טקסטים מתוך המפגש הראשון וסרטון – 'חיים מול תודעה':
וורס בנושא גורל / רודולף שטיינר
הכמיהות של הנפש הן כמו זרעים,
שמתוכן צומחים מעשים של רצון
ופירות החיים מבשילים.
אני יכול לחוש את גורלי וגורלי מוצא אותי.
אני יכול לחוש את כוכבי וכוכבי מוצא אותי.
אני יכול לחוש את יעדיי ויעדיי מגלים אותי.
היקום ונשמתי הינם אחדות אחת אדירה.
החיים צומחים בהירים יותר מסביבי
החיים נעשים קשים יותר עבורי
החיים ייעשו שופעים יותר בתוכי.
משל השינה והמוות
"הנפש חורתת את חוויותיה לא רק ברוח, הקורנת בתוכה, אלא גם, בעולם החיצוני, באמצעות מעשים. מה שהאדם עשה אתמול, תוצאותיו קיימות גם היום. משל השינה והמוות נותן לנו תמונה על הקשר בין הסיבה והתוצאה בתחום זה. לעיתים כינו את השינה בשם: אחותו הצעירה של המוות. קם אני בבוקר. פעילותי הרצופה הופסקה במשך הלילה. בתנאים רגילים אין באפשרותי להתחיל בפעילותי עם בוקר ככל העולה על רוחי. עלי לקשור את פעילותי עם זו של אתמול, אם אני רוצה כי ישלטו סדר ורציפות בחיי. מעשיי מאתמול הם התנאים, הקובעים את המעשים הנופלים בחלקי היום. במעשי מאתמול חרצתי את גורלי להיום. במשך הלילה נפרדתי מפעילותי, אבל פעילות זו קשורה אלי, והיא שוב מושכת אותי אליה לאחר שנותקתי ממנה לתקופה קצרה. העבר שלי נשאר קשור איתי: הוא ממשיך לחיות בי בהווה וילווני בעתידי. לא הייתה זאת יקיצה בבוקר, אלא היבראות מחדש מתוך האין, אילו התוצאות של מעשיי מאתמול לא היה בן כדי לקבוע את גורלי היום. שהרי יהיה הדבר חסר הגיון אם, בתנאים רגילים, לא אכנס לגור בבית אשר בניתי לי. כשם שהאדם אינו נברא מחדש בבוקר, כך אין רוח האדם נבראת מחדש בשעה שהיא מתחילה חייה עלי אדמות…" (ר.שטיינר, גוף,נפש,רוח).
נחמה
"מדוע זקוקים אנו לנחמה בחיים? משום שאנו עשויים להיות עצובים, לסבול, לחוש בכאב. טבעי הדבר שהאדם מרגיש עצמו ביחס לכאב כאילו דבר מה בפנימיותו חייב להתקומם כנגד הכאב הזה, באופן כזה שהוא אומר לעצמו: מדוע הגיע אלי כאב זה? האם החיים לא יכלו להתנהל בשבילי גם כך שלא אפגוש כאבים, שאהיה מרוצה? מי שמציב כך את השאלה הזו יכול להגיע לתשובה רק כאשר הוא יוצר לעצמו הכרת ידע אמיתית על טבעה של הקארמה האנושית שלנו. מדוע אנו סובלים בעולם? כשאנו נכנסים לחיים בכללותם ומציבים נכחנו באמת את הקארמה שלנו, נשתכנע תמיד שכל הכאבים הפוגשים אותנו וכל הסבל המוצב בדרכנו הם מסוג כזה שחוסר המושלמות שלנו חיפש אותם. למעשה את הרוב המכריע של הכאבים והסבל חיפשו אותן חוסר מושלמויות שהבאנו מהתגשמויות קודמות. ומשום שחוסר המושלמויות הללו מצויות בתוכנו, מחפש אדם פיקח יותר מאיתנו הנמצא בתוכנו, את הדרך לכאבים, לסבל. שכן זהו כלל זהב בחיים שכולנו כבני אדם נושאים בתוכנו תמיד אדם פיקח מאתנו. הגורם שאנו קוראים לו בחיים הרגילים "אני" הנו חכם הרבה פחות. ה"פחות חכם" הזה, לו היו נותנים לו לחפש כאב או אושר, היה הולך בדרך אל האושר. "הפיקח יותר" הוא זה הנמצא במעמקי תת המודע שלנו, שעד אליהם לא משתרעת תודעתנו הרגילה. הוא מסתיר לנו את המבט אל האושר הקל ומצית בנו כוח מאגי ההולך בדרך אל הכאבים בלא שנדע זאת. עם כל סבל פנימי וחיצוני אנו עוקרים חוסר מושלמות מסוים והופכים עצמנו למושלמים יותר. (ר. שטיינר, הלך נפש בסיסי כלפי הקרמה).
