ט' באדר תשפ"ג , 2 במרץ 2023
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)
גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. (תהלים קיט יח)
כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה (משלי ב ו)
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט טו)
{כ} וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: {כא} בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ס)
פרק כח
{א} וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: {ב} וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: {ג} וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: {ד} וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי: {ה} וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: (פ) {ו} וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב:
ואתה תצווה. המילים האלה שפותחות את הפרשה, פותחות אח"כ רשימה ארוכה של מצוות שעוסקות בעבודת המשכן. אחרי שבפרשת תרומה, היו הוראות לבנית המשכן. עכשו אנחנו עוסקים בעבודת האדם, בתוך המשכן ועבודת האדם כמשכן.
אפשר לשים לב זה שהשם של משה לא מופיע אפילו פעם אחת בפרשה. לעומת זאת, המצוות כן צריכות לבוא ישירות ממנו, ואתה תצווה אל כל בני ישראל. לא יודעת אם אנחנו יודעים, בשבוע של פרשת תצווה, השבוע הזה חל בו ז' באדר, וזה יום פטירתו של משה רבינו. זה גם יום היוולדו.
דווקא בפרשה הזאת, השם שלו לא מופיע. כמובן שיש את ההיגיון של זה. נאמר, וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת לקיחת שמן זית זך, אנחנו יודעים ששמן זית זה אור חכמה. אליך, זאת אומרת, כתוצאה מהלימוד שבני ישראל למדו ממך, הם יקחו אליך.
זאת אומרת, שזה לא פקודה. אתה לא מצווה אל בני ישראל, אתה מצווה את בני ישראל. זה שונה בעברית. לצוות אל זה לתת פקודה. ולצוות את, זה לחנך וללמד. והוא צריך לחנך אותם ולא שיחשבו שבזה שהם לומדים תורה ובזה שהם עושים את המשכן, זה בגלל שהם מצייתים למשה האיש. אלא שהוא מלמד אותם, ואח"כ הם צריכים לקיים את התורה באופן שהם יחליטו בעצמם.
ודווקא כאשר משה מוחק את עצמו מול התורה, זה האופן הכי טוב להעביר את התורה שלא תהיה קשורה או תלויה במשה האיש. כי הערב רב שמשה הוציא ממצרים והלכו אחריו, הם הלכו אחרי משה האיש, כנביא, נביא גדול. יותר גדול מכל מכשפי מצרים. הם לא הלכו לקבל מתן תורה, הערב רב.
לכן משה צריך, במובן מסוים, למחוק את עצמו. אנחנו רואים את זה בפסוק שהוא אומר, "מחני נא מספרך". בחטא העגל, משה התערב למען עם ישראל והוא ביקש מפורשות, וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָ וה' עונה לו, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. אתה לא חטאת לי.
אבל ידוע, שקללת חכם, אפילו אם נאמרה סתם, מתקיימת במשהו. מה זאת אומרת? לכן מחיית שמו של משה התקיימה בפרשה הזו דווקא. כשחכם אומר משהו, גם אם הוא מתכוון למשהו אחר, גם אם הוא אומר, מחני נא מספרך, מספר החיים, אם אתה תמחה אותם ואז הקב"ה עונה לו, אני לא אמחה אותך מספרי. עצם זה שהוא הוציא את המילים האלה מהפה, יש להם משמעות.
והמשמעות שלהם נסתרת, היא לא תמיד ברורה. אין דבר שהחכם או הקדוש אומר, שהם מילים בעלמא. לכן תמיד יש סיבה נסתרת גם אם הסיבה נמצאת במישור התת מודע. כי הדיבור של החכם הוא תמיד אמת. אפילו אם מעבר למה שתופסים כמציאות, שתופסים מהמציאות, אז מה שברור הוא, שהמחני נא מספרך, מופיע בפרשה הזאת, כי בפרשה הזאת השם של משה לא מופיע.
והשם של משה לא מופיע באופן עמוק, בגלל שאסור שהם ילכו אחרי משה האיש. כי בחטא העגל, נאמר, "עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו." הם לא דיברו על הקב"ה, לא על ה', אלא על משה האיש.
אז היה צריך למנוע פולחן של משה האיש, הוא צריך היה להיות רק מתווך ולכן השם שלו נמחק מהפרשה הזאת שבמרכז שלה עומדת העבודה במשכן.
זאת אומרת, משה מצליח בתפקידו כמוסר התורה, דווקא כשהוא מוחק את עצמו מול התורה שהוא מעביר. אנחנו יכולים ללמוד מזה גם כן. כשאנחנו רוצים להעביר את דברי התורה, הם לא צריכים להיות תלויים באישיות שלנו. זאת אומרת, אנחנו לא מעבירים את עצמנו כאן. כמובן שהאישיות שלנו יכולה לתרום לאופן שאנחנו מעבירים. אבל הפולחן הוא לא פולחן המורה. וגם לא פולחן הנביא. הפולחן הוא פולחן של ה'. וגם אנחנו יכולים לנסות למחוק את עצמנו במובן של החשיבות העצמית.
דיברנו הרבה על האמת. מה עושים כדי לדעת את האמת. אחד הדברים שצריך לשים לב, אם אני מלמדת, או מטפלת, עם חשיבות עצמית. שזה אני. ושילכו אחריי. אז היה חשוב מפני שהבורא אמר לו, לך כי שיחת עמך. הערב רב זה היה לכאורה העם של משה. היה חשוב שבעבודת המשכן, שמו של משה יימחה לכאורה. שיהיה ברור למי עושים את העבודה.
פרשת תצווה באה אחרי פרשת תרומה. פרשת תרומה, מדברת על מערכת הנשמות שמעלה את עצמה אל הבורא – נגיד מלכות, שמעלה את עצמה לזעיר אנפין – תרומה זה תרום ה'. ירום ה- ה', שם ה', ויתחבר לזיווג של אור וכלי עם הבורא.
בפרשת תצווה הזרקור עובר לאדם. האדם הופך להיות במרכז, מדברים על האדם הבונה את המשכן, כמו האדם שעוזר בבריאה. ואיך האדם הופך ע"י הלבוש שלו, אנחנו יודעים שלבוש זה אור חוזר. הוא בעצמו הופך להיות משכן.
אז בניית המשכן קשורה לבניית העולמות ולכל התהליכים: הצמצום, המסכים, השבירות, ועולם התיקון. בניית האדם במשכן היא בעצם בניית הנשמה. והנשמה עוברת את כל התהליכים שהעולמות עברו. כי הנשמה היא התודעה התופסת את העולמות ואת התהליכים. היא התכלית, הנשמה. היא נקראת גם תכלת.
וגם מרדכי יצא בלבוש מלכות ותכלת וכו'. הוא יצא בלבוש של מלכות. כי היא התכלית בסופו של דבר. נתמקד במילים "ואתה תצווה" מכל מיני היבטים, או התבוננויות. אז התבוננו בעניין של לצוות את, ולא לצוות אל.
משתתפת: לא אומרים לצוות על?
אורנה: נכון, אבל בתורה זה משהו אחר. זה בא עם מילת קישור. עם קישורית כזו או אחרת.
משתתף: את זה מ-א' עד ת'.
אורנה: נכון. זה גם כן מלכות. מה זה מלכות? זה כלי. כלי זה אותיות. ומ-א' עד ת' זה כל הכלים.
משתתף: יכול להיות שתצווה את, ולא על, תצווה בא מהמילה צוותא כמו שלא פעם אמרנו.
אורנה: נכון. זה כמו צוות. אנחנו בצוותא. נכון מאוד. ולכן משה, כשהוא אומר מחני נא מספרך, הוא רואה את עצמו אחראי. מה זאת אומרת? הרי הוא נתן את התורה. ואם הוא נתן את התורה והתורה והם מפרים את התורה, וזה מביא עליהם עונש, או חטא, אז הוא רואה את עצמו אחראי.
לכן הוא גם זה שיכול לבקש עליהם רחמים. וצריך לבקש עליהם רחמים כי יש קשר בין התורה ומשה, וכל נשמות ישראל.
משתתפת: למה ו' החיבור? ו-אתה תצווה. למה לא , אתה תצווה?
אורנה: כי אתה זה השם של השכינה, ו-ו' זה השם של זעיר אנפין. זאת אומרת, אנחנו מדברים כאן בפרשה הזאת, על ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה. כשאומרים אתה, זה רק מלכות. וכשאומרים "ואתה" (עם ו' החיבור), זה מלכות וזיווג עם זעיר אנפין. וזה מה שנעשה במשכן או במקדש.
במקדש הראשון, מה שהיה בעולם זה היה אור חיה. אור חיה, היה בעולם. לא כמו שהיום אנחנו בנפש-רוח. כמובן בעולם, בתוך המשכן שעבדו. ובמקדש השני, היה כבר רק אור נשמה. וכשנחרב המקדש השני, אז פסקה הנבואה ורוח הקודש פסקה מהעולם כולו, לא רק מעם ישראל. מהעולם כולו.
זה היה אירוע, או זעזוע שהורגש בכל העולם, ולכן מכיוון שלא היתה שכינה יותר, כלומר דבר השם כבר לא ניתן, אז המציאו כל מיני דתות וכל מיני זרמים, כולל הבודהיזם וההינדואיזם, של עולם ללא שכינה.
כי השכינה היא לא רק בשביל עם ישראל. אבל במקדש היתה שכינה. במשכן גם כן היתה שכינה. וכשהיא היתה בזיווג עם זעיר אנפין, זאת אומרת שהנשמות שלנו הרגישו בורא, הרגישו את המקור שלהם, הרגישו את זה שהם שייכות לעולמות הרוח ולא לעולם הזה, אז…
משתתף: חורבן בית ראשון או שני?
אורנה: כשנחרב בית ראשון, ירדה רמת התודעה למצב נשמה בעולם. מחיה לנשמה. וכשנחרב בית שני, פסקה הנבואה. כלומר, כבר לא היה אפילו רוח הקודש לא היתה. שכינה לא היתה. ולפיכך בני אדם לא יכלו, אולי פה ושם יחידים, אבל לא כמשהו שמשפיע על אומות. לא יכלו יותר לתקשר עם עולם הרוח.
אז בגלל זה היו כל מיני זרמים, למשל בודהיזם, זה לא דת. זה לא אמונה באלוהים. אם אתה יודע. אין אלוהים בבודהיזם.
פסקה שכינה מהעולם, זה לא רק מעם ישראל. בגלל החטאים של עם ישראל. וזה תמיד ככה. תמיד השכינה עוברת מהעולם אם עם ישראל חוטא. וכל העולם סובל.
אז דגל מחנה אפרים, זה בעל שם טוב. זה הנכד שלו. לבעל שם טוב יש כמה ספרים, אבל הוא עצמו לא כתב.
דגל מחנה אפרים
ואתה תצוה את בני ישראל יש לומר על דרך כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. היינו, להצדיק. וזה יש לומר הרמז שאמר השם יתברך למשה, ואתה תצווה היינו, אתה הוא הצוות של כל בני ישראל, כי כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל וכל ישראל הם לא נבראו אלא לצוות לך והבן.
יש כאן דבר מוזר. קודם כל, אתה הוא הצוות של בני ישראל. זה מה שאמרנו מקודם הקשר בין משה רבינו ל- 60 ריבוא נשמות ישראל. אבל מה זאת אומרת שכל העולם לא נברא, אלא בשביל ישראל וכל ישראל לא נבראו אלא בשביל משה? איזה מן דבר זה?
מה, כל העולם נברא בשביל עם ישראל? זה ברור שזה לא זה. אז קודם כל צריך לשאול מה זה עולם. אנחנו אומרים שעולם זה בא מהמילה, היעלם.
זאת אומרת כל ההעלמות נבראו בשביל ישראל. עכשו צריך לשאול מה זה ישראל. ישראל זה מערכת הנשמות שעובדת בצמצום ב'. זאת אומרת שהיא עובדת בכוח של השפעה. באורות קטנים יותר ואורות של חסדים ולא לוקחת את אורות החכמה לרצון לקבל.
ולכן יש העלמה, העלמה של האורות הגדולים. וישראל, אותה מערכת נשמות שמסוגלת לעבוד עם האורות הקטנים יותר, עם אורות חסדים, יכולה דרך ההעלמות לחזור ולקבל את האור בכלי חדש. לכן כל ההעלמות נבראו בשביל אותה מערכת נשמות שלקח זמן למצוא אותה בשביל ישראל.
אז כל העולם, כל הבריאה, כל הבריאה כולה נבראה כדי שיהיה כלי מסוים, שיוכל לעבוד בשיתוף פעולה עם הבורא. וכל ישראל בעצם מתרכזים בנשמה אחת שנקראת משה.
צריכים להבין את הדברים האלה, כי לפעמים מי שלא מכיר את תורת הנסתר, יכול להבין את הדברים האלה בצורה מסולפת, כאילו כל העולם נברא בשבילנו ולא בשביל אומות העולם.
אז זה הצבע שנותן לנו כאן הבעל שם טוב על המילים ואתה תצווה. מה שקראתי מקודם, זה היה לפי השיעורים של הרב מניטו.
עכשו נלך לזוהר על אותו "ואתה תצווה", ונקרא את המאמר הראשון:
ואתה תצווה את בני ישראל וגו'. ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך וגו'. אמר רבי חייא, מאי שנא הכא. מה השינוי שבכאן? מבכל אתר, דכתיב ואתה הקרב אליך ואתה תדבר אל כל חכמי לב. ואתה תצווה את בני ישראל. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור. אלא כלא ברזא עלאה איהו, אלא הכל בסוד עליון הוא לאכללא שכינתא בהדיה. להכליל את השכינה.
- ואתה תצווה וגו' ואתה הקרב וגו'. אמר רבי חייא, מה השינוי שבכאן מבכל המקומות, שכתוב, ואתה הקרב אליך. ואתה תדבר אל כל חכמי לב. ואתה תצווה את בני ישראל. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור. שלא כתוב כבכל המקומות, והקרבת, ותדבר, ותצווה, ותקח. ומשיב. אלא הכל הוא בסוד עליון, כדי לכלול עמו השכינה. כי השכינה נקראת אתה, וכשכתוב ואתה היינו לכלול עמו השכינה בהצווי ובהדבור וכו'.
כי משה עצמו הוא ספירת תפארת. הוא ספירת זעיר אנפין, הוא דעת למעשה – זעיר אנפין שעלה לאבא ואמא, קו אמצעי. אז הוא בעל של השכינה. הוא יכול לצוות גם על השכינה. בניגוד לכל מי שהוא שייך לספירת מלכות שלא יכול לצוות על השכינה. משה כן.
- אמר רבי יצחק, אור העליון שהוא זעיר אנפין ואור התחתון שהוא הנוקבא, כלולים יחד במלה ואתה, כי אתה הוא שם הנוקבא. כנ"ל. והו' הנוספת היא זעיר אנפין. כמו שאתה אומר, ואתה מחיה את כולם, שסובב את זעיר אנפין ונוקבא. ועל כן לא כתוב, והקרבת את אהרון אחיך. וצוית את בני ישראל ודברת אל כל חכמי לב. משום שבעת ההוא היה שורה השמש, שהוא זעיר אנפין בלבנה שהיא הנוקבא, ונשתתף הכל כאחד, דהיינו זעיר אנפין ונוקבא, לשרות על אומנותה של המלאכה. ועל כן כתוב בהם ואתה שיורה על זעיר אנפין ונוקבא. אמר ר' אלעזר מכאן נשמע שהשם יתברך היה שורה על האומנות של מלאכת המשכן, שנאמר, אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה.
במשכן – אנחנו לא יכולים לתפוס את זה היום – אבל היתה שכינה. זאת אומרת שהיה זיווג של אור וכלי. זאת אומרת שרמת התודעה של מי ששרת במשכן, היתה גבוהה. ביותר. הם ראו והם חוו דברים שאנחנו לא משערים שאפשר. ואם בני ישראל או הכהנים, עשו את עבודתם נאמנה, ובני ישראל גם כן, אז השכינה שרתה שם.
ולשרות על אומנותה של המלאכה. אז אני לא יכולה שלא לחשוב על המגילה שנאמר שם, שמרדכי אומן את הדסה. זאת אומרת, מרדכי הוא זעיר אנפין, הדסה זה אסתר היא מלכות של גמר תיקון, והוא מגדל אותה כדי שהיא תוכל לעמוד שם בגמר תיקון, גדולה.
אז השם יתברך, זאת אומרת, אור אינסוף, היה שורה במשכן. ואם אנחנו מדברים על המשכן כעלינו, על האדם כמשכן, אז זה להרגיש את אור אינסוף בתוכנו אם אנחנו משכן ראוי. אם אנחנו בהשוואת צורה. אם אנחנו בהשוואת צורה לאור אז נרגיש את האור. אם אנחנו לא בהשוואת צורה לאור אז לא נרגיש את האור או חלילה, נרגיש אותו כחושך.
משתתפת: זה באמת מסביר, אם מבינים את מה שאת אומרת עכשו לעומק, את הענין של ההכנות האדירות שהכהן היה צריך לעבור לפני הכניסה לקודש הקודשים, אם הוא לא היה כלי ראוי, הוא היה יכול למות שם.
אורנה: לכן הכניסו את הכהן תמיד עם חבל קשור על מותניו, ואם הוא היה מת, חלילה, בקודש הקודשים, אף אחד אחר אסור לו להכנס לשם. היו צריכים למשוך אותו. חוץ מאשר משה שהוא לא היה צריך ללבוש שום בגד. הרי לכהן הגדול היה בגד עם שמונה שכבות. משה יכל להתהלך במשכן, לדבר עם הקב"ה, מתי שהוא רצה. לא היה צריך לעשות הכנות מיוחדות. צריכים להבין, מדובר כאן על מתקדש בסדר גודל שלא היה כדוגמתו.
רבי שמעון אמר, מכאן נשמע שזעיר אנפין ונוקבא היו שורים על אומנות מלאכת המשכן. שכתוב ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה. שהיה צריך לומר אשר מלאתים, לשון רבים, אם הוא סובב על חכמי לב, אלא אשר מלאתיו סובב על לב ההוא, שהוא השכינה שנקראת לב. כפי שאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וגו'. ועל כן צריך לומר, אשר מלאתיו רוח חכמה, ללמד שהשמש שהוא זעיר אנפין שורה בלבנה, שהיא הנוקבא הנקראת לב, בשלמות הכל, ועל כן נתרשם הכל, דהיינו זעיר אנפין ונוקבא בכל המקומות במלאכת המשכן, שכתוב בהם ואתה, הרומז לזעיר אנפין ונוקבא. אמר לו ר' אלעזר, אם כן אלו ואתה ואתה איך הם מתיישבים בהמשך המקראות, אם נפרש משמעותם על זעיר אנפין ונוקבא.
אז מה שהוא אומר כאן, שהנוקבא, השכינה, נקראת לב. זה בעצם, כשאנחנו חשים את הבורא, את האור אינסוף, אנחנו חשים אותו בלב שלנו. זה נקרא, לב מבין. לב מלא תבונה, או לב אוהב. אז הקב"ה והשכינה נותנים לנו לב אוהב. מה ביקש שלמה המלך שהבורא אמר לו שיבקש מה שהוא רוצה? לב חכם.
זאת אומרת, הענין הוא ענין של לב. הוא לא ענין של שכל. הוא לא ענין של חשיבה אינטלקטואלית. היינו קוראים לזה אולי אינספירציה או אינטואיציה. זה מה שהוא מבקש.
ואז אומר לו ר' אלעזר, דרך אגב ר' אלעזר, שייך תמיד לגמר תיקון. הוא הבן של רשב"י, אז הוא שייך לעתיד. לעומת זאת ר' חייא שייך לספירת חכמה או ספירת מלכות. יש קשר בין ספירת חכמה. חכמה זה אור החיים. זה החיות שלנו, ומי שיכולה לקבל את החכמה, זה רק ספירת מלכות. לא זעיר אנפין, שהוא האור שלו זה אור חסדים, וגם הבינה שהאור שלה הוא אור חסדים.
אז אור חסדים, זה האור של הנברא כשהנברא מחזיר. ואור חכמה זה האור שהבורא נותן לנו, את החיים שלנו. נשמת אפנו.
אז בני אדם הרגישו את השכינה בתקופות האלה. זה לא כמונו. הם הרגישו את השכינה בלב שלהם. בגלל שהיה זיווג בין אור וכלי. היום אין זיווג. השכינה בעפרה.
מה זה שכינה וזיווג? הקב"ה והשכינה במצב הקבוע שלהם, בעולמות, הם לא בזיווג. הם במצב קטנות. כך זה נקרא. זיווג יכולים לעשות רק גדולים. וזה בסדר להם. זה המצב הבסיסי שלהם. זה כמו שאנחנו נגיד, הטבע. אבל במצב הזה, אנחנו לא מקבלים אורות שכלול. אנחנו מקבלים רק אורות קיום.
כי אנחנו צריכים לקבל את האורות מהשכינה. אם השכינה היא לא בזיווג, אז מאיפה היא תקבל את האורות? נכון? כי השכינה צריכה לקבל מהקב"ה, והוא צריך לקבל מספירה יותר גבוהה, ויותר גבוהה, עד שמגיעים לאור אינסוף.
אז אור אינסוף יורד, עד שהוא מגיע אלינו. אבל אם יש בדרך חתך, בין השכינה וזעיר אנפין אין זיווג, בין חכמה ובינה יש זיווג תדיר. זאת אומרת, בין המקומות המאוד גבוהים בעולמות, אנחנו לא משפיעים עליהם. זה נקרא אבא ואמא. הם כל הזמן בזיווג. זאת אומרת שהעולם הזה קיים גם אם אני אהיה הכי חוטאת בעולם. קיום העולם לא תלוי בי.
מה שכן תלוי בנו זה שכלול העולם. אם נחיה בתחושת בורא או בתחושת חיות ובהמות. אבל זה, אם נקבל מהשכינה את האור. אם השכינה לא תהיה בזיווג עם בעלה, היא לא תקבל אור. השכינה זה מערכת הנשמות של כולנו. זה המוביל הארצי של המים. אם במוביל הארצי אין מים, אז בברז של כל אחד ואחד מאיתנו לא יהיה מים. בהנחה שאנחנו מקבלים את כל המים משם.
זאת אומרת, אני, אתם, את, צריכים לדאוג לשכינה. לזאת שמשפיעה לברז האישי שלי ולברז הקבוצתי שלנו. ולדאוג לשכינה, היא תהיה בזיווג עם בעלה, רק אם אני עושה כאן מעשים של השפעה, אם אני בודקת את עצמי ואת המניעים שלי, אם אני מעלה תפילה על חסרון אמיתי, אז השכינה חייבת לעלות לזעיר אנפין ולבקש ממנו אור.
זעיר אנפין צריך לעלות לאבא ואמא ואבא ואמא צריכים לעלות לאריך אנפין. שעולה אחרי זה עד עולם אדם קדמון, והוא עולה לאינסוף. זאת אומרת, שאנחנו צריכים מפה לעשות את העבודה, אחרת, לא ירד לנו אור. לא אור קיום. אור קיום כן. זה נקרא אור גדלות.
זה לא מילים בעלמא. אם לא נעשה את העבודה, אנחנו משפיעים על כל העולמות. שבתורם משפיעים, או לא משפיעים עלינו. הם מבחינת עצמם הם בסדר. אבל מבחינת ההשפעה שלהם עלינו, זה תלוי בהם.
אז אומר ר' אלעזר, אז עכשו אתה אומר "ואתה" שייך לזעיר אנפין ונוקבא. אבל אנחנו רואים שאת הביטוי, ואתה הקרב אליך", כל מיני ביטויים של ואתה. הוא אומר לו, איך זה מתיישב בהמשך? כלומר, הרי ואתה הקרב אליך את אהרון נאמר, אז איך אתה אומר לי שזה על זעיר אנפין ונוקבא?
אז עכשו ר' שמעון הולך לפרש להם איך שזה נאמר על אהרון ונאמר גם במקרים אחרים, הכל קשור לקב"ה ולשכינה.
אמר לר' שמעון, כולם הם מתישבים ואתה הקרב אליך פירושו, שאמר למשה שיקרב את ואתה שהוא זעיר אנפין ונוקבא אל אהרון. דהיינו ליחד בו ולקרב אליו סוד השם הקדוש ואתה כראוי.
זאת אומרת, זה לא ואתה הקרב אליך את אהרון. לא תקח את אהרון ותקרב אותו אליך. אלא תקרב את ואתה. כלומר, תשרה על אהרון, תמשוך אותו לכהן, תשרה עליו את השכינה. זו הכוונה ואתה הקרב את אהרון. זאת אומרת, משה משח את אהרון לכהן.
מה זאת אומרת מושח אותו לכהן? זאת אומרת משרה עליו את השכינה. נותן לו מרוח הקודש שלו.
ועל דרך זה, ואתה תדבר אל כל חכמה לב, פירושו שידבר ויקרב וייחד השם ואתה, שהוא זעיר אנפין ונוקבא, אל כל חכמי לב.
זאת אומרת, שכל מי שבא לעשות במשכן, משה למעשה, השרה עליו את הרוח של זעיר אנפין ונוקבא. זאת אומרת הם לא עבדו, אם נגיד את זה בשפה שלנו, הם לא עבדו מתוך הכוחות שלהם, הם עבדו מתוך השראה.
כל המשכן הזה נבנה מתוך השראה אלוהית, שמשה קרב את ההשראה הזו לאותם אנשים נבחרים שהם היו חכמי לב. זה היה אהרון הכהן, וכו'
משום שכולם לא באו לעשות מלאכת המשכן, עד שרוח הקודש היה מדבר בהם, ולחש להם בחשאי איך לעשותה, ואז עשו המלאכה.
בחשאי, זה בפנימיות ליבם. איפה אני שומעת את רוח הקודש? אני לא שומעת אותה מבחוץ. אני לא שומעת אותה בקול שבא אלי מבחוץ. אני שומעת אותה בתוכי. קול שמתוכי מדבר אלי. והקול הזה מדבר אלי בחשאי, זאת אומרת, רק אם אני באמונה, רק אם אני בחסדים מכוסים.
אם אני באמונה, אני שומעת את הקולות של עולם הרוח מתוכי. ואם אני לא אשמע אותם, אני לא אדע לבנות את המשכן כראוי. את עצמי כמשכן ראוי. אבל המשכן ייבנה כי זה התכלית והבורא רוצה. אבל אם אני מדברת על עצמי כמשכן, אני צריכה לשמוע בחשאי, זאת אומרת, מתוך אמונה מעל לדעת. מתוך חסדים מכוסים. כלומר שהחכמה לא תתגלה לי, אלא האמונה שלי. ואז אני שומעת את קול אלוהים. בתוך האמונה שלי. בתוכי.
לכמה מאיתנו היו חוויות כאלה שהם שמעו הדרכה בקול שבא מתוכם?
ועל דרך זה ואתה תצווה את בני ישראל, דהיינו, שרוח הקודש הרמוז בהשם ואתה, יצווה את בני ישראל, ויאיר עליהם כדי שיעשו המעשה ברצון השלם. וכן ואתה קח לך, פירושו, כמו שהעמדנו. וכן ואתה הקרב, וכן כל אלו ואתה, הכתובים כאן במלאכת המשכן, שהכל נעשה בסוד הזה, של השם ואתה.
אומרים על עם ישראל, ממלכת כהנים וגוי קדוש. זאת אומרת, כל עם ישראל כלפי אומות העולם, זה ממלכת כהנים. מה זה ממלכת כהנים? זה אלה שהסכימו לעבוד בקודש. קודש זה הבדלה. הרי את מקודשת לי.
זאת אומרת, שאת מובדלת לי מכל הנשים האחרות שבעולם. זאת אומרת, אם בני ישראל יעבדו בקודש, בהבדלה, אז הם יהפכו להיות כהנים. ממלכת כהנים וגוי קדוש. אם הם יסכימו לעבוד בחסדים מכוסים. באמונה שמעל לדעת. אז הם יכולים לשרת בקודש, ולממש או להשלים את המשימה שבשבילה הם בכלל נבראו. מערכת הנשמות הזאת שנקראת ישראל.
ואז רוח הקודש תשרה עליהם. אני יודעת שזה נשמע כמו מדע בדיוני היום, שאנחנו רואים את המצב של העם שלנו, ואנחנו לא מבינים על מי מדובר כאן, אבל זה התפקיד של ישראל. שרוח הקודש תשרה עליהם ומתוכה הם יוכלו לתת הנחיה לכל העולם.
פתח ר' שמעון ואמר ואתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה. ואתה ה', אשר אתה הוא הנוקבא והשם ה', הוא זעיר אנפין, מתפלל שהכל יהיה אחד, שיהיו מחוברים זה בזה. שאנחנו נהיה מחוברים, באנתרופוסופית, תרגום גס, שנהיה מחוברים לאני העליון שלנו. האינדיבידואלי והקולקטיבי. אבל זה קצת עושה רדוקציה לזה. אבל רוצה לחבר אותנו.
אל תרחק פירושו, שלא יתרחק להסתלק ממנו, שאור העליון, זעיר אנפין, לא יסתלק מאור התחתון הנוקבא, אור התחתון זה שבא לרצון לקבל. זה לא האור האמיתי. זה מאיר אבל זה לא האור האמיתי. זה נקרא נהירו דקיק. כמו אור מזויף, זה אור בלי חסדים. כי כשאור העליון מסתלק מן אור התחתון, אז כל אור נחשך ואינו נמצא בעולם. כי העולם מקבל רק מן המלכות שהיא אור התחתון. ואם אור העליון שהוא איננו מאיר בה, אין לה מה להאיר לעולם הזה.
ועל זה נחרב בית המקדש בימיו של ירמיהו. דהיינו, משום שנסתלק זעיר אנפין מן המלכות. הקב"ה הסתלק מאיתנו. ואף על פי שנבנה אח"כ בבית שני, עם כל זאת, לא חזר האור למקומו כראוי. כי בבית ראשון היה אור חיה, אור חכמה, ובבית שני זה היה ברמה יותר נמוכה, אור נשמה. ועל כן השם של נביא ההוא שהתנבא על זה הוא ירמיהו שהוא אותיות ירום י' ה' ו' שפרושו הסתלקות אור העליון למעלה למעלה מן המלכות.
י' ה' ו' , 3 אותיות ראשונות של שם ה' והמלכות זה האות האחרונה שהיא הכלי. אז ה- י' ה' ו' הסתלקו מהאות ה' ואז שם ה' נפרד. מה שאנחנו אומרים "הוא ושמו אחד" או "הוא אחד ושמו אחד", או "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", כל זה נפרד.
ולא חזר להאיר אח"כ כראוי בבית שני. השם ירמיהו יורה שאור העליון מסתלק ממלכות ולא חזר למקומו ונחרב בית המקדש ונחשכו המאורות. אבל ישעיהו השם שהוא אותיות ישע י ה ו גורם לגאולה ולהחזיר אור העליון למקומו למלכות ולבנות בית המקדש. וכל הטוב וכל האורות יחזור כבתחילה. ועל כן השמות של בית נביאים אלו, עומדים זה כנגד זה ששם האחד ירום י ה ו ושם השני הוא להפך ישע י ה ו משום שהשם גורם. בצרוף אותיות אלו באלו גורמים מעשה לפי משמעותם. הן לטוב והן לרע. ועל סוד הזה הוא צרוף האותיות של שמות הקדושים וכן האותיות מבחינתם עצמם גורמים שיראה סודות עליונים כמשמעו של השם. שהאותיות בעצמם גורמים סודות עליונים קדושים להראות בהם.
אז הוא אומר השם גורם. מה זאת אומר גורם? השם זה האותיות. האותיות זה הכלים. אז אם אנחנו שומעים ירמיהו, אז אנחנו מסתכלים מה המשמעות של האותיות האלה ואותיות זה כלים שמושכים אור מסוים. אז האור שהשם ירמיהו מושך בעצם זה אור של הסתלקות האור למעלה.
ירמיהו ידוע בנבואות חורבן. ואילו ישעיהו כל הנבואות של אחרית הימים, יש לו ספר, ישעיהו, מאוד יפה. וגר זאב עם כבש וכל נבואות של אחרית הימים. אז השם גורם. זה לא שהשם גורם, השם הוא כמו גירוי כדי למשוך אור מסוים. אז כל מילה ומילה בתורה יש לה משמעות. מדברים על מילים בתורה לא על שפה מדוברת. והאותיות מסתדרות שזה יצא ירמיהו. וזה בעצם מראה לנו על פעולה שנעשתה בעולמות.
והשם ישעיהו מראה על פעולה אחרת שנעשתה בעולמות. זה סוף המאמר שנקרא, ואתה תצווה.
משתתפת: עבודת המקדש או המשכן, זה היה כדי לתקן ולהתרומם למעלה, ושם נעשו טעויות ונפלנו עוד יותר למטה. אז בעצם עכשו אנחנו צריכים לתקן את שני בתי המקדש שנחרבו?
אורנה: איפה בית המקדש השלישי ייבנה?
משתתפת: בתוכנו
אורנה: זה לא בית המקדש השלישי זה בית המקדש הראשון. כי הוא ירד מלמעלה. בית המקדש השני והשלישי, שקוראים להם הראשון והשני, הם מעשה ידי אדם.
ובית המקדש הראשון, האמיתי, הוא ירד מלמעלה. מה זאת אומרת? זה לא כמו בציורים של שאגאל, שיורדים דברים מלמעלה. זה לא הכוונה. מה זה אומר שבית המקדש הראשון, ירד מלמעלה? זה אומר שמבנה התודעה של בית מקדש, הוא ירד מלמעלה ואנחנו נהיה המקדש הזה.
מבנה התודעה שלנו יוכל לשקם בתוכו אור גדול. זה לא ענין פיזי. לכן לבנות בנין פיזי כבית מקדש שלישי ולחשוב שאנחנו התקדמנו, זאת טעות. שכנתי בתוכם. זה מקדש שירד מלמעלה מהעליון לתחתון.
אנחנו צריכים להסתכל על השכינה כמו על אמא שלנו. היא האמא של כל הנשמות. כל הנשמות באות מהשכינה, ממלכות. ואנחנו יודעים כשאמא שלנו סובלת, גם אנחנו סובלים. אם אמא לא מתפקדת טוב, אם אמא חולה חלילה, יש ילדים שגדלים עם אמא חולה חלילה, אז לא מטפלים בהם טוב.
או חלילה אם אמא נפטרת, אז הם יתומים. האמא הקולקטיבית שלנו, השכינה, היא יכולה להחלים שלא כמו בחיים הפיזיים, לא תמיד זה תלוי בילדים. אבל האמא הזאת, יכולה להחלים בזכותנו. ואז כשהיא מחלימה היא יכולה לטפל בנו.
עכשו היא במדבר. גמר תיקון אולי זה יהיה, מי זו העולה מן המדבר? המדבר זה המקום של הסיטרא אחרא. במדבר יש את כל הכוחות, כסמל, מדבר זה לא מקום ישוב.
משתתפת: זה הנחשים והעקרבים
אורנה: הנחשים והעקרבים וכל הכוחות הקשים נמצאים במדבר. אז נקווה שהקב"ה יזכור לנו את לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. לא לנו אבל לאבותינו. אבל אבותינו זה אנחנו כי זה גלגולים שלנו. כלומר, אנחנו גלגולים של דור המדבר. אנחנו הדור, לא רק אנחנו, כבר אבא ואמא שלנו, שהקימו את המדינה, או סבא וסבתא, אנחנו דור המדבר שלא נכנס לארץ ישראל.
אנחנו הבנים של דור המדבר. נקרא דור דעה. אנחנו הגלגולים שלהם.
משתתפת: זה לא פעולה מוזרה, ויקחו אליך במקום שיביאו אליך?
אורנה: לא. הם לוקחים משלהם אליו. כי מה שהם למדו ממנו הם לוקחים אליו. המילה ויקחו היא מיוחדת.
משתתפת: הם מחזירים לו, מראים לו מה הם קיבלו ממנו?
אורנה: כן. בדיוק.
מה נשאר לנו היום מבגדי הכהן? הטלית והציציות.
משתתפת: אני חושבת על החלק הראשון, על מחני נא. כשלמדתי מדיטציה טרנסנדנטלית, המורה מלמד, לא משנה עם מי תלמד את זה, תלמד בדיוק אותו דבר. יש כללים מאוד ברורים מה מלמדים. וזה מה שהוא מלמד. הוא לא יכול ללמד משהו אחר. בדרך אחרת. חשבתי שזה, המקום הזה של… לשם אנחנו צריכים לשאוף, לא מבחינת שלא יהיה מקורי וחי, אבל מבחינת היכולת ללמד את זה.
אורנה: את תורת משה ולא את תורתנו אנו. את תורת ה' ולא את תורתנו אנו. זה מאוד מדויק. כי יש הרבה גורואים על דעת עצמם, שהם מלמדים את תורתם, והם ממציאים כמובן תורה מזויפת וטמאה. טמאה מהמילה טומאה. זה חטא גדול.
החטא הזה הוא חטא הגאווה. כאילו שאנחנו לא יכולים להיות מספיק גדולים אם אנחנו נלמד את התורה, את תורת משה. הרי מי שמלמד את תורת משה זה מי שבמהלך הדורות , יש מקובלים גדולים, שהלבישו את תורת משה בהתאם לתודעה של התקופה. היום זה בעל הסולם, והרב קוק.
אז הענין הזה שאתה עושה לך תורה משלך, זה ענין מאוד מאוד חמור.
משתתפת: זה בעצם נבואת שקר. גם גאווה וגם נבואת שקר.
אורנה: אתה יכול להיות נביא שקר
משתתפת: רציתי גם להגיד לגבי המחני נא. שבתוך כל אדם פרטי זה בעצם להוריד את המלבושים הארציים שלנו שהם גם סוג של שקר. ולהתחבר לדבר האמיתי, לאני הגבוה שלנו. שזה הדבר האמיתי.
אורנה: ללבוש בגדי אור. מה שהיה לאדם הראשון לפני החטא.
משתתפת: את כל הפרסונות שאנחנו מלבישים על עצמנו כל החיים.
אורנה: מחני נא מספרך. ספר זה גילוי. זה בא מהמילה ספיר.
שבת שלום!