יעל ערמוני
על פי רוב איני שוחרת של ספרי פנטזיה ומדע בדיוני ונדיר שאחזור ואקרא ספר יותר מפעם אחת, ובכל זאת, את סדרת הספרים בת שבעת הכרכים "הארי פוטר" מצאתי עצמי חוזרת וקוראת 4 פעמים, פעם אחת עם כל אחד מילדיי (בכל פעם שהגיעו לגיל המתאים, מייד התנדבתי להיות זו שתקרא איתם) ועוד פעם נוספת, פשוט כי "הייתי חייבת". בכל קריאה התרגשתי עד דמעות וגיליתי בתוך עלילת הסיפור ודמויותיה עוד ועוד רבדים ומשמעויות עמוקות ונסתרות.
מה יש בה בסדרת ספרים זו שהצליחה, בתוך תקופה שבה על הקריאה "אבד כביכול הקלח", לשבות את לבם של קוראים רבים כל כך, צעירים ומבוגרים כאחד והפכה לספר השני הנקרא בעולם לאחר התנ"ך?
כבר מתיאורה של ג'יי קיי רולינג, על האופן שבו כתבה סדרת ספרים זו ניתן לחוש כי לא מדובר בסתם עוד סדרת ספרים פופולרית, התכנים של הספר היו "כתובנה שנפלה על ליבה" – ביום בהיר אחד, בעת נסיעה ארוכה ברכבת, וניתנו לה כ"הארה". כאשר קוראים בהם בעיניים ביוגרפיות-אנתרופוסופיות, ניתן לחוש כי הם מלאים בחכמה רוחנית-קוסמית.
בקיץ 1990, עשתה ג'ואן רולינג את הדרך ממנצ'סטר אל תחנת קינגס קרוס, בשל תקלה הנסיעה התארכה. השעות נקפו, ובתוך בליל המחשבות הכה את רולינג רעיון מקורי לספר. רעיונות כתיבה לא היו זרים למי שמילאה מגירות במחברות עמוסות בסיפורים שלא פורסמו מעולם, אלא שהסיפור הזה היה שונה. "אני לא יכולה להסביר מה היה הטריגר, אבל ראיתי לנגד עיניי את הרעיון של ילד שלא ידע מי הוא עד שקיבל הזמנה להצטרף לבית ספר לקוסמים, ומשם פשוט הוצפתי במידע: יהיו שם ארבעה בתים וארבע רוחות, ואיך הם ייראו ומה ילמדו בבית הספר הזה, מי יהיו המורים. מעולם לא הייתי נרגשת יותר מרעיון". רולינג הביישנית לא אזרה אומץ כדי לבקש דף ועט מנוסעים אחרים ברכבת, והמשיכה להריץ בראשה את הרעיון שוב ושוב. עד שהגיעה לקינגס קרוס, הספר האחד הפך לשבעה."
מתוך כתבה באינטרנט בוואלה תרבות
תחנת קינגס קרוס, היעד שאליו נסעה ושבו הספר נולד מהווה נקודת מפנה גם בסיפורו של הארי פוטר, שם, ברציף '9 ושלושה רבעים' עולים על הרכבת הסודית ל'הוגוורטס', בית הספר לקוסמים, בו חייו של הארי מתחילים להשתנות. העלייה לרכבת וההרפתקאות המתרחשות במסע ממנה אל הוגוורטס מתוארים בפירוט ב-6 מתוך שבעת ספרי הארי פוטר. גם בספר השביעי והאחרון היא מהווה צומת חשוב, אליו נתייחס בהמשך.
העובדה כי מדובר בשבעה כרכים גם היא בעלת משמעות. המספר 7 הינו מספר קוסמי ומתחבר באופן ישיר לתורה האנתרופוסופיות בה הביוגרפיה מחולקת לשביעונים (7 שנים) שבכל אחד מהם נולד באדם איבר חדש וטמונה הזדמנות לשלב התפתחותי תודעתי נוסף. כך גם בתורות רוחניות רבות ובראשן היהדות המספר 7 הינו בעל משמעות מיוחדת (שבעת ימי הבריאה, שבעה ימים בשבוע, שבעה קנים במנורה ועוד'). בספר השישי – 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' אף נאמר כי "שבע הינו המספר הקסום ביותר".
ניתן לומר כי סיפורו של הארי פוטר מספר את מסע ההתפתחות של האדם המודרני, וכי כמו האיברים הנבנים באדם בכל שביעון כך גם הארי עובר שלב התפתחותי נוסף בכל אחד משבעת הספרים, עד כי הוא מגיע, בספר השביעי והאחרון לרמה רוחנית של מתקדש. סיפורו של הארי נוגע בשאלות קיומיות שאיתן נדרש כל אדם להתמודד לאורך חייו על פני האדמה: שאלת מהות האדם ותכלית קיומו, שאלת החיים והמוות, שאלת הגורל והחירות, שאלת הרוע וההתגברות עליו, שאלות על אהבה והקרבה, כוח וויתור על כוח.
במאמר זה לא אוכל לגעת בכל הרבדים והנושאים המרתקים העולים מתוך סדרת ספרים זו, אך אנסה לגעת בכמה מעיקריה.
'הילד שנותר בחיים' – מסע החניכה של הארי כאריכיטיפ למסע החניכה המודרני
ע"פ רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, החניכה הרוחנית המודרנית אינה מתקיימת עוד במקדשים או במערות מבודדות כמו בתקופות עתיקות כי אם בתוך אירועי החיים עצמם, דרך הביוגרפיה הייחודית של כל אדם.
ניתן לומר כי מסע החניכה של הארי מתחיל בגיל שנה, או אולי עוד קודם, כאשר נבואה מוקדמת על בואו של מי שיוכל להכריע את 'אדון האופל' מכריעה את גורלו.
הוריו הביולוגיים – זוג קוסמים, נרצחים על ידי הקוסם האפל וולדמורט, והוא, 'הילד שנותר בחיים' והביא בלא ידיעתו למפלתו של קוסם אכזרי ורב עוצמה זה, נותר על מדרגות ביתם של דודיו 'המוגלגים' ('אנשים שאין בהם קסם') עם צלקת ברק על המצח וללא כל ידיעה מיהו ומהם כוחותיו. בעוד בעולם הקוסמים הוא ידוע ומוכר כ'ילד שנותר בחיים', הארי עצמו גדל עד יום הולדתו ה-11 בעליבות, כילד בלתי רצוי ובלתי נחשב, בחדר ארונות קטנטן בתחתית חדר המדרגות. כמו רבי עקיבא שגדל והתבגר כרועה צאן פשוט ולא בעלה בדעתו כי יום אחד יהפוך לגדול בתורה, בדומה לאלברט איינשטיין שלא דיבר עד גיל 3 ונחשב כילד בעייתי בעל קשיים ולא היה מודע כלל לגאוניותו, כך גם חייו של הארי צריכים להתחיל מבלי שיידע דבר על שורשיו, ייעודו וגדולתו.
שטיינר מכנה אנשים בעלי כמיהה רוחנית: 'בני בלי בית', אלו אנשים שאינם מרגישים בני בית כאן בעולם הארצי, אנשים אלו יחוו לעיתים קרובות חריגות ובדידות בילדותם אשר יכשירו אותם לקראת ייעודם.
"ניתן לחלק את הנפשות שירדו מהוויית קיום קדם-ארצית אל הוויית קיום ארצית, לשתי קבוצות. קבוצה אחת, שאליה עדיין משתייכים כיום רוב בני האדם, כוללת את אותן הנפשות שמרגישות נוח מאוד על האדמה; שמרגישות מאוד נוח בקן החם שלהן, שמאוד הקסים אותן לפני רדתן אל האדמה…נפשות אחרות… הן הנפשות חסרות-הבית…הדברים שנפשות אלו מחפשות אחריהן בדרכים הצדדיות של החיים, הרחק מהדרכים המרכזיות, מתגלים בדרכים רבות. אם האחרים לא היו שוקעים בנעימות של הדרכים הסלולות היטב, ולא היו שמים מכשולים בדרכן של הנפשות חסרות-הבית, הרי בני דורם של הנפשות הללו היו יודעים שקיימות נפשות רבות כאלו. היום ניכר לעין שלנפשות רבות יש רמז להעדר-הבית שלהן. ניתן לחזות מראש את הנטייה למצב זה של היות חסר-בית: העדות ההולכת וגוברת של כמיהה בנפשות חסרות-בית אלו לגישה שונה לחיים מזו שבעבר, כמיהה לרוח בתוך הכאוס של החיים הרוחניים בהווה."
(ר. שטיינר, 'התנועה האנתרופוסופית', 1923, הרצאה 1, GA258)
הארי הינו 'בן בלי בית'. במשך שנים הוא חי בבית דודיו, כמי שאין לו מקום בעולם, רק בגיל 11, כאשר הוא מגיע להוגוורטס, בית הספר לקוסמים, הוא חווה לראשונה תחושה של בית ושייכות, אך גם שם עליו להתמודד לא פעם עם חוויות של בדידות, חריגות, עליבות ונטישה. התנסויות קשות אלו מהוות תנאי הכרחי עבור החניכה שלו, האופן בו גדל הארי, ללא כל ידיעה מיהו ומהו, מגן עליו מפני היהירות אליה היה עלול ליפול.
"הארי פוטר התהפך בתוך חבילת השמיכות שלו מבלי להתעורר. יד קטנה אחת אחזה במכתב שלצידו, והוא המשיך לישון – בלי שיהיה לו מושג שהוא מיוחד, בלי שיידע שהוא מפורסם, […] הוא לא יכול היה לדעת שבאותו רגע ממש, אנשים שהתכנסו בחשאי בכל רחבי המדינה הרימו כוסיות ואמרו בשקט: "לחיי הארי פוטר- הילד שנשאר בחיים!" ('הארי פוטר ואבן החכמים' , עמ' 25)
הקוסם הגדול דמבלדור, אשר ניתן לראות בו את מורהו הרוחני של הארי, מבין זאת כבר אז, כאשר הוא מקבל את ההחלטה הקשה כי מי שיגדל אותו יהיו דודיו המוגלגים ולא משפחת קוסמים.
את החיים בעולם 'המוגלגים' ניתן להמשיל לחיים בעולם הארצי מטריאליסטי ללא מגע עם עולם הרוח. ואילו, את המפגש עם עולם הקסם ניתן להמשיל לחשיפה אל עולם הרוח. את הגדילה של הארי בבית 'נטול קסם', ניתן להמשיל לאדם המודרני, אשר בניגוד לאדם הפגאני אשר היה בעל קשר אינסטינקטיבי ובלתי אמצעי אל עולם הרוח, נאלץ להתרחק מעולם הרוח, לחוש 'יתום מאלוהים', זאת בכדי למצוא את אלוהים מחדש, בתוכו, מתוך עבודה והתאמנות רוחנית מודעת.
"אדון וגברת דרסלי (דודיו של הארי), דיירי דרך פריווט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמלים לגמרי. ותודה ששאלתם – לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מסתוריות או מוזרות. והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה." ('הארי פוטר ואבן החכמים', משפט הפתיחה של הספר).
בכל אחד מהספרים בסדרה נדרש הארי יחד עם חבריו הנאמנים רון והרמיוני, להתמודד עם משימה חדשה, מבחן חדש, כל פעם מבחן קשה יותר ומורכב יותר, לא רק מבחינת היכולות והכישורים הנדרשים ממנו, אלא גם מבחינת אומץ הלב, הכנות, הצורך להחזיק מעמד ולהישאר באמונה, גם כאשר נדמה כי אין תקווה, המפגש עם פגמי האופי שלו – עמידה מול שומר הסף הקטן[1], ויותר מכל נכונות לויתור והקרבה, אשר בלעדיהם לא יכולה להתרחש התפתחות רוחנית.
בפרק הבא ניגע בהיבטים נוספים העולים מסיפורו של הארי פוטר
[1] הישות הנושאת את כל הפגמים שלנו, את כל חלקי הצל, והנמצאת על הסף של שערי עולם הרוח, ומונעת מאיתנו להיכנס עד שנהיה מוכנים.