ביוגרפיה בימי קורונה 84

23.6.2021 – לימוד 84 – הקרמה של גבר ואשה חלק ב’

לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן

תמלול הלימוד:

אני שמחה לראות אתכם. כשהתחילו להופיע הפנים והשמות היום על המסך שלי חשבתי על זה שרבים מכם איתנו בתוך לימודי הקהילה כבר הרבה זמן, ועכשיו, כאשר שוב מתעורר חשש להתפרצות נוספת של הקורונה, חשבתי על זה שאחד הדברים המרגשים הוא שהמשכנו ואנחנו ממשיכים לאורך כל התקופה – כשהיה גל וכשלא היה גל, כשיש קורונה וכשאין קורונה, כשיש פרעות וכשאין. זה מאוד משמח. הרבה פעמים אנשים מתעוררים ללימוד ולהתעוררות רוחנית כאשר יש כאב ויש סבל, חרדה או קושי – הנטייה הטבעית היא להתעורר אז. אנחנו ממשיכים את הלימוד הזה יחד כבר כהתחייבות והליכה בדרך שבתחושה שלי לא תלויה בכך שיש סערה בחוץ או לא. גם כשאין סערה בחוץ אנחנו מחויבים לעבודה הרוחנית וזה מאוד משמח לראות את זה – שאנחנו ממשיכים.

לפני כחודש[1] התחלתי את הנושא של הקרמה של גבר ואישה. נקרא שיר של אסתר ראב ואז נעשה חזרה על מה למדנו בפעם הקודמת ונמשיך משם.

שירת אשה / אסתר ראב

בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי אִשָּׁה –

שֶׁאֲנִי אֲדָמָה וְאָדָם,

וְצֵלָע רַכָּה;

בָּרוּךְ שֶׁעֲשִׂיתַנִי

עִגּוּלִים עִגּוּלִים –

כְּגַלְגַּלֵּי מַזָּלוֹת

וּעִגּוּלֵי פֵּרוֹת –

שֶׁנָּתַתָּ לִי בָּשָׂר חַי

פּוֹרֵחַ,

וַעֲשִׂיתַנִי כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה –

נוֹשֵׂא פְּרִי;

שֶׁקִּרְעֵי עֲנָנֶיךָ,

מַחֲלִיקִים כְּמֶשִׁי

עַל פָּנַי וִירֵכַי;

וַאֲנִי גְּדוֹלָה

וּמְבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת יַלְדָּה,

בּוֹכִיָּה מִצַּעַר,

וְצוֹחֶקֶת, וְשָׁרָה בְּקוֹל,

דַּק מִן הַדַּק –

כִּצְרָצַר זָעִיר

בְּמַקְהֵלַת כְּרוּבֶיךָ

הַנַּעֲלָה –

קְטַנָּה שֶׁבִּקְטַנּוֹת –

אֲנִי מְשַׂחֶקֶת

לְרַגְלֶיךָ –

בּוֹרְאִי!

בפעם הקודמת דיברנו על זה שיש שתי בריאות של אדם, וכל אחת מהן מצביעה על פן מסוים:

הבריאה הראשונה היא הבריאה של ‘בצלם אלוהים’ – וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – זו הבריאה שהיא גם הראשית וגם האחרית. היא גם הפוטנציאל. משם התחלנו, המקור שלנו זה הרוח, לא החומר. אנחנו קודם כל רעיון של הבורא, רעיון של אלוהים. המקור שלנו הוא קודם כל רוחני – הרוח הייתה לפני החומר, בניגוד לחשיבה המטריאליסטית.

הבריאה השניה – וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה – אנחנו גם עפר מן האדמה. את העפר מן האדמה אפשר לראות בהיבט הזה כנפילה מהאחדות, כתהליך ההתעבות ההכרחי שהיה חייב להתרחש כדי שאנחנו נוכל לעבור את המסע להיות בני אדם, בני אנוש. הבריאה השנייה מייצגת את תהליך ההתעבות הזה, שהיום בתקופה שלנו אנחנו נמצאים קצת אחרי השיא שלו – בפרבולה של ההתפתחות אנחנו כבר קצת בכיוון של העלייה אל הרוח, אבל עדיין מבחינת המטריאליזם, מבחינת ההתעבות ומבחינת רמת הירידה אל החומר – אנחנו במקום מאוד נמוך. אנחנו רואים איך חלק מהאנשים יורדים גם אל התת-חומר. יש סכנה ממשית כזו.

הבריאה הראשונה, כאמור, היא לא רק הראשית, היא גם האחרית. היא הפוטנציאל. היא המקום שאליו אנחנו נגיע בחזרה. אנחנו נחזור להיות רוח, אנחנו נחזור להיות בצלם אלוהים אבל נחזור לשם אחרי שנעבור ונשלים את המסע שבו נהפוך להיות הכי עמוק בחומר, הכי רחוק, הכי בפירוד, הכי למטה. זה המסע האנושי.

המסע הזה, התהליך של ההתעבות וההתמצקות קשור בהפרדה בין גבר ואישה. לא תמיד הגבר והאישה היו מופרדים לשני מינים. בתקופות הקדומות ובראשית הבריאה, כשכבר היינו על פני האדמה, היה שלב שהאדם היה כעין אנדרוגינוס שברא את עצמו. לא הייתה פריה ורבייה כמו בתקופתנו. הפרייה והרבייה נעשו בצורה של ‘שכפול עצמי’. זה יכול היה להתאפשר כשהאדם היה הרבה פחות גשמי מכפי שהוא היום.

אמרנו שבשביל לנסות לתפוס את האדם בתקופה הקדומה, כשהוא כבר היה בחומר, אנחנו יכולים לקחת את הדימוי של ברבאבא: ברבאבא וברבאמא הם יצורים שיכולים להפוך את הצורה שלהם לבית, לספינה, למה שהם רוצים. ככה שטיינר מתאר את האדם בראשית הדרך, בלמוריה. למשל, אם הייתי רוצה משהו הייתי יכולה לשלוח את היד שלי ולהאריך אותה דרך החלון, להגיע למשל לעץ שאני רואה מכאן ולקטוף ממנו פרי. הייתי יכולה דרך הרצון להאריך את היד שלי לפי מידת הצורך שלי. זה כמובן לא אפשרי היום. היה צריך בשביל זה גוף הרבה יותר גמיש, יותר נוזלי, שיכול להתאים את עצמו לפי הצורך. ואז גם לא היה צורך בהפרדה בין גבר ואישה, אלא יכולנו להיות ‘גם וגם’.

כשתהליך ההתמצקות הלך וגבר, לא הייתה ברירה אלא ליצור את ההפרדה, ולהפרדה זו יש תפקיד. אזכיר שאמרנו שכאשר אנחנו נגיע לפוטנציאל ונחזור להיות רוח, הבריאה, הלידה האנושית, תתרחש דרך איבר הגרון וכבר לא דרך צואר הרחם. דרך צואר הגרון – דרך המילה. שטיינר מתאר שכבר היום איבר הגרון מכין את עצמו. היום אנחנו יכולים לברוא במילים דברים אסטרליים ומחשבות. יבוא זמן ש’אדם יביע אדם’ – שהאדם בהבל פיו יוכל ליצור אדם אחר. כמובן לא אדם פיזי מוצק כמו שאנחנו היום.

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב בראשית ג’. – הגירוש מגן העדן והאמירה ש’בזיעת אפנו נאכל לחם’ ושאנחנו עפר – מסמלת את הירידה, את ההתעבות ואת ההתרחקות מהשלם. אנחנו כבר לא אחד עם האלוהות, אנחנו צריכים לרדת עד לאדמה, להרגיש הכי נפרדים, עד כדי כך שהחוויה היא שאנחנו עפר. וכשמת לנו אדם קרוב, או כשאנחנו עצמנו מתקרבים אל המוות – נדמה לנו שאנחנו רק עפר. ובמובן הזה, כשאנחנו מזוהים עם המימד הזה אז אנחנו באמת רק עפר. במימד הפיזי, המוצק, במידה ואנחנו מבטלים את הקשר עם הרוח, אז מה שנשאר זה שאנחנו רק עפר. הגוף הפיזי שלנו מתפורר לעפר.

משתתף – אני חושב שאין כאן שתי בריאות אלה שני סיפורים שנכתבו ע”י סופרים שונים בתקופות שונות. נכון שזו התבוננות מאוד ארצית, אבל בפרק הראשון לא מוזכר שהוא יצר גבר ואישה, מצוין שהוא יצר אדם. לכן זה באמת המקור כמו שאמרת. הפרק השני אולי בא כדי להסביר ל’עמך’ של אותה תקופה מדוע אנחנו גבר ואישה ומדוע אנחנו סובלים. ואם מסתכלים על הפרק השני אז בעצם במידה רבה הוא יוצר את התמונה של האבולוציה לפי התפיסה האנתרופוסופית – שהכל מתחיל באדם, כי הוא מתחיל בבריאת האדם והכל נברא אחריו.

יעל – בתפיסה הביוגרפית אנתרופוסופית זה לא בדיוק כך, וכך גם ביהדות ובתפיסות אחרות: האדם הוא נזר הבריאה. לא בכל התפיסות הרוחניות אבל בוודאי עפ”י האנתרופוסופיה והיהדות. אבל הוא נזר הבריאה בגלל היותו ישות של רוח, וגם בגלל היותו ישות שיורדת ועוברת דרך החומר. בהסתכלות האנתרופוסופית יש כאן אכן שני ממדים, שני פנים של האדם, אבל התנועה של האבולוציה היא מהרוח אל החומר ובחזרה אל הרוח. זה דיון שאפשר להמשיך אבל אנחנו נתקדם עם החזרה על מה שאמרנו בפעם הקודמת.

בפעם הקודמת ראינו שכאשר האדם נפרד לגבר ולאישה אז היה יסוד, חלק, בכוחות האתריים – כוחות החיים – שהופנה החוצה אל המימד הפיזי ואל ההפרדה בין המינים. אפשר גם להגיד שהוא הופנה למטה. וחלק אחר נשאר פנוי.

דיברנו על שני יסודות מרכזיים שמאפיינים את הגבר כארכיטיפ – הרצון. שמענו דוגמאות שלכם וראינו שיש בהחלט גברים שאצלם היסוד הנשי – הדמיון – יותר חזק, ויש נשים שאצלן היסוד הגברי – הרצון – יותר חזק. דיברנו על זה כשני מאפיינים ארכיטיפלים של כל אחת מהמהויות הללו.

דיברנו על זה שדווקא ההפרדה הזו במימד הפיזי אפשרה לכוחות אתריים, לכוחות חיים, להשתחרר כדי ליצור את האיבר של החשיבה – את יכולת החשיבה. שטיינר אומר שהמחיר שהאדם משלם על מנת להפוך לישות חושבת – שכוחות אתריים יעלו לספירה של הראש ואפשרו לרוח להתחבר איתה –  המחיר של זה הוא החד-מיניות: שאנחנו כבר לא יכולים להיות ‘שלם’ בפיזי, אבל בעצם אם מסתכלים על המהות השלמה של האדם, אז האדם הוא לא חסר:

אם הגוף הפיזי שלי הוא נשי – הגוף האתרי שלי יהיה גברי, והנפש היא שוב נשית, ולהפך. זאת אומרת שבמימד השלם יש בכל אחד מאיתנו גם גבר וגם אישה. הרעיון היפה שהביא בזמנו יונג, שדיבר על אנימה ואנימוס, ועל כך שבכל אחד מאיתנו יש גם פן גברי וגם פן נשי – את הרעיון הזה שטיינר מביא ברמה שאינה רק רעיון במימד הנפש, אלא עד להרכב של הגופים שלנו. אנחנו באמת גם גבר וגם אישה. באמת יש בנו את שני הפנים האלה.

הזמנתי אתכם להסתכל על האיכויות הגבריות והנשיות שיש בתוך כל אחד מכם, ואיזה איכויות הייתם רוצים לחזק או להחליש.

עד כאן מה שדיברנו בפעם הקודמת.

משתתפת – איך מתבטאת בגוף האתרי הגבריות והנשיות – השוני בין הנשי לגברי בגוף האתרי? בגוף הפיזי זה ברור. האם שטיינר נתן הסבר גם לגבי הביטוי של השוני באתרי?

יעל – הגוף האתרי שלנו הוא גם זה שמותמר לחשיבה. בשביעון השני נולד הגוף האתרי, וזה גם הזמן שבו הילד יכול להתחיל ללמוד בביה”ס. זה קשור לכך שיש לילד יכולות חשיבה שלא היו שם קודם. לאחר מכן יש פיצול, שקישרנו אותו לפיצול שחל בגיל 12 – חלק מהכוחות האתריים מופנים לפן המיני, וחלקם לחשיבה. כשנדבר היום על הקרמה של גבר ואישה, נראה תיאור חזק של השוני של החשיבה וההוויה הגברית והנשית.

משתתפת – האתרי בעצם מתבטא בחשיבה? זה ההבדל שאפשר לראות באתרי – שוני בחשיבה הגברית והחשיבה הנשית?

יעל – בחשיבה וגם בהוויה הנפשית. תכף נדבר על זה ואני משערת שבסוף השיעור תהיה לך תשובה.

שטיינר מדבר על דבר מעניין: ‘אני’ יש לנו אחד, המרכיב הגבוה של האדם – ה’אני’ הגבוה – הוא נצחי וממשיך איתנו לאורך כל הגלגולים וההתגשמויות. מהיום שקיבלנו אני אינדיווידואלי, והוא ימשיך איתנו גם בהתגשמויות הבאות. גם כשנחזור אל האחדות של הרוח נישאר בעלי ‘אני’ – זה בדיוק כל המסע הזה: לחזור אל הרוח עם אני אינדיווידואלי שיש לו תודעה. אז ה’אני’ האינדיווידואלי שלנו הוא לא גבר ולא אישה. שטיינר אומר שאנחנו בכל תקופת תרבות – כ-2160 שנה – בד”כ מתגשמים פעמיים – פעם אחת כגבר ופעם אחת כאישה. נקרא טקסט מעניין לגבי זה:

“נתאר לעצמנו אישה שחיה בהתגשמות מסוימת. לא תכחישו כי האישה, פשוט מעצם היותה אישה, עוברת חוויות שונות מהגבר וחוויות אלה קשורות לא רק לתהליכים נפשיים פנימיים אלא במידה רבה מאוד למאורעות חיצוניים, למצבים בחיים שהאישה עוברת מתוקף היותה אישה, ואשר פועלים חזרה על כל תפיסת הנפש והלך הנפש. משום כך אפשר לדבר על כך שהאישה מובאת למעשים מסוימים העומדים בקשר הדוק עם הקיום הנשי. האיזון בין הגבר לאישה קיים רק במישור החיים הרוחניים המשותפים. ככל שנעמיק להיכנס אל האלמנט הנפשי או החיצוני בלבד של האדם, כך יגדל ההבדל בין הגבר לאישה בכל הנוגע לחייהם.

שטיינר, התגלויות הקרמה, פרק 9, עמ’ 130-132

להיוולד כגבר או כאישה זו ביוגרפיה אחרת לגמרי. אפילו אם היינו מזיזים את כל הדברים האחרים והיינו משאירים רק את זה – התגשמות כגבר או כאישה – זה יוצר הבדל עצום בביוגרפיה שלנו. זו גם הסיבה שאנחנו צריכים להתגשם פעם כך ופעם כך. יש גם מקרים יוצאי דופן, ושטיינר מתאר שיש מקרים שמישהו מתגשם לאורך אפילו 7 אינקרנציות באותו מין, ויש לזה סיבות מיוחדות. אבל עפ”י רוב אנחנו צריכים כל תקופת תרבות פעם כגבר ופעם כאישה, כי לכל תקופת תרבות יש מאפיינים אחרים. זה לא מספיק שנחווה את תקופת התרבות רק בדרך אחת. זה לא מספיק שנחווה אותה רק כגבר או רק כאישה. בגלל שהחוויות שלנו בתנאים מסוימים כגבר או כאישה הן שונות.

שאלה לחקירה ביוגרפית:

אני רוצה לשאול אתכם איך היותכם גבר או אישה השפיע על הביוגרפיה שלכם? איך היותכם שייכים למגדר מסוים השפיע על הביוגרפיה שלכם?

משתתף – אין לי נקודת אחיזה לשאלה אבל אם אני מתבונן על התנועה אני חושב שלכל תקופת תרבות יש תפיסות עולם איך צריך להיות, איך צריך להתנהג גבר או אישה. ואנחנו מושפעים מהסביבה הזו, שיש לה איזשהן ציפיות או דעות מוקדמות, ולכן זה משפיע על הביוגרפיה.

יעל – בהחלט. האם יש לך דוגמא לאופן שבו הדעות המוקדמות איך גבר צריך להיות בתקופה שלנו השפיע עליך?

משתתף – אני יכול לראות את השינוי בשני העשורים האחרונים, אבל הראייה שבנים צריכים לשרת בצבא ולנסות להיות קרביים, ושאנחנו מזמינים את הבחורות למפגש, ושאנחנו צריכים לתת את הפרח – כל ההתנהגות הזו היא חלק מתרבות. אני חושב שהמצב היום הוא שונה בעצם זה שהתופעה של הלהט’ב היא יותר פרושה בחוץ. היא מעלה שאלות שאצלי קשורות גם בהיבטים האלה. מבלי להיכנס לנסיבות ולדעות.

יעל – ואתה בתור נער התאמת לתפיסות המקובלות?

משתתף – אני יכול להגיד שניסיתי לפחות. בחלק מהדברים כן, בהחלט. ואיפה שלא, איפה שזה לא התאים, זה יצר צרימה.

משתתפת – עולים לי הרבה דברים בהרבה הקשרים של כוח פיזי, של פיתוי, במיניות, והכי לעומק זה העניין של היכולת ללדת. בגלל שאני קשורה לאחרונה עם טיפול בכלבים וחתולים עזובים ואני נחשפת לדברים קשים שאני רואה אצל נקבות, כלבות וגורים, דברים עצובים וקשים. זה מזכיר לי איך הרגשתי פעם בעניין הזה שאישה זה ‘הכושי של העולם’ – שאת נולדת אישה, יחד עם הכוח והחוזק ויצירת חיים והחלקים הפוטנטיים של זה, זה מביא נשים למצבים כל כך קשים, גם אצל הנקבות בבע’ח – התפקיד של ההולדה.  אני חושבת שזה דבר נורא משנה ביוגרפית, בטח פעם יותר מאשר היום, שאישה היא זו שדואגת לצאצאים, היא מגדלת אותם בגופה, יולדת אותם ואח”כ צריכה לטפל בהם. כל הטרגדיה שמתרחשת אצל נשים. לאחרונה אני חשופה יותר לצד הטרגי מאשר לצד השני.

יעל – זה מעניין שזה נחווה אצלך כטרגדיה.

משתתפת – אני חושבת שזה בגלל הכלבות, שבגלל הקורונה לקחו המון כלבים. יש לי פה שכנה שהשקיעה אותי בזה. הכלבות קשורות עם גורים וצריכות להאכיל אותם. אז היום פחות רואים את זה אבל אם קוראים סיפורים ורואים סרטים של פעם אז רואים זה היה נורא קשה. אני גם שומעת מהמון רוסים איך תמיד הגבר הולך והיא נשארת עם עוד ילד. זו ביוגרפיה הישרדותית שלגבר אין.

יעל – זה פן אחד של הדברים. אין ספק שהיכולת להיות בהריון וללדת היא אחד הדברים שהכי מבחינים בין גברים לנשים, ואני גם חושבת כמוך שזה אחד הדברים הכי מבחינים בביוגרפיה. אני יכולה להגיד שגם כשאני חשבתי על דוגמא משלי חשבתי על האפשרות להיות בהריון וללדת, אבל בדיוק מהפן ההפוך. בכלל לא כטרגדיה אלא כדבר שמאוד כמהתי אליו, וכדבר הכי משמח אותי בלהיות אישה. בהקשר של קרמה, בחיים קודמים הייתי אולי כומר או איש דת, ויש לי תחושה שלא הקמתי משפחה. כנראה לא התגשמתי במימד הזה, וגם הייתה לי חשיבה דתית בצורה יותר אידיאולוגית וקונספטואלית. ופה בחיים האלה, להיות אישה חיבר אותי למימד הרוחני-נפשי. אני זוכרת את הלידות, עם הכאב שהיה בהם, עוד לפני שנכנסתי לדרך הרוחנית זו החוויה הרוחנית הכי חזקה שהייתה לי. זה אולי המצב היחיד בחיים שחוויתי חיבור בין גוף-נפש-רוח. באופן טבעי אני לא מחוברת לגוף. בלידות של הילדים שלי חוויתי את זה בצורה מאוד חזקה. זה מעניין לראות שגם הנושא הזה של הלידה הוא בסופו של דבר מתחבר לביוגרפיה. את אומרת שאצלך זה כרגע ולא כל הזמן. זה פן מאוד משמעותי.

משתתפת – אני חושבת שהוא הכי משמעותי. זה מה שאני רוצה להגיד.

יעל – אני נוטה להסכים איתך, אבל בואי נראה מה יספרו החברים. השאלה הייתה איך זה שנולדת כאישה השפיע על הביוגרפיה שלך, ואולי גם: מה היה התפקיד הקרמתי של זה? אם אני בחיים קודמים לא התגשמתי במימד הזה ולא התחברתי לגוף באופן הזה, ולא התחברתי לרוח בצורה הנפשית של זה, אז בחיים האלה זה היה אחד התפקידים של זה. אז מה עבורכם זה להיות אישה או גבר – איך זה השפיע על החיים שלכם?

משתתפת – אני מרגישה שהאימהות זה באמת הדבר שמבחינת הביוגרפיה שקשור לנשיות שהוא בעל משקל הכי כבד.  זה גם אילץ אותי לרדת לאדמה, לקחת אחריות. גידלתי את שני הילדים לבד, זה אילץ אותי להביא כוחות של עשייה. זה הוריד אותי למטה. לפני זה יכולתי להתעופף ולהיות ציפור דרור, וזה חייב אותי להיות על האדמה.

יעל – תמשיכו לחשוב על זה. נמשיך ונקרא עוד קצת מה שמתואר בהקשר הזה. הקטעים האלה לקוחים מהספר ‘התגלויות הקרמה’ של שטיינר. זו סדרת הרצאות מרתקת, והיא גם יחסית קלה. זה טוב למי שרוצה להתקרב לנושא הקרמה בצורה ידידותית, יותר נגיש מאשר למשל ‘יחסי קרמה’. ספר שטוב להתחיל ממנו.

“תיארנו כי מה שאנו חווים כתכונות בנפש נדחף בין מוות ולידה מחדש אל המערך הגופני הבא שלנו. (…)הודות לכך שהאישה קולטת רשמים הקשורים לאלמנט הנפשי, האמוציונאלי, מגיעות גם התנסויות החיים שלה לבסיס עמוק יותר של הנפש. הגבר עשוי לעבור התנסויות עשירות יותר, או גם מדעיות יותר, אולם התנסויותיו אינן מגיעות כה עמוק לחיי הנפש שלו כפי שקורה באישה.”

כאן הוא אומר דבר שלאחר מכן הוא מתאר בפירוט במקום אחר בפרק. הוא אומר שהתכונות שלנו שהיו בגלגול מסוים בנפש, יתבטאו בגלגול הבא הן ירדו אל המערך הגופני. מה שאפיין את הנפש שלנו בהתגשמות אחת ירד בהתגשמות הבאה עד למערך הגופני.

“באישה מוטבע כל עולם החוויות עמוק בנפש. בכך מקבלות החוויות נטייה חזקה לפעול במערך הגופני ולאחוז בו חזק יותר בעתיד. (…) אך עבודה עמוקה יותר, חדירה עמוקה יותר לאורגניזם משמעותה יצירת אורגניזם גברי. אורגניזם גברי נוצר מכך שכוחות הנפש שואפים להיות מוטבעים עמוק יותר בחומרי. מכאן תיווכחו שמתוך חוויות נשיות בהתגשמות אחת נוצרת ההשפעה המביאה לאורגניזם גברי בהתגשמות הבאה. אנו מקבלים כאן, מתוך טבעו של האוקולטיזם, את הקשר הנמצא מעבר השני של האלמנט המוסרי. משום כך אומרים באוקולטיזם: “הגבר הוא הקרמה של האישה”. למעשה מהוה האורגניזם הגברי בהתגשמות מאוחרת יותר את תוצאת התנסויותיה וחוויותיה של התגשמות נשית קודמת. אני חייב להאיר עובדה זו בצורה אובייקטיבית לגמרי, גם במחיר הסיכון שאעורר מחשבות בלתי סימפטיות בכמה מהנאספים כאן (תמיד קורה שגברים בני תקופתנו חשים אימה נוראה בפני האפשרות להיוולד כאישה).”

שטיינר, התגלויות הקרמה, פרק 9, עמ’ 130-132

זו אחת ההרצאות שבה אפשר לראות את ההומור של שטיינר. תוכלו לראות גם בהמשך איך הוא ‘יורד חזק’ על הגברים. הוא נתן את ההרצאות האלו לפני 100 שנה, כך שיש פה גם אומץ וגם ראייה אחרת לגמרי מהאופן שבו רגילים לתפוס את הדברים. למעשה מה שנאמר כאן הוא:

הגבר הוא הקרמה של האישה. מה זאת אומרת? איך הוא מסביר את זה? מקודם ראינו את ההסבר שאנחנו ניוולד פעם כגבר ופעם כאישה כי אנחנו צריכים להתנסות בחוויה המגדרית, אבל פה הוא מסביר גם איך המערך הנפשי הנשי יוצר בהתגשמות הבאה מערך גופני גברי.

משתתף – המערך הנפשי הנשי, כשהוא חודר לגוף, הוא הופך לפעילות של רצון. אם הגברים מאופיינים בעיקר ע”י הרצון ונשים ע”י הדמיון, אז עצם זה שהדמיון חודר אל תוך הגוף ורוצה להפוך למשהו פיזי אז הוא מוכרח להתבטא בעשייה, ברצון. אז הוא מוכרח להופיע כגבר. יש ברכה ביהדות ‘ברוך שלא עשני אישה’ – וזה מחזק את מה שנאמר פה, שיש כאלה שפוחדים… אני חושב שבגלגול קודם כנראה הייתי אישה. הפכתי לגבר כדי להבין מה זה להיות גבר עם כוחות רצון שצריך לבלום אותם או לכוון אותם. כי בנושא האיזון והצורך להתגשם פעם ככה ופעם ככה, אז המעבר בין המינים והמגדרים הוא כדי להבין בסיטואציות שונות מה זה נקרא להיות אישה ומה זה נקרא להיות גבר.

יעל – זה יפה מה שאתה אומר וזה מה שהוא אכן מתאר. מכיוון שהמערך הנפשי שלנו בהתגשמות אחת ירד אל הגוף בהתגשמות הבאה, אנחנו – נשים[2] – על פי רוב חוות את הדברים במימד הנפשי בצורה הרבה יותר עמוקה. הנפש חודרת הרבה יותר עמוק לתוך הגוף. במובן הזה, מה שמאפיין גברים זו חדירה יותר עמוקה לחומר, למערך הגופני, וזה קשור גם לרצון. לכן האישה מכינה במערך הנפשי שלה את היותה גבר בהתגשמות הבאה. זה מרתק להבין איך זה פועל – איך אנחנו עצמנו, מתוך ההרכב הנפשי המנוגד ביננו, יוצרים לבסוף את המערך הגופני של ההתגשמות הבאה במין הנגדי.

משתתפת – זה הולך אותו הדבר גם בכיוון השני – שהגברים, בגלל שהם חודרים פחות לנפש, אז הם יוצרים את ההתגשמות הנשית שלהם?

יעל – כן, בדיוק. נקרא על זה עכשיו תיאור מאוד יפה:

“מה קורה כעת עם החוויות הגבריות? את החוויות הגבריות נבין בצורה הטובה ביותר, אם נצא ממה שתיארנו כעת. במערך הגברי התבטא האדם הפנימי בעיקר באלמנט החומרי, כשהוא נאחז בו יותר מן האישה. האישה נסוגה יותר אל הרוחי, אל האלמנט הבלתי-גופני. אין היא נכנסת כה עמוק אל החומרי; היא מותירה את גופניותה רכה. זהו האופייני לטבע האישה, שהיא נסוגה לרוחניות משוחררת יותר ומשום כך פועלת פחות אל החומר – ומה שנשמר במצב רך יותר הוא קודם כל המוח. משום כך אין להתפלא כי לאישה נטייה מיוחדת – במיוחד בתחום הרוחני – לדברים חדשים. אין זה מקרה, אלא דבר המתאים לחוקיות עמוקה, כי בתנועה שמעצם טבעה עוסקת בספיריטואלי מוצאות עצמן יותר נשים מגברים. הגברים יודעים עד כמה המוח הגברי מהווה לעתים מכשיר קשה. הוא מעמיד התנגדויות נוראות עקב התאבנותו כשמבקשים להשתמש בו למהלכי מחשבה גמישים יותר; הוא אינו משתף פעולה. עליו להתחנך לפני כן בכל האמצעים האפשריים כדי להשתחרר מן הנוקשות. זו עשויה בהחלט להיות חוויה עצמית של ההתנסות הגברית.

הטבע הגברי הוא איפוא מרוכז יותר, מכווץ יותר; הוא נעשה לחוץ, קשה ונוקשה באמצעות האדם הפנימי שבגבר; הוא הופך להיות חומרני יותר. המוח הנוקשה יותר הוא קודם כל מכשיר עבור האינטלקטואליות ופחות עבור האלמנט הרוחני, הנפשי, שכן האינטלקטואליות קשורה הרבה יותר למישור הפיסי. ניתן לדבר במידה מסוימת על “קפיאה” של המוח; אם עליו להתמצא בתהליכי חשיבה עדינים יותר הוא חייב תחילה להפשיר. בכך ניתנות לגבר פחות אפשרויות לקליטת חוויות הקשורות עם עומקי חיי הנפש. מה שהוא קולט אינו נכנס לעומק. הוכחה חיצונית לכך היא מידת חוסר העומק של המדע החיצוני והמידה המועטה בה הוא תופס את הפנימיות – עליהן מדובר אמנם בחוגים רחבים, אך הקשרי העובדות נראים מעט מאוד.

לא קל להודות כי האינטלקטואליות פועלת יותר באלמנט החיצוני ותופסת פחות את פנימיות האדם. ההשקפה המטריאליסטית אינה תופסת בצורה נכונה את חיי הנפש. כתוצאה מכך קולט האדם בין לידה למוות – בהתגשמות שבה הוא פועל פחות אל תוך הנפש – את הנטייה לחדור פחות למערך שלו בהתגשמות הבאה. הכוח לכך נקלט במידה פחותה יותר; משום כך הוא פועל כעת באופן זה שהאדם מטביע במידה מועטה יותר את גופניותו. אולם מכך נוצרת הנטייה לבנות בהתגשמות הבאה גוף נשי. גם זה נכון איפוא, כאשר נאמר באוקולטיזם: “האישה היא הקרמה של הגבר!”

                                                              שטיינר, התגלויות הקרמה, פרק 9, עמ’ 130-132

בסופו של דבר, החשיבה הגברית, בממד הארכיטיפי, נשארת נוקשה ואינטלקטואלית ובמובן הזה היא לא חודרת לעומק, לא חודרת למערך הגופני. במובן הזה היא נשארת תלושה ומנותקת יותר. הדבר הזה יוצר את מה שראינו קודם – הדבר הזה יוצר את ההתגשמות הבאה כאישה. מה שמאפיין את הנשיות זה לרדת פחות לתוך החומר, ומה שמאפיין את הגבריות זה לחדור יותר לתוך החומר. אפשר לראות את זה עד המבנה הפיזי.

לכן, כמו שהקרמה של האישה זה הגבר, הקרמה של הגבר זו האישה. בסופו של דבר אנחנו רואים שבהוויה השלמה אנחנו זקוקים לשתי ההתנסויות ולשני המימדים, ובתוך כל אחד מאתנו יש את שני החלקים. אנחנו בסופו של דבר משלימים אלה את אלה.

האדם כאדם, ה’אני’, הוא לא גבר ולא אישה. אנחנו כולנו, כל אחד מאתנו, ברמה הרוחנית – אנחנו שלמים. אין בנו חיסרון. זה דבר יפה להבין. החיסרון נובע מזה שאנחנו מתגשמים ועוברים דרך חד-צדדיות, דרך התעבות, דרך חומריות, דרך התרחקות מהשלם. במימד של כל אחד מאיתנו כפי שהוא היום אנחנו מאוד חסרים – אנחנו “מלאים בחוסר”. יש לנו חסרים, חד צדדיות וחלקים לא שלמים, אבל ברמה הרוחנית ובפוטנציאל אנחנו שלמים לגמרי, אין בנו שום חיסרון.

משתתף – היום יש ויכוח על שיוויון, ואני חושב שבחברות העתיקות מאוד היה שיוויון בין נשים לגברים ברמה יותר גבוהה ממה שיש היום. במשך תקופות ההתפתחות, הצורך בהישרדות ארצית והצורך בקבוצה והעדיפות של קבוצה עפ”נ יחידים, זה גרם לכך שהגברים השתלטו ויצרו עולם לכאורה גברי, שהיום יש ניסיונות להשתחרר ממנו.

יעל – כמו שאמרנו, בהתחלה בכלל לא הייתה הפרדה בין גבר ואישה. היה אדם שיש בו את שני המינים. אח”כ נוצרה ההפרדה. אחת הטעויות הגדולות שעושים גם כשמדברים על שיוויון הוא הניסיון לבטל את ההבדלים. כמו בקטע שקראנו בהתחלה: במישור הרוחני יש אחדות ושיוויון. ברמה של אופן ההתגשמות שלנו, מה האיכויות ומה התכונות – אין אחידות. כמובן שיש לנו זכויות שוות, ברמה הסוציאלית בוודאי. אבל אחת הטעויות לטעמי היא הניסיון ליצור שיוויון, שהרבה פעמים בא לידי ביטוי בניסיון לגרום לכך שנשים יהפכו להיות כמו גברים, מתוך תפיסה שלהיות גבר זה יותר כדאי. וזה בא במקום להבין איזה איכויות שונות מתקיימות, איכויות שלא אמורים לבטל.

היום יש את הכיוונים האלה, במקום להבין שיש שוני באיכויות, ויש תפקיד לשונות הזו. אנחנו לא אמורים ליצור אחידות.

משתתף – גם את מושג השיוויון צריך לברר ולראות לבסוף איך מתחברים להסבר שלך, שאני מסכים איתו, אני לא חושב שאנחנו זהים, אבל הכל בתוך תהליך עכשיו.

יעל – התהליך הוא על מנת שבסופו של דבר נחזור אל השלם.

תודה רבה ולהתראות לכולם!

[1] מפגש מספר 80 בנושא הקרמה של הגבר והאישה – חלק א’ התקיים בתאריך 26.5.21.

[2] בצורה הארכיטיפית, בהחלט יכול להיות שיש גברים ונשים שחווים ההפך ממה שאנחנו מתארים פה.

print