49 המדרגות אל הרוח / יפה לדרמן

חג השבועות – 49 המדרגות אל הרוח

הציווי לחגוג את חג השבועות מופיע בספר ויקרא, כג :

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה”.

מבין כל החגים המוזכרים במקרא או שנקבעו על ידי חז”ל, חג השבועות הנו החג היחיד הדורש מהאדם הכנה ארוכה במיוחד. האדם נדרש לספור כל יום, למשך 49 ימים, עד הגעת החג. ספירה זו קושרת בין אירוע יציאת מצרים שנחוג בליל הסדר לטקס קבלת התורה המצוין בחג השבועות.

שני המועדים – ליל הסדר וחג השבועות – עניינם בחירות האדם. החירות שנתנה לאדם ביציאה ממצרים מקבלת ממד חדש עם קבלת התורה בהר סיני. הגאולה מעבדות מצרים נעשתה כולה על ידי האל והוענקה לאדם מבחוץ. גאולת מצרים מתוארת בתורה בארבע לשונות: ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים;” (שמ’ ו:ו-ז).

האדם עצמו לא נדרש לפעילות אקטיבית על מנת לצאת לחירות.

אולם, לקראת קבלת התורה ושמיעת דבר האל – בטקס חניכה והתקדשות של עם שלם – נדרש העם להיות אקטיבי ולהכין את עצמו :

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.  יא וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי.  שמות יט

ראשית, על האדם להגיע לחירות פיסית, ובשלב מתקדם יותר לחירות רוחנית. בעוד שהחירות הפיזית יכולה להיות מוענקת לאדם מבחוץ, חירות הרוח דורשת את הכנת הלבבות והכלים המתאימים; זהו תהליך אקטיבי המלווה במאמץ פנימי מתמיד של האדם.

החירות החדשה של האדם היא נכונותו והסכמתו לשמוע בתוכו את דבר האל – את עולם הרוח.

בביוגרפיה של האדם אנו מתייחסים לגיל 49 כאל גיל היציאה מעבדות לחירות (7×7) . גיל 49 מהווה נקודת ציון משמעותית לאפשרות הנפתחת בפני האדם החל מאמצע החיים  להביט אחורה על המחצית הראשונה של חייו (אינקרנציה) ולראות מה הם הדברים מהם עליו לצאת לחופשי. הדרך החדשה נפתחת אל הרוח, שם מצויה חירותו האמיתית של האדם.

אם לא ייתן האדם דעתו מדי יום ביומו על הצעידה שלו אל עולם הרוח – הוא עלול לסגת. עולם הרוח שרוי בתנועה מתמדת, וכשם שאפשר להתקדם כך קיימת סכנת ההידרדרות והנסיגה.

חז”ל מציינים 49 שערים להתקדשות, כמו גם 49 שערים של התדרדרות עד לכדי השחתה מוחלטת של האדם. אלו הם מ”ט שערי הטומאה.  לשם ההתקדשות נדרשת התמסרות עמוקה ומוחלטת, ובסופו של תהליך זה יכול האדם להגיע לכך שיחוש את הרוח בתוכו. התמסרות זו עניינה בכך שאיני מתנה תנאי עם האלוהים או פועל מתוך רצון ארצי-סובייקטיבי.

 “מי שאינו מסוגל לחוש רוח זו של התמסרות עצמית אינו יכול לרכוש ידע עילאי… רק באמצעות התמסרות עצמית מוגברת זו יכול האדם לפלס דרכו אל העולמות העליונים… עליו  להיות חופשי לחלוטין מכל שאיפה עצמית ולחכות למה שבא אליו מן הקוסמוס ואשר ניתן לציינו רק במילה “חסד”.

ר. שטיינר, ‘האבולוציה מנקודת המבט של הממשויות’, 1997, עמ’ 24

 

לאחר מאמץ זה נוכל גם אנו לקחת חלק באירוע ההתקדשות הקולקטיבי החד פעמי בהיסטוריה האנושית כולה – אירוע של עם שלם – שבו “וכל העם רואים את הקולות”.

חג שמח, יפה לדרמן

ציור: ליזבת אפק

print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *