בקוסמוס, ואח"כ זה גם קרה לעם מסוים ומאז זה קורה לכל נפש ונפש, לכל נשמה ונשמה.

ואף אל פי שנקרא בן, בן בכור לקב"ה, יעקב נחשב לבכור למרות שעשו הוא הבכור, כפי שאמר בני בכורי ישראל, אל יוציא את עצמו מכלל עבד. שלא נעוף על עצמנו. גם כשאנחנו מרגישים כמו בן. זאת אומרת, מה זה בן? בן זה שכל סתרי התורה נפתחים בפנינו. כמו בן שקרוב לאוצרות. יש שם משל, בן האבא נותן לו להיות קרוב לאוצרות שלו שהם סתרי תורה. זה בן.

אבל גם כשיש לנו איזו התגלות, איזו אינטואיציה, או שהיה לנו איזה ייעוץ טוב. שלא נשכח שבו זמנית שיעבוד לאביו בכל העבודות שהם כבוד אביו. שלא נשכח מי היה כאן בחדר ועבד איתנו ופעל בשבילנו  וכך צריך כל אדם שיהיה אצל אביו בן, לחפש בנסתרות שלו ולדעת סודות ביתו. יש לנו ציווי לגלות את פעולותיו, שמותיו וכינוייו של הבורא. לחקור זו חכמה. ולחפש בנסתרות ולהשתדל אחריהם ויהיה אצל אביו עבד. בו זמנית לא לשכוח שאנחנו גם וגם.

משתתפת: אני זוכרת שמשה רבינו, הבן שלו הבכור הוא קרא לו גרשון. כדי להזכיר לו שהוא גר. כדי להזכיר למשה שהוא גר.

אורנה: שמשה יזכיר לעצמו שהוא גר.

משתתפת: כמו שאנשים צריכים תזכורת, מחליפים שעונים, אז הוא קרא לבן שלו גרשון כדי שהוא יזכור שהוא גר. וגם משה בסופו של דבר, הוא עלה להר נבו. שזה נ-בו. שער הנון.

אורנה: נכון מאוד. הנ' בו. אבל הוא לא זכה להכנס לארץ ישראל. לעומת זאת יהושע בן נון,  בן נון.

משה רבינו הוא זעיר אנפין וארץ ישראל זה מלכות. יהושע בן נון קשור למלכות.

משתתפת: רציתי להגיד בקשר למקום שלא לשכוח לעבוד את האבא, את המקור, אז ממש היום בגלל שעובדת על סדרת ההרצאות של שטיינר, אז יש קטע נוגע ללב שהוא אומר לחברה האנתרופוסופית, אחרי שהגתאנום נשרף והוא כבר בעצמו היה די בימיו האחרונים, שהם שכחו את אמא אנתרופוסופיה. שכל אחד הלך עם היוזמות שלו, ועם הדברים שלו, והם שכחו את המקור.

אורנה: אז גם אנחנו צריכים להזהר. החברה האנתרופוסופית התפרקה אחרי ששטיינר מת. זה קורה. מדובר על אנשים, ואם מעורב פה אגו, והתחושה שאני צודק, אז זה יכול לקרות לכל אחד. לכן אנחנו מאוד מאוד מאוד צריכים להיזהר מזה.

משתתף: המספרים מאוד דיברו אלי. זה קסם כזה. רק הרגשה… זה שגם בקבלה יש את המספרים האלה…

אורנה: אתה רוצה להגיד שגם באנתרופוסופיה יש את המספרים. כן, פשוט ענין של מה היה קודם. זה שבשניהם יש.

משתתפת: יש לי שאלה. מה בין חכמה לחכמה? כי אומרים שיש מצווה לחקור בנסתר, בחכמה הזאת. מצד שני, אומרים לא לחפש את פני אלוהים.

אורנה: נכון. יש דברים שאתה חייב לחקור, ונתנו לך לחקור. ויש דברים שזה לא שאסור לחקור , אומר בעל הסולם, אסור זה אי אפשר. יש דברים שהם בשורשים גבוהים. אין לנו כלים לחקור. ואם ננסה אז יכול להיות שאנחנו נגיע לעיוותים מאוד מאוד גדולים. לעומת זאת יש עוד כל כך הרבה דברים שאנחנו עוד צריכים לחקור, שאנחנו עוד לא התחלנו אפס קצה קצהו , וזה בעל הסולם אומר, שזה חובה. לכן הוא עשה את הפרוש על כל הזוהר, ואת כל תלמוד עשר ספירות, שזה בעצם המתימטיקה של כל הקבלה.

אז אם אנחנו נדע את זה, אז זה רק ההתחלה של מה שמותר לנו לחקור. כי החכמה האמיתית עוברת מפה לפה. וגם נשמת אדם תלמדנו. אז יש לנו עוד הרבה הרבה מה לחקור לפני שאנחנו בכלל חושבים על מה אסור.

משתתפת: חשבתי שאולי זה אומר שאם אתה מנסה להבין משהו, אתה לא צריך לנסות להבין את החכמה שבמחשבת הבריאה בצורה של…

אורנה: בצורה של המחשבה השכלית. בפרצופים למשל, בעתיק ובארך אנפין ובחכמה, וג"ר דבינה, אין לנו שום מושג. יש לנו רק מחזה דבינה ולמטה. וזה גם כן המקובלים הכי גדולים.

 

שבת שלום!